דאית ליה רווחא — שיכול לקרות מפרשה אחרת אבל הכא לית ליה רווחא דהא לא מצי למיקרי אלא בראשית ויהי רקיע:
מה הפרש בין זה לזה — מאי שנא דקרבן עצים דחי מעמד דנעילה ומעמד דמנחה לא דחי:
הללו דברי תורה — מנחה כדאמרי' בברכות (דף כו.) יצחק אבינו תיקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ודנעילה מדברי סופרים. וצריכין חיזוק לא גרסינן הכא:
עמדו אלו — זמן דקתני במתני' אהכי הוצרכו למנות משום ההיא תקנה דעבוד להו הנך נביאים כי היכי דלא לידחינהו מאתרייהו:
בכורים — אדם נכנס לתוך שדהו ורואה אשכול שביכר תאנה שביכרה קושר עליה גמי ועושה אותה בכורים:
פרוזדאות — שומרים:
בקציעות — תאנים יבשים כותשין אותן ועושין מהן עגולין:
ה"ג והעלי על כתפיהן — (בוכיא):
במכתשת שלפנינו — שהוא במקום אחר לפני בסמוך וזהו גונבי עלי על שם שמתגנבין מן הפרוזדאות על עסקי עלי:
הן הן בני סלמאי הנתופתי — כעין מעשה זה עשו:
הן הן בני דוד בן יהודה — דוד מלך ישראל ואהכי קרו ליה פחת מואב שבא מרות המואביה:
יואב בן צרויה — שבא מרות המואביה כי צרויה אם יואב אחות דוד היתה שנאמר (דברי הימים א ב׳:ט״ז) ואחיותיהם צרויה ואביגיל:
בני עדין הן הן בני דוד — להכי קרי ליה בספר שמואל (ב כג) עדינו העצני שבשעה שעוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת וכשיוצא למלחמה מתקשה כעץ:
הן הן בני יואב בן צרויה — פלוגתא היא (במס' חגיגה) חד אמר עדינו העצני זה דוד וחד אמר זה יואב:
ליתני שבו בני דוד שניה — דהא קאמר ר' מאיר פחת מואב היינו דוד:
ולר' יהודה — בני עדין היינו דוד ובמתניתין קתני בהדיא בני דוד והדר קתני בני פחת מואב דלר"מ ול' יהודה בני עדין היינו דוד שבו שניה מיבעי ליה:
ולר' יוסי — דאמר פחת מואב ועדין היינו יואב שבו שניה מיבעי ליה:
לעולם ר' יוסי ותרי תנאי אליבא דר' יוסי — דמאן דאמר בני עדין בן יהודה היינו בני יואב לא סבר לה דבני פחת מואב היינו יואב ולהכי לא קתני שבו בני יואב שניה ולא סבירא ליה נמי דהן הן בני דוד דאם כן שבו בני דוד שניה מיבעי ליה למיתני אלא משפחה אחרת הן ומאן דאמר בני פחת מואב היינו בני יואב לא סבירא ליה דבני עדין היינו יואב אלא משפחה אחרת הן:
