לינוקא דריש לקיש — בן אחותו של ר' יוחנן ולאחר מיתתו של ריש לקיש כדמוכח לקמן:
אמר — ינוקא לר' יוחנן מאי עשר תעשר:
א"ל ינוקא — והכתיב לא תנסו:
שיבלו — כלומר שייגעו דולוראנ"ט בלע"ז:
אי הוה מטינא להתם — להאי קרא דהביאו את כל המעשר הוה ידעית ליה ממילא:
לר' הושעיא רבך — דאמרית לי משמיה:
אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו — כשאדם חוטא מסלף דרכו שבאין עליו פגעים ועל השם יזעף לבו שכועס ואומר מפני מה אירע לי פגע זה:
ולא רמזה — משה באורייתא שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים ובכולן יש סמך למצוא מן התורה:
דלי עיניה — רבי יוחנן שהיו עפעפיו מכסין את עיניו ומגביהין במזלגי דכספא בבבא קמא בפ' אחרון (דף קיז.) שהיה רוצה לראותו מפני שהוא חריף:
דלא ליעביד לך כדעבד לאבוך — שלא יתן עיניו בך כמו שנתן באביך והמיתו בבבא מציעא (דף פד.):
מטר בשביל יחיד — שאם א"צ מטר אלא לאדם אחד כגון שזרע אחר זמן זריעת בני אדם או שדר בעיר שכולה נכרים וצריך למטר בא בזכותו ופרנסה שפע טובה ומחיה לכל העולם אינו בא לעולם בזכות אחד אלא בשביל רבים שאם רבים צריכין שובע שתשלח ברכה בתבואה הקב"ה עושה אם זכו אבל יחיד הצריך שיתברכו תבואותיו אין הקב"ה משנה בעבורו דין השנה אלא כפי ברכותיה ואע"פ שמוריד בשביל יחיד מטר זה להשביח תבואותיו שלא יהו גרועות משל אחרים אבל לעשות שדהו כשדה שובע לא:
מטר ארצך — של אחד משמע:
ממטיר לכם — לשון רבים:
בארה של מרים — סלע וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים:
חזרה בזכות שניהן — שכן כתיב ודברתם שניכם אל הסלע ונתן מימיו:
ונסתלקו ענני כבוד — ענני רקיע וענני עשן ושאר עננים אינן של כבוד:
כי משמש ארבע לשונות אי דלמא אלא דהא — כל מקום שצריך לדרוש כי בין לענין דרשה בין למשמעות המקרא תוכל לשנותו באחד מהני ארבע לשונות דלשון כי משמע בכולם וכן וכד וברם וארי בכלל הני ד' הן והאי דכי גוע אהרן משתמש בלשון דהא ושמעינן מינה טעמא דקרא דמה טעם נתראו דהא מית שהרי מת אהרן וריש לקיש לא אתי למימר דלא מתרגמין שום כי בעולם אלא מהני לשונות אלא אפי' מתרגם דלמא ארי דרשינן משמעותיה כמשמעות דהא ומאן דמתרגם וחזיאו כל כנישתא דהא מית טועה הוא דאם כן ואתחזיאו מיבעי ליה ויראו כל העדה במשקל ויראו ראשי הבדים וירפו המים ויעלו מעל משכן קרח:
חזרו שניהם בזכות משה — מדכתיב ואכחיד את שלשת הרועים פשיטא לן דבדידהו משתעי שלא מצינו פרנסים לישראל שלשה כאחד אלא הם:
מתה בניסן — שנאמר (במדבר כ) ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם (בפרה) אדומה:
אהרן מת — באחד לחדש:
מווסתניא — מאותו מקום:
אחוו להדדי — מראין ומביטין זה לזה דלא סלקא להו שמעתא כרבא:
