מסכת כריתות דף י״ז עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Keritot 17a, Chapter 3 Amru Lo
רש"י
והא דתניא חייב בשגגת שבת וזדון מלאכות - דאי נמי סבירא לן ימים שבינתים ידיעה הן הכא ליכא למימר דמהני חילוק שבתות לחלק שלא יצטרפו דקסבר אין ידיעה לחצי שיעור:
לא בחדא ולא בחדא - בשגגת מלאכות לא מוקמת לה דהא אמר לעיל לר' עקיבא לאו כגופין דמיין ומצטרפין ובשגגת שבת נמי לא דאי נמי אמרינן ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק הא שמעינן ליה לר"ג לעיל דאין ידיעה לחצי שיעור דקתני בשתי העלמות ר"ג מחייב:
א"א בשלמא כר"ע ס"ל - דאית ליה לר"ע נמי שבתות כגופין דמיין והא דקתני מודה לר"ע הוא דמודה היינו דפליגי בהכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו בשגגת שבת וזדון מלאכות דר' גמליאל מחייב כאידך ברייתא דאין ידיעת ימים שבינתים מועלת לחצי שיעור ור' עקיבא היינו חכמים דפטרי סבר יש ידיעה:
אלא אי אמרת כר"א ס"ל - בשגגת מלאכות וזדון שבת דהאי דקתני ומודה לר"א קאמר על כרחיך מכלל דפליגי במקצת:
ר"א מחייב - ודאי בשגגת שבת קאמר ומש"ה קתני דאין ידיעה לחצי שיעור דאי בשגגת שבת וזדון מלאכות הא כולי עלמא מודו דלר"א שבתות כגופין דמיין ופטור:
אלא באחת על האריג - פליגי ר' גמליאל ור"א והכי קאמר מודה ר"ג לר"א בכותב אות אחת כו' זדון שבת ושגגת מלאכה שהוא פטור דשבתות כגופין דמיין ואף על גב דפליג עליה באחת על האריג דהתם מחייב ר' גמליאל אע"ג דדמי להאי דכותב חצי שיעור בשבת שני ומשלים לשיעור הראשון ואורג נמי חצי שיעור על האריג אפילו הכי מחייב ר"ג דהכא היינו טעמא דשבתות כגופין דמיין ולא מצטרפין דדמי כחורש חצי שיעור וזורע חצי שיעור אבל באורג דמעיקרא הוי בהאי בגד אריג שיעור הרבה חשיב האי חוט שארג זה אגב כל הבגד ואף על גב דת"ק דר' גמליאל דפליג עליה באין ידיעה לחצי שיעור לאו ר"א הוא אפילו הכי האי ומודה דקתני אדר"א קאי ואפלוגתא דאחת על האריג והא דקתני ליה הכא גבי העלמות איידי דאיירי בכותב לחצאים הא ר"א נמי חיובי מחייב:
אמר רבא - לעולם ומודה דקתני לר"א מודה ואהך פלוגתא קאי דפליגי בהדא:
בשתי העלמות פטור - ויש ידיעה לחצי שיעור:
לשתי רשויות - ושתיהן רה"ר פטור דרשויות מחלקות. ברייתא דלעיל מודה ר' גמליאל לר"א דשבתות כגופין דמיין דמחלקין לכתיבת שתי אותיות מלצרף אבל בהא פליג עליה דרשויות לא מחלקות:
היינו דקא"ל ומה נדה - דנדה אית בה ידיעת ימים שבינתים כדמפרש לקמן:
אלא לרבא דאמר - דגופין בעא מיניה מאי פשיט ליה מנדה בנדה מאי חילוק גופין איכא:
תני נדות - מה נדות שאין בהן תוצאות הרבה הבא על חמש נשים נדות חייב על כל אחת ואחת כו' דגופין נינהו שבתות לא כ"ש שהן גופין:
שמואל תני נדה - דס"ל כרב חסדא:
קטנות דעלמא - אנשים הרבה הבאין על קטנות הרבה בנדות:
לא כי האי תנא - דהאי תנא סבר נדה מיבעיא ליה ושבת פשיטא ליה:
חייב על כל אחת ואחת - אם עשה חמש אבות מלאכות בהעלם אחד:
על הבהמה - ביאות הרבה על אחת:
בהמה - מיבעיא ליה כנדה:
מתני' ספק אכל חלב - מפרש בגמרא מר אמר חתיכה אחת ומר אמר שתי חתיכות:
ואפילו אכל - כגון שסבור שומן הוא ואח"כ נודע לו שהוא אכל חלב אבל ספק יש בו כזית ספק אין בו:
1והא דתניא חייב בשגגת שבת וזדון מלאכות (דשבתות כגופין דמיין), דקסבר: אין ידיעה לחצי שיעור.
2אלא לרבא, דאמר: ס"ל לר"ע דשבתות כגוף אחד הן,׃
3בשלמא הא דתניא חייב, משכחת לה בין בזדון שבת ושגגת מלאכות, דשבתות כגוף אחד הן, ובין בשגגת שבת וזדון מלאכות, דקסבר: אין ידיעה לחצי שיעור.
4ואלא הדתניא פטור, במאי מוקמת לה? לא בחדא ולא בחדא!
5אמר לך רבא: רבן גמליאל ס"ל כר' אליעזר, דאמר: שבתות כגופין דמיין.
6והא מדקתני: ומודה רבן גמליאל, מכלל דפליגי אאחרנייתא. אי אמרת בשלמא כר' עקיבא ס"ל היינו דפליגי בשגגת שבת וזדון מלאכות, דרבן גמליאל סבר: אין ידיעה לחצי שיעור.
7ומודה רבן גמליאל בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא פטור, אלמא שבתות כגופין דמיין. אלא אי אמרת רבן גמליאל כר' אליעזר ס"ל מכלל דפליגי. במאי?
8אי בשגגת שבת וזדון מלאכות אפילו רבי אליעזר כרבן גמליאל ס"ל דאין ידיעה לחצי שיעור, דתניא: הכותב שתי אותיות בשתי שבתות, אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו ר' אליעזר מחייב!
9ואלא, באחת על האריג חיובי מחייב, דתנן: ר"א אומר: האורג שלשה חוטין בתחלה, ואחד על האריג חייב!
10אמר רבא: מכלל דפליג בחדא, דתניא: הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחת חייב. בשתי העלמות פטור. רבי יוסי אומר: בהעלם אחד ברשות אחד חייב, בשתי רשויות פטור.
11דר' גמליאל כת"ק ור' אליעזר כרבי יוסי.
12ת"ש אמר לו: חייב על כל אחת ואחת מק"ו ומה נדה שאין בה תוצאות הרבה.
13בשלמא לרב חסדא דאמר: שגגת שבת וזדון מלאכות בעי מיניה, דימים שבינתים מי הויין ידיעה לחלק או לא היינו דקאמר ליה: ״ומה נדה״.
14אלא לרבא, דאמר: זדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי מיניה, דשבתות אי כגופין דמיין ואי לא ליתני ״נדות״!
15אמר לך רבא: תני ״נדות״. שמואל תני ״נדה״, רב אדא בר אהבה תני ״נדה״. רב נתן בר אושעיא אמר: תני ״נדות״.
16ולרב חסדא דאמר: שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה, דימים שבינתים מי הויין ידיעה לחלק ואי לא, נדה מאי ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק אית בה?
17אמר רבא: כגון שבא עליה וטבלה, וראתה וחזר ובא עליה, וטבלה, וחזר ובא עליה, דטבילות הויין כימים שבינתים.
18ת"ש הבא על הקטנות יוכיח. בשלמא לרבא, היינו דקתני ״קטנות״.
19אלא לרב חסדא, מאי ״קטנות״? קטנות דעלמא.
20מתניתין דלא כהדין תנא, דתניא: א"ר שמעון בן אלעזר לא כך שאלו ר' עקיבא לרבי אלעזר, אלא כך שאלו: הבא על אשתו נדה וחזר ובא על אשתו נדה בהעלם אחת מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת,׃
21אמר ליה חייב על כל אחת ואחת? מקל וחומר ומה שבת שאין בה אלא אזהרה אחת שהוא מוזהר על השבת והשבת אינה מוזהרת עליו חייב על כל אחת ואחת! נדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה ונדה מוזהרת עליו אינו דין שהוא חייב על כל אחת ואחת׃
22אמרו לו: לא אם אמרת בשבת שיש בה תוצאות הרבה לחטאות הרבה תאמר בנדה שאין בה תוצאות הרבה לחטאות הרבה׃
23אמרו לו הבא על הקטנות יוכיח שאין בה תוצאות הרבה לחטאות הרבה וחייב על כל אחת ואחת׃
24אמרו לו לא אם אמרת בקטנות שכן גופין מוחלקין אמרו לו הבא על הבהמה יוכיח שאין גופין מוחלקין וחייב על כל אחת ואחת אמרו לו הבהמה כנדה:
25הדרן עלך אמרו לו׃
מתני׳ · משנה
26ספק אכל חלב ספק לא אכל ואפילו אכל ספק יש בו כשיעור וספק׃
תוספות
ר"ג כתנא קמא - וקשה דמאי קאמר כת"ק דלר"ג העלמות אינן מחלקות שהרי כפשטה לא מצינו למימר דהא ת"ק קאמר בשתי העלמות פטור:
אמר לו הבא על בהמה יוכיח שאין גופין מוחלקין - וה"ה דמצי למימר נדה יוכיח שהרי ר"א מחייב על כל אחת ואחת אלא שלא שמע מרבותיו נדה רק בהמה לכך נקט ליה:
מתני' ספק אכל כו' - ומיירי בשעה שאכל היה סבור שהוא שומן דאי יודע שהוא ספק חלב היכי מייתי קרבן הא לא שב מידיעתו:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רש"ש
גמרא אלא לרבה דאמר כו' - כצ"ל וכן לקמן:
שם במאי מוקמת לה לא בהדא ולא בהדא - כצ"ל:
שם ואלא באחת על האריג חיובי מחייב דתנן כו' - ק"ל לימא דהאי תנא ס"ל כר' יוסי לקמן (יט ב) דמתני אליבא דר"א שנים על האריג ע"ש בפרש"י:
שם א"ר מכלל דפליג בהדא - כצ"ל:
שם א"ל רבה תני נדות כו' בשלמא לרבה היינו דקתני קטנות - נ"פ דגם בסוף דר"א תני רבה הבא על הבהמות יוכיח כו'. או כמו דאמר בבכורות (ד' ב) ואימא בהמה רבה. והרע"ב ל"ד במש"כ הבא עה"ב שחייב על כל ביאה וביאה. והכי הל"ל דחייב על כל בהמה ובהמה. ולשון רש"י בסוף הסוגיא אטעיי':
שם א"ר כגון שבא עליה וטבלה כו' - קשה תרצת נדה. אבל בהמה מא"ל. ואולי י"ל דלא פריך מנדה אלא משום דמסתמא טובלת בתחילת לילה שאחר יום שביעי לראייתה כדינה וא"כ לא מ"ל ששה ימים שלמים בינתיים כמו שבין שבת לשבת. ולהכי משני כגון שטבלה וראתה וחזר ובא עליה ובכה"ג מ"ל ימים ששה בינתיים. משא"כ בבהמה פשוט דמ"ל ימים הרבה בין ביאה לביאה. אמנם לפי' התוס' בר"פ כלל גדול דבעינן דוקא ימי היתר בינתיים צ"ע מבהמה:
שם וטבלה וראתה וחזר ובא עליה דטבילות כו' - כצ"ל:
רש"י ד"ה ר"א מחייב - דאי בזדון שבת ושגגת מלאכות כו'. כצ"ל:
רש"י ד"ה אלא באחת על האריג - דמעיקרא הוי בהאי בגד אריג שיעור הרבה כו'. עמש"כ ע"ז בשבת (צא ב) בד"ה כגון:
תד"ה א"ל - וה"ה דהמ"ל נדה חייב שהרי כו'. כצ"ל:
רש"י ד"ה ואפילו אכל - כגון שסבור שומן הוא כו'. משמע דאתי לאפוקי אם ידע שהוא חלב וסבור שאין בו כשיעור ואח"כ נודע שהוא ספק אם יש בו כשיעור ומשום דזה מיקרי לא שב מידיעתו. ותימה דלא מיבעי' לריו"ח בשבת (סט) דהזיד בלאו ושגג בכרת דחייב. אלא אפי' לר"ל שם דבעי עד שישגוג בלאו וכרת מודה בהזיד בעשה ע"ש בתד"ה דידע לה. ומכש"כ חצי שיעור דאפי' עשה אין בו רק איסורא בעלמא. וגם לר"ל עצמו אינו אסור אלא מדרבנן. וכ"מ ביומא (פ) אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא כו':
בא"ד ואח"כ נודע לו שהוא אכל חלב כו' - וכ"כ אחריו הרע"ב. נראה להדיא דלא ס"ל כדעת התוס' דמחייבי אפי' בספק ספיקא. וא"כ ל"ד התוי"ט בהעתיקו דברי התוס' עפ"י הרע"ב ועלח"מ רפ"ח מהלכות שגגות:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
מסכת כריתות דף י״ז עמוד א׳
מסכת כריתות דף י״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 26 קטעים ממוספרים, כ־519 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: כריתות דף י״ז ע״א
פתיחה בקורא