ששקולה כשתים — דכותיים וקדריים כדמפרש שהרעו משניהן לא הבינו מהן דכותיים וקדרים אע"פ שיראתם פחותה לא רצו להמיר ועמי המירו באחר ולא עוד אלא בלא יועיל:
והאמר מר — במועד קטן (דף כח.) זו מיתתו של שמואל הרמתי ולא כרת היא במסכת שמחות (פ"ג) מפרש מת בכך שנים זו היא מיתת כרת בכך וכך זו היא מיתת אסכרה:
ימיו של שמואל נ"ב שנה — דכתיב עד יגמל הנער וגו' דשיבירי"ר בלע"ז וכ"ד חדשים נקרא תינוק וכתיב (שמואל א א׳:כ״ב) וישב שם עד עולם עולמו של לוי חמשים שנה שנאמר (במדבר ח׳:כ״ה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה (בבכורות) ירושלמי ובסדר עולם תמצא כשני דפין תוספת על זה:
קפצה — הלבין שערו:
נחמתי — ורצה הקב"ה להורגו מיד:
שקלתני כמשה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' — שוין הן:
מעשה ידיהן — יהושע אף הוא היה תלמידו של אהרן כדאמרי' בעירובין (דף נד:) יצא משה ושנה להן אהרן פירקו:
כי זוטר — בחור:
מרנני כולי עלמא אבתריה — דאמרי מדמית זוטר שמא ח"ו עבירה היתה בו:
וכי מה ענין גבעת בנימין אצל רמה — בהר אפרים:
שישב ב' שנים ומחצה — כדמפרש בסדר עולם שמלך מחצית שנת עשתי עשרה ושנים עשרה ושלשה עשר ושמואל מת בתוך שנת שלש עשרה לסוף שמונה חדשים:
מי מידחי גברא כו' — דאידחי שמואל מקמי דוד:
במעשיהם לא נאמר — דמשמע בעבור חטא:
אלא באמרי פי — מפני דבר שגזרתי כגון האי מעשה דשמואל:
ה"ג לימא לן מר מידי — ולא גרסינן חד לחבריה:
שמא יקדים קנה — כשיוציא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן ולפיכך לא אומר לך כלום מאכל ומשתה הולך דרך הושט:
לא מת — אלא חי הוא לעולם:
בכדי — וכי בחנם ספדו ספדיא וחנטו חנטיא דכתיב ביה (בראשית נ) ויחנטו (אותו) ויספדו (לו):
מקרא אני דורש — והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת:
מה זרעו בחיים — כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהן בשבי שהמתים אינן בשבי:
אף הוא בחיים — שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה:
כל האומר רחב רחב מיד נקרי — נעשה בעל קרי:
לא איכפת לי — איני חושש:
ביודעה — היינו נמי מכירה:
כי הוה מיפטר — רב נחמן מרב יצחק:
ופירותיו מתוקין — לרעב:
והיה צילו נאה — שזה צריך לאדם עייף לנוח תחתיו:
ואמת המים — לצמא:
