בוני התלמוד

    מסכת מגילה דף כ״ב עמוד א׳

    פרק ג׳ - הקורא עומד

    Also cited as: Megillah 22a, Chapter 3 HaKorei Omed

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ליקרי - שלישי תרי מהא שני מקראות דפרשת וביום השבת ותלתא קראי מבראשי חדשיכם פשו להו תרי וכו':

    ביום הראשון - גבי מעמדות תנן ליה במסכת תענית ביום הראשון באחד בשבת:

    דולג - השני חוזר ומתחיל פסוק שגמר בו שלפניו:

    פוסק - הראשון קורא חצי הפסוק השלישי ופוסקו:

    גזירה משום הנכנסין - שישמעו השני מתחיל פסוק זה ויאמרו לא קרא ראשון אלא שנים וכן היוצאין שישמעו את הראשון קורא שלשה ויצאו מבית הכנסת ויאמרו לא יקרא השני אלא שנים:

    הכי גרסינן קרא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו כו':

    למ"ד דולג נדלוג - למאן דאמר פוסק ליכא למיפרך דהא קרא ראשון שלשה קתני דאי אפשר עוד לחזור:

    שאני התם דאפשר בהכי - לקרות מפרשה זו לאחריה דהך מתניתא קיימא בשני ובחמישי שהוא יכול לקרות מה שירצה שהכל מענינו של יום:

    כשם שאין מתחילין בפרשה בפחות משלשה פסוקים - גזירה משום הנכנסין שיהו סבורים לא קרא זה אלא שני פסוקים של התחלת פרשה זו שהרי לא היו בבית הכנסת ולא שמעו שקרא מפרשה העליונה:

    כך אין משיירין כו' - גזירה משום היוצאין שסבורין שהקורא אחריו של זה לא יקרא אלא שני פסוקים הנותרים:

    שיור דקא מחמיר תנא קמא - דתני ושל חמשה ביחיד ולא אמרינן יקרא הראשון שלשה ויפסוק אם ירצה:

    נכנסין שכיחי - לפיכך החמירו יש אומרים בהתחלה:

    שיולי משאיל - כשישמע שקורא השני שלשה מקראות והראשון לא קרא מפרשה זו אלא שנים ישאל היאך קרא הראשון שני פסוקים ולא יותר ויאמרו לו שקרא מפרשה העליונה:

    הלכתא מאי - בשל מעמדות:

    ואמצעי דולג - שאם לא ידלג הוא יהא צריך להתחיל בפרשה פחות משלשה פסוקים ואם יקרא שלשה מן השניה נמצא קוראה כולה:

    מוסף - פסקא תפלת עננו ברכה יתירא:

    מכדי רב בישראל קרא - שהרי רב לא היה לא כהן ולא לוי:

    דהא רב הונא קרא בכהני - במסכת גיטין בהניזקין (גיטין דף נט:):

    הא איכא שמואל - בנהרדעא שהוא ממדינת בבל דכהנא הוא:

    ודבר עילויה - נהוג היה להיות למעלה מרב כדאמרינן בפרק מרובה (ב"ק פ.) רב לא עייל לקמיה דשמואל:

    ורב הוא דעביד - להאי דאדבריה עליה כבוד הוה עביד ליה משום דלייטיה רב לשמואל דלא לוקמי בני במס' שבת פ' שמונה שרצים (ד' קח.):

    שלא בפניו לא עביד ליה - ושמואל לא היה בבבל אלא בנהרדעא:

    מגילה 22 עמוד א

    1אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים. ליקרי תרי מהא ותלתא מהך, פשו להו תרי!

    2אמר לו: זו לא שמעתי, כיוצא בה שמעתי, דתנן: ביום הראשון ״בראשית״ ויהי רקיע״, ותני עלה: ״בראשית״ בשנים, ״יהי רקיע באחד.

    3והוינן בה: בשלמא ״יהי רקיע״ באחד, דתלתא פסוקי הוו, אלא ״בראשית״ בשנים? חמשה פסוקי הוו, ותניא: הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים!

    4ואיתמר עלה, רב אמר: דולג. ושמואל אמר: פוסק.

    5רב אמר דולג, מאי טעמא לא אמר פוסק? קסבר: כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה.

    6ושמואל אמר פסקינן ליה? והא אמר רבי חנניא קרא: צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול, ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד עשויין.

    7התם טעמא מאי משום דלא אפשר, הכא נמי לא אפשר.

    8ושמואל אמר פוסק, מאי טעמא לא אמר דולג? גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין.

    9מיתיבי: פרשה של ששה פסוקים קורין אותה בשנים, ושל חמשה פסוקים ביחיד. קרא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת. ויש אומרים שלשה, לפי שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים.

    10ואם איתא, למאן דאמר דולג נדלוג, ולמאן דאמר פוסק נפסוק!

    11שאני התם, דאפשר בהכי.

    12אמר רבי תנחום אמר ריב"ל הלכה כיש אומרים, ואמר רבי תנחום אמר ריב"ל כשם שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים, כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים.

    13פשיטא! השתא ומה אתחלתא, דקא מקיל תנא קמא מחמירי יש אומרים, שיור, דמחמיר ת"ק לא כ"ש דמחמירי יש אומרים?!

    14מהו דתימא: נכנסין שכיחי, יוצאין לא שכיחי, דמנחי ספר תורה ונפקי, קמ"ל׃

    15ות"ק מ"ש שיורי דלא משום יוצאין, אתחולי נמי, גזירה משום הנכנסין? אמרי: מאן דעייל שיולי שייל׃

    16שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף: הלכתא מאי? שלח ליה, הלכתא: דולג, ואמצעי דולגן.

    17זה הכלל, כל שיש בו מוסף וכו'. איבעיא להו: תענית צבור בכמה? ראש חדש ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה, אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא. או דלמא: הכא נמי איכא מוסף תפלה.

    18ת"ש בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה, הא בתענית צבור ג' אימא רישא: בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג' הא תענית צבור ארבעה! אלא מהא ליכא למישמע מינה.

    19ת"ש דרב איקלע לבבל בתענית צבור, קם קרא בסיפרא. פתח בריך, חתים ולא בריך. נפול כולי עלמא אאנפייהו, ורב לא נפל על אפיה.

    20מכדי רב בישראל קרא, מאי טעמא חתם ולא בריך? לאו משום דבעי למיקרי אחרינא בתריה?

    21לא, רב בכהני קרא. דהא רב הונא קרי בכהני.

    22בשלמא רב הונא קרי בכהני, דהא אפילו רב אמי ורב אסי דכהני חשיבי דארעא ישראל, מיכף כייפו ליה לרב הונא. אלא רב הא איכא שמואל, דכהנא הוה, ודבר עליה!

    23שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב, ורב הוא דעבד ליה כבוד, וכי עביד ליה בפניו, שלא בפניו לא עביד ליה.

    24הכי נמי מסתברא דרב בכהני קרא, דאי סלקא דעתך בישראל קרא, לפניה מאי טעמא בריך! לאחר תקנה.

    25אי הכי, לאחריה נמי לבריך! שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי,׃

    תוספות

    אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים - גזירה משום הנכנסין שלא יטעו לומר שאותו שקרא לפניו לא קרא אלא שני פסוקים וקשה על מנהג שלנו שאנו קורין בפרשת ויחל בתעניות והראשון מתחיל שם והוא לסוף שני פסוקים מפרשה שלמעלה וכן המפטיר ביו"ט בחול המועד דפסח שמתחיל מוהקרבתם שהוא לסוף שני פסוקים מראש הפרשה ויש לומר דשאני אלו הפרשיות שהרי ידועות הן לעולם וליכא למטעי וכן פרשה של ראש חדש שהשלישי קורא וביום השבת אין לחוש שמא יאמרו הנכנסים שהשלישי לא קרא אלא שני פסוקים מוביום השבת שהרי הדבר ידוע לעולם וגם יש להם לחשוב שא"כ לא היה לו להניח כשהגיע לפרשה שהרי גם זו מעין פרשה שהניח בה:

    ואם איתא למאן דאמר דולג לדלוג - פירש הקונטרס דלמאן דאמר פוסק לא קשיא מידי דכיון שקרא הראשון שלשה פסוקים אין לפסוק עוד וקשה דהא מאן דאמר פוסק אית ליה שפיר נמי דולג אי לאו גזירה משום הנכנסין והיוצאין והכא נהי שאין אנו יכולין לתקן מה שעשו הראשונים שהטעו את היוצאים שיסברו שהבא אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים מכל מקום היה להם לתקן שלא יטעו הנכנסין לפי שמתחיל זה בשני פסוקים סמוך לפרשה לכך נראה לפרש דלמאן דאמר פוסק לא קשיא מידי דלדידיה תרצי שפיר שאני הכא היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר שלא לפסוק פשיטא שאין להפסיק אבל למ"ד דולג תקשה:

    שאני התם דאפשר - קשיא היאך נהגו העולם בחולו של מועד של חג שקורא הרביעי כל מה שקראו השנים והא הכא דלא שרינן לא דולג ולא פוסק אלא היכא דלא אפשר ואפילו היכא דקאמר משום הנכנסין והיוצאין מיהו הא פשיטא לן שאם קרא אותו שלפני האחרון עד שני פסוקים מסוף הפרשה שבפסח או בעצרת שהאחרון דולג למעלה ולא יקרא שני פסוקים שהניח האחר וגם מפרשה של אחריה כיון דלא הוי מענינו של יום:

    אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים - גזירה משום הנכנסין שלא יטעו לומר שאותו שקרא לפניו לא קרא אלא שני פסוקים וקשה על מנהג שלנו שאנו קורין בפרשת ויחל בתעניות והראשון מתחיל שם והוא לסוף שני פסוקים מפרשה שלמעלה וכן המפטיר ביו"ט בחול המועד דפסח שמתחיל מוהקרבתם שהוא לסוף שני פסוקים מראש הפרשה ויש לומר דשאני אלו הפרשיות שהרי ידועות הן לעולם וליכא למטעי וכן פרשה של ראש חדש שהשלישי קורא וביום השבת אין לחוש שמא יאמרו הנכנסים שהשלישי לא קרא אלא שני פסוקים מוביום השבת שהרי הדבר ידוע לעולם וגם יש להם לחשוב שא"כ לא היה לו להניח כשהגיע לפרשה שהרי גם זו מעין פרשה שהניח בה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    רב אמר דולג כלומר כהן קורא ג' ולוי חוזר וקורא פסוק אחד מן הפסוקים שלשה שקרא כהן וב' אחרים נשארו ג' ישראל קורא אותן. ושמואל א' פוסק כלומר פוסק פסוק אחד לשנים. ועושה השמונה תשעה וקורין השלשה משלשה שלשה משום דלא אפשר אלא בהכי. ואותבינן עליה דרב מהא דתניא פרשה של ששה פסוקים קורין אותה שנים של חמשה יחיד קורא אותה קרא אחד ג' והניח ב' השני קורא אותם שנים ופסוק אחד מן הפרשה של אחריה. וי"א ג' קורין מן הפרשה של אחריה שאין מתחילין מן הפרשה פחות מג' פסוקים. ופריק רב שאני התם דאפשר בהכי כלומר אפשר לו לקרות מן הפרשה שאחריה אבל בענין בראשית שהשלישי רוצה לקרות ויהי רקיע. וכענין צו את בני ישראל דסליק עניינא שאי אפשר לשלישי לקרות מן ובראשי חדשיכם דהא רביעי קורא ובראשי חדשיכם.

    וכיון דלא אפשר להו לקרות מן הפרשה של אחריה שאחר רוצה לקרותה הלכך דולגין.

    אריב"ל הלכה כיש אומרים - ועוד א' כשם שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים כך אין משיירין פחות מג' פסוקים. ומתמהינן השתא ומה התחלה דמקיל ת"ק ואמר אחד מפרשה אחרת מחמיר י"א ואומר שלשה. שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים שיורי דחמיר במשייר ת"ק ואמר פרשה של חמשה יחיד קורא אותה כולה ואם קרא ג' והניח ב' דאיעבד אבל לכתחלה (ג') שלשה צריך להניח לא כ"ש דמחמרי י"א וכיון שאמר הלכה כי"א למה הוצרך לומר כשם שאין מתחילין כך אין משיירין.

    ופרקינן מהו דתימא נכנסין שכיחי והנכנס ששמע שלא קרא מן הפרשה שהתחיל בה אלא פסוק אחד ולא ידע שכבר קרא מן הפרשה שלפניה ב' פסוקים ילך ויאמר הקורא פסוק אחד יצא לפיכך גזרי שצריך לקרות המתחיל בפרשה ג' פסוקים אבל להניח ב' פסוקים בפרשה לא הוה גזר דהא שומע דהעולה אחריו קורא אותן שני פסוקים ושלשה מפרשה אחרת ולא אתי למיטעא ולמימר דתרי סגיא וא"ת שמא יצא אחר מן הכנסת ולא ישמע מה שקרא מן הפרשה האחרת קמ"ל. ואסיקנא הלכתא דולג והלכתא אמצעי דולג:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מגילה דף כ״ב עמוד א׳

    מסכת מגילה דף כ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־457 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מגילה דף כ״ב ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים - חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026