גזר תליסר תעניתא — כדאמרינן במתניתין (דף טו:) שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות ולשאר פורעניות עביד להו ולא לגשמים:
לגרמיה — לעצמו דרש שלא אמר אלא לפי שהוא לא היה רוצה להתענות:
לא שנו — דאין גוזרים יותר משלש עשרה:
כשאמרו — להתענות שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות:
לא מן השם הוא זה — שאין זה טעם שאין מניחין בשביל טורח אלא שכבר יצא זמנה של רביעה של יורה שהרי מרחשון עבר על כולן לסוף התעניות שמקצתן היו בכסליו כדקתני מתניתין ואיכא למשמע מדרבי שמעון דבשאר מיני פורעניות דכל שעתא הוי זימנייהו למיבטלי אפילו טפי גזרינן ורבי דאמר אין מטריחין סתמא אכולהו קאמר ואנא דאמרי כרבי:
ובשומע תפלה — אמרינן לשאילת מטר כיחיד השואל צרכיו בשומע תפלה דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפי' ביחיד משום דזמן צבור הוא אבל במילתא אחריתי דהוי ליחיד ולא לצבור כהכא דבתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא בשומע תפלה הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים כדאמרינן במסכת ע"ז (דף ח.) ובברכות (דף לא.) אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא בשומע תפלה כך שמעתי:
אימתי — הוא סדר תעניות:
בזמן שהשנים כתיקנן — שהיא קציר בניסן וזריעה במרחשון ואין סדר השנים משתנה:
וישראל שרוין על אדמתן — שמנהג ארץ ישראל בכך:
הכל לפי השנים — אם צריכה אותה שנה למטר כגון שנה שחונה שצריכה לגשמים הרבה:
לפי המקומות — כגון נינוה דאפי' בתקופת תמוז בעו מטרא. לא גרסינן לפי הזמן שלא ירדו עדיין גשמים:
מטין — שלא יראו בני אדם ויצטערו אלא לעת ערב פותחין הואיל ולאו לכבוד שבת הוא ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי:
או דילמא — פותחין כל היום והכי משמע מתניתין בשני מטין ובה' היה פתוח כדרכו כל היום לגמרי מפני כבוד השבת:
איצטבא — כסא דהשתא אין החנות פתוחה לרשות הרבים ואם הוא פתוח אינו נראה כל כך:
פותח כדרכו — אפי' בשני:
ה"ג תנא בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה — בנין דקתני מתניתין לא בנין הצריך לו אלא בנין הצריך לשמחה דבדבר שמחה ממעטינן:
בית חתנות — לעשות חופתו:
אבוורנקי של מלכים — שכך היו נוהגין כשנולד בן למלך היו נוטעין אילן לשמו ויום שממליכין אותו עושין לו כסא ממנו לישנא אחרינא אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלך תחתיו ודומה לו בעירובין (דף כה:) ההוא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה:
של מלכים — דרך מלכים נוטעין אותו לצל הוא נוטעו כמו כן לצל היא והיא נטיעה של שמחה:
ששאל בשלום — תלמיד חכם מחזיר לו משום איבה ובשפה רפה:
אבל ומנודה חייבין בעטיפה — דכתיב ועל שפם יעטה במועד קטן (דף טו.):
רשאי ליפול על פניו — לבזות עצמו בפני הצבור שאם לא יענה יחרפוהו כך שמעתי אלא אם כן יודעין בו שהוא חשוב כיהושע שאמר לו הקב"ה קום לך למה זה אתה נופל על פניך:
אלא אם כן נענה — שיודעין הן שנענה כיהורם יהורם רשע היה אלא שהתענה על רעב שהיה בימיו ונענה דכתיב (מלכים ב ז׳:ט״ז) ויהי סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל:
לא הכל — נענין (בתפלה) ולא הכל נענין בקריעה דיהושע וכלב שלא היו חשובין כמשה ואהרן לא זכו ליענות אלא בקריעה ומקרא בעלמא קא דריש:
ויהושע בן נון — כתיב בתריה דההוא דויפל וי"ו מוסיף על ענין ראשון:
ולא הכל בקימה — לקראת ישראל לעתיד לבא מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו:
