מסכת תענית דף כ׳ עמוד א׳

1ועכשיו ירדו גשמים?! נכנס לבית המרחץ בשמחה. עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ, נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף, ועמד בתפלה.

2אמר לפניו: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי, שיהו מים מצויין לעולי רגלים. מיד נתקשרו שמים בעבים, וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו.

3עד שיצא אדון מבית המרחץ, נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש. כשפגעו זה בזה, אמר לו: תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך! אמר לו: יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך, אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך, שאוציא ממך את מעותיי, שכבר שקעה חמה, וגשמים ברשותי ירדו.

4חזר ונכנס לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפלה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! הודע שיש לך אהובים בעולמך! מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה. באותה שעה אמר לו האדון אילו לא נקדרה החמה, היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי. תנא: לא נקדימון שמו, אלא בוני שמו, ולמה נקרא שמו נקדימון שנקדרה חמה בעבורו.

ברייתא

5תנו רבנן: שלשה נקדמה להם חמה בעבורן: משה, ויהושע, ונקדימון בן גוריון. בשלמא נקדימון בן גוריון גמרא. יהושע נמי קרא, דכתיב: ״(יהושע י״, יג) ״וידם השמש וירח עמד וגו'״. אלא משה מנלן?

6אמר רבי אלעזר: אתיא ״אחל״ ״אחל״, כתיב הכא: (דברים ב, כה) ״אחל תת פחדך״, וכתיב התם: (יהושע ג, ז) ״אחל גדלך״.

7רבי שמואל בר נחמני אמר: אתיא ״תת״ ״תת״, כתיב הכא: ״אחל תת פחדך״, וכתיב התם: (יהושע י, יב) ״ביום תת ה' את האמרי״.

8רבי יוחנן אמר, אתיא מגופיה דקרא: (דברים ב, כה) ״אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך״, אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שנקדמה לו חמה למשה.

9וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים כו'. אמר רב יהודה אמר רב: ושתיהן לקללה.

10(איכה א, יז) ״היתה ירושלם לנדה ביניהם״, אמר רב יהודה אמר רב: לברכה, כנדה: מה נדה יש לה היתר אף ירושלים יש לה תקנה.

11(איכה א, א) ״היתה כאלמנה״, אמר רב יהודה, לברכה: כאלמנה ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים, ודעתו לחזור עליה.

12(מלאכי ב, ט) ״וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים״, אמר רב יהודה: לברכה, דלא מוקמי מינן לא רישי נהרי ולא גזיריפטי.

13(מלכים א יד, טו) ״והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים״, אמר רב יהודה אמר רב: לברכה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב: ״(משלי כז״, ו) ״נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא״ טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע.

14אחיה השילוני קללן בקנה, אמר להם לישראל: ״והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה״, מה קנה זה עומד במקום מים, וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות עמד הקנה במקומו.

15אבל בלעם הרשע בירכן בארז, שנאמר: ״(במדבר כד״, ו) ״כארזים (עלי מים)״, מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ואין גזעו מחליף, ואין שרשיו מרובין. אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו. כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים.

ברייתא

16תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. מעשה שבא רבי אלעזר (בן ר') שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה. והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.