בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת מגילה דף כ״ט עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מגילה דף כ״ט עמוד ב׳

    מסכת מגילה דף כ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 29 קטעים ממוספרים, כ־562 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    ועל הכלאים לעקור כלאי הזרעים הניכרין בין התבואה:

    חודש בחדשו לחדשי השנה כל הני חדשים למה לי:

    אלא אמרה תורה יש לך חודש שאתה צריך לחדשו בהבאת עולות תמידין ומוספין מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בראש השנה דגמרינן שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות י״ב:ב׳):

    כמאן מקדמינן כולי האי דלא כרבן שמעון בן גמליאל:

    בט"ו באדר שולחנות בעלי מטבעות המחלפין שקלי כסף בפרוטות:

    יושבין במקדש הוא סימן שכבר קרב זמן לתרום את הלשכה בשלש קופות וימהרו ויביאו דמאותו היום מתחילין למשכן את המעכבים:

    משום שולחנות קדמינן לאחד באדר דהיינו שתי שבתות וטעמא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בפ"ק דפסחים (דף ו.):

    טעמא כדרבי טבי טעמא מאי מייתינן שקלים באדר כדרבי טבי שיקריבו קרבנות באחד בניסן מתרומה חדשה והך מצוה התם כתיבא:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Megillah 29b · Sefaria

    תוספות

    על הכלאים דזמן זריעה היא לאו דוקא זמן זריעה שהרי לא הוי הזמן שמפרש בהמקבל (ב"מ דף קו:) אלא רוצה לומר סוף זריעה וכבר גדלו התבואות והזרעים ואז הכלאים ניכרין אבל קודם לכן אינן ניכרין:

    חדא מכלל חבירתה איתמר וא"ת ומאן דאמר מכללא אמאי אמרה והא כיון דידעינן אידך כל שכן הא ויש לומר דמאן דאמרה באתריה דרב הוה דסבר דראש חודש אדר שחל להיות בשבת שאין מוציאין כי אם שתי תורות ולא הוו ידעי כלל אידך דרבי יצחק ומזה הטעם איצטריך לאשמועינן ההיא דראש חודש טבת שחל להיות בשבת דמוציאין שלשה ספרי תורה:

    והלכתא אין משגיחין בחנוכה פירוש לעשותו עיקר ואע"ג דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף מ"מ הוצרך לפסוק הלכה כוותיה משום דפליגי עליה שאר אמוראי:

    Tosafot on Megillah 29b · Sefaria

    רבנו חננאל

    מתני' ר"ח שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים תנן התם במסכת שקלים באחד באדר משמיעין על השקלים כו' מכריזין שיכין כל אדם שקלו ויביאהו למקדש.

    ולמה באחד באדר דקי"ל כר' טבי דמצריך לאיתויי הקרבנות שמקריבין בר"ח ניסן מן השקלים של שנה זו מן התרומה שנתרמה כדתנן בשלש קופות של שלש סאין כו'. והא שמועה דר' טבי בר"ה פרק א' וכיון דבעינן לאקרובי מן השקלים החדשים באחד בניסן מקדמינן להשמיע באחד באדר כדתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום. אמרינן מתניתין נמי כרשב"ג דאמר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ב' שבתות. כיון ששנינו בט"ו באדר שולחנות ישבו במדינה כדי לקבל השקלים מכל אדם. מקדמינן ומכרזינן קודם ט"ו.

    מאי פרשת שקלים רב אמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי וגו' ושמואל אמר כי תשא. בשלמא לשמואל היינו דקרינן מכי תשא תרומה לה'. יתן תרומת ה'. לתת את תרומת ה' לכפר חדא לאדנים וחדא למזבח וחדא לבדק הבית אלא לרב בצו את קרבני מי כתיב שקלים התם. איכא דאמרי בשלמא לשמואל דאמר בכי תשא היינו דשאני ר"ח [אדר] דבכל ראשי חדשים קורין בצו. ובר"ח אדר בכי תשא אלא לרב מאי שאני. ואמרינן דבכל ר"ח שחל להיות בשבת קרו שיתא בעניינא דיומא בפרשה של אותה שבת וחד קרי בדר"ח. ובר"ח אדר מניחין פרשת היום וקורין כולן בצו את בני ישראל. הניחא לר' אמי דאמר הא דתנינן בחמישית חוזרין לסידרן לסדר פרשיות חוזרין מכלל שאלו ד' שבתות לא קרינן ענין היום והאידנא חוזרין לענין היום אלא לר' ירמיה דאמר לסדר הפטרות הן חוזרין אבל סדר פרשיות לעולם קורין אותן כל פרשה בזמנה מאי איכא למימר. ומותבינן לרב מאי דמי הפטרה דיהוידע לצו את בני ישראל ופרקינן כר' טבי דמצריך קרבן ראש חודש ניסן מתרומה חדשה. ותוב מותבינן לרב מחל להיות ראש חודש אדר בפרשה הסמוכה לה כו' איך יתכן לחול פרשת פינחס באחד באדר ופרקינן תמצא בענין הזה לבני מערבא שמסיימין התורה לשלש שנים ופוסקין כל פרשה ג' פרשיות אפשר דמיתרמי להו כי האי גוונא ועליהן תניא זו הברייתא. תניא כשמואל ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בכי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן.

    ר' יצחק נפחא אמר ר"ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין ג' תורות וקורין א' בענין היום ואחד בר"ח וא' בחנוכה. ר"ח טבת שחל להיות בחול.

    אמר ר' יצחק נפחא ג' קורין בר"ח ואסיקנא כוותיה אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר.

    Rabbeinu Chananel on Megillah 29b · Sefaria

    ריטב"א

    כמאן דלא כרשב"ג דאי כר"ש ב"ג בב' שבתות דתניא שואלין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום רשב"ג אומר ב' שבתות וקס"ד שדין שאלה קריאת פרשיות בדין שאלה בהל' פ' שקלים כל ההקדמה הזאת כדרך שמקדימין לשאול זמן זה בהלכותיו דומיא דה' הפסח ומהדרינן דאפי' תי' רשב"ג כיון דאמר מר בט"ו בו שולחנות יושבין במקדש משום שולחנות קדמי' וקרינן מר"ח אדר וא"ש לרשב"ג דמר"ח ועד שולחנות ב' שבתות איכא והה"נ דמתרצינן לרבנן דלאו משום שאלת הלכו' הוא שקורין בפ' שקלי' דא"כ נקדים ל' יום קוד' שולחנו' אלא משום זריזות בעלמא הוא לזרז' על הבאת שקליה ואפי' לרבנן בט"ו יום סגי ולמאי דקס"ד מעיקרא דמשום שאלת הלכות כההיא דהתם היינו לדרוש ברבים בה' הפסח קודם לפסח ל' יום דהא פרישנא בפ"ק דליתא אלא קס"ד דכעין דהתם יש רשות לשאול בה' הפסח שהם רבים זמן זה שהוא כעין ערב הפסח אה"נ שייך לקרוא בכאן בפרשת שקלים ל' יום קודם לכן כדי לשאול כל אדם בהלכות שהם עמוקות תוך זמן זה:

    בכ"ה בו יושבין במקדש משום דאותן שלא צרפו שקליה' עדין מועטי' ואין צריך לשלחנות במדינה א"נ להודיע שמכאן ואילך ממשכנין על מי שלא הביא שקלו כדפרש"י ז"ל:

    מאי פ' שקלי' רב אמר את קרבני לחמי לאשי ושמואל אמר כי תשא והלכתא כשמואל דתניא כותיה:

    וא"ר יצחק נפחא ר"ח אדר שחל להיות בשבת מביאין ג' תורות וכו' ואין קורין הכל בספ' א' משום טורח ציבור שיתעכבו כשגוללי' אותו ובמס' סוטה אמרי' גבי כ"ג בי"ה שקורא בפרשת אחרי מות ואומר יותר ממה שקריתי לפניכ' כתוב כאן ובעשור שבחומש הפקודים קורא ע"פ ואקשי' וניתי ס"ת אחרינא וליקרי ביה ופרקא דליכא משום פגם של ראשון אלא כי קרי חד גברא בתרי ספרי אבל תלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא וכן ר"ח טבת שחל להיות בשבת מוציאין ג' תורות וקורין בא' בענינו של יום וא' בשל ר"ח וא' בחנוכה פי' ושל חנוכה אחרון כדמסבר להו:

    ואסיקנא דר"ח טבת שחל להיות בחול קרו תלתא בר"ח וחד בשל חנוכה ואין משגיחין בשל חנוכה לקרות בו תחלה וג' דר"ח תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ומעולה יותר:

    ואסיקנא דפ' שקלים שחל להיות בואתה תצוה קרו שיתא מואת' תצוה עד ועשית כיור נחשת וחד חוזר וקורא משום פרשת שקלים מכי תשא עד ועשית דאי לא קרו אלא חדא זימנא ליכא הכירא דאמרי אוקומי הוא דמוקמי התם לפרש' ואתה תצוה והאי חד דמהדר מכי תשא עד ועשית היינו ז' ממש ולמ"ד מפטיר עולה למנין ז' היינו מפטיר ולמ"ד מפטיר אינו עולה למנין ז' היינו א' מן הקוראין ולא בעינן דליקרו ז' בפ' עד ועשית והדר מפטיר וליקרי מכי תשא עד ועשית משום פ' דלא מיבעי ליה למקרי בעקר פרשה חד אלא העולים למנין הקוראי' ולהכי סתים לה סתומי ושוב אין ראיה מכאן לדברי הרי"ף ז"ל כדכתיבנא לעיל והשתא נהגינן דקרי ז' בפרשת היום ומפטיר קרי בפ' שקלי' ושפיר דמי כדפרישנ' לעיל מי' אביי לא נחית בהא ונקיט לישנא דרווחא שלעולם הכי מעולה שיקרא פרשת הענין מי שעולה למנין ז' ולעולם אי' לך דלאו עכובא היא מי' השתא לא מתרמי לן פ' שקלים בואתה תצוה וכן כשחל פ' שקלים בכי תשא עצמה קרו שיתא וכו' והשתא לא מתרמי לן:

    Ritva on Megillah 29b · Sefaria

    מאירי

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

    באחד באדר משמיעין על השקלים פי' שמכריזין בהכרזת בית דין שיביאום ועל הכלאים ר"ל שיצאו ויעקרום שמזמן זה הם נכרין בין התבואה בחמשה עשר בו שולחנים יושבים ר"ל בירושלים בשוקים שבה שהשלחנות בתוכם כדי להמציא שקלים למבקשיהם בפרוטות או באיזה מטבע שיביאו והיו מחליפין להם בלא שכר בעשרים וחמשה בו יושבין במקדש שמעטין היו אותן שלא החליפו ולא היו צריכין לישב בשלחנות והיו יושבין במקדש בקצת מקומות של חול שבו פרשת שקלים היא מכי תשא עד ועשית כיור וההפטרה שלו ביהוידע הכהן ואע"פ שאותן שקלים שבכי תשא לאדני המשכן היו שלשה פעמים הוזכרה שם תרומת ה' וזהו שאמרו שלש תרומות אחת לתרומת אדנים ואחת לתרומת שקלים לקרבנות ושתיהן היו בחצי שקל והשלישית לבדק הבית והיא היתה כפי נדבת כל אחד ואחד שניה זכור את אשר עשה לך עמלק והפטרה שלה פקדתי שלישית פרה אדומה ומפטירין וזרקתי עליכם וכו' רביעית החדש הזה לכם ומפטירין בראשון באחד לחדש:

    ראש חדש אדר שחל להיות בשבת [מוציאין שלשה ספרי תורה וקורין] אחד בעניינו של יום ואחד בראש חדש ואחד בכי תשא וכן הענין בראש חדש טבת שחל להיות בשבת אחד בענינו של יום ואחד בראש חדש ואחד בחנוכה וכן בראש חדש ניסן שחל להיות בשבת אחד בסדר היום ואחד בראש חדש ואחד בהחדש הזה:

    Meiri on Megillah 29b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא מנלן א"ר טבי א"ר יאשיה דאמר קרא זאת כו' ת"כ דשמואל ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן אר"י נפחא ר"ח אדר שחל בשבת מוציאין ג' ספרי תורות כו' עכ"ל כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה חל להיות ר"ח אדר בפרשה הסמוכה לפרשת שקלים כו' עכ"ל אפשר דנקט ר"ח אדר דקאי אמתני' דהיינו ר"ח אדר שחל בשבת שבו קורין פרשת שקלים אבל פרשת כי תשא כסדרה אינה קרויה פרשה שקלים בשמעתין והכי הל"ל לפי סוגיין חל להיות פרשת שקלים בפרשה הסמוכה לכי תשא כופלין כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Megillah 29b · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא מאי פ' שקלים רב אמר צו את בני ישראל ושמואל אמר כי תשא. ולכאורה יש לתמוה טובא דמאי פלוגתא שייך בכה"ג בדבר הידוע ומפורסם מימות אנשי כנסת הגדולה או מימות עזרא דבכה"ג מקשה הש"ס במס' ברכות גבי הבדלה ושארי ענינים ונחזי עזרא היכי תיקן א"כ מאי פלוגתא דרב ושמואל שייך הכא דנחזי מקמי הכי היכי הוה עבדי בכל פ' שקלים ומעיקרא נמי מאי מקשה סתמא דתלמודא מאי פרשת שקלים כיון דדבר ידוע ומפורסם הוא. והנלע"ד בזה דודאי רב גופא מודה דבסתם פ' שקלים של כל שנה קורין בכי תשא דכתיב לשון שקלים אלא דעיקר פלוגתא דרב ושמואל היינו בר"ח אדר שחל להיות בשבת דהך מלתא לא שכיחא כולי האי ובהא סבר רב דשייך יותר לקרות את קרבני לחמי דהוי מלתא דשויא לתרווייהו שיש בה מענין ר"ח שהרי קורין אותה בכל ר"ח ואית בה נמי בענין שקלים כדר' טבי בסמוך ושמואל סבר דאפ"ה קורין בכי תשא כמו בשאר פ' שקלים שהן קודם ר"ח כן נ"ל נכון:

    שם אתמר ר"ח טבת וכו' א"ר יצחק קרי תלתא בר"ח וחד בחנוכה ורב דימי אמר איפכא ומפרש ר' יצחק משום דתדיר קודם ורבי אבין מפרש טעמא דר' דימי משום דמי גרם רביעי שיבוא ר"ח וכו'. ולכאורה יש לדקדק דאכתי בלא"ה י"ל דחנוכה עדיף משום פרסומי ניסא דהך טעמא עדיף כדמשמע בפ' במה מדליקין (שבת דף כ"ד) דנר חנוכה דוחה קידוש היום אע"ג דתדיר אלא שהתוס' שם כתבו ליישב ולחלק בין האי דהכא ובין הפטרה דכיון דסוף סוף קרי חד בחנוכה מש"ה לא אמרינן דידחה לגמרי להקדימו ולעלויי מדר"ח ולפ"ז א"ש נמי לישנא דאין משגיחין דהכא דאע"ג דבעלמא תדיר קודם אפילו הכי לא משגחינן הכא לרבי יצחק בדר"ח כיון דבחנוכה איכא פרסומי ניסא ולרב דימי בר אבא איפכא אע"ג דבעלמא פרסומי ניסא עדיף בחנוכה אפ"ה אין משגיחין מהאי טעמא גופא כמ"ש התוס':

    Penei Yehoshua on Megillah 29b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' קדמינן וקרינן עי' בכורות דף נז ע"ב תד"ה בפרוס:

    Gilyon HaShas on Megillah 29b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מגילה, דף כ״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־562 מילים ב־29 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 29 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 12 מילים

      נפתחת ב״וְעַל הַכִּלְאַיִם.…״

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא עַל הַכִּלְאַיִם — דִּזְמַן זְרִיעָה הִיא,…״

    3. קטע 319 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי טָבִי אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה, דְּאָמַר…״

    4. קטע 415 מילים

      נפתחת ב״וְכֵיוָן דִּבְנִיסָן בָּעֵי אַקְרוֹבֵי מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה, קָדְמִינַן…״

    5. קטע 530 מילים

      נפתחת ב״כְּמַאן — דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.…״

    6. קטע 624 מילים

      נפתחת ב״אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כֵּיוָן…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״מַאי פָּרָשַׁת שְׁקָלִים? רַב אָמַר: ״צַו אֶת…״

    8. קטע 831 מילים

      נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״כִּי תִשָּׂא״, הַיְינוּ דְּקָרֵי…״

    9. קטע 925 מילים

      נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״כִּדְתָנֵי רַב יוֹסֵף: שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת הֵן. שֶׁל…״

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״כִּי תִשָּׂא״, הַיְינוּ דְּשָׁנֵי…״

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״צַו אֶת קׇרְבָּנִי״, מַאי…״

    13. קטע 137 מילים

      נפתחת ב״הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לְסֵדֶר פָּרָשִׁיּוֹת הוּא חוֹזֵר.…״

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְסֵדֶר הַפְטָרוֹת הוּא חוֹזֵר,…״

    15. קטע 1523 מילים

      נפתחת ב״שָׁנֵי, דְּאִילּוּ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קָרוּ שִׁיתָּא בְּעִנְיָינָא…״

    16. קטע 1629 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת…״

    17. קטע 1711 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי״, מִי…״

    18. קטע 1815 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: חָל לִהְיוֹת בַּפָּרָשָׁה הַסְּמוּכָה לָהּ, בֵּין…״

    19. קטע 199 מילים

      נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״כִּי תִשָּׂא״ הַיְינוּ דְּמִתְרְמֵי…״

    20. קטע 2018 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״צַו... אֶת קׇרְבָּנִי״, מִי…״

    21. קטע 2115 מילים

      נפתחת ב״תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל…״

    22. קטע 2252 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר…״

    23. קטע 2327 מילים

      נפתחת ב״וּצְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא — בְּהָא קָאָמַר…״

    24. קטע 249 מילים

      נפתחת ב״וְלֵימָא הָא וְלָא בָּעֲיָא הָךְ! חֲדָא מִכְּלַל…״

    25. קטע 2527 מילים

      נפתחת ב״אִיתְּמַר: רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחוֹל,…״

    26. קטע 2613 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי מָנִי: כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא…״

    27. קטע 2720 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אָבִין: כְּווֹתֵיהּ דְּרַב דִּימִי מִסְתַּבְּרָא,…״

    28. קטע 2822 מילים

      נפתחת ב״מַאי הָוֵי עֲלַהּ? רַב יוֹסֵף אָמַר: אֵין…״

    29. קטע 2923 מילים

      נפתחת ב״אִיתְּמַר: חָל לִהְיוֹת בִּ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״, אָמַר רַבִּי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    וְעַל הַכִּלְאַיִם.

    בִּשְׁלָמָא עַל הַכִּלְאַיִם — דִּזְמַן זְרִיעָה הִיא, אֶלָּא עַל הַשְּׁקָלִים מְנָלַן?

    אָמַר רַבִּי טָבִי אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה, דְּאָמַר קְרָא: ״זֹאת עוֹלַת חוֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ״, אָמְרָה תּוֹרָה: חַדֵּשׁ וְהָבֵא קׇרְבָּן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.

    וְכֵיוָן דִּבְנִיסָן בָּעֵי אַקְרוֹבֵי מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה, קָדְמִינַן וְקָרֵינַן בְּאֶחָד בַּאֲדָר, כִּי הֵיכִי דְּלַיְתוֹ שְׁקָלִים לַמִּקְדָּשׁ.

    כְּמַאן — דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּאִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָאָמַר שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, דְּתַנְיָא: שׁוֹאֲלִין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח קוֹדֶם לְפֶסַח שְׁלֹשִׁים יוֹם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

    אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כֵּיוָן דְּאָמַר מָר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ שׁוּלְחָנוֹת יוֹשְׁבִין בַּמְּדִינָה וּבְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה יוֹשְׁבִין בַּמִּקְדָּשׁ — מִשּׁוּם שׁוּלְחָנוֹת קָדְמִינַן וְקָרֵינַן.

    מַאי פָּרָשַׁת שְׁקָלִים? רַב אָמַר: ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי״. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״כִּי תִשָּׂא״.

    בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״כִּי תִשָּׂא״, הַיְינוּ דְּקָרֵי לַהּ פָּרָשַׁת שְׁקָלִים — דִּכְתִיב בַּהּ ״שְׁקָלִים״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי״, הָכָא מִידֵּי ״שְׁקָלִים״ כְּתִיבִי הָתָם? אִין, טַעְמָא מַאי — כִּדְרַבִּי טָבִי.

    בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — מִשּׁוּם דִּכְתִיבִי ״קׇרְבָּנוֹת״ הָתָם, כִּדְרַבִּי טָבִי. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״כִּי תִשָּׂא״, ״קׇרְבָּנוֹת״ מִי כְּתִיבִי? שְׁקָלִים לָאֲדָנִים כְּתִיבִי!

    כִּדְתָנֵי רַב יוֹסֵף: שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת הֵן. שֶׁל מִזְבֵּחַ לַמִּזְבֵּחַ, וְשֶׁל אֲדָנִים לָאֲדָנִים, וְשֶׁל בֶּדֶק הַבַּיִת לְבֶדֶק הַבַּיִת.

    בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״כִּי תִשָּׂא״, הַיְינוּ דְּשָׁנֵי הַאי רֹאשׁ חֹדֶשׁ מִשְּׁאָר רָאשֵׁי חֳדָשִׁים,

    אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״צַו אֶת קׇרְבָּנִי״, מַאי שָׁנֵי? שָׁנֵי, דְּאִילּוּ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קָרוּ שִׁיתָּא בְּעִנְיָינָא דְיוֹמָא וְחַד בִּדְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ, וְאִילּוּ הָאִידָּנָא — כּוּלְּהוּ בִּדְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ.

    הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לְסֵדֶר פָּרָשִׁיּוֹת הוּא חוֹזֵר.

    אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְסֵדֶר הַפְטָרוֹת הוּא חוֹזֵר, וּפָרַשְׁתָּא דְיוֹמָא קָרֵינַן, מַאי שָׁנֵי?

    שָׁנֵי, דְּאִילּוּ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קָרוּ שִׁיתָּא בְּעִנְיָינָא דְיוֹמָא וְחַד קָרֵי בִּדְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ, וְאִילּוּ הָאִידָּנָא — קָרוּ תְּלָתָא בְּעִנְיָינָא דְיוֹמָא, וְאַרְבְּעָה קָרוּ בִּדְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ.

    מֵיתִיבִי: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים, וּמַפְטִירִין בִּיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״כִּי תִשָּׂא״, הַיְינוּ דְּמַפְטִירִין בִּיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן — דְּדָמֵי לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ״,

    אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי״, מִי דָּמֵי? דָּמֵי, כִּדְרַבִּי טָבִי.

    מֵיתִיבִי: חָל לִהְיוֹת בַּפָּרָשָׁה הַסְּמוּכָה לָהּ, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ — קוֹרִין אוֹתָהּ וְכוֹפְלִין אוֹתָהּ.

    בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״כִּי תִשָּׂא״ הַיְינוּ דְּמִתְרְמֵי בְּהָהוּא זִימְנָא.

    אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״צַו... אֶת קׇרְבָּנִי״, מִי מִתְרְמֵי בְּהָהוּא זִימְנָא? אִין — לִבְנֵי מַעְרְבָא דְּמַסְּקִי לִדְאוֹרָיְיתָא בִּתְלָת שְׁנִין.

    תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין ״כִּי תִשָּׂא״ וּמַפְטִירִין בִּיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן.

    אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת — מוֹצִיאִין שָׁלֹשׁ תּוֹרוֹת, וְקוֹרִין בָּהֶן אֶחָד בְּעִנְיָינוֹ שֶׁל יוֹם, וְאֶחָד בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְאֶחָד בְּ״כִי תִשָּׂא״. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת — מְבִיאִין שָׁלֹשׁ תּוֹרוֹת, וְקוֹרִין בָּהֶן אֶחָד בְּעִנְיָינוֹ שֶׁל יוֹם, וְאֶחָד בִּדְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ, וְאֶחָד בַּחֲנוּכָּה.

    וּצְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא — בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֲבָל בְּהָךְ — כְּרַב סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר פָּרָשַׁת שְׁקָלִים ״אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי״, וּבִשְׁתֵּי תוֹרוֹת סַגִּי, קָא מַשְׁמַע לַן.

    וְלֵימָא הָא וְלָא בָּעֲיָא הָךְ! חֲדָא מִכְּלַל חֲבֶירְתָּהּ אִיתְּמַר.

    אִיתְּמַר: רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחוֹל, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: קָרוּ תְּלָתָא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְחַד בַּחֲנוּכָּה. וְרַב דִּימִי דְּמִן חֵיפָא אֲמַר: קָרוּ תְּלָתָא בַּחֲנוּכָּה, וְחַד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

    אָמַר רַבִּי מָנִי: כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא מִסְתַּבְּרָא, דְּתָדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר תָּדִיר קוֹדֵם.

    אָמַר רַבִּי אָבִין: כְּווֹתֵיהּ דְּרַב דִּימִי מִסְתַּבְּרָא, מִי גָּרַם לָרְבִיעִי שֶׁיָּבֹא — רֹאשׁ חֹדֶשׁ, הִלְכָּךְ רְבִיעִי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בָּעֵי מִיקְרֵי.

    מַאי הָוֵי עֲלַהּ? רַב יוֹסֵף אָמַר: אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ, וְרַבָּה אָמַר: אֵין מַשְׁגִּיחִין בַּחֲנוּכָּה, וְהִלְכְתָא: אֵין מַשְׁגִּיחִין בַּחֲנוּכָּה, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ עִיקָּר.

    אִיתְּמַר: חָל לִהְיוֹת בִּ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״, אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: קָרוּ שִׁיתָּא מִ״וְּאַתָּה תְּצַוֶּה״ עַד ״כִּי תִשָּׂא״, וְחַד מִ״כִּי תִשָּׂא״ עַד ״וְעָשִׂיתָ״. אָמַר אַבָּיֵי: