אתיא לרבנן — (רבנן קאמרי ליה הגירסא הכתובה בספרים אינה כפי שיטת הש"ס וכך היא בעיני) והכי קאמרי ליה רבנן לר"ע אמרת מגדף מביא קרבן הואיל ונאמר בו כרת במקום קרבן מי סברת מגדף דקרא היינו מברך את השם מגדף היינו עובד ע"ז והאי דקתני במתני' וחכ"א אף המגדף כו' הכי קאמרי אף המגדף דידך אף מברך את השם שאתה קורא אותו מגדף:
אלא כרת במברך את השם מנא להו — במברך את השם כתיב איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו (ויקרא כ״ד:ט״ו) ונאמר בפסח (במדבר ט׳:י״ג) חטאו ישא האיש ההוא מה להלן כרת אף כאן כרת והכי נמי איכא דדריש ליה בפסחים בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צג:) ודרשי הכי וחדל לעשות הפסח ראשון דהא קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא ולא נאמר כרת דמגדף במקום קרבן ולא גמרינן ליה אלא מכרת דפסח שאינה בת חטאת דמצות עשה היא. ור"ע אית ליה כרת בשני ומוקי לחטאו ישא בפסח שני וגמר לה ממגדף וסבר מגדף היינו מברך את השם ובפסחים (שם) נמי איכא דדריש ליה הכי:
גירפת — ר' מתחלפת בד'. הנחת את הקערה מן התבשיל וחסרת גם את העץ. קסבר מגדף היינו מברך את השם ומילתא רבה עבד דפשט ידו בעיקר:
ולא חסרת קסבר היינו עובד עבודת כוכבים — כגון משורר ומזמר לעבודת כוכבים דלאו מילתא רבה היא כולי האי:
מתני' כמין בהמה חיה ועוף — מפרש טעמא במסכת נדה בפרק המפלת (נדה כב:) הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם:
סנדל — ולד הוא אלא שנפחתה צורתו:
שיליא — נמי אמרינן במסכת נדה בהמפלת (נדה דף כו.) אין שיליא בלא ולד. ושפיר היינו עור הולד מרוקם שיש בתוך השפיר צורת איברים קטנים ובמס' נדה מפרש לה בהמפלת:
וכן שפחה — כנענית ובגמ' פריך למה לי למתניי':
ואין ידוע מה הפילה — אם צורת אדם וחייבת או דגים וחגבים ופטורה:
מביאה קרבן — שתי תורים [א' לעולה וא' לחטאת ועל של] עולה מתנה עלה אם מין חובה ילדה תהא לחובתה ואם לאו תהא עולת נדבה אבל חטאת לא מצי לאתנויי דאין חטאת נדבה ומחייב בספק ואינו נאכל דשמא לאו בת קרבן היא ומליקתה כנבילה בעלמא ומשום חולין על המזבח לא איכפת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה ובמסכת נזיר (דף כט.) ילפינן דחטאת העוף באה על הספק:
וכן שתי נשים שהפילו — במחבואה:
אחת מין פטור — דגים וחגבים:
ואחת מין חובה — סנדל או שיליא ואין ידוע אי זו הפילה פטור ואי זו הפילה חובה מביאות כל אחת שתי תורים כמו שפירשתי ואינו נאכל:
אימתי — אינו נאכל בזמן שהלכה כו' שאינן יכולות להתנות שהביאו קיניהן לכהן והלכו לדרכן:
אבל אם שתיהן עומדות כו' — בגמ' מפרש מאי עבדן:
גנינין — גוונים:
(כמין דגים וחגבים):
המפלת יום ארבעים — במסכת נדה בפ' המפלת (נדה דף ל.) עד שיעברו מ' יום להריון הוי מיא בעלמא:
גמ' ושפחה מנלן דת"ר דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע:
מאי וכן שפחה — הא פשיטא לן דכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמרי לה לה כתיב באשה (דברים כ״ד:א׳) וכתב לה ספר כריתות וכתיב בשפחה או חפשה לא נתן לה:
מאי עבדן — לרבי יוסי מתיין תרוייהו חד קרבן בין שתיהן יקנו חטאת העוף חדא ודאי עולת העוף תביא כל אחת ודאי ובתנאי שאם אינה חייבת תהא נדבה אבל חטאת העוף לא מצי למימר תהא נדבה דאין חטאת נדבה ולהכי מייתו חטאת העוף ויקנוהו בין שתיהן ומתנין אם אני חייבת יהא חלקך מחול לי ואם את חייבת יהא חלקי מחול לך וממ"נ הויא מליקתה כשרה:
ר"ש אומר כו' — בפרק דם שחיטה לקמן (כריתות דף כג.):
מודה רבי יוסי — דמתני' בארבעה מחוסרי כפרה דלא מייתי קרבן לשום חטאת אלא לאשתרויי בקדשים:
התם — גבי חטאת חלב בפרק דם שחיטה גברא בעי ידיעה שידע שחטא ואי לא מייתי כל חד אשם תלוי ולא חטאת בשותפות:
דקתני סיפא דההיא — בפ' דם שחיטה (שם) כל חטאת שהיא באה על חטא אלמא באה על חטא דוקא נקט:
ואם נקבה תלד — הוה ליה למכתב ואם נקבה היא:
מתני' לאור פ"א — שילדה נקבה לאור פ"א שהיתה ראויה למחר להביא כפרתה הפילה:
ב"ש פוטרין מן הקרבן — מלידה ב' אע"ג דלאחר מלאת הוא הואיל ולילה הוא ולא יצאה שעה ראויה לקרבן דלילה מחוסר זמן קרבן הוא דכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צותו הילכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי:
מ"ש אור פ"א מיום פ"א — דודאי חייבת כדמפרש לקמן בפ' ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף ט.):
אם שיוה לו לטומאה — שהרי אתם מודים שמשקיעת החמה של יום פ' כלו ימי טוהר שלה ואם ראתה בליל פ"א טמאה:
והדמים — שאתה אומר אם שוה לו לטומאה כו' אינן מוכיחין לקרבן שהרי המפלת תוך מלאת דמיה טמאין מפני הלידה ואינה חייבת קרבן שני:
