לצפרא כרכינהו — רבנן לביסתרקי דאבא אומנא ואייתינהו לשוקא לזבנינהו:
אמרו ליה — לאבא אומנא לשיימינהו מר והב לן דמייהו והיו בודקין אותו אם יחשדם כגזלנין או אם יהא שם אותם פחות מכדי דמיהם:
במאי חשדתינן — כשלקחנום:
וכסיפא — לכו מילתא למימר לי לאלתר ליתן אותם ואהכי אתו למיגני גבאי למיעבד כולי האי:
לשקלינהו מר — שלא היינו רוצין אלא לנסותך:
חלשא דעתיה דרבא אדאביי — דלרבא לא אתי שלמא אלא ממעלי יומא דכיפורי למעלי יומא דכיפורי ולאביי כל מעלי שבתא:
אכולא כרכא — על כל בני עירך:
רב ברוקא חוזאה — שהיה מבי חוזאי:
דבי לפט — מקום:
א"ל — רב ברוקא לאליהו מי איכא בהאי שוקא כו':
מסאני אוכמי — מנעלים שחורים שלא כמנהג היהודים:
ולא רמי חוטא — לא הטיל ציצית בטליתו:
אמר ליה — אליהו לרב ברוקא האי בר עלמא דאתי הוא:
קרא ליה — רב ברוקא לההוא גברא:
זנדוקנא — שומר בית האסורין:
רמינא פורייאי כו' — מטיל אני מטתי בין אנשים לנשים:
דיהבי נכרים עינייהו עלה — בעלי בית האסורים:
איתרמי נערה כו' — דהויא בבית הסוהר:
דורדיא דחמרא — שמרים של יין האדומים כדם:
בשיפולה — בשולי בגדיה:
דיסתנא — דרך נשים לה ומאוסה היא והוא לשון פרסי:
אמר ליה — אליהו לרב ברוקא הני נמי בני עלמא דאתי נינהו:
בדוחי — שמחים ומשמחים בני אדם:
טרחינן — במילי דבדיחותא בינייהו:
עד דעבדי שלמא — שהן דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת וכו' הבאת שלום בין אדם לחבירו:
שדפון וירקון — כיון שנראה כל שהוא מתריעין ומלא תנור דמתניתין להתענות אי נמי מעשה היה כך:
כנף אחד — עוף אחד של אותו מין כעין צפור כל כנף (בראשית ז׳:י״ד):
משולחת — מן השמים:
בשדה אינה משולחת — דהיינו אורחה:
טרפה שני בני אדם — ולא אכלה אלא אחד מהם ודאי משולחת דכיון דלא היתה רעבה אלא לאחד מאי טעמא קטלה ליה לאידך:
שניהן אינה משולחת — שמפני הרעב אכלתם:
עלתה לגג — רגילין היו להשתמש כל תשמישיהן בגגות שלא היו משופעים אלא חלקים ושוין והוא הדין לבית שתחתיו:
עריסה — ברצו"ל בלע"ז:
הכי קאמר — האי דקתני נראתה בעיר כו' הכי קאמר נראתה בעיר כגון שנראתה ביום דסתם נראתה ביום משמע אבל בלילה אינה משולחת והאי דקתני נראתה ביום אשדה קאי דאם נראתה בשדה ביום אינה משולחת:
הא עמדה — בשדה דלא רצתה ולא נחבאת:
בשדה הסמוכה לאגם — עמדה אינה משולחת דכיון דסמוכה לאגם היינו רביתה ולא ברחה סברה אי אתי בתראי עריקנא לאגם מיד:
בשדה שאינה סמוכה לאגם — עמדה משולחת דכיון דלאו מקום רביתה הוא וקיימא ודאי משולחת גזירה היא:
אגם — מרשי"ק בלע"ז הסמוך לעיר והוא מלא קוצים:
כי תניא ההיא — דאכלה אין רצתה לא באגם דכיון דהיינו דוכתה סמכה אדעתה ורהטא אבתרייהו:
ככוכא דציידי — כוך קטן של ציידין שיחפרו למארב העופות ואף על גב דלאו בנין קבוע הוא ולא הוה כיישוב הויא משולחת:
אין צריך לומר חרב שאינו של שלום — שמתריעין עליה אלא אפילו חרב של שלום העוברת דרך אותו מלכות לילך להלחם במקום אחרת:
