בוני התלמוד

    מסכת תענית דף ד׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    עורפילאגשמים דקים כך שמן כדלקמן:

    אפי' לפרצידא דתותי קלאהגרעין שתחת גושה של קרקע:

    מהניאשמתחיל לבצבץ ולעלות מיד:

    עורו פילישסותם סדקי הארץ ל"א שמגדלת ומצמחת הגרעינין העומדין בסדקי הקרקע:

    צורבא מרבנןבחור חריף כמו ביעי דצריבן במסכת ביצה (דף ז.) תלמיד חכם זקן לא קרי צורבא אלא ההוא מרבנן קרי ליה:

    כיון דנבט נבטשמתחיל לבצבץ ולעלות עולה למעלה כך תלמיד חכם כיון שיצא שמו הולך וגדל למעלה:

    אורייתא מרתחא ליהשיש לו רוחב לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר משאר בני אדם וקמ"ל דחייבין לדונו לכף זכות:

    כאששמחמם כל גופו:

    ברזלקפדנים וקשים כברזל:

    בוניהתלמידי חכמים מקיימי עולם בבניניהו:

    שלשה שאלו כו'משום דרבי ברכיה מיירי בגשמים לקמן נקט לה:

    ובנות אנשי העיר יוצאות והיה הנערהמשמע הנערה היוצאה תחילה מן העיר ויאמר לה השקיני לה היה מנחש:

    אפי' חיגרת אפי' סומאלפי שלא פירש בשאילתו ואפשר שתהיה בעלת מום ולא יבין בה אליעזר ויקחנה:

    (אלא) השיבוהו כהוגןוזימנו לו רבקה:

    דבר טמאכלב או חזיר:

    והיינו דאמר להו נביא כו'מדגלי ביה קרא ואמר הצרי אין בגלעד [אלמא דלא הוי ניחא קמי שמיא כדאמרינן הצרי אין בגלעד] פנחס היה שם והיה יכול להתיר נדרו אלא שלא רצה יפתח לילך אצלו והוא לא רצה לבוא אצל יפתח בבראשית רבה:

    וכתיב אשר לא צויתיבירמיה כתיב בפרשת בקבוק ובנו את במות (התופת אשר בגיא בן הנם) לשרוף את (בנותיהם ואת) בניהם באש אשר לא [צויתי ולא] דברתי ולא עלתה על לבי שלא תאמרו הלא צוה כמו כן הקב"ה ליפתח ומישע ואברהם כי מעולם לא צויתי למישע לשרוף את בנו באש דכתיב ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה ולשמים נתכוון כסבור היה לרצות להקב"ה והאי דכתיב על שרפו עצמות מלך אדום לשיד מילתא אחרינא הוא ולא דברתי ליפתח מימים ימימה ותהי חק בישראל ובתרגום מזכיר פנחס לגנאי ויפתח לגנאי אלמא לא היה הקב"ה רוצה בבתו שהרי מזכירם לגנאי לפי שלא הלכו זה אצל זה לבטל הנדר:

    ה"ג ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהםכלומר שאע"פ שצויתי לו מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו אלא לנסותו מפני קטיגורו היינו שטן כדאמר בסנהדרין בהנחנקין (סנהדרין דף פט:) ויהי אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן וכו' ואית דלא גרסינן האי ולא עלתה על לבי דטעי בקרא אחרינא דלא כתב אלא אשר לא צויתי ולא דברתי (ירמיהו ז׳:ל״א פסוק כב) ובפרשת בקבוק כתיב כל הני שלשה אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. בתנחומא אשר לא צויתי זו בתו של יפתח אע"פ שצויתי לו תורה ומצות מצוה זו לא צויתי עליו ולא דברתי זה בנו של מישע מלך מואב והלא מישע נכרי הוא ולא חולין הוא לי לדבר עמו אפילו דיבור בעלמא. ובאגדה קא חשיב כלב בהדייהו אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו' ורבי יונתן דלא חשיב ליה דבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה כדאמרינן בתמורה (דף טז.) ואין לחוש שתשרה רוח הקדש על עבד ועל ממזר כדאמרינן בנדרים (דף לח.) שאין שכינה שורה כו' מפי רבי. וגדעון ששאל למנוע טל מעל הארץ ובגזה לבדה יהיה אין זה שלא כהוגן ומה תקלה יש אם יחסר העולם טל לילה אחת לבד מפי רבי:

    ויבוא כגשם לנופעמים אינו מתבקש שהוא סימן קללה בקיץ:

    דבר המתבקש לעולםטל אפילו בימות החמה:

    פעמים נראהכשהוא ערום נראה זרועו וכנגד לבו ואינו נראה כשהוא לבוש והכף נראית כל שעה שהיד נראית לעינים וי"ל על כפים על השמים צורת אדם שהוא בכסא וכן נשא לבבנו אל כפים (איכה ג׳:מ״א) מפי רבי:

    ה"ג סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היאכלומר הא דקתני אין שואלין את הגשמים היינו אין מזכירין את הגשמים:

    ומאן תנאדאמר סמוך לימות הגשמים מזכירין אבל לא קודם לכן:

    רבי יהושע היאדאמר משעת הנחת לולב הוא מזכיר דהיינו יום שמיני וזהו סמוך לגשמים דמן החג ואילך הוא זמן גשמים:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תענית ד עמוד א

    1עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה. מאי עורפילא עורו פילי. ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, דכיון דנבט נבט.

    2ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, שנאמר: ״(ירמיהו כג״, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה'״, ואמר רב אשי: כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח שנא' (ירמיהו כג, כט) ״וכפטיש יפוצץ סלע.

    3א"ל רבי אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב ״(דברים ח״, ט) ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה אמר רבינא אפ"ה מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא שנאמר ״(קהלת יא״, י) והסר כעס מלבך וגו'׃

    4א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי׃

    5אליעזר עבד אברהם דכתיב ״(בראשית כד״, יד) והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וגו' יכול אפי' חיגרת אפי' סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה׃

    6שאול בן קיש דכתיב ״(שמואל א יז״, כה) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו יכול אפי' עבד אפילו ממזר השיבו כהוגן ונזדמן לו דוד׃

    7יפתח הגלעדי דכתיב ״(שופטים יא״, לא) והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו' יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו׃

    8והיינו דקאמר להו נביא לישראל (ירמיהו ח, כב) הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם׃

    9וכתיב ״(ירמיהו יט״, ה) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי׃

    10אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר ״(מלכים ב ג״, כז) ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה ולא דברתי זה יפתח ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם׃

    11אמר רבי ברכיה אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב"ה השיבה כהוגן שנא' (הושע ו, ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו׃

    12אמר לה הקב"ה בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם שנאמר ״(הושע יד״, ו) אהיה כטל לישראל׃

    13ועוד שאלה שלא כהוגן אמרה לפניו רבש"ע (שיר השירים ח, ו) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך א"ל הקב"ה בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר ״(ישעיהו מט״, טז) הן על כפים חקותיך:

    14אין שואלין את הגשמים כו': סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא מאן תנא אמר רבא ר' יהושע היא דאמר משעת הנחתו׃

    15א"ל אביי אפילו תימא רבי אליעזר שאלה לחוד. והזכרה לחוד׃

    16ואיכא דאמרי: לימא׃

    תוספות

    עורפילאהיינו גשם דק אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא פי' פרצידא זו גרעין שהוא מתחת האבן היינו כמו חטה שמתחת הקרקע:

    מאי עורפילא עורו פיליפי' מעוררן ומצמיחן פילי פי' אותן העומדים בסדקי הארץ:

    שלשה שאלו שלא כהוגןאליעזר שאול ויפתח וא"ת אמאי לא חשיב כלב בן יפונה שאמר אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה אמאי לא פריך כמו הכא יכול ממזר או עבד וי"ל דהא דקאמר כלב שיתן לו הקב"ה כל מי שיכול לחזור אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של משה אתן לו עכסה בתי וי"מ דלכך נקראת עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו וזהו ודאי משום צניעות יתירא דקא חזו בה והיה סומך דזכותה וזכות דידיה מסתייע דלא מזדווגין לה אלא כפי מעשיה כדאיתא בסוטה (דף ב.) דאין מזווגין וכו':

    יכול אפי' חיגרת או סומאתימה אמאי לא נקט הכא גבי אליעזר עבד אברהם כמו דקאמר גבי שאול בסמוך יכול אפי' ממזרת או שפחה וכו' ואמר רש"י משום דגבי אליעזר לא שייך עדיין ממזרת דהא לא נתנה תורה אי נמי דגבי אשה לא דייק עלמא אלא ליופי וא"ת היכי קאמר דשאל אליעזר שלא כהוגן והא לא אמר אלא אשר אומר אליה הטי נא כדך ואם יראה שתהא חיגרת או סומא לא יאמר לה וי"ל דה"פ יכול אפילו חיגרת ואפילו סומא יכול אפי' חיגרת שיהיה לה אפילו רגל של עץ והוא לא יהא רואה או סומא כגון שיש לה עינים יפים ואינה רואה כלל:

    והייינו דקאמר להו נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא אין שםכלומר להתיר נדרו ליפתח והא הוה פנחס ואמאי לא הלך יפתח אצלו להתיר נדרו אלא מתוך גסות רוחו אמר לא אלך אצלו שאני שופט ונגיד אלא יבא אצלי ופנחס אמר ליתי גבאי דאנא נביא ועל ידי תהא פטורה שהייתי שורה ומתיר הנדר ופוטר אותה ולבסוף נענשו שניהם יפתח נענש שנפלו אבריו קודם מיתה כדכתיב ויקבר בערי גלעד ופנחס נענש דכתיב לפנים היה ה' עמו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    עורו פיליפי' הטפה היורדת בכח מערערת פילא כמו פילחא כדכתיב כמו פולח ובוקע בארץ. אפי' לפרצידא דתותי קלא. פי' שתחת האבן צומח וכן ת"ח דומה לפרי תחת האבן (ששואב שואב) וכיון שצומח [צומח] בבת אחת.

    צורבא מרבנן דמרתח אורייתא מרתחא ליה שנאמר הלא כה דברי כאש:

    אמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן ג' שאלו שלא כהוגן אליעזר שאול ויפתח. ומצינו בבראשית רבה ד' הן ששאלו שלא כהוגן אליעזר שאול ויפתח וכלב ופשטיה כיון דשאול וכלב שוין דתרווייהו נתינת [בתם חשיב] להו כאחד. לפיכך תני הכא שלשה:

    אין שואלין הגשמים כיון ששנינו כאן שאילת הגשמים סמוך לגשמים היא הוצרכנו לומר סברוה שאלה והזכרה ביום אחד הן הניחא לר' יהושע דאמר משעת הנחתו מזכיר ומיד שואל כי אין שאלה אלא בתפלת החול בי"ח בברכת השנים אלא לר' אליעזר קשיא ושנינן הזכרה לחוד ושאלה לחוד לזמן אחר ולאו כי הדדי:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תענית דף ד׳ עמוד א׳

    מסכת תענית דף ד׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־405 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    עורפילא גשמים דקים כך שמן כדלקמן:

    אפי' לפרצידא דתותי קלא הגרעין שתחת גושה של קרקע:

    מהניא שמתחיל לבצבץ ולעלות מיד:

    עורו פילי שסותם סדקי הארץ ל"א שמגדלת ומצמחת הגרעינין העומדין בסדקי הקרקע:

    צורבא מרבנן בחור חריף כמו ביעי דצריבן במסכת ביצה (דף ז.) תלמיד חכם זקן לא קרי צורבא אלא ההוא מרבנן קרי ליה:

    כיון דנבט נבט שמתחיל לבצבץ ולעלות עולה למעלה כך תלמיד חכם כיון שיצא שמו הולך וגדל למעלה:

    אורייתא מרתחא ליה שיש לו רוחב לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר משאר בני אדם וקמ"ל דחייבין לדונו לכף זכות:

    כאש שמחמם כל גופו:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Taanit 4a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    עורפילא היינו גשם דק אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא פי' פרצידא זו גרעין שהוא מתחת האבן היינו כמו חטה שמתחת הקרקע:

    מאי עורפילא עורו פילי פי' מעוררן ומצמיחן פילי פי' אותן העומדים בסדקי הארץ:

    שלשה שאלו שלא כהוגן אליעזר שאול ויפתח וא"ת אמאי לא חשיב כלב בן יפונה שאמר אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה אמאי לא פריך כמו הכא יכול ממזר או עבד וי"ל דהא דקאמר כלב שיתן לו הקב"ה כל מי שיכול לחזור אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של משה אתן לו עכסה בתי וי"מ דלכך נקראת עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו וזהו ודאי משום צניעות יתירא דקא חזו בה והיה סומך דזכותה וזכות דידיה מסתייע דלא מזדווגין לה אלא כפי מעשיה כדאיתא בסוטה (דף ב.) דאין מזווגין וכו':

    יכול אפי' חיגרת או סומא תימה אמאי לא נקט הכא גבי אליעזר עבד אברהם כמו דקאמר גבי שאול בסמוך יכול אפי' ממזרת או שפחה וכו' ואמר רש"י משום דגבי אליעזר לא שייך עדיין ממזרת דהא לא נתנה תורה אי נמי דגבי אשה לא דייק עלמא אלא ליופי וא"ת היכי קאמר דשאל אליעזר שלא כהוגן והא לא אמר אלא אשר אומר אליה הטי נא כדך ואם יראה שתהא חיגרת או סומא לא יאמר לה וי"ל דה"פ יכול אפילו חיגרת ואפילו סומא יכול אפי' חיגרת שיהיה לה אפילו רגל של עץ והוא לא יהא רואה או סומא כגון שיש לה עינים יפים ואינה רואה כלל:

    והייינו דקאמר להו נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם כלומר להתיר נדרו ליפתח והא הוה פנחס ואמאי לא הלך יפתח אצלו להתיר נדרו אלא מתוך גסות רוחו אמר לא אלך אצלו שאני שופט ונגיד אלא יבא אצלי ופנחס אמר ליתי גבאי דאנא נביא ועל ידי תהא פטורה שהייתי שורה ומתיר הנדר ופוטר אותה ולבסוף נענשו שניהם יפתח נענש שנפלו אבריו קודם מיתה כדכתיב ויקבר בערי גלעד ופנחס נענש דכתיב לפנים היה ה' עמו:

    Tosafot on Taanit 4a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רבנו חננאל

    עורו פילי פי' הטפה היורדת בכח מערערת פילא כמו פילחא כדכתיב כמו פולח ובוקע בארץ. אפי' לפרצידא דתותי קלא. פי' שתחת האבן צומח וכן ת"ח דומה לפרי תחת האבן (ששואב שואב) וכיון שצומח [צומח] בבת אחת.

    צורבא מרבנן דמרתח אורייתא מרתחא ליה שנאמר הלא כה דברי כאש:

    אמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן ג' שאלו שלא כהוגן אליעזר שאול ויפתח. ומצינו בבראשית רבה ד' הן ששאלו שלא כהוגן אליעזר שאול ויפתח וכלב ופשטיה כיון דשאול וכלב שוין דתרווייהו נתינת [בתם חשיב] להו כאחד. לפיכך תני הכא שלשה:

    אין שואלין הגשמים כיון ששנינו כאן שאילת הגשמים סמוך לגשמים היא הוצרכנו לומר סברוה שאלה והזכרה ביום אחד הן הניחא לר' יהושע דאמר משעת הנחתו מזכיר ומיד שואל כי אין שאלה אלא בתפלת החול בי"ח בברכת השנים אלא לר' אליעזר קשיא ושנינן הזכרה לחוד ושאלה לחוד לזמן אחר ולאו כי הדדי:

    Rabbeinu Chananel on Taanit 4a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    ריטב"א

    מתני׳‎ אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים אין לנו הכרח אימת קרי ליה סמוך לגשמים דאפשר דהיינו בג׳‎ במרחשון כדברי רבי מאיר או ביום ז׳‎ של חג כסברא דרבה בש״ס:

    ומיהו קשיא לן טובא בסדורא דהא מתני׳‎ דהא ברישא דמתני׳‎ פתח בהזכרה והשתא מיירי בשאלה והדר רבי יהודה ואיירי בהזכרה והדר איירי בשאל׳‎ בג׳‎ במרחשון שואלין את הגשמים והנכון דתנא פתח בהזכרה שהיא הקודמת לעולם בתפלה ואיפליגו רבי אליעזר ורבי יהושע ומאי דהדר קתני אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים לא ללמד על דין השאלה ממש היא אלא דלאביי דסבר דהא רבי אליעזר אתא למתני דאע״ג דמזכירין בי״ט הראשון של חג מודה הוא שאין שאלה סמוך לגשמים שהם סימן ברכה דשאלה לחוד והזכרה לחוד ולפי זה לא הוזקק לפ׳‎ יום השאלה אלא נקט סתם סמוך ולרבה דאוקמה כרבי יהושע דבריית׳‎ בז׳‎ של חג ושאלה והזכרה חדא מילתא לחלוק על דין הזכרה בא על ר״א ור׳‎ יהושע ולומ׳‎ בין הזכרה ובין השאלה הם בז׳‎ של חג ולא מאחרי׳‎ הזכי׳‎ עד י״ט האחרון שהוא זמן הגשמים אלא עד זמן סמוך לגשמי׳‎ דהיינו בז׳‎ של חג ופליג אדר׳‎ יהושע ורבי אליעזר בהזכרה ואדרבי מאיר ור״ג בשאלה ונקט לשון שאלה לאשמועי׳‎ דאף בשאלה עבדי׳‎ בז׳‎ וכיון שכן א״א לאחר ההזכר׳‎ כי עיקר תנא זה לחלוק על רבי יהושע שיש טעם לדבריו יותר דאלו בי״ט הראשון של חג דרבי אליעזר ליכא למימר מטעמא דרבי יהושע והיינו דקתני אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים וכלל בדבריו שאלה והזכרה ומפני שחולק בדין ההזכרה דאיירי׳‎ נקטיה הכא וקתני בתריה פלוגתא דר׳‎ יהודה בהזכרה דס״ל שהזכר׳‎ היא בי״ט האחרון כדברי ר׳‎ יהושע דמתני׳‎ אלא שאינה בתחלת י״ט אלא בתפלת מוסף והאחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר וכיון דאיירי בהזכרה בתחלת׳‎ איירי נמי בסופ׳‎ ואמ׳‎ שהיא עד תפלת יוצר של פסח ואע״ג דשאלה קודמת לסוף ההזכר׳‎ בעי למיתני כולהו דיני ההזכר׳‎ שהם ממוסף י״ט האחרון של חג עד תפלת יוצר של י״ט הראשון של פסח ובדין השאלה לא איירי אם מתחיל לשאול במוצאי י״ט לאלתר שהוא חול או בג׳‎ במרחשון או בז׳‎ בו כאידך תנאי דלקמי׳‎ מי׳‎ קודם לכן א״א שאין שאלה קודמת להזכרה בשו׳‎ צד ומשום הכי אע״ג דקיימ׳‎ לן כר״ג בשאלה כדאיפסיק׳‎ הלכתא בהדיא קיימא לן נמי כר׳‎ יהודה בהזכר׳‎ כדאפסיק׳‎ הלכתא נמי בהדיא. ולא קשיא הלכתא אהלכת׳‎ דהזכרה לחוד ושאלה לחוד ואפשר דלא פליגי אהדדי ולכשתמצי לומר דפליגי אפשר לפסוק הלכה בהזכרה כר׳‎ יהודה ובשאלה כר״ג ולא סתרן אהדדי:

    Ritva on Taanit 4a · Sefaria · מהדורה: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

    מאירי

    תלמיד חכם אע"פ שתורתו מכעיסתו בשעה שרואה מעשי בני אדם מכוערים ראוי לו למעט בכעסו כמה שאפשר לו וללמדם בנחת כדי שיערבו דבריו על שומעיהם ויקבלו דבריו וכדי שלא לגרום בעצמו שום נזק שנאמר הסר כעס מלבך והעביר רעה מבשרך:

    נטיעות שהם רכות וצריכות תקון התירו חכמים לחרוש בהם בתוספות שביעית בכדי יניקתן שחוששים להפסידן מתוך ילדותם ושיעור יניקתם מפורש להם מהלכה למשה מסיני לעשר נטיעות בית סאה שהוא נ' על נ' כשנטיעתן משוערת באותו בית סאה בשוה וכן כל נטיעה לפי חשבון זה והוא שאמרו עשר נטיעות ערבה ר"ל אותה שהיו מקיפים בה המזבח בשביעי של חג ונסוך המים בחג שהוא כל ז' הלכה למשה מסיני אבל אילנות אחרים שאינן רכין אסור וכן אף באותם שהזכרנו שהן נטיעות רכות אם היו נטועים יותר מעשרה הם חשובים כנעקרים ואם אין שם עשרה אין חורשים כל בית סאה אלא בכדי מה שצריך להם לפי חשבון זה ודברים אלו כולן בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים עבודת הארץ מותרת לגמרי עד ראש השנה אפילו בשאר אילנות כמו שיתבאר במקומו וערבה שנאמר בה שהיא הלכה למשה מסיני פירושה על ערבה שהיו מקיפים בה את המזבח בשביעי כמו שביארנו אבל אותה שבלולב מן התורה היא וכן מה שאמרו בנסוך המים שהוא הלכה למשה מסיני פירושה להיותה כל שבעה כמו שביארנו:

    המשנה השנית אין שואלים את הגשמים וכו' כונת המשנה לבאר זמן הזכרת גשמים ככונת המשנה הראשונה וחדש בהזכרה זמן אחר על דעת בן בתירא והוא מוסף של י"ט אחרון של חג לגשמים ותפלת שחרית של י"ט הראשון של פסח לטל אע"פ שאין הלכה כמותו בטל ואגב גררא נתערב עמה ענין שאלה בדרך קצור לומר שאין שואלים את הגשמים ר"ל ותן טל ומטר תכף להזכרה ואין שאלה עד שיעברו ימי החג והוא סמוך לגשמים שימות החג אינם ימות הגשמים ולא פי' איזהו זמן השאלה בפרט ולמטה יתבאר ולענין הזכרה בין לגשמים בין לטל כבר בארנו הפסק במשנה הראשונה:

    זהו ביאור המשנה ודינין הבאים עליה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Taanit 4a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא כה דברי כאש ואמר רב אשי כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע א"ל ר' אבא לרב אשי כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה והיינו כו' קרא ואמר הצרי אין כו' אלמא דלא הוה ניחא קמי שמיא כדאמרינן הצרי כו' ובד"ה וכתיב אשר לא כו' באש אשר לא צויתיו ולא דברתי כו' וגדעון ששאל למנוע טל כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 4a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' ר"י היא דאמר משעת הנחתו תמוה לי אמאי נקט ר"י דברייתא ולא נקט ר"י דמתני' מיו"ט האחרון אח"כ מצאתי בעז"ה בספר המכריע לריא"ז דמחק זה וכצ"ל סתם מני ר"י היא:

    Gilyon HaShas on Taanit 4a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    חידושי רבי עקיבא איגר

    גמרא, מאן תנא (דתני אין שואלין את הגשמים, אלא סמוך לגשמים) ר' יהושע הוא דאמר משעת הנחתו, (ללולב הוא מזכיר, דהיינו יום שמיני, וזה סמוך לגשמים). תימא למה נקט ר' יהושע דברייתא ולא ר"י דמתני', דאמר מאימתי מזכירין את הגשמים מיו"ט האחרון של חג. אחר זמן רב מצאתי בעזה"י בספר המכריע לריא"ז דמחק זה וצ"ל סתם ר' יהושע היא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Taanit 4a · Sefaria · מהדורה: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    בן יהוידע

    הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן דְּרָתַח, אוֹרַיְתָא הוּא דְּקָא מַרְתְּחָא לֵיהּ יש להקשות למה נקיט צורבא מרבנן דקאי על תלמיד חכם רך בשנים, לימא האי תלמיד חכם דרתח בסתם? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל הכעס מקצר ימיו של אדם, דכתיב (איוב יד, א) 'קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז' וזהו שאמר לא מבעיא תלמיד חכם גדול בשנים דרתח דודאי צריך לומר אין כעסו טבעי מן היצר הרע דהא קא חזינן דהוא גדול בשנים והכעס מקצר ובודאי דזה הכעס בא מן התורה דמרתחא ליה ולכן לא עשה בו נזק, אלא אפילו תלמיד חכם רך בשנים דתוכל לתלות כעסו טבעי מצד היצר גם כן לא תימא הכי אלא אורייתא מרתחא ליה.

    כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ קָשֶׁה כְּבַרְזֶל, אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם הקשה גבורת ארי ז"ל, דבפסחים (פסחים סו:) מפורש כל אדם שכועס, אם תלמיד חכם הוא חכמתו מסתלקת עיין שם. ונראה לי בס"ד דמה שאמר קשה כברזל אינו לענין כעס אלא על דרך מה שאמרו ביומא (יומא כג.) 'כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם' דראוי להקפיד על בזיונו אך לא יכעוס! ומה שאמר רש"י ז"ל כאן 'קפדנים וקשים כברזל' אין הכונה קפדנות של כעס אלא הכונה שיקפיד על בזיונו ולא יוותר להמבזים, אבל ודאי צריך שלא יהיה בזה תערובת כעס דכתיב (קהלת יא, י) 'וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ'. והנה בגמרא דמנחות (מנחות צה:) אמר רבא הוקשה אדם קשה כברזל ומנו רב ששת, פירש רש"י 'חכם ומחודד לחתך הלכה כברזל' יעוין שם, ויש להקשות למה לא פירש כאן כדהתם? ונראה משום דכאן קאמר רבינא 'אֲפִלּוּ הָכִי מִבָּעִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמֵילַף נַפְשֵׁיהּ בְּנִיחוּתָא' ודברים אלו לא יבואו נכון לאותו הפירוש של החידוד. מיהו נראה לי דשפיר יבא נכון, רוצה לומר החידוד שהוא קושיות והוויות לא יאמר אותם בדרך כעס כדרך הלוחמים זה בזה במלחמתה של התורה אלא יאמרם בניחותא! וכמו שהזהיר רבינו האר"י לרבינו מהרח"ו על לימוד שהיה לומד עם בן אחיו, כנזכר בשער רוח הקודש. ובעיקר המאמר כאן נראה לי בס"ד על פי מה שנאמר במשלי (משלי כז, יז) 'בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ' ומפרש ברש"י ומצודות כמו הלוטש ברזל הסכין באחרת נעשית חדה ושנונה כן יחדד איש פני רעהו, רוצה לומר תלמידי חכמים שיושבים יחד ועוסקים בתורה מחדדים זה את זה יעוין שם, וכן הכונה. ועל פי זה פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב הי"ו, סמיכות מאמר זה דקשה כברזל למאמר האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא מרתחא ליה, והוא כי מאמר קשה כברזל מודיענו שטוב ללמוד זה בזה כדי שיתחדדו זה בזה, אך אפשר יאמר אדם דנפיק מזה נזק שבאים לידי כעס בתוך לימודם זה בזה, לכך הביא מאמר אורייתא מרתחא ליה, לומר דאין חשש כעס, דאורייתא מרתחא ליה ואין זה כעס ממש, עד כאן דבריו נר"ו. ועוד נראה לי ביאור מאמר קשה כברזל, דהברזל טבעו אחר חמום האש שיהיה גחלת יניחוהו במים קרים תכף ואז יתקשה ויתחזק יותר וכן התלמיד חכם אחר שיתחמם באש התורה בעת לימודו דאורייתא מרתחא ליה תכף ומיד יחזור לבו להתקרר בסברה אחרת שתתחדש לו הן מעצמו הן מחבירו כאלו הוטל במים קרים ובזה יתחזק בדברי תורה יותר. ונראה לי לכך התורה נמשלה לאש ונמשלה למים ולזה אמר (תהלים סו, יב) 'בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה' שבזה נתרוינו מדברי תורה.

    (דברים ח, ט) "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל", אַל תִּקְרִי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא 'בּוֹנֶיהָ'. הנה הכלל של 'אַל תִּקְרִי' ידוע, ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט:) 'לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים' אם כן בזיון תלמידי חכמים גורם חרבן העיר ואם התלמידי חכמים שהם בוניה קשים כברזל שהם תקיפים, דאז ההמון הם יראים מהם ואין בוזים אותם, אז תתקיים העיר ולא תחרב, כאלו אבניה הם ברזל שאינו נחרב, וזהו שאמר אַל תִּקְרִי 'אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל' שתתקיים כברזל אלא אם כן תקרא 'בּוֹנֶיהָ' שהם החכמים בַרְזֶל, כלומר תקיפים דאז אין בוזים אותם.

    אָמַר רַבִינָא אֲפִלּוּ הָכִי, מִבָּעִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמֵילַף נַפְשֵׁיהּ בְּנִיחוּתָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת יא, י) "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". נראה לי בס"ד אם תסיר מספר רעה [275] מן בשר [502] ישאר רכ"ז כמנין בְּרָכָה [227], ומנין זכר [227] שהוא כח הזכירה דהכעס גורם שכחה כמו שאמרו בגמרא, וזהו שאמר וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, אז על ידי כך וְהַעֲבֵר רָעָה שהיא השכחה מִבְּשָׂרֶךָ, כלומר שיהיה לך כח הזכירה הרמוז כאן כשתסיר מספר רעה מן מספר בשר שישאר זכר.

    (שופטים יא, לא) יָכוֹל אֲפִלּוּ דָּבָר טָמֵא? וֶהֱשִׁיבוּהוּ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן וְנִזְדַּמְּנָה לוֹ בִּתּוֹ. מקשים אמאי לא אמר 'יָכוֹל אֲפִלּוּ אָדָם' וכדהוה אחר כך? ונראה לי בס"ד שבא לתרץ בזה קושיא אחרת דיש להקשות למה לשנים השיבו כהוגן, ולו לא השיבו כהוגן? וכי משוא פנים יש בדבר! ובזה נתרצה קושיא כי הם לא נגעו בכבוד שמים אבל הוא נגע בדבריו אלו בכבוד שמים דמשמע מדבריו שיקריב אפילו דבר טמא, אבל אדם אינו נקרא דבר טמא! ודלא כמו שכתב מהרש"א ז"ל דהא מצינו שאברהם אבינו ע"ה חשב תחלה שיעלהו ליצחק אבינו ע"ה עולה ממש, ולכן אמר 'יָכוֹל אֲפִלּוּ דָּבָר טָמֵא' שהראה לנו בזה גרעון וחסרון שיש בדברי יפתח הנוגע לכבוד שמים, ובזה מובן הטעם למה לא השיבו לו כהוגן שנזדמנה לו בתו.

    (ירמיה יט, ה) "אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי", זֶה בְּנוֹ שֶׁל מֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב נקיט בזה האי לישנא ד'לֹא צִוִּיתִי' לומר אל תאמר מישע טעה בצווי שצויתי לאברהם תחלה דחשב שיש רשות ממני בכך, דזה אינו, כי באמת לבני נח לא צויתי כזאת ואין לו ללמוד אלא ממינו שהם בני נח, 'וְלֹא דִבַּרְתִּי' זוֹ בִּתּוֹ שֶׁל יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, כי הקב"ה בפרשת נדרים דבר דברים שיהיו מובנים מהם דאין להקריב נפשות, דכתיב (במדבר ל, ג) אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַהֳ', ותיבת 'נֶדֶר' לשון יתר, אך הכונה יִדֹּר נֶדֶר המצוי אצל בני אדם לידור בו ולא נפשות דאין מצוי זה ושכיח, וזהו לֹא דִבַּרְתִּי בפרשת נדרים בכך, 'וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי' זֶה יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, כי מתחלה לא היתה כונתי להקריבו ממש, כי אם להעלותו רק על המזבח ויורידהו חי.

    אַף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁאֲלָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, וְהֵשִׁיבָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּהֹגֶן, דִּכְתִיב: (הושע ו, ג) "וְנֵדְעָה, נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה', כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ, וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ" אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּתִּי, אַתְּ שׁוֹאֶלֶת דָּבָר שֶׁפְּעָמִים מִתְבַּקֵּשׁ, וּפְעָמִים אֵינוֹ מִתְבַּקֵּשׁ, אֲבָל אֲנִי אֶהְיֶה לָךְ דָּבָר הַמִּתְבַּקֵּשׁ לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע יד, ו) "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל. צריך להבין מה ענין דמיון הגשם והטל בנמשל? ונראה לי בס"ד שישראל שאלו שיהיו נשפעים על ידי מצות תפלין כח משלשה אותיות שם שדי הרמוזים בו, ורמזו זה באותיות 'גֶּשֶׁם' שהוא שם ג' דהיינו שם שדי שיש בו שלשה אותיות, ואמר לה: אַתְּ שׁוֹאֶלֶת דָּבָר שֶׁפְּעָמִים מִתְבַּקֵּשׁ וּפְעָמִים אֵינוֹ מִתְבַּקֵּשׁ, כי מצוה זו של תפילין שאת מבקשת בעבורה היא ביום ולא בלילה וגם אינה בשבתות וימים טובים ומאחר דאינה תמידית אין השפע המשתלשל בעבורה תמידי, אֲבָל אֲנִי אֶהְיֶה לָךְ דָּבָר הַמִּתְבַּקֵּשׁ לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 'אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל', והענין הוא דאיתא במדרש (תנא דבי אליהו רבה כו) וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (במדבר טו, לב), אמר הקב"ה למשה מפני מה חלל זה את השבת, אמר משה: רבונו של עולם איני יודע! אמר הקב"ה למשה: אני אומר לך, כי בכל ששת ימי החול יש לישראל תפילין בראשו ובזרועו ורואה אותם וחוזר ממעשיו, אבל עכשיו ביום השבת שאין לו תפילין בראשו ובזרועו לכן חלל זה את השבת! באותה שעה אמר הקב"ה משה צא וברר להם מצוה אחת שיהיו נוהגים בה גם בשבתות וביום טוב, ואיזה? זה מצות ציצית, שנאמר (במדבר טו, לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳ וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וגו׳ וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת הֳ' עיין שם. לכך אמר לו 'אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל' שאשפיע לכם כח ושפע טוב בעבור מצות ציצית שרמוז בה מספר ט"ל, שיש בכל כנף ט"ל כריכות כמנין 'הֳ' אֶחָד' [39] וכמנין ט"ל אותיות דשם אהי"ה דההי"ן בפשוט ומילוי ומלוי המלוי כמו שכתב האר"י ז"ל בשער הכונות, וזו היא מצוה תמידית בימים ובלילות בטלית קטן וגם בשבתות וימים טובים, ועל ידה תהיה השפעה שלכם תמידית מט"ל הנזכר וגם מן ט"ל אותיות של עסמ"ב.

    בִּתִּי, אַתְּ שׁוֹאֶלֶת דָּבָר שֶׁפְּעָמִים נִרְאֶה, וּפְעָמִים אֵינוֹ נִרְאֶה נמצא היא שאלה דוגמת הלב ונתן לה דוגמת הכף, וההפרש שיש בין מספר כף [100] למספר לב [32] הוא ס"ח כמנין חיים [68], שזה הטוב היה לה בזכות התורה שנקראת (משלי ג, יח) 'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ' ואם תוסיף על לב מספר חיים יהיה כף. ובזה יובן (איכה ג, מא) 'נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם' ולכן בישר את ישראל (דברים ד, ד) 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם', שיהיה לכם תוספת מספר חיים כדי שתתעלו להיות דוגמת כף גם היה לה עוד עזר לזה בזכות הצדקה שהיא מכף לכף. ועוד נראה לי בס"ד הם בקשו השפעה מן אות וא"ו דשם הוי"ה שהוא קו התפארת הנקרא 'לב' ומן אות ה"א אחרונה דשם הוי"ה שהוא סוד המלכות הנקראת 'זרוע' ולכן אמרה (שיר השירים ח, ו) 'כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ', והשיב להם ההשפעה מן אותיות ו"ה שבשם פעמים נראית בגלוי גדול פעמים אינה נראית, דכתיב (שמות יז, טז) 'כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ' אך אני אעשה לך השפעה מן אותיות י"ה שהיא השפעה תמידית והם הרמוזים בכפים כי האצבעות הם י"ד פרקין והכף משלים לט"ו פרקים כמנין שם י"ה.

    Ben Yehoyada on Taanit 4a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תענית, דף ד׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־405 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה.…״

      חכמים: רבא.

    2. קטע 238 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא…״

      חכמים: רב אשי, רבא.

    3. קטע 343 מילים

      נפתחת ב״א"ל רבי אבא לרב אשי אתון מהתם…״

      חכמים: רבי אבא, רב אשי, אבא.

    4. קטע 428 מילים

      נפתחת ב״א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן…״

      חכמים: רבי יונתן, שמואל.

    5. קטע 526 מילים

      נפתחת ב״אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד, יד)…״

    6. קטע 630 מילים

      נפתחת ב״שאול בן קיש דכתיב (שמואל א יז,…״

      חכמים: שמואל.

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״יפתח הגלעדי דכתיב (שופטים יא, לא) והיה…״

    8. קטע 815 מילים

      נפתחת ב״והיינו דקאמר להו נביא לישראל (ירמיהו ח,…״

    9. קטע 913 מילים

      נפתחת ב״וכתיב (ירמיהו יט, ה) אשר לא צויתי…״

    10. קטע 1035 מילים

      נפתחת ב״אשר לא צויתי זה בנו של מישע…״

    11. קטע 1127 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי ברכיה אף כנסת ישראל שאלה…״

      חכמים: רבי ברכיה.

    12. קטע 1226 מילים

      נפתחת ב״אמר לה הקב"ה בתי את שואלת דבר…״

    13. קטע 1344 מילים

      נפתחת ב״ועוד שאלה שלא כהוגן אמרה לפניו רבש"ע…״

    14. קטע 1421 מילים

      נפתחת ב״אין שואלין את הגשמים כו': סברוה שאלה…״

      חכמים: רבא.

    15. קטע 1510 מילים

      נפתחת ב״א"ל אביי אפילו תימא רבי אליעזר שאלה…״

      חכמים: רבי אליעזר, אביי.

    16. קטע 163 מילים

      נפתחת ב״ואיכא דאמרי: לימא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: תענית דף ד׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026