גמ' נהי דאיסור — גרידא חל על איסור לית ליה כגון האוכל נבלת בהמה טמאה אינו חייב משום נבלה דהיינו איסור גרידא דליכא לא כולל ולא מוסיף:
מגו דנאסר בחתיכות (טהורות) — איתסר נמי בחלב משום טומאה והיינו כולל דלא איתוסף איסורא אחפצא אלא אגברא איתוסף איסורא לגבי אחריני כייל נמי להאי באיסורא:
איסור הנייה — היינו מוסיף דאיתוסף איסורא אחפצא:
נותר — נמי איסור מוסיף:
יה"כ — איסור כולל דאיתוסף איסורא אגברא אמידי דמשתרי ליה עד השתא:
בשתי בהמות לא מיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה ליכא — דפיגול אינו אלא בד' עבודות של דם הילכך מדפגלה לא חזיא לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח הלכך לא חייל עליה נותר:
דפקע ממנו פיגולו — דקדשהו מזבח בעבודה. טעמיה דעולא מפרש בזבחים (דף מג.):
אי רובא אמזבח שדייה — לכולו אבר אמזבח והוי כוליה נותר כו':
הלכו באברים כו' — האי בעיא בפרק בהמה המקשה (חולין ע.):
כזית אחד — חלב דאיסור קמיירי בשני זיתי חלב לא קמיירי:
כותבת אית בה ב' זיתים — דכך בית הבליעה מחזיק:
כגון שאכל כוליא בחלבה — דאאכילת חלב מחייב שלש חטאות ואשם וגורם נמי להשלמת אכילת כותבת וזית של כוליא משלים לכותבת הילכך לא תנא פגול דבשני זיתי חלב לא קמיירי. ואי תימא לוקים כגון שהעלה זית של כוליא אמזבח דהוה חלב פיגול ולכוליא נותר א"כ לא מהני נותר אזית דחלב ואנן בעינן דליהוי חד אכולהו דאכילה קתני דהיינו כזית:
(גליו"ן) אלא בכזית אחד מיירי ואי אנחיה לפלגיה דזית אמזבח אין הקטרה בפחות מכזית:
כגון שאכל כוליא בחלבה — ואם נפשך לומר ליחייב אכוליא משום פיגול ואחלבה משום נותר לא מצי למימר הכי דטמא שאכל קתני דבחלב עצמו בעי לאוקומי לכולהו איסורי. פירוש מורי:
רב פפא אמר — להכי לא תנא פיגול דלא מיירי בשני זיתי חלב ודקא קשיא לך כותבת כגון דמלייה לחלב בתמרי והשלימו לככותבת:
ומתרץ לה כגון דאכל כזית פיגול — מבהמה אחרת בהדה:
וניתני אם הוציאו חייב — דהא יה"כ הוא:
במזומן לו — שיזמנוהו מאתמול להוליך השעיר:
זאת אומרת — מדקתני אפילו בשבת אין עירוב והוצאה ליה"כ דאם יש איסור הוצאה ליה"כ אמאי איצטריך לרבויי שבת הא דחי יה"כ והוא הדין לשבת:
דילמא — מיה"כ לא שמעינן לשבת דיה"כ שאני דהכשר מצותו בכך דומיא דתמידין שקריבין בשבת:
מתני' בתו ואחותו — שבא על אמו והולידה:
ואשת אחיו — שנשאת לו קודם לכן ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה:
