מותרין בהספד ובתענית — בני ט"ו קריאת המגילה דכרכין קודם זמנה כדמפרש התם בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מותרין אותן ימים שקראוה קודם זמנה בהספד ותענית:
בני חמיסר — דהיינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון וקא קרי בארביסר כגון שהלך לכפר וקרא עמהן דפרוז בן יומו נקרא פרוז כדאמרינן במגילה (דף יט.):
מי שרי — י"ד אפילו לבני ט"ו בהספד ותענית:
ואמר רבא לא נצרכה — לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני י"ד בי"ד ולבני ט"ו בט"ו דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו':
אלא לאסור את של זה בזה — כגון בני ט"ו (דקרו) בי"ד ובני י"ד בט"ו:
בני ארביסר — נינהו כפרים ועיירות:
וקא קרי בי"ג — כגון שחל י"ד בג' בשבת ומקדימין ליום הכניסה:
יום ניקנור הוא — לקמן מפרש ואסור בהספד ותענית:
אלא בני י"ד וקרו בי"ב — שחל י"ד ברביעי בשבת והקדימו ליום הכניסה דהיינו י"ב:
טוריינוס — בסמוך מפרשה:
בחדיסר — שחל להיות י"ד באחד בשבת וכפרים מקדימין ליום הכניסה דהוו י"א ושמע מינה דאע"ג שהוא יום שלפני טוריינוס שרי בהספד ותענית:
שמעיה ואחיה — חסידים היו ולא פירש מי הם דאותו שאכלו האריה עידו היה ולא שמעיה:
איפרכי — דוכוס:
לוליינוס ופפוס אחיו — צדיקים גמורים היו:
בלודקי' — היא לוד והיינו דאמרינן בכל דוכתא (ב"ב דף י:) הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן ויש אומרין שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו היהודים הרגוה וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו אנו הרגנוה והרג המלך לאלו בלבד:
אם מעמו כו':
נתחייבנו הריגה — על חטא חייבי מיתות בית דין:
דיופלין — שני שרים וכן מטרופולין של מלכים לשון שרים:
בגזירין — מקלות כמו גזירי עצים:
וכמה הויא התחלה — שאינו מפסיק לאחר מכאן:
רבי אחא ורבי יוסי — אמוראי נינהו דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא:
שלש — תעניות שני וחמישי ושני:
זו דברי ר"מ — ואדברי ר"מ דמתני' קאי דקתני אין משלימין:
מתענה ומשלים — עד חשיכה:
מתני' סדר תעניות אלו — האמור בפ' ראשון (דף י.) שבתחילה יחידים מתענין סדר תעניות ואחר כך צבור הולכין ומתענין עד י"ג אם לא נענו:
ברביעה ראשונה — אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה ולא ירדו גשמים מתענין והולכין כסדר הזה:
אבל צמחים ששנו — שנשתנו ממנהגן תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר מתריעין עליהן מיד אפילו בראשונות שכל חומר האחרונות נוהג בהן:
בין גשם לגשם — בין רביעה ראשונה לשניה סימן בצורת היא:
ירדו לצמחים אבל לא לאילן — מפרש בגמ':
לבורות שיחין ומערות — בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה:
שלא ירדו עליה גשמים דכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר וגו' – כגון שהמטיר בעיר זו ובחבירתה לא המטיר דקללה היא:
