מסכת תענית דף י״א עמוד א׳

1דיתיב בארבא. אי נמי, דקאזיל מאוונא לאוונא.

2רב פפא כל פרסה ופרסה אכיל חדא ריפתא. קסבר, משום מעיינא.

3אמר רב יהודה אמר רב: כל המרעיב עצמו בשני רעבון, ניצל ממיתה משונה, שנאמר: ״(איוב ה כ) ברעב פדך ממות מרעב מיבעי ליה אלא״, הכי? קאמר בשכר שמרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה׃

4אמר ריש לקיש אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנאמר ״(בראשית מא״, נ) וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב תנא חסוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון׃

ברייתא

5תנו רבנן בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחין לו ידיהן על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור׃

ברייתא

6תניא אידך בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי ואם עושה כן עליו הכתוב אומר (ישעיהו כב, יג) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות מה כתיב ״בתריה (ישעיהו כב״, יד) ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון׃

7עד כאן מדת בינונים אבל במדת רשעים מה כתיב ״(ישעיהו נו״, יב) אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר מה כתיב ״בתריה הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק״׃

8אלא יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור שנאמר ״(שמות יז״, יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור׃

9ושמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו שנאמר ״(חבקוק ב״, יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה דבי רבי שילא אמרי שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו שנאמר ״(תהלים צא״, יא) כי מלאכיו יצוה לך׃

10רבי חידקא אומר נשמתו של אדם היא מעידה עליו שנאמר ״(מיכה ז״, ה) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך ויש אומרים אבריו של אדם מעידים בו שנאמר ״(ישעיהו מג״, י) אתם עדי נאם ה'׃

11(דברים לב, ד) אל אמונה ואין עול אל אמונה כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין׃

12ואין עול כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין׃

13צדיק וישר הוא (אמרו בשעת) פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו (נפטרין) לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא אומר (הין) ואומרים לו חתום וחותם שנאמר ״(איוב לז״, ז) ביד כל אדם יחתום ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם יפה דנתוני לקיים מה שנאמר ״(תהלים נא״, ו) למען תצדק בדברך׃

14אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא סבר כי האי תנא דתניא ר' אלעזר הקפר ברבי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ו, יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין׃

15והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה׃

16ר' אלעזר אומר נקרא קדוש שנאמר ״(במדבר ו״, ה) קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה׃

17ולשמואל הא איקרי קדוש ההוא אגידול פרע קאי ולר' אלעזר הא נקרא חוטא ההוא דסאיב נפשיה׃

18ומי אמר רבי אלעזר הכי והאמר ר' אלעזר לעולם ימוד אדם עצמו׃