מסכת תענית דף י״ב עמוד ב׳

1נים ולא נים, תיר ולא תיר. דקרו ליה ועני, ולא ידע אהדורי סברא, וכי מדכרי ליה מדכר.

2אמר רב כהנא אמר רב: יחיד שקיבל עליו תענית אסור בנעילת הסנדל. חיישינן שמא תענית צבור קיבל עליו. היכי ליעבד? אמר רבה בר רב שילא, לימא הכי: למחר אהא לפניך בתענית יחיד.

3אמרו ליה רבנן לרב ששת: הא קא חזינן רבנן דמסיימי מסנייהו ואתו לבי תעניתא! איקפד ואמר להו: דלמא מיכל נמי אכול.

4אביי ורבא מעיילי כי מסיימי אפנתא. מרימר ומר זוטרא מחלפי דימינא לשמאלא ודשמאלא לימינא. רבנן דבי רב אשי נפקי כי אורחייהו, סברי כי הא דאמר שמואל: אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד.

5אמר רב יהודה אמר רב: לוה אדם תעניתו ופורע. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: וכי נדר קבל עליה, דלא סגי דלא משלם? לצעורי נפשיה קביל עליה. אי מצי מצער נפשיה, אי לא מצי לא מצער נפשיה.

6איכא דאמרי, אמר רב יהודה אמר רב: לוה אדם תעניתו ופורע. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: פשיטא! לא יהא אלא נדר. נדר מי לא מצי בעי לשלומי ומיזל למחר וליומא אחרינא.

7רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אסי. עבדו ליה עגלא תילתא, אמרו ליה: ליטעום מר מידי. א"ל בתעניתא יתיבנא. אמרו ליה: ולוזיף מר וליפרע, לא סבר מר להא דאמר רב יהודה אמר רב: לוה אדם תעניתו ופורע? אמר להו: תענית חלום הוא.

8ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. (אמר) רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: ואפילו בשבת. מאי תקנתיה? ליתיב תעניתא לתעניתא.

מתני׳ · משנה

9עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין ג' תעניות אחרות על הצבור. אוכלין ושותין מבעוד יום, ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ונועלין את המרחצאות.

10עברו אלו ולא נענו, ב"ד גוזרין עליהן עוד שבע שהן י"ג תעניות על הצבור. הרי אלו יתרות על הראשונות, שבאלו מתריעין, ונועלין את החנויות. בשני מטין עם חשיכה, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.

11עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן, בבנין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין, ובשאילת שלום בין אדם לחבירו כבני אדם הנזופין למקום. היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן. יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה, שנא' (שמואל א יב, יז) הלא קציר חטים היום וגו'.

גמ׳ · גמרא

12בשלמא כולהו, אית בהו תענוג: רחיצה וסיכה ותשמיש המטה, אבל מלאכה צער הוא! אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא, אמר קרא: ״(יואל א״, יד) ״קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים״, כעצרת, מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית מלאכה.

13אי, מה עצרת מאורתא אף תענית נמי מאורתא! אמר רבי זירא: לדידי מיפרשא לי מיניה דר' ירמיה בר אבא. אמר קרא: ״אספו זקנים״, דומיא דאסיפת זקנים, מה אסיפת זקנים ביום אף צום נמי ביום. ואימא מטיהרא? אמר רב שישא בריה דרב אידי: מסייע ליה לרב הונא, דאמר: מצפרא כינופיא.

14היכי עבדי? אמר אביי: מצפרא עד פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא. מכאן ואילך, ריבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרתא, מכאן ואילך בעינן רחמי, שנא' (נחמיה ט, ג) ״ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם״.