שנשאת לישראל — ואינה משלמת חומש - דלא זרה שהרי לא נתחללה שאם ימות בעלה ותנשא לכהן אוכלת או אם זרע אין לה הדרא לתרומה:
משלמת כו' — אשם ל"ג:
ומיתתה בחנק — ורבי מאיר לטעמיה דאע"ג דמעיקרא לאו זרה היא השתא מיהא זרה הויא:
וחכמים — היינו רבי יהודה בר פלוגתיה:
אחת זו כו' — דבעינן זר מתחלתו:
ובשנויי דשנינן — דטעמיה דר"מ משום דאיתקש לסיכה:
אבל נתינה דעלמא — כגון לא יתן עליה לבונה דמנחת חוטא בכזית דילפינן מונתן לכהן את הקדש (ויקרא כ״ב:י״ד) והכי מפרשא בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות נט:):
לא ייסך כתיב — בשני יודין שדי חדא לתוך התיבה וקרי לא יסיך דמשמע מי שמצווה שלא יסיך לא לעצמו ולא לאחרים מצווה אחר עליו שלא לסוכו ועובד כוכבים לאו בר מצוה הוא:
כהן שסך בן בתו ישראל מתעגל בו כו' — ופי' כהן שסך את עצמו שמן יכול בן בתו ישראל לבא להתעגל בו ואפילו גדול ושף עצמו באבי אמו ואינו חושש אלמא כיון דבטלה בהתירא בטלה והכי תניא בהדיא בתוספתא דמסכת תרומות (פ"י ה"י) סך כהן את עצמו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גביו. ובן בתו ישראל דנקט משום דרגיל אצלו והוא הדין לאחריני:
שאינו מביא אשם תלוי — שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה כדמפרש בפ' בתרא (לקמן כריתות כה.):
מתני' במבעט — ביוה"כ דאמר לא תכפר עליו משום הכי לא תני ליה:
ודין הוא — שלא יכפר:
אלא על השבין — דלרצונו בעינן:
אשם לאו דוקא נקט דהא אשכחן אשם אמזיד בפרק שני (לקמן כריתות ח:) ד' מביאין על הזדון:
אך — בעשור לחדש יוה"כ הוא:
חלק — יום כפור לשבין ולא לשאינן שבין:
מאי שבין — דקתני אין מכפרין אלא על השבין:
הא קתני לא אם אמרת כו' — וא"כ מאי קאמר היינו הך:
אלא כי הא כו' — והיינו דקאמר חטאת אינו מכפר אלא על השבין ששבין משעת הפרשה עד שעת הקרבה ולא שהמיר דתו בינתיים והתם בעי למילף יוה"כ דאם המיר דת קודם יוה"כ וחזר בו אחר יוה"כ תו לא מכפר עליה יום הכפורים אחר על עבירותיו שמקמי המרתו:
אמאי נהי — דבקרבן אמרינן הואיל ונדחה לאחר הפרשה ידחה מעל המזבח אבל גברא לגבי יוה"כ בר כפרה הוא כישראל מעליא:
ורמינהו — אהא דתני לעיל יוה"כ אינו מכפר אלא על השבין:
מקרא קדש — בתקון סדר התפלה:
ה"ג לא קשיא הא ר' יהודה הא רבי:
פורק עול — של כל המצות:
מגלה פנים — דורש באגדות של דופי כגון מנשה שהיה אומר מה היה לו למשה לומר ותמנע היתה פילגש:
ברייתא דקתני יוה"כ מ"מ רבי היא:
מודה רבי בעבירות דיוה"כ — דהא דקתני לא התענה בו מכפר אעבירות דכל השנה אבל ההיא עבירה דעינוי לא מכפר ואך חלק נמי דקתני לעיל בעבירות דיומיה קאמר:
יום הכפורים אינו מכפר אלא היום כדכתיב (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה:
כרת — הולך ערירי בלא בנים ואם יש לו מתים:
אי נמי דעביד עבידתא סמוך לשקיעת החמה — דלא הוה שהות לכפורי:
א"נ בהדי דעביד עבידתא פסקיה מרא דרפיק בה לשקיה ומית — מיד דלא הוה שהות לכפורי:
ה"ג מאי אף המגדף:
שמעו לר' עקיבא — דמתני' ר"ע היא כדמפרש לקמן מגדף מביא קרבן דברי ר' עקיבא ואמרי אף מגדף נמי כידעוני. תימה לי ולר' יוחנן דאמר לעיל (כריתות דף ג:) הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו מאי אף דקתני במתניתין:
ואומר חטאו ישא — מפרש לקמן דכרת דמגדף איירי בקרבן עבודת כוכבים:
