בוני התלמוד

    מסכת תענית דף י״ט עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ה"ג אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעותולפיכך מתענות שאותה העיר שלא ירדו עליה גשמים תלך לקנות התבואה באותה העיר ויהיה בה רעב:

    או מפולתשחומותיה והבתים נופלין ברוח:

    מתריעים בכ"מאם יראו באספמיא מתריעין בבבל בבבל מתריעין באספמיא כדקתני טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת אם במקום אחד היא מתריעין עליה כל השומעין כדי שלא תבא עליהן:

    שדפוןבתבואות:

    ירקוןחולי:

    חיה רעהמשכלת בני אדם:

    חרבחיילות ההולכין להרוג ולהשחית בכל מקום:

    מלא תנורמפרש בגמרא:

    לעריהםבא"י:

    באשקלוןבארץ פלשתים:

    ועל שאכלו זאביםשהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא:

    שנראוובאו בעיר:

    מתריעיןבעננו:

    המטורפתמלשון טרף אבבא (ברכות דף כח.) ומלשון ביצה טרופה (עדיות פ"ב מ"ד) כו' כדמפרש בפרק שלמעלה (דף יד.):

    שמעון התימנימתמנה היה:

    שלא תבאלישנא מעליא נקט:

    מרוב גשמיםלאו כגון שירדה על עיר אחת ועל עיר אחת לא ירדה ששם ודאי שתיהן לקללה כדאמר רב יהודה (לעיל תענית ו:) תמטר מקום מטר שמקלקל תבואה אלא כבר ירדו וטורח הם לבני אדם אבל אינן מקלקלין תבואות וטעמא מפרש בגמרא למה אין מתריעין:

    תנורי פסחיםשהם בחצרות ושל חרס הן ומטלטלין אותן שלא ימוקו בגשמים:

    גשמי בורותשיפוע גשמים למלאות בורות:

    ונדבותרצון ועין יפה:

    אבן הטועיןאבן טועין היתה בירושלים וכל מי שאבדה לו אבידה כו' בבבא מציעא (דף כח:):

    לנדותעל כבוד הרב:

    מתחטאפורפיי"ש בלע"ז ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:

    קודם הנץ החמה לא ישלימודאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים:

    קודם חצותדחצות זמן אכילה היא מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה:

    ועשו יו"טמתוך שמחה:

    הלל הגדולהודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו ומפני שנאמר בו נותן לחם לכל בשר כדאמרינן בשילהי פסחים (דף קיח.):

    גמ' רביעה ראשונה ושניה לשאולשאף על פי שלא ירדו גשמים לא בראשונה ולא בשניה לא היו מתענין אלא שואלין וקשיין מתני' דקתני סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה וברייתא אהדדי:

    הכי קאמר כו'וכגון רביעה ראשונה שניה ושלישית דכולי יורה קרי ליה רביעה כך שמעתי:

    דוקא נשתנודכי נשתנו ודאי הוא דמתריעין מיד דצריך להתפלל עליה שיחזיר ביופי כתקנן:

    אבל יבשולא צריך דמכאן ואילך לא יועיל והוא תפלת שוא אפילו יבשו כשהן חטין עדיין דקין אפילו הכי לא מתריעין:

    הכי גרסינן פשיטא שנו תנן לא צריכא דאקון מהו דתימא כו':

    דאקוןשעלו בקנה שנתקנו מעט לאחר שנתייבשו:

    מהו דתימא אקנתא מילתא היאדהואיל ונתקנו מעט אם יתפלל מועיל להם קא משמע לן רב נחמן דאקנא לאו מילתא ל"א אבל יבשו לא דממילא חוזרין:

    לא צריכא דאקוןשעלו בקנה מהו דתימא אקנתא מילתא היא דכיון שעלו בקנה ועדיין לא בשלו כל צרכן ודאי אי לא מתריעין תו לא גדלי קמשמע לן דלאו מילתא היא דאף על גב דאקון אכתי גדלי טפי:

    נהרא אנהרא בצורתאבשאין תבואה בעיר אחת ויש בעיירות אחרות ואפשר להביא מזה לזה דרך נהר בספינה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תענית 19 עמוד א

    1אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. רבי עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות. וכן עיר שיש בה דבר או מפולת אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. רבי עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות.

    2איזהו דבר? עיר המוציאה חמש מאות רגלי, ויצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר, פחות מכאן אין זה דבר.

    3על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון, ועל הירקון, ועל הארבה, ועל החסיל, ועל החיה רעה, ועל החרב מתריעין עליה, מפני שהיא מכה מהלכת.

    4מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם, וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון. ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן. רבי יוסי אומר: לא על שאכלו, אלא על שנראו.

    5על אלו מתריעין בשבת: על עיר שהקיפוה נכרים או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים. ר' יוסי אומר: לעזרה ולא לצעקה. שמעון התימני אומר: אף על הדבר, ולא הודו לו חכמים.

    6על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליהן, חוץ מרוב גשמים. מעשה שאמרו לו לחוני המעגל, התפלל שירדו גשמים. אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו. התפלל ולא ירדו גשמים.

    7מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבש"ע בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה.

    8ירדו כתיקנן עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן. אמר להם: צאו וראו אם נמחית אבן הטועין.

    9שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי. אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר: (משלי כג, כה) ״ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך״.

    10(מתני') היו מתענין וירדו להם גשמים, קודם הנץ החמה לא ישלימו, לאחר הנץ החמה ישלימו. ר"א אומר: קודם חצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו.

    11מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים קודם חצות. אמר להם ר' טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יו"ט ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול.

    גמ׳ · גמרא

    12סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה. ורמינהי: רביעה ראשונה ושניה לשאול, שלישית להתענות!

    13אמר רב יהודה, ה"ק סדר תעניות האמור אימתי בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה ושלישית ולא ירדו גשמים. אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמחו, אי נמי צמחו וחזרו ונשתנו מתריעין עליהן מיד.

    14אמר רב נחמן: דוקא נשתנו, אבל יבשו לא. פשיטא, נשתנו תנן! לא צריכא, דאקון. מהו דתימא: אקנתא מילתא היא, קמשמע לן.

    15וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם כו'. מאי מכת בצורת? אמר רב יהודה אמר רב: מכה המביאה לידי בצורת. אמר רב נחמן: נהרא אנהרא׃

    תוספות

    לא צריכא דאקוןפי' לאחר שעלו בקנה נתייבשו מהו דתימא אקנתא מילתא היא פי' דהואיל ועלו בקנה ולא נתבשלו כל צורכם ליבעי התרעה קמ"ל דלאו מילתא היא:

    נהרא אנהרא בצורתאפי' (. הכי) בשאין תבואה בעיר ויש הרבה בשאר עיירות ויכולין להביא מזו לזו היינו מקרי בצורת ולא מקרי רעב ומאחר שיכולין להביא ע"י הנהר דליכא אלא טרחא זעירא ומהאי כלומר מדבר מועט כזה אין מתריעין מדינתא אמדינתא פירוש שצריך להוציא ממדינה למדינה אחרת ע"י חמורים וסוסים ואז מתריעין דאי אפשר להביא בשפע כ"כ כמו בספינות ל"א נהרא אנהרא כלומר אם יבש הנהר זה וצריך להסב נהר אחר לכאן אי נמי צריך להמתין עד שיגדל הנהר האחר ויבא בכאן זה בצורת ולא מתריעין מדינתא אמדינתא אם יבשו כל הנהרות שבזו העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא וקשה דבמתני' משמע דאבצורת מתענין דקתני מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת ויש לומר דמכת בצורת דמתני' הוי כמו דכפנא כאשר פירשתי שתחת חטה יצא חוח ומשום הכי מתריעין אע"ג דעדיין אינו רק בצורת הואיל וסופו רעב מתריעין אע"ג דאכתי לא הוו כפנא אבל לעולם אין מתריעין על מכת בצורת אי לא מצי לבא לידי רעב ולהכי קאמר הכא דנהרא אנהרא דלא הוי אלא כי בצורתא ולא מתריעין:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    הדרן עלך סדר תעניות כיצד סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה כו'.

    תרצה רב יהודה הכי סדר תעניות האלו בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים. אבל אם ירדו גשמים וצמחו זרעים וחזרו ושנו. כלומר כמשו מתריעין עליהן מיד ודוקא שנו כעין כמוש אבל יבשו לגמרי אע"ג דחדור אקון אין מתריעין עליהן פי' אקון שחזרו לירוקתן כלומר חזרו לחיותן. ורבותינו הגאונים ז"ל אמרו האי אקון אקנתא לשון חזקה בלשון ארמית ובלשון הזה הוא בגטין (בפרק מי שאחזו קורדייקוס) [כל הגט דף ל ע"א] (פי' פרצידא דתותי קלא. זרע תבואה שהיא תחת אבן צומחת. פי' קלא מלשון (פסחים סב: וש"מ) שקל קלא פתק ביה).

    מכת בצורתפי' רב יהודה מכה הבאה לידי בצורת. [אר"נ נהרא אנהרא] הוצרכו האנשים המסתפקין מים מזה הנהר לילך לנהר אחר בצורת כלומר עצירת מטר מדינה להביא ממדינה אחרת רעב.

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תענית דף י״ט עמוד א׳

    מסכת תענית דף י״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־449 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ה"ג אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות ולפיכך מתענות שאותה העיר שלא ירדו עליה גשמים תלך לקנות התבואה באותה העיר ויהיה בה רעב:

    או מפולת שחומותיה והבתים נופלין ברוח:

    מתריעים בכ"מ אם יראו באספמיא מתריעין בבבל בבבל מתריעין באספמיא כדקתני טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת אם במקום אחד היא מתריעין עליה כל השומעין כדי שלא תבא עליהן:

    שדפון בתבואות:

    ירקון חולי:

    חיה רעה משכלת בני אדם:

    חרב חיילות ההולכין להרוג ולהשחית בכל מקום:

    מלא תנור מפרש בגמרא:

    ועוד 28 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Taanit 19a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    לא צריכא דאקון פי' לאחר שעלו בקנה נתייבשו מהו דתימא אקנתא מילתא היא פי' דהואיל ועלו בקנה ולא נתבשלו כל צורכם ליבעי התרעה קמ"ל דלאו מילתא היא:

    נהרא אנהרא בצורתא פי' (. הכי) בשאין תבואה בעיר ויש הרבה בשאר עיירות ויכולין להביא מזו לזו היינו מקרי בצורת ולא מקרי רעב ומאחר שיכולין להביא ע"י הנהר דליכא אלא טרחא זעירא ומהאי כלומר מדבר מועט כזה אין מתריעין מדינתא אמדינתא פירוש שצריך להוציא ממדינה למדינה אחרת ע"י חמורים וסוסים ואז מתריעין דאי אפשר להביא בשפע כ"כ כמו בספינות ל"א נהרא אנהרא כלומר אם יבש הנהר זה וצריך להסב נהר אחר לכאן אי נמי צריך להמתין עד שיגדל הנהר האחר ויבא בכאן זה בצורת ולא מתריעין מדינתא אמדינתא אם יבשו כל הנהרות שבזו העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא וקשה דבמתני' משמע דאבצורת מתענין דקתני מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת ויש לומר דמכת בצורת דמתני' הוי כמו דכפנא כאשר פירשתי שתחת חטה יצא חוח ומשום הכי מתריעין אע"ג דעדיין אינו רק בצורת הואיל וסופו רעב מתריעין אע"ג דאכתי לא הוו כפנא אבל לעולם אין מתריעין על מכת בצורת אי לא מצי לבא לידי רעב ולהכי קאמר הכא דנהרא אנהרא דלא הוי אלא כי בצורתא ולא מתריעין:

    Tosafot on Taanit 19a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רבנו חננאל

    הדרן עלך סדר תעניות כיצד סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה כו'.

    תרצה רב יהודה הכי סדר תעניות האלו בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים. אבל אם ירדו גשמים וצמחו זרעים וחזרו ושנו. כלומר כמשו מתריעין עליהן מיד ודוקא שנו כעין כמוש אבל יבשו לגמרי אע"ג דחדור אקון אין מתריעין עליהן פי' אקון שחזרו לירוקתן כלומר חזרו לחיותן. ורבותינו הגאונים ז"ל אמרו האי אקון אקנתא לשון חזקה בלשון ארמית ובלשון הזה הוא בגטין (בפרק מי שאחזו קורדייקוס) [כל הגט דף ל ע"א] (פי' פרצידא דתותי קלא. זרע תבואה שהיא תחת אבן צומחת. פי' קלא מלשון (פסחים סב: וש"מ) שקל קלא פתק ביה).

    מכת בצורת פי' רב יהודה מכה הבאה לידי בצורת. [אר"נ נהרא אנהרא] הוצרכו האנשים המסתפקין מים מזה הנהר לילך לנהר אחר בצורת כלומר עצירת מטר מדינה להביא ממדינה אחרת רעב.

    Rabbeinu Chananel on Taanit 19a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    ריטב"א

    גמרא ורמינהי רביעה ראשונה ושנייה לשאול ג׳‎ להתענות פי׳‎ קס״ד דהא דתנן סדר תעניות האלו האמו׳‎ ברביעה ראשונה דהיינו ברביע׳‎ הבכיר׳‎ מג׳‎ רביעו׳‎ שיש בזמן הזריע׳‎ שהן הבכיר׳‎ והבינוני׳‎ והאפילה ואע״ג דשלש במרחשון הוא זמן רביעה בכירה לרבי מאיר והרי לא התענו בו כלל קס״ד דהאי תנא דסד׳‎ תעניות לית ליה דר״מ ולא חשיב רביעה ראשונה אלא בזמן שהתחילו תעניו׳‎ ולהכי קשי׳‎ ליה ממתני׳‎ דתניא שאין מתחילי׳‎ להתענו׳‎ עד שהגיע רביעה ג׳‎ שהיא ופרקינן אמר רב יהודה ה״ק סדר תעניות האלו האמור אימתי בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים אבל ירדו גשמי׳‎ ברביע׳‎ ראשונה וצמחו וחזרו ושנו מתריעין עליהם מיד ואיכא למידק דהא מתני׳‎ רביעה ראשונה קתני והא ליכא למימר חסורי מיחסרא דהתם הוא בשיקצר בלשונו אבל לא שינה בדבריו שום הפך אבל הכא אדתני ברביעה ראשונה הוה מצי למימר ברביעה ג׳‎ ועוד היכי אפשר דאחר רביע׳‎ ראשונה עד שתעבו׳‎ זמנה של רביע׳‎ שאין מתעני׳‎ עוד על הגשמים ירדו הגשמים וצמחו כ״כ התבואות ששנו שנוי הניכר והמפסידי׳‎ שיתריעו עליהן מיד שהרי אם היה שנוי הצמחי׳‎ אחר זמן הרביעה אין מתענין עליהן כלל שאין מתעני׳‎ על מעשה נסים ועוד ששנוי הצמחים שהיא ודאי מפני מניעת הגשמי׳‎ כמו שפי׳‎ הרמב״ם ז״ל וכמו שמוכיח במשנתי׳‎ שהביאוה בכלל עצירת גשמים ולא עם מכת השדפון והירקון אין מקרה זה בא בזמן החורף שהיא זמנה של רביעה אלא סמוך לניסן כשהתבואות צומחו׳‎ כשנמנע מהם המטר החום שורף אותן עד שמייבשן והנכון ששתי רביעית הן דרך כלל כלומר שני זמני מטר כמ״ש הכתוב יורה ומלקוש הא׳‎ בתחל׳‎ ימות הגשמי׳‎ שהיא לזריעה וזו מתחלק׳‎ לג׳‎ פרטי׳‎ בכירה בינוני׳‎ ואפילה והב׳‎ סמוך לניסן אחר שצמחו התבואו׳‎ ומתחילין לעלו׳‎ ולהתבשל וצריכין גשמים לגדלן וכמו שאמרו בפ״ק יור׳‎ במרחשון ומלקוש בניסן ואיפליגו אמוראי למה נקרא שמו מלקוש וכן שני זמני׳‎ של גשמי׳‎ אלו בארצותינו ובכל מקום אלא שאין הזמני׳‎ שוין בכל מקום יש שמקדי׳‎ ויש מתאחר. וש״ס קס״ד דכי קתני מתני׳‎ ברביע׳‎ ראשונה היינו רביעה פרטי׳‎ שהיה בכיר׳‎ של שלש של בזמן הזריעה והשתא מהדרי׳‎ דרביעה כללית קתני וה״ק שסדר התעניות האמור אינו אלא מניעת הגשמים של יומן המטר וברביעה הזריעה הנקר׳‎ יורה אבל כשהוא בזמן המטר הב׳‎ אחר שצמחו הנקרא מלקוש זו מכה עוברת ודוחקת היא ומתריעי׳‎ עליה מיד ותנא לא נחית לפרושי ברביעה הראשונ׳‎ הכללית באי זה זמן ממנה מתריעי׳‎ אבל רב יהודה פריש לה אגב ארחיה אליבא דמתני׳‎ ברביעה ג׳‎ האפילה וזה נכון וברור וכיוצא בו בש״ס הרבה:

    אמר רב נחמן דוקא שינו פי׳‎ שעדיין יש להם אחרית ותקוה ע״י גשמים אבל יבשו ולא פי׳‎ שאפילו ירדו גשמים ולא יצליחו אלא בדרך נס מתריעי׳‎ על מעשה נסים ודווקא על תבואה זו אין מתעני׳‎ אבל אם הוא ראוי לחזור ולזרוע וזורעים ולא ירדו גשמים מתענין עליהם כסדר התעניו׳‎ כל זמן הגשמים וכן בירוש׳‎ ואמרי׳‎ בש״ס פשי׳‎ ואמרי׳‎ לא צריכא דאיקון כלומר שהיה בקשה והא קמ״ל דאקנתא לאו מילת׳‎ היא אמרי׳‎ בש״ס א״ר חנינא רואה בסלע ושכיח בצורתה בארבע ולא שכיח כפנא פי׳‎ ד׳‎ ד׳‎ סאין בסלע והיינו מעות ביוקר ופירות בזול ולפי שיטתי׳‎ שפי׳‎ במשנתי׳‎ לא הביאוה לומר שיש חלוק ביניה׳‎ לענין התעני׳‎ שהרי על שניהם מתעני׳‎ ומתריעים אלא כלפי שהזכירו במשנתי׳‎ מכת בצורת כלומר מכה המביא׳‎ לידי בצורת האריך הש״ס בכאן לברר מה הוא מכת בצורת וספרי׳‎ יש דגרסי׳‎ עלה א״ר יוחנן לא שנו שמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעים עליהן מיד ונראה לפי זה שבמעות בזול ופירות ביוקר דהיינו סאה בסלע ושכיחא אין מתריעי׳‎ עליה מיד. וזה קשה דהא סאה בסלע ושכיחא בצורתא היא שמתריעים עליה במשנתי׳‎ ואף לשיטת רבי׳‎ אברהם ז״ל שמחלק בדינם אין החלוק בהתרעה אלא בתעני׳‎ וכך היה ראוי לומר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתעני׳‎ ומתריעים עליהם לפי שהיא מכת רעב. ויש לי לדחוק וה״ק ע״כ לא הוצרכו לשנות בכלל מכת בצורת אלא במעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול אינו בכלל זה ודבר פשוט הוא שמתריעים עליהן מיד לפי שהוא מכת רעב:

    ויש נסחאות דלא גריס לה כלל אלא דגרסי׳‎ א״ר יוחנן נהירנא כדהוו קיימין ד׳‎ סאין והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר וכן נראית גרסתו של רבינו אלפסי ז״ל שלא הביאה לאו ללמד על ענין התעני׳‎ לפי שסובר ז״ל שאין חלוק ביניהם לענין זה ובפ׳‎ הספינה נאמרה האי מימרא על הא דת״ר אין יוצאים מא״י לח״ל אלא א״כ סאתים בסלע ואמ׳‎ שמואל לא שנו אלא בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי׳‎ סאה בסלע שהוא יוקר גדול אין יוצאים ואמרי׳‎ בשלהי שמעת׳‎ א״ר אבא בר בר חנה א״ר יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל פירות בזול ומעות ביוקר אפי׳‎ עמדו ד׳‎ סאין בסלע יוצאים א״ר יוחנן והיוצא וכו׳‎ ובודאי משם ששם הוא מקומה ועל הלשון ההוא הביאוה בכאן אגב גררה ומגיהי ספרי׳‎ תמהו עליה מה יציאה זו בכאן והניחו מתריעים עליה מיד וכן שמעתי בשם רבינו הגדול ז״ל וגרסי׳‎ התם ת״ר מתריעים על פרקמטיא שהוזלה אפי׳‎ בשבת פי׳‎ החרטה בפה בתפלה ובתחנונים א״ר יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בא״י אמר רב יוסף והוא כזל וקם עשרה בשיתא והטעם שגם זה למעט משא ומתן מבכל אדם עד שיהו מעות ביוקר. ודעת הרמב״ם ז״ל שמתריעים ומתענין על זה בחול כמו על שאר צרות וחומר יש בזה שמתריעי׳‎ עליהן בפה וזועקים בשבת מה שאין כן על שאר הצרות שאין זועקים עליהן בשבת אלא על אותן ששנינו לפנינו עיר שהקיפוה עובדי כוככים ומזלות וחביריו ולפי זה מה שנהגו לומר מצלאין אנחנא כו׳‎ בשבתות בארצות הללו על עצירת גשמים ושאר צרות שלא יבאו על הצבור טעות הוא וי״א שפרקמטיא שהוזלה אין בה תענית אלא התרעה בפה בחול או בשבת וכעין ששנינו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות וחביריו שיש בהן זעקה אפי׳‎ בשבת ואין בהם תענית ותקיעות בחול אבל כל צרה שמתענין עליה בחול ומתריעי׳‎ כ״ש שצועקים עליה בשבת כיון שהיא צרת צבור דלא גרעי מיחיד הנרדף מפני עובדי כוכבים ומזלות ואף לפי זה דוקא על צרה דחוקה שראוי להתענות עליה בחול אבל לומר מצלאין על שאר צרות אחרות שאין מתענין עליהן וכ״ש מה שנוהגים בקצת מקומות להחרים על המסים וכיוצא בהן ולומר רועה ישראל האזינה וכיוצא בו שזה איסור מפורסם ברבים דצעקה בשבת אסורה ובקושי התירוה על צרות דחוקות של צבור ועל היחיד אסרו לומר זננו בברכת מזון אלמלא שהוא תופס ברכות כמו שהוא בירוש׳‎ ובקושי התירו לבקר חולי׳‎ בשבת שלא יזעוק והאיך צועקים ברבים על דברים של הבל אין זה חלול שבת בפרהסיא ואסור לנהוג בו וראוי למחות בדבר:

    Ritva on Taanit 19a · Sefaria · מהדורה: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

    מאירי

    שנוי צמחים זה שאמרנו במשנה שמתענים עליו מיד דוקא שנוי שאפשר לו לחזור בברייתו כגון שנשתנה מראיתם ולא נפסדו לגמרי או שהתחילו לכמוש אבל יבשו לגמרי אין מתענים שהרי הכל נפסד ואין אנו חשובים להתפלל על מה שהוא יוצא מגדרו של עולם ואפילו היו מתחילים להתקן ולהתלחלח מעט אינו כלום שכך הוא דרך כל יבש שלפעמים חוזר ומתלחלח מעט על ידי לחות הבא עליו ומיד הוא חוזר לסורו וי"מ אותה בענין אחר אלא שהכל עולה לענין אחד:

    כל עיר שאירע לה בדרך זה שאמרנו ומ"מ יש עיירות סביב לה שלא אירע להם ויש נהר גדול מעיירות שסביבותיה יורד בה ותבואה יכולה לבא שם בספינות דרך מים זהו בצורת מ"מ ומתענים אלא שאין צריך להרבות כל כך בתפלה ובהתרעה אבל אם אין שם הכנה להביא לשם על ידי מים אלא על ידי בהמות מעיר לעיר אי אפשר להביא בשפע והרי זה רעב גמור וצריך להרבות בתפלה ובהתרעה:

    Meiri on Taanit 19a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא לא צריכא דאקון מהו דתימא כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה ה"ג אותה כו' התבואה באותה העיר ויהיה כו' ובד"ה אבל יבשו כו' תפלת שוא אפי' יבשו כשהן כו' ובד"ה לא צריכא דאקון כו' ודאי אי לא מתריעין כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה נהרא כו' לכאן א"נ צריך כו' אינו רק בצורת הואיל כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Taanit 19a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' כבן שהוא מתחטא עי' מנחות דף סו ע"ב תד"ה כנף רננים:

    Gilyon HaShas on Taanit 19a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תענית, דף י״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־449 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 137 מילים

      נפתחת ב״אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות…״

      חכמים: רבי עקיבא.

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״איזהו דבר? עיר המוציאה חמש מאות רגלי,…״

    3. קטע 324 מילים

      נפתחת ב״על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון,…״

      חכמים: רב מתריעין, רבה.

    4. קטע 433 מילים

      נפתחת ב״מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם, וגזרו תענית…״

      חכמים: רבי יוסי.

    5. קטע 530 מילים

      נפתחת ב״על אלו מתריעין בשבת: על עיר שהקיפוה…״

    6. קטע 633 מילים

      נפתחת ב״על כל צרה שלא תבא על הצבור…״

    7. קטע 752 מילים

      נפתחת ב״מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר…״

    8. קטע 829 מילים

      נפתחת ב״ירדו כתיקנן עד שיצאו ישראל מירושלים להר…״

    9. קטע 941 מילים

      נפתחת ב״שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני…״

    10. קטע 1024 מילים

      נפתחת ב״(מתני') היו מתענין וירדו להם גשמים, קודם…״

    11. קטע 1130 מילים

      נפתחת ב״מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים…״

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה.…״

    13. קטע 1333 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה, ה"ק סדר תעניות האמור…״

      חכמים: רב יהודה.

    14. קטע 1421 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן: דוקא נשתנו, אבל יבשו…״

      חכמים: רב נחמן.

    15. קטע 1524 מילים

      נפתחת ב״וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם כו'.…״

      חכמים: רב יהודה, רב נחמן.

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות

      ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…

      מקור: מסכת תענית דף י״ט עמוד א׳ · קטע 1 — “…מתענות ולא מתריעות. רבי עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות.…

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: תענית דף י״ט ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026