בצורתא — בצורת היא זו ולא רעב הואיל ויכולין לישא בספינות:
מדינתא אמדינתא — וצריכין להוליך ממדינה למדינה על ידי חמרים:
כפנא — רעב ורעב קשה מבצורת לפי שאי אפשר להביא בשופי מ"ר לשון אחר נהרא אנהרא אם יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין אחר בכאן אי נמי להמתין עד שיגדל נהר אחרת ויבא כאן בצורת הוא זה:
מדינתא אמדינתא — אם יבשו כל הנהרות שבתוך העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא רעב הוא זה תקיפא מבצורתא:
סאה בסלע ושכיחא — כי זבני סאה של חיטין בסלע דהיינו יוקר ומצויה לקנות בכל עת בצורתא:
מעות ביוקר — אין מעות מצויות להן:
נהירנא — אני זוכר:
מדלית איסר — מאין מעות:
דאתיא ניחא — ואמרינן בפירקא דלעיל (תענית דף ג:) מיטרא ניחא לפירי ולתבואה ומיטרא רזיא לאילני דאתיא ניחא לפירי ואתיא רזא לאילנות:
בשפיכתא — בכח גדול יותר מדאי דאינה טובה לא לזה ולא לזה שוב אמר רבי שפיכותא מטר דק ועבה יותר מדאי לאילני לא מהניא דלאו רזיא היא לצמחים נמי לא שהגשמים מרובין באין ושוטפין אותן:
בפרוס הפסח — בימי הפסח על בורות שיחין ומערות אם לא ירדו להן גשמים:
אפילו בפרוס החג — להשקות זרעים ואת בהמתם:
אם אין להם לשתות מתריעין וכו' — אפילו בפרוס החג דימות החמה נינהו אפילו הכי מתריעין משום דכולן צריכות לשתות:
וכולן — כל אלו:
בהיפרכיא שלהן — באותו מלכות שכלו שם מי בורות שיחין ומערות:
ואסכרא — בוצמל"ע בלע"ז פעמים שנקבע בתוך פיו של אדם ומת לשון כי יסכר פי דוברי שקר (תהילים ס״ג:י״ב) והיא סרונכה מיתה משונה:
בזמן שיש בה מיתה — שהיא משולחת מהלכת ומתים בה:
על הגובאי — שמכלה את התבואה כל שהוא אפילו לא נראה אלא קצת בידוע שעתידין לבוא לרוב אבל חגב כל שהוא מצוי הוא ואינו מכלה כל כך כארבה:
בשאר שני שבוע — דשמיטה אבל בשמיטה לא דהפקר נינהו:
אפילו בשביעית — כל שעה צריכין לשתיה ואע"פ שהגשמים מועילין לקרקע בשביעית:
רבן שמעון בן גמליאל אומר — מתריעין על האילנות ואף על הספיחין של שביעית שאינן חשובין כל כך:
צמוקין — שיורדין בקושי מלשון ושדיים צומקים (הושע ט):
למה הוא דומה — פרנסתו של כל השבת כולה:
נאפת כתקנה — שיש לו פנאי לאפותה:
פרנסתו בבת אחת — פרנסת כל השנה וטוחן אותה ביחד:
נמצאת רחיים במה שאוכלת מן הכור כו' — שכן דרך שמשתייר מן הקמח ברחיים וכן כשהגשמים יורדין מרובים ומרביעין את הארץ ומה שהיו טרשים בולעים מן הרוב בולעין מן המיעוט ומה שהרוח מנשבת ובולעת מן הרוב בולעת מן המיעוט:
נמצאת עיסה — עריבה שלשין בה את הבצק שמשתייר בשוליה מן העיסה אף גשמים כשיורדין מעט מעט נבלעין בטרשי' ואין מרביעין את הארץ:
ה"ג מימיו מרובין אינן כלין וטיט מתגבל יפה מימיו מועטין הטיט אינו מתגבל יפה – מים אינן כלין ויוכלו לגבל טיט הרבה כמה שירצה:
נקדימון בן גוריון — עשיר גדול היה:
ואני אתן לך י"ב מעיינות מים — כלומר שירדו גשמים ויתמלאו כל המעיינות מים אותן מעיינות לא היו נובעין מים כל כך ואינן מתמלאין מאיליהן כשאר מעיינות:
