נכתוב לא תוכל לאכלם — דהא איירי לעיל עולותיכם וזבחיכם מעשרותיכם וגו':
לחם וקלי וכרמל — לפני העומר:
קלי — שנתייבש בתנור:
כרמל — שנתמולל ביד ולא הובהב באור:
קלי וכרמל איתנהו בעינייהו דלא טחנן:
קלי נתרבה — במנחת העומר דכתיב גביה (ויקרא ב) קלוי באש ואף על גב דבההוא קרא כתיב כרמל לא הוכשר אלא על ידי האור כדאמרינן במנחות (דף סו:) אבוב של קליות היה שם מנוקב ככברה שיהא האור שולט בכולן ולשון כרמל רך ומל רך שנמלל:
לחם ישנו במנחות דלחם הפנים איקרי מנחה ושתי הלחם של עצרת דכתיב בהו (במדבר כח) בהקריבכם מנחה חדשה:
שכן איתנהו בעינייהו — הלכך לא מצית ילפת לה דהא כי אמרינן מה לקלי דאיתיה בעיניה ליכא למימר כרמל יוכיח:
שכן נתרבו אצל מנחות — וכי פרכת מה לקלי שכן נתרבה על ידי מנחות ליכא למימר לחם יוכיח:
הפגול א' מגופי תורה — דחייבין עליו כרת ולא למדוה הכתוב שיהא בכרת אלא נאמר בקדושים תהיו ואוכליו עונו ישא ואע"ג דכתיב ביה פגול לא בפיגול גמור קמיירי אלא במחשב בשחיטה חוץ למקומו דהכי דרשינן בתורת כהנים ובשחיטת קדשים (דף כח:) אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו וליכא למימר דהאי כרת עליה קאי דכתיב בפגול גמור בצו את אהרן והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ודרשינן בתורת כהנים ממנו עונה תשא ולא מחברו דהיינו חוץ למקומו דכתיב ביה מחשבה כותיה:
ונאמר להלן — גבי נותר בפרשת קדושים תהיו ואוכליו עונו ישא וגו' מה (כאן) [להלן] בקדושים תהיו כרת דכתיב ונכרת:
נאמר כאן — בצו את אהרן בפגול גמור והנפש האוכלת וגו' והתם כתיב לא יחשב דהיינו פגול גמור חוץ לזמנו:
ולא למדו הכתוב — לנותר בכרת אלא בגזירה שוה דלא ידעינן דהאי כרת דקדושים תהיו בנותר קמיירי דהא בתר דקרא דחוץ למקומו כתיב ומשמע דעליה קאי אלא משום דאתיא קדש קדש:
בתו מאנוסתו אחד מגופי תורה — דבשריפה:
אתיא הנה הנה — כתיב באשתו (ויקרא י״ח:י״ז) ערות אשה ובתה לא תגלה דמשמע בתה ממנו ובתה מאחר סיפיה דקרא שארה הנה זמה היא וכתיב (שם) ערות בת בנך או בת בתך ובאנוסה כתיב דהא בת בתו מאשתו נפקא לו מקרא דלעיל ערות אשה ובתה ובתו לא כתיבא באנוסתו אלא אתיא הנה הנה מאשתו כתיב באשתו שארה הנה זמה היא וכתיב באנוסתו כי ערותך הנה מה התם כתיבא בתו דכתיב אשה ובתה אף כאן נמי באנוסה עשה בתו כבת בתו. וא"ת קל וחומר הוא אין מזהירין מן הדין:
זמה זמה לשריפה — כי יקח איש את אשה ואת אמה זמה היא (ויקרא כ׳:י״ד):
נסקלין — רוב חייבי סקילה כגון הבא על האם ועל הכלה לא כתיבא סקילה אלא דמיהם בם (שם):
המפטם — לסוך ממנו חייב דכתיב (שמות ל׳:ל״ג) אשר ירקח כמוהו:
והסך ממנו — אחר שלא פטמו:
ואשר יתן ממנו מאותו של משה:
לחצאין — כגון ו' לוגין דההוא דמשה הוה הין י"ב לוגין:
חצאין דקטרת קפ"ד מנין דבכל יום היה מקטיר מנה כדאמרינן לקמן (כריתות ד' ו.) שס"ה מנין (כמנין ימות החמה):
פרס שחרית — חצי מנה:
ה' מאות — שקלים:
קנמן בשם ה' מאות — דהכי אמר קרא מחציתו חמשים ומאתים דלהכי נקט מחציתו שלא יהו שוקלים אותו הכל ביחד אלא לחצאין כדי שיהו שם שתי הכרעות:
תנא הכי קשיא ליה — כלומר להכי אשמעינן ברייתא דאי ממשמעותא דקרא הוה אמינא קנה בושם כקנמן בשם דמחציתו דקרא אתרוייהו קאי קמ"ל:
מחצה למחצה — שהיו שוקלין לחצאין:
עין בעין — שאין הבשם מכריע:
(ע"א) המקום יודע בהכרעות — שלא היה שוקל ההכרעות לבד אלא מניחן כמות שהן והמקום יודע מה משקלו. פירוש רומי:
אלא אמר רב יהודה הכי קשיא ליה כו' — ה"ג אלא אמר רב יהודה - מדקא מייתי ליה תרי זימני ודאי לאפושי הוא דעבד:
שלא יניח משקל כו' — שישקול כל בשם ובשם כנגד הברזל ולא ישקול במניין דמר דרור ויחזור וישקול קדה כנגד מר דרור:
העקרין — בבשמים:
אינו סיפק — דשמן לא הוה אלא י"ב לוגין ועיקרין הוו טובא:
ושראן במים — שיבלעו המים ולכשיציף עליהן השמן לא יבלעוהו:
וקלט השמן את הריח וקפחו — קנחו וחברו קפחת את הרועה ביומא (דף פג:) קנחו משה לשמן מעל העיקרין ונתנו בצלוחית:
