תיר — ער כדמתרגמינן (בראשית מא) ויקץ ואיתער:
אהדורי סברא — אם צריך ממנו דבר שצריך הרהור אינו יודע לומר בעוד שמתנמנם:
וכי מדכרו ליה מדכר — כזה שמעת מדכר:
יחיד שקבל עליו תענית — סתם ואינו יודע איזה תענית קבל עליו אם של יחיד אם של צבור:
ואסור בנעילת כו' — שמא תענית צבור כשלש ראשונות או כז' אחרונות קיבל עליו:
קאתו רבנן לתעניתא כו' — בתענית צבור וסברי לה כשמואל דאמר אין תענית צבור בבבל בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נד:) דאסור בנעילת הסנדל ובכל הני:
איקפד רב ששת דלמא מיכל נמי אכלי — ופורשים מדרכי צבור ולית ליה דשמואל ואנן האידנא נהגינן כשמואל:
אפנתא — אישקריפי"ט:
מחלפי — ביומא דתעניתא:
לצעורי בעלמא — אי מצי מצער נפשיה ואי לא לא יהא אלא (ליומא) אחרינא:
ואפילו בשבת — יכול להתענות כדי שיתבטל צער גופו:
בשני מטין עם חשיכה — ולא נועלין ולא פותחין הואיל ולאו לכבוד שבת הוה ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי:
קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים — כל יושבי הארץ בית ה' אלהיכם וזעקו אל ה':
מה עצרת — שבועות ושמיני עצרת:
אי מה עצרת — איסור מלאכתו מאורתא:
דומיא דאסיפת זקנים ביום — דבלילה כל אחד בביתו ואינן נאספין:
מסייע ליה לרב הונא — הא דפשיטא לך דאסיפת זקנים ביום:
דאמר מצפרא כינופיא — ביום תענית צבור מתקבצין ובאין לבית הכנסת מן הבקר:
היכי עבדי — מאי עבדי בכינופיא דמצפרא ובכוליה יומא דתעניתא:
מעיינין במילי דמתא — דרישה וחקירה לבדוק במעשיהם בעסקי בני העיר אם גזל וחמס ביניהן ומפייסין אותן:
ריבעא דיומא — מחצות ואילך עושין ב' חלקים:
בפלגא — דהיינו ריבעא דיומא קרו ויחל משה ומפטירין דרשו את ה' בהמצאו:
