אחת לששים או לשבעים שנה גרסינן היו מפטמין אותה לחצאין — שלא היה צריך לפטם אלא חצי שיעור משום דמותר דששים או שבעים שנה סלקי לחצי שיעור הקטרת פעמים לששים פעמים לשבעים או סמוך להם לפי שאין כל החפניים שוות:
לשליש ולרביע לא שמעתי — שהיו משהין המותר שמונים שנים או צ' או ק' שלא הוצרכו לפטם אלא שליש או רביע ויחיד נמי שפיטם שליש או רביע פטור:
במתכונתה — לישנא דקרא. אם היה רוצה לפטם הקטרת דבר יום ביומו עושה הילכך יחיד שלא פיטם אלא מנה חייב:
חצאין דרבא לאו דוקא אלא כל דראוי להקטיר:
בזורה — מפזרה:
היטב הדק הדק היטב — הממונה אומר כן לשוחק:
דיבור רע ליין — במסכת מנחות בפרק כל הקרבנות (דף פז.) זרק הגיד של שמרים הגזבר הקיש שהגזבר מקיש בקנה למוציא היין ורומז לו ובלא דבור שרע הוא לנסכים ולא היה מדבר בפיו שהדבור רע ליין:
י"א סמנים — ולעיל חשבנו י"א צרי צפורן חלבנה ולבונה מר קציעה שבולת נרד כרכום הרי ח' קושט קנמון קילופה הרי י"א סממנים נאמרו לו למשה ולא ניקבו אלא ד' וכל י"א דבעי ניתיב ובלבד שיהא קוטר ועולה כדדרשינן לקמן בכלל ופרט כדברי ר' ישמעאל:
ואימא סמים כלל — כלומר ממאי דקרא לחושבנא אתא דילמא למידרש כלל ופרט [וכלל] לחוד הוא דאתא ולא למנין י"א:
קוטר — שמתמר ועולה כמקל ולא יפציל לכאן ולכאן:
מין אילן — דהוא צרי:
לגופה אתא — לאשמועינן דאע"ג דריחיה רע משוינן ליה לקטרת:
אם כן — דבכלל ופרט וכלל לחוד בעי למידרשיה לא נכתוב קרא סמים אלא קח לך הוה משמע כלל אלא הכי נקט ברישא סמים וכתיב נמי קח לך למידרש כלל ופרט וכלל לקוטר ועולה כדלקמן ולמנין י"א:
דבי רבי ישמעאל — נמי בעיא י"א מדקתני או אינו כו' וליכא למידרשיה אלא כדדריש ליה ובעי קוטר ועולה:
כלל בכלל ראשון — כולה מפרש לקמיה:
ונילף נמי מלבונה כו' — והיינו דפריך או אינו אלא פרט אחרון דהיינו לבונה. בפרט ראשון מייתי נמי דדמי ליה ולמעוטי דבר [שאין] ריחו נודף ולא קוטר ועולה נאמרה לי כשאר פרטי קמאי דמייתי מאי דדמי ליה:
אם כן — דכשאר פרטי מייתי ליה נכתביה במיצעי בהדי שאר פרטי קמאי והיינו דקאמר לאו:
וקפריך ליה הש"ס הא לאו תירוצא הוא דאי כתבה ללבונה בהדי שאר פרטי בין שני הכללות הויין תרי סרי כגון סמים ב' ונטף ושחלת וחלבנה ולבונה הרי ו' וסמים כנגדן הרי י"ב ולהכי לא כתבה בהדי פרט דלא תימא י"ב בעינן ולעולם גמר מיניה:
אם כן נכתביה במקום חלבנה — דנשמע מיניה די"א הן ונשמע מיניה דאפילו אינו קוטר ועולה ונכתב חלבנה לבסוף דהא השתא מיהא לאו מידי גמרינן מיניה:
ואגודתו — משמע שכולן ביחד אז על ארץ יסדה:
לאפוקי בהמה — משום דכתיב בהמה בההוא עניינא דלא סגי דלא קרי להו אדם:
כל שישנו בסך — כל שהוא עובר כשהוא סך את עצמו או אחרים שמצווה שלא יסוך משמן המשחה לזר:
ישנו בבל ייסך — מצווים אחרים עליו שלא לסוכו:
למלכים וכהנים גדולים — לאחר שנמשחו:
מה סיכה כל שהוא — דלא אשכחן שיעור בסיכה אף נתינה כל שהוא אף על גב דנתינה בעלמא כזית כדמפרש לקמן:
נתינה בעלמא כזית — דגמרינן מנתינה דונתן לכהן את הקדש דכתיב ביה אכילה (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קדש וכל אכילה כזית:
מעיקרא לאו זרים הם — דהא נמשחו מתחלה:
