איפוך אנא — דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי ובאידך פלגא מעייני:
על מעל הגולה — ואני יושב משומם עד מנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי:
ובמנחת הערב קמתי — אלמא באידך פלגא בעו רחמי עד פניא מכלל דפלגא קמא מעייני במילי דמתא:
בנחמיה בן חכליה כתיב בעזרא ואלי יאספו — לי היו מתאספין ובאין טובים שבהן להגיד לפני על מעל וחטא הגולה להפרישם:
משומם — אישתורדי"ן בלע"ז על מעלם שמתוודין עד מנחת הערב מחצות ואילך שהצל נוטה כדאמרינן במסכת יומא (דף כח:) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי:
קמתי מתעניתי — לא שמתענה עד המנחה ואח"כ אוכל אלא כלומר מצער נפשיה ובקרעי ואם שאני קורע בגדי ומעילי הייתי מתפלל כדי שאתרצה:
כל שהוא משום אבל — כל תענית שאסרו חכמים רחיצה משום אבל כגון ט' באב שהוא משום אבילות חורבן וכל שכן אבל ממש שמתו לפניו דאית ליה צערא טובא אסור בין בחמין וכו':
משום תענוג — שמצטערין ואוסרין עצמן בתענוג:
ה"ג אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את המרחצאות וא"ל אביי ואי בצונן אסור סוכרין את הנהרות מיבעי ליה למיתני – בתמיה אף אנן נמי תנינא במתנית' דקתני גבי תענית צבור ונועלין את המרחצאות דהיינו חמין אבל צונן מותר א"ל אביי כלומר ואי הוה סבירא ליה לתנא דידן דבצונן אסור היכי הוה בעי למיתני סוכרין את הנהרות היכי מצי למיסכרינהו:
אבא — רב אידי הכי קא קשיא ליה במתניתין דקאמר שמע מינה דלא אסר אלא חמין מכדי קתני מתני' אסורין ברחיצה וסתם רחיצה בין חמין בין צונן למה לי תו למיהדר ומיתנא ונועלין אלא למימרא דוקא חמין וכו':
לימא מסייע ליה — לרב חסדא דאמר כל שהוא משום אבל אסור אפילו בצונן:
כל חייבי טבילות — נדה ויולדת טובלים כדרכן:
טבילה בחמין מי איכא — חמי האור הא שאובין נינהו:
אלא לאו בצונן — וחייבי טבילות אין משום דטבילה בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו:
ה"ג כולי עלמא לא בחמין ולא בצונן:
לא נצרכה אלא לחמי טבריא — והלכך חייבי טבילות אין כולי עלמא לא אבל בצונן שרו:
כדי — ראוי הוא בית אלהינו כו':
ואם איתא — כדמוקמת לה דבצונן שרי מאי קא מהדר ליה רבי חנינא לתנא קמא מאיבוד טבילה נהי דלא טבלי בחמין משום כבוד בית אלהינו הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי והיינו דאמר לאבד:
אמר רב פפא — לעולם בחמי טבריא והיינו דקאמרי' חייבי טבילות אין כולי עלמא לא ובצונן כ"ע שרי ומאי לאבד דקאמר ר' חנינא כגון באתרא דלא שכיח צונן:
כשאמרו אסור [במלאכה] — גבי תענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום אבל אין מפרסמין הדבר:
יצא לדרך — חוץ לעיר:
וכן אתה מוצא במנודה ואבל:
הכי גרסינן במאי אילימא בחמין מי שרי והאמר רב ששת אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן מאי לאו אכולהו כו' – הא דקתני וכן אתה מוצא במנודה ואבל אכל הני קאי ואפילו ארחיצה ושמע מינה דבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו ואפילו בצונן ותיובתא לרפרם בר פפא:
לא אשארא קאי — אנעילה וסיכה לעולם הך רחיצה בחמין היא אבל בצונן שרי לרחוץ כל גופו והשתא דאמרת במנודה ואבל לאו ארחיצה קיימי ליכא לאקשויי כדפרכת לעיל אילימא בחמין מי שרי:
ורחץ בצונן בתוך שבעה — גרסינן אלמא בצונן שרי:
שתכפוהו אבליו — בזה אחר זה כדקתני שמתו בניו שניהם ולפיכך התירו לו כדאשכחן גבי שיער:
מיקל בתער — דשקיל פורתא מינייהו:
ובתער — דרך שינוי:
נתר — קרקע הוא או אבן כעין שקורין קרי"א בלע"ז:
בנתר וחול — דרך לכבס שיתלבן:
מידי דהוה אבשרא וחמרא — דתענוג הן כצונן:
