מסכת מגילה דף כ״ב עמוד א׳

1אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים. ליקרי תרי מהא ותלתא מהך, פשו להו תרי!

2אמר לו: זו לא שמעתי, כיוצא בה שמעתי, דתנן: ביום הראשון ״בראשית״ ויהי רקיע״, ותני עלה: ״בראשית״ בשנים, ״יהי רקיע באחד.

3והוינן בה: בשלמא ״יהי רקיע״ באחד, דתלתא פסוקי הוו, אלא ״בראשית״ בשנים? חמשה פסוקי הוו, ותניא: הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים!

4ואיתמר עלה, רב אמר: דולג. ושמואל אמר: פוסק.

5רב אמר דולג, מאי טעמא לא אמר פוסק? קסבר: כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה.

6ושמואל אמר פסקינן ליה? והא אמר רבי חנניא קרא: צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול, ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד עשויין.

7התם טעמא מאי משום דלא אפשר, הכא נמי לא אפשר.

8ושמואל אמר פוסק, מאי טעמא לא אמר דולג? גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין.

9מיתיבי: פרשה של ששה פסוקים קורין אותה בשנים, ושל חמשה פסוקים ביחיד. קרא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת. ויש אומרים שלשה, לפי שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים.

10ואם איתא, למאן דאמר דולג נדלוג, ולמאן דאמר פוסק נפסוק!

11שאני התם, דאפשר בהכי.

12אמר רבי תנחום אמר ריב"ל הלכה כיש אומרים, ואמר רבי תנחום אמר ריב"ל כשם שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים, כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים.

13פשיטא! השתא ומה אתחלתא, דקא מקיל תנא קמא מחמירי יש אומרים, שיור, דמחמיר ת"ק לא כ"ש דמחמירי יש אומרים?!

14מהו דתימא: נכנסין שכיחי, יוצאין לא שכיחי, דמנחי ספר תורה ונפקי, קמ"ל׃

15ות"ק מ"ש שיורי דלא משום יוצאין, אתחולי נמי, גזירה משום הנכנסין? אמרי: מאן דעייל שיולי שייל׃

16שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף: הלכתא מאי? שלח ליה, הלכתא: דולג, ואמצעי דולגן.

17זה הכלל, כל שיש בו מוסף וכו'. איבעיא להו: תענית צבור בכמה? ראש חדש ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה, אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא. או דלמא: הכא נמי איכא מוסף תפלה.

18ת"ש בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה, הא בתענית צבור ג' אימא רישא: בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג' הא תענית צבור ארבעה! אלא מהא ליכא למישמע מינה.

19ת"ש דרב איקלע לבבל בתענית צבור, קם קרא בסיפרא. פתח בריך, חתים ולא בריך. נפול כולי עלמא אאנפייהו, ורב לא נפל על אפיה.

20מכדי רב בישראל קרא, מאי טעמא חתם ולא בריך? לאו משום דבעי למיקרי אחרינא בתריה?

21לא, רב בכהני קרא. דהא רב הונא קרי בכהני.

22בשלמא רב הונא קרי בכהני, דהא אפילו רב אמי ורב אסי דכהני חשיבי דארעא ישראל, מיכף כייפו ליה לרב הונא. אלא רב הא איכא שמואל, דכהנא הוה, ודבר עליה!

23שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב, ורב הוא דעבד ליה כבוד, וכי עביד ליה בפניו, שלא בפניו לא עביד ליה.

24הכי נמי מסתברא דרב בכהני קרא, דאי סלקא דעתך בישראל קרא, לפניה מאי טעמא בריך! לאחר תקנה.

25אי הכי, לאחריה נמי לבריך! שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי,׃