הנודר עד הגשמים — דאמר קונם אם אהנה מדבר זה עד הגשמים:
עד שתרד רביעה שניה — בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ואין קורין גשמים לראשונה עד שתרד שניה שמכאן ואילך מקולקלות הדרכים ומאוסות מפני הגשמים ל"א עד הגשמים משמע תרי דהיינו רביעה שניה:
כל אדם — אפילו העשירים:
פרט — לא תפאר אחריך (דברים כד) לא תטול תפארתו ממנו:
משילכו הנמושות — בשדה דמכאן ואילך נתייאשו שאר העניים לפי שיודעין אם נשאר לקט שכחה ופאה נמושות נטלום:
נמושות — לשון ממשש:
משילכו עניים בכרם ויבאו — כלומר שלקטו וחזרו ובאו פעם שניה והשתא מסחי דעתייהו עניים:
משתרד רביעה שניה — דעד ההיא שעתא לקטו הכל:
דאזלי אתיגרא — הולכין בנחת ומעייני טפי מחזיק בפלך (שמואל ב ג) מתרגמא אתיגרא:
לקוטי בתר לקוטי — עני מוליך בנו אחריו שמכאן ואילך פוסקים שאר עניים מללקוט:
ה"ג רב פפא אמר לשבילי הרשות — כלומר שיש רשות מב"ד לעוברי דרכים לקצר שבילן לילך בשדות:
עד שתרד רביעה שניה — שמכאן ואילך גדלה התבואה וקשה לה דישת הרגל דאמר מר בפרק מרובה בתנאים שהתנה יהושע מהלכין בשבילי הרשות וכו':
בתבן וקש של שביעית — ספיחים שגדלו בשביעית דיש בהן איסור שביעית או תבואה שגדלה בשביעית לאחר שנכנסה:
כלה לחיה מן השדה — לשון זכר כמו (בראשית י״ח:כ״א) עשו כלה כלומר כלה האוכל:
כלה לבהמתך — כמו כלה בחימה כלה ואינימו (תהילים נ״ט:י״ד) ומשירדה רביעה שניה מכאן ואילך אין תבן וקש בשדות שהגשמים עושין אותן זבל:
והולידה — כאדם שמוליד:
גשמים ברביעה ראשונה — אם באין כל כך שנימס הקרקע יפין הן ואין צריך להתענות:
לגוף בה פי חבית — ששותת מן המים עד שנעשה תיחוח כל כך שיכול לעשות מגופת חבית בלא תוספת מים:
אין בהם משום ועצר — אין זו קללה של ועצר את השמים:
קודם ועצר — קודם זמן ק"ש דכתיב ביה ועצר את השמים אע"פ שלא יהיה רוב גשמים:
אבל ירדו קודם ועצר דצפרא יש בהן משום ועצר — הואיל ולא ירדו ביום ואין יפין לעולם:
לית בהו מששא — ואין שנתן מתברכת:
וחסדכם כענן בקר — שאין בו ממש:
מיטרא במיפתח בבי — אם יורדין בבקר כשפותחין הפתחים יקפל החמר שמוכר תבואה את שקו ליכנס לישן מפני שהשנה מתברכת ויהיה שובע בעולם ולא ישתכר במכירת תבואתו אלמא יפין הן:
דקטיר בעיבא — אם נתקשרו שמים בעננים עבים ולא קלושים אין בהם משום ועצר:
דקטיר בעננא — שהיא קלושה מעב אין בו ממש:
טבא לשתא — אשריה כלומר טובה יש לשנה דטבת ארמלתא שאין גשמים יורדין בה להרביע את הארץ:
איכא דאמרי דלא ביירי תרביצי — אותן מקומות שמרביצין בהן תורה אינן בורות מפני שהדרכים יפין הן והולכין התלמידים ממקום למקום ללמוד תורה ל"א לא ביירי תרביצי גנות שאינן גדילין על רוב מים כגון כרשינין:
לא שקיל שודפנא — אין השדפון נאחז ומתדבק בתבואה:
מנוולתא — שהדרכים מנוולים בטיט מפני הגשמים:
הא דאתא מיטרא מעיקרא — שירדו הגשמים בזמנן במרחשון וירדו אף בטבת רעים הן שכבר די לעולם בגשמים של מרחשון:
דלא אתא מיטרא מעיקרא — טבא לשתא דטבת מנוולתא לשון אחר הא דאתא מיטרא מעיקרא טבא דמנוולתא:
אין בהם משום ועצר — דאותן של קצת מדינה שירדו להן גשמים מוכרין לאחרים:
ואמר רב יהודה אמר רב שתיהן לקללה — אותן שירדו ואותן שלא ירדו מפני שרוב גשמים קלקלו את תבואתם:
הא דאיכא מיטרא טובא — יותר מדאי שתיהן לקללה:
כדמבעי ליה — אין בהם משום ועצר שקצת מדינה תספק לקצת מדינה:
תמטר תהא מקום מטר — כלומר יותר מדאי:
מאימתי מברכין על הגשמים — בפרק הרואה (ברכות נד.) אמרינן על הגשמים אומר הטוב והמטיב והתם (דף נט.) פרכינן הך ברכה דתקון לה רבנן ומשנינן לה הא דחזא מיחזא והא דשמע משמע:
חתן לקראת כלה — שירדו כל כך שכשהטפה נופלת יוצאה אחרת ובולטת כנגדה מפי מורי ל"א שהשווקין מקלחין מים שוק מקלח וזה מקלח כנגדו:
רוב ההודאות — כלומר רוב ההודאות אתה קורא להקב"ה ולא כל ההודאות והכי משמע ברוך אתה ברוב ההודאות ולא בכל אלא כך חותם בא"י אמ"ה אל ההודאות דמשמע כל ההודאות:
