רוקו בכל שהוא — דכתיב (ויקרא ט״ו:ח׳) וכי ירוק הזב בטהור וגו' וזובו ומי רגליו ילפינן מרוקו במסכת נדה בפרק דם הנדה (נדה דף נה.):
ושהה כדי אכילת פרס — (יב:) משמע במקדש שהה והיינו דקפריך בגמרא מה לי לישהויי דקתני ושהה:
עד מ' יום — מתוק הוא ולא משכר:
מוזהרין עליו בכל שהוא ומגתו — אבל אינו במיתה עד שישתה רביעית בן מ' יום:
במאי פליגי — תנא קמא ור' יהודה:
שכר שכר מנזיר:
דבילה קעילית — מקום:
נדרא עלה דביתהו — שלא ליהנות הימנה:
אתא לקמיה דרב אשי — לאחר אכילה ושתיה:
לא מוקים אמורא עליה — למידרש בפירקא:
מיומא טבא לחבריה — מאחר שעשה שמחת יום טוב שאכל ושתה עד למחר משום שכרות:
ביותר מרביעית — אף על גב דרמא ביה מיא משכר ואנא יותר מרביעית שתאי:
ולהבדיל — יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד וגו' ולהבדיל וגו' ובבואכם להבדיל בין הקדש והחול נמי אל תשת יין ושכר:
הדמין והערכין והקדשות — שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר:
ההוראה — של איסור והיתר שתויי יין אסורין בה:
מדרשות — שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה:
הלכה — למשה מסיני:
תלמוד לומר ולהורות — לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות:
ר' יוסי אומר יכול אפילו התלמוד — יהא אסור ללמוד תלמוד לומר ולהורות לא אסרתי אלא הוראת הלכה למעשה:
שתויי יין מורים — ששרץ טמא וצפרדע טהור ואין חוששין שהרי לכל גלוי:
נימא רבי יוסי בר יהודה היא — דאמר שתויי יין מותר בגמרא ואי אפשר שלא יבין ויורנו משם ולא רבנן דאסרו אפילו לשנות בגמרא וכל שכן שום הוראה:
והא רב לא מוקים כו' — ואמאי לא דריש בפירקא כיון דגמרא שרי כל שכן מדרשות:
לא סגי בלא הוראה — דכ"ע בעו מיניה:
מתני' ד' חטאות — חד משום דאכל קדש בטומאה וחד משום חלב וחד משום נותר וחד משום יוה"כ:
ואשם — מעילה:
אינו מן השם — דאין חיוב זה משום אכילה:
