כל שהוא משום אבל - כל תענית שאסרו חכמים רחיצה משום אבל כגון ט' באב שהוא משום אבילות חורבן וכל שכן אבל ממש שמתו לפניו דאית ליה צערא טובא אסור בין בחמין וכו':

משום תענוג - שמצטערין ואוסרין עצמן בתענוג:

ה"ג אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את המרחצאות וא"ל אביי ואי בצונן אסור סוכרין את הנהרות מיבעי ליה למיתני – בתמיה אף אנן נמי תנינא במתנית' דקתני גבי תענית צבור ונועלין את המרחצאות דהיינו חמין אבל צונן מותר א"ל אביי כלומר ואי הוה סבירא ליה לתנא דידן דבצונן אסור היכי הוה בעי למיתני סוכרין את הנהרות היכי מצי למיסכרינהו:

אבא - רב אידי הכי קא קשיא ליה במתניתין דקאמר שמע מינה דלא אסר אלא חמין מכדי קתני מתני' אסורין ברחיצה וסתם רחיצה בין חמין בין צונן למה לי תו למיהדר ומיתנא ונועלין אלא למימרא דוקא חמין וכו':

לימא מסייע ליה - לרב חסדא דאמר כל שהוא משום אבל אסור אפילו בצונן:

כל חייבי טבילות - נדה ויולדת טובלים כדרכן:

טבילה בחמין מי איכא - חמי האור הא שאובין נינהו:

אלא לאו בצונן - וחייבי טבילות אין משום דטבילה בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו:

ה"ג כולי עלמא לא בחמין ולא בצונן:

לא נצרכה אלא לחמי טבריא - והלכך חייבי טבילות אין כולי עלמא לא אבל בצונן שרו:

כדי - ראוי הוא בית אלהינו כו':

ואם איתא - כדמוקמת לה דבצונן שרי מאי קא מהדר ליה רבי חנינא לתנא קמא מאיבוד טבילה נהי דלא טבלי בחמין משום כבוד בית אלהינו הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי והיינו דאמר לאבד:

אמר רב פפא - לעולם בחמי טבריא והיינו דקאמרי' חייבי טבילות אין כולי עלמא לא ובצונן כ"ע שרי ומאי לאבד דקאמר ר' חנינא כגון באתרא דלא שכיח צונן:

כשאמרו אסור [במלאכה] - גבי תענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום אבל אין מפרסמין הדבר:

יצא לדרך - חוץ לעיר:

וכן אתה מוצא במנודה ואבל:

הכי גרסינן במאי אילימא בחמין מי שרי והאמר רב ששת אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן מאי לאו אכולהו כו' – הא דקתני וכן אתה מוצא במנודה ואבל אכל הני קאי ואפילו ארחיצה ושמע מינה דבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו ואפילו בצונן ותיובתא לרפרם בר פפא:

לא אשארא קאי - אנעילה וסיכה לעולם הך רחיצה בחמין היא אבל בצונן שרי לרחוץ כל גופו והשתא דאמרת במנודה ואבל לאו ארחיצה קיימי ליכא לאקשויי כדפרכת לעיל אילימא בחמין מי שרי:

ורחץ בצונן בתוך שבעה - גרסינן אלמא בצונן שרי:

שתכפוהו אבליו - בזה אחר זה כדקתני שמתו בניו שניהם ולפיכך התירו לו כדאשכחן גבי שיער:

מיקל בתער - דשקיל פורתא מינייהו:

ובתער - דרך שינוי:

נתר - קרקע הוא או אבן כעין שקורין קרי"א בלע"ז:

בנתר וחול - דרך לכבס שיתלבן:

מידי דהוה אבשרא וחמרא - דתענוג הן כצונן:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

תענית 13 עמוד א

1איפוך אנא! לא סלקא דעתך, דכתיב: ״(עזרא ט״, ד) ״ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה וגו'״, וכתיב: ״(עזרא ט״, ה). ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ואפרשה כפי אל ה'׃

2אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: כל שהוא משום אבל, כגון תשעה באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן, כל שהוא משום תענוג, כגון תענית צבור בחמין אסור, בצונן מותר.

3אמר רב אידי בר אבין: אף אנן נמי תנינא: ונועלין את המרחצאות. א"ל אביי: ואי בצונן אסור, סוכרין את הנהרות מבעי ליה למיתני?!

4אמר רב שישא בריה דרב אידי: אבא הכי קשיא ליה, מכדי תנן: אסור ברחיצה נועלין את המרחצאות למה לי? אלא לאו, ש"מ בחמין אסור, בצונן מותר.

5לימא מסייע ליה: כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בט' באב בין ביוה"כ במאי? אילימא בחמין, טבילה בחמין מי איכא? שאובין נינהו.

6אלא לאו, בצונן. וחייבי טבילות אין, איניש אחרינא לא. אמר רב חנא בר קטינא: לא נצרכה אלא לחמי טבריא.

7אי הכי אימא סיפא: א"ר חנינא סגן הכהנים: כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה. ואי אמרת בצונן מותר ירחץ בצונן! אמר רב פפא: באתרא דלא שכיח צונן.

8תא שמע: כשאמרו ״אסור במלאכה״ לא אמרו אלא ביום, אבל בלילה מותר. וכשאמרו ״אסור בנעילת הסנדל״ לא אמרו אלא בעיר, אבל בדרך מותר. הא כיצד? יוצא לדרך נועל, נכנס לעיר חולץ. וכשאמרו ״אסור ברחיצה״ לא אמרו אלא כל גופו, אבל פניו ידיו ורגליו מותר, וכן אתה מוצא במנודה ובאבל.

9מאי לאו אכולהו, ובמאי עסקינן? אילימא בחמין: פניו ידיו ורגליו מי שרו? והאמר רב ששת: אבל אסור להושיט אצבעו בחמין! אלא לאו, בצונן!

10לא, לעולם בחמין. ודקא קשיא לך ״וכן אתה מוצא במנודה ובאבל״ אשארא קאי.

11תא שמע, דאמר ר' אבא הכהן משום ר' יוסי הכהן: מעשה ומתו בניו של ר' יוסי בן רבי חנינא, ורחץ בצונן כל שבעה! התם כשתכפוהו אבליו הוה, דתניא: תכפוהו אבליו זה אחר זה, הכביד שערו מיקל בתער, ומכבס כסותו במים.

12אמר רב חסדא: בתער אבל לא במספרים, במים ולא בנתר ולא בחול.

13אמר רבא: אבל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה, מידי דהוה אבשרא וחמרא. מיתיבי:

תוספות

איפוך אנא - פי' דנימא פלגא קמייתא דיומא מצלו ובעו רחמי ואידך פלגא מעייני במיל דמתא ומשני לא ס"ד:

אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב אסור אפילו בצונן ואבל אסור בין בחמין בין בצונן וכו'. ירושלמי יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי בתשעה באב וביוה"כ מרחיץ ידיו ומקנח במפה ומעבירה על גבי עיניו רבי יונה תרי סמרטוטי ויהיב תותי כרעיה פי' היה מניח סמרטוט תחת הכר כדי ללחלחו ומעבירו על גבי עיניו:

וכל שהוא משום תענוג וכו' - ועכשיו שאין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב מותרין אפילו בחמין אפילו י"ז בתמוז וצום גדליה כך פסק ראבי"ה ור' יואל אביו אסר לרחוץ בחמין:

ונועלין המרחצאות - פי' שהן חמין:

אטו סוכרין נהרות כו' - כלומר אי הוה אסור בצונן מי איכא למיתני סוכרים נהרות פשיטא דלא מצי למסכר כלומר כמו כן לא תידוק מהא דקתני ונועלין המרחצאות:

טבילה בחמין מי איכא - הא שאובים נינהו מדלא קאמר משכחת לה טבילה (בחמין) דכשירה בחמין כגון שהוחמו והומשכו לבריכה אלא שאמר בחמי טבריא יש להוכיח דכולו שאוב אפילו ע"י המשכה לא מהניא טבילה והא דאמר דהמשכה כולה כשירה ר"ל לענין שאינה פוסלת את המקוה כשאר מים שאובים אבל טבילה ודאי אינו עולה בהם:

וכן אתה מוצא במנודה ואבל מאי לאו אכולהו - פי' אהא דקאמרינן ובצונן מותר דאבל נמי מותר בצונן וקשיא לרב חסדא דאמר אבל אסור בין בחמין בין בצונן ומשני אשארא כלומר אשאר דינין אנעילה וסיכה אבל לא קאי אהא דבצונן:

הכביד שערו מיקל בתער - פי' דרך חתיכה אבל לא כדרכו דרך גילוח מדקאמר מיקל ולא קאמר מגלח:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

ורבעא בתרא מצלינן ומתודינן [אבל] תפלת התענית בשחרית לא יכלינן למימר דכתיב ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי [ואכרעה על] ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי. ש"מ דתפלת התענית באחרית היום הוא ברביעית האחרון אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל אסור ברחיצה בין בחמין בין בצונן.

אבל כל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור ובצונן מותר.

ודייק רב אידי ממתני' מאחר דקתני אסורים ברחיצה למה לי למתנא (כתב) ונועלין את המרחצאות אלא [ה"ק] רחיצה דאסרנא רחיצה במרחץ בחמין הוא דאסור אבל בצונן שרי ואתינן לסיועיה לר' חסדא מהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ ואמרי' [בחמין] ליכא לאוקומה דשאובין נינהו אלא בצונן ואי אמרינן לכ"ע רחיצה בט' באב בצונן שרי אצטריך לאשמעינן טבילה בצונן שהיא מצוה בזמנה דשרי אלא ש"מ רחיצה אפי' בצונן אסור ובטבילה דמצוה שרי ולכ"ע אסור ואדחי' לעולם בצונן לכ"ע שרי והא ברייתא בחמין היא. וא"ת מים שאובין הן כגון חמי טבריא דמים חמין הן.

ואקשינן אי הכי סיפא דקתני ר' חנניא סגן הכהנים אומר כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה. לטבול בצונן דשרי וליכא עבירה. ודחי באתרא דליכא צונן. ורחיצה בחמין אסור משום כבוד בית אלהינו שחרב כדי הוא בית אלהינו לאבד מצות טבילה אחת בזמנה פעם אחת:

ת"ש כשאמרו בתענית אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר. וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר. וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר הא כיצד יצא לדרך נועל. הגיע לעיר חולץ הסנדל מרגלו ומהלך יחף. וכן אתה אומר במנודה ובאבל.

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת תענית דף י״ג עמוד א׳

מסכת תענית דף י״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 13 קטעים ממוספרים, כ־334 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–31)עמוד

היעד שנמצא: תענית דף י״ג ע״א

פתיחה בקורא