והא שייר תיבה — דבאחרונות איתא והכא ליתא כדקתני לקמן (תענית דף טו.) סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה כו' ומותבינן בגמרא בהדיא מתיבה דליתא אלא באחרונות ומשני כי קתני נמי מתניתין בקמייתא:
מילי דצינעא — מתריעין בבית הכנסת וכ"ד נמי בבית הכנסת:
בפרהסיא — תיבה ברחובה של עיר:
דיקא נמי — דלכ"ד זה וזה שוין דקתני מתניתין מה אלו יתירות על הראשונות כו' ואלו כ"ד לא קא חשיב גבי אחרונות:
והא מה אלו קתני — דמשמע דווקא:
דהא קתני לה באידך פירקין — דמי ששנה מתניתין דהכא תנא נמי דהתם והאי דלא תנא בהאי סמיך אהתם דקתני באחרונות מוציאין התיבה מה שאין כן באמצעיות:
השתא דאתית להכי — דמשום דקתני לה באידך פירקין דאמרת דלא הוי שיור כ"ד נמי דאמרת דשוין נינהו איכא למימר דלא הוי שוין דהא אפי' שיורא נמי לא הוי דבהדיא קתני לה באידך פירקין דבאחרונות איתנהו באמצעיות לא ואיכא לתרוצי כתירוצא קמא בקמייתא דליכא כ"ד:
מאי הוי עלה — היכן אומרה יחיד:
נקוט מציעיתא בידך — כלומר תריץ דבשלש אמצעיות היו מתענין ומתרצת לכולהו הנך מתנייתא הא דקתני בראשונות ולא באחרונות הנך ראשונות לאו ראשונות ממש נינהו אלא אמצעיות דאינהו הוו ראשונות לאחרונות אבל בשבע אחרונות לא מיתענו דכיון דשבע נינהו לא מצו עוברות ומיניקות למיקם בהו והא דקתני באחרונות ולא בראשונות הנך אחרונות אמצעיות נינהו והראשונות ראשונות ממש ואין מתענין בהן דלא תקיף רוגזא כולי האי וצחות לשון הוא לתנא למיקרי לאמצעיות ראשונות לאחרונ' ואחרונו' לראשונות:
בשופרות — היו עושין ההתרעות ולשון התרעה כמו תרועה וסתם תרועה פשוטה לפניה ולאחריה במסכת ראש השנה (דף לד.) ואהכי מתריעין בשופרות כדכתיב (במדבר י׳:י׳) ותקעתם בחצוצרות וגו' תוקעין בשופרות כדי שיכניעו לבם לקול השופר ויהיו נרתעים מחטאתם ואשש ברכות שהיו מוסיפין ביום התענית היו תוקעין על כל ברכה יבבא אחת שהן י"ח התרעות:
רב יהודה אמר — מתריעין עננו בקול רם היו צועקים עננו אבינו עננו עננו אלהי אברהם עננו עננו אלהי יצחק עננו עננו אלהי יעקב עננו הכל כפי שאומרים בסוף הסליחות אבל עננו דתפלת תענית אומר אפי' בראשונות ואפי' יחיד אוקימנא דאומרה בשומע תפלה ותפלה קרי ליה התרעה דאי בשופרות מריעין מיבעי ליה ומאן דמפרש עננו של תפלת תענית משתבש דהא קתני בסמוך שהן י"ח התרעות וקא פריך מן וסימן לדבר יריחו ואם איתא ליפריך בהדיא י"ח תפלות של שמונה עשרה ברכות מי איכא בשבע תעניות:
אין פוחתין מז' תעניות — באחרונות:
שמונה עשרה התרעות — שהן מוסיפין ו' ברכות מי"ח עד כ"ד ולכל אחת שלש תרועות:
וסימן לדבר — שלא תטעה אם התרעה הזו תרועה או תפלה:
יריחו — דכתיב בה שופרות לישנא אחרינא סימן לדבר כלומר לכך מתריעין כדי שיענו כדרך שנענו ביריחו על ידי שופרות דכתיב (יהושע ו׳:כ׳) ויתקעו בשופרות וגו' וכתיב (שם) ותפול החומה תחתיה:
אלא בשופרות כולי עלמא וכו' — דהא מתריעין דקתני הכא במתניתין דעבדינן בתעניות בשופרות:
כי פליגי בעננו — כי פליגי במתריעין דאמרינן בעלמא על שאר פורענויות מ"ס עננו נמי התרעה והאי דקתני בעלמא מתריעין בעננו ומאן דאמר בשופרות אבל בעננו לא:
חגב — ארבה כתרגומו:
צירעה — עוקצת את האדם:
יתושין — נכנסין בעיניו ובחוטמו:
חיכוך — כמו נתחכך בכותל:
הא צעקה בפה היא — אלמא דצעקת פה לא קרי ליה התרעה:
תנאי היא — האי תנא דשאר מיני פורעניות סבר צעקת פה לאו שמה התרעה ואידך סבר כו':
גייס — וצרין עליה:
נהר — המתפשט ויוצא לחוץ לשטוף את השדה ואת הבתים:
המטורפת — כמו ביצים טרופות (חולין דף סד.) שהולכת ונדה ועתידה להיטבע במים:
לעזרה — צועקין לבני אדם שיבואו לעזרם:
ולא לצעקה — תפלה שאין אנו בטוחין כל כך שתועיל תפלתנו לצעוק עליהן בשבת אלמא צעקת פה קרי התרעה מפי מורי ל"א לעזרה דקאמר תנא קמא מתריעין דמשמע בקול רם ואמר ליה רבי יוסי לעזרה שיהו מתפללין כל אחד בביתו לעזרה בעלמא:
