בוני התלמוד

    מסכת כריתות דף כ״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לאפוקי מתכלומר להכי אמרינן לעיל יצאו מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה דאף על גב דממלי לפחות מכביצה אוכלין מפחות מכזית מן המת לא מצטרף בהדיה לטומאת אוכלין דבטלה דעתו אצל כל אדם:

    שחפהו בבצקפחות מכביצה וזה משלימו לכביצה דאף על גב דהוא גופיה טמא מהני ליה צירוף דהשתא לא מטמא במגע דהא מכוסה הוא וכי אמר דמצטרף בהדי בצק לטומאת אוכלין דאיכא כביצה אוכלין טמאין ומטמאין אוכלין אחרים הנוגעים בהן:

    אי הכידמכוסה הוא ואין סופו לטמא טומאה חמורה הכשר נמי ניבעי:

    לאפוקי מתלהכי קתני לעיל מהלכי שתים אין בהן טומאה קלה דאם חיפהו בבצק טומאה חמורה בוקעת ועולה דכל אהל שעל המת שאין בו חלל טפח טומאה בוקעת ועולה כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכה.):

    אמר מר יצאו שרצים כו'נראה בעיני דל"ג להא מילתא דקא משני ליה במשא מיהא לא מטמא דהא עוף נמי לא מטמא במשא ואמר לעיל דמטמא טומאה חמורה:

    חיה ועוף כיוצא בהןבב"ק בפרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נד:) אחד השור ואחד כל בהמה לנפילת הבור כו' ולכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן:

    לוקין עליוקא סלקא דעתך משום דם:

    [בלא תעשהולא בכרת שאינו דם הנפש]:

    ואין חייבין עליומלקות:

    חדא דהיינו רישאדאם כן מה הפרש בין דם (מהלכי שתים) לדם האברים ואמאי פלגינהו לתרתי מילי:

    ועוד האי תנא דלעיל מלאו נמי ממעט ליה דקתני יצא דם שרציםמכלל דם דלא תאכלו:

    התרו בו משום שרץ לוקהכדאמרינן בפרק קמא (לעיל כריתות דף ד:) וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרפין לכזית לאכילה אלמא דם שרצים כבשרן:

    שכנסובכלי אסור דמיחלף בדם בהמה והרואה אומר מותר לאכול דם:

    דם דגים וחגבים מותר לכתחלההיינו סיפא דהך ברייתא דקתני לעיל דם הטחול דם הלב כו':

    דכוותה גבי מהלכי שתיםדקתני בהך מציעתא אסור ואין חייבין עליו מוקמת נמי בשלא כנסו דהא הכי תרצת לסיפא דברייתא:

    דם שעל הככראף על גב דלאו ככנסו דמי וליכא איסורא מיהו מצות פרוש יש בו אבל של בין השינים דאכתי מחובר הוא אפילו מצות פרוש אין בו ומוצצו ואינו חושש ולא ככנסו דמי:

    דאית ביהבדם קשקשים מותר לכתחלה דלא אתי לאיחלופי בדם בהמה חיה ועוף:

    מהלכי שתיםאדם:

    מצות פרוש אין בודאינו מצוה לפרוש ממנו אפי' משום מצות פרישה בעלמא:

    כריתות 21 עמוד ב

    1לאפוקי מת, אף על גב דממליא ליה לא מטמא טומאת אוכלין, משום דבטלה דעתו אצל כל אדם.

    2רב חנניא אמר: אפילו תימא דהוי כזית, הכא במאי עסקינן? כגון שחיפהו בבצק.

    3א"ה הכשר נמי ניבעי! ה"מ באוכלין אחריני, דלא מטמו לא במגע ולא במשא. אבל הכא, נהי דלא מטמא במגע, דקמחפי בבצק, במשא מיהת ליטמא, דהא טעון ליה.

    4לאפוקי מת, דאף על גב דחיפהו בבצק מטמא טומאה חמורה, דטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

    5אמר מר: יצאו שרצים שאין בהן טומאה. ולא? שרץ מטמא במגע! במשא לא מטמא.

    6אמר מר: יצא דם דגים ודם חגבים שכולן היתר. מאי כולו היתר? אילימא דחלבו מותר הרי חיה דחלבה מותר ודמה אסור! ואלא: משום דלית בהו איסור גיד הנשה? והרי עוף דלית ביה איסור גיד הנשה, ודמו אסור!

    7אלא מאי כולו היתר דלא בעי שחיטה.

    8אמר מר: מה עוף שאין בו כלאים, אף בהמה תלמוד לומר: ״בהמה״.

    9כלאים דמאי? אילימא כלאים דהרבעה וכלאים דחרישה, והתנן: חיה ועוף כיוצא בהן!

    10אלא אמר אביי: שצימרו אין חייבין עליו משום כלאים.

    11אמר רב יהודה אמר רב: דם שרצים לוקין עליו בכזית. מיתיבי: דם הטחול, דם הלב, דם הכליות, דם אברים הרי אלו בלא תעשה. דם מהלכי שתים, דם שרצים ורמשים אסור, ואין חייבין עליו!

    12מאי אין חייבין עליו כרת, אלאו מחייב׃

    13חדא, דהיינו רישא. ועוד, תנא מלאו נמי קא ממעט ליה, דקתני: יצא דם שרצים, שאין בהן טומאה חמורה!

    14אמר רבי זירא: התרו בו משום שרץ לוקה, משום דם אינו לוקה.

    15אמר רב: דם דגים שכינסו אסור. מיתיבי: דם דגים, דם חגבים מותר, ואפילו לכתחלה! ההיא בשלא כינסו, כי קא אמר רב בשכינסו.

    16דכוותה גבי מהלכי שתים בשלא כינסו, מי אסור? והא תניא: דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו, של בין השינים מוצצו ובולעו ואינו חושש!

    17אלא: כי תניא ההיא מתניתא דאית ביה קשקשים, כי קאמר רב אסור דלית ביה קשקשים.

    18אמר רב ששת: דם מהלכי שתים אפילו מצות פרוש אין בו. מיתיבי: דם הטחול, דם הלב, דם הכליות, דם אברים הרי אלו בלא תעשה. דם מהלכי שתים, דם שרצים ורמשים אסור ואין חייב עליו! כי תניא אסור׃

    תוספות

    רב חנניא אמר אפילו תימא כו'לא ניחא ליה לאוקמי כדאוקמא רבי חייא דדוחק הוא לומר כיון דאילו מצרף ליה לכזית משום הכי לא בעי הכשר דה"נ מצי למימר עתה כיון דאי לא מחפה בבצק לא בעי הכשר כו' ולא רצה לתרץ כדר' חייא אלא משני השתא נמי מטמא במשא ועוד דדוחק הוא במילתיה דר' חייא דטומאה חמורה וטומאה קלה בתרי דוכתי טומאה חמורה בכזית וטומאה קלה פחות מכזית אבל רב חנניא משכח ליה בחד דוכתא בכזית ובחיפהו בבצק דחמורה במשא וקלה במגעו והא דקאמר אפילו תימא דהוי כזית אין הלשון מכוון דמשמע דמודה שפיר בפחות מכזית וליתא כדפירשנו:

    דכוותה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסופירוש דבההיא ברייתא דדם דגים קתני דם מהלכי שתים אסור ומי אסור בשלא בעין והא תניא כו' דם שבין השינים מוצצו ואינו חושש ופירש הקונטרס אפילו מצות פרוש אין בו ולכך פירש הקונטרס דאם לא כן מאי פריך הכי נמי בדם שבין השינים משום דאינו נראה ולא פירש אבל התם שפירש אסור אפילו לא כינסו כדקאמר דם שעל גבי הככר גוררו לכך פי' הקונטרס דם שעל הככר גוררו כו' אף על גב דליכא איסור מצות פרוש יש בו ומיהא פריך דקאמר רב אסור והכא משמע דליכא רק מצות פרוש אף על גב דנראה ופירש אבל קשה שהרי מצות פרוש איסור מעליא הוא ואם כן לא פריך רק מסיפא ומאי פריך שאני התם בדם שבין השינים משום דם דלא פירש אבל דם מהלכי שתים שפירש אסור אפילו לא כינסו ודכוותה דם שעל הדג דמותר אפילו פירש או שמא הא דקאמר מוצצו ובולעו היינו משום שהוא נודע דמהתם אתו והא דקאמר בדם מהלכי שתים שהוא אסור מיירי בשלא נודע מהיכא אתי אבל אצבעו מטפטף דם שרי משום דמהתם קאתי וליכא לספוקי לא בדם בהמה ולא בדם חיה ותירץ רבינו ברוך דהכי פריך דכוותה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסו מי אסור פירוש אי אמרת בשלמא דדם דגים שרי אף בכינסו ודכוותה מהלכי שתים אסור נינהו וא"כ חידושא דמהלכי שתים אסור אף בכינסו כלומר דבכינסו נמי איצטריך לאשמועינן איסור דמהלכי שתים ניחא דלא תני היתר ממהלכי שתים כגון לא פירש שהרי עיקר מילתיה הוי מכינסו אלא כיון דאמר דכינסו אסור בדם דגים ואם כן הא דתני דם מהלכי שתים אסור מיירי בלא כינסו דבהא איירי מדקאמר דדם דגים מותר דבכינסו אסור וכיון דהא דתני איסור דם מהלכי שתים בשלא כינסו הוה ליה למיתני צד היתר שבו כמו דתנא דם דגים דנקט ההיתר אם איתא דיש בו היתר בדם מהלכי שתים אלא ש"מ דאין בו היתר כלל ואפילו לא פירש ולכך פריך והא תניא כו' ושבין השינים מוצצו ואינו חושש וא"כ ש"מ דמותר וא"כ הו"ל לאיפלוגי גבי דם מהלכי שתים ומשני אלא כי תניא מתניתא דאית ביה קשקשין כו' וניחא דלא תני היתר גבי מהלכי שתים דלא שייך ביה קשקשין ומהכא משמע דבדם דגים ליכא איסורא רק בכינסו ובלא קשקשין:

    מיתיבי דם הטחול כו' הרי אלו בלא תעשהומיהא פריך אבל כרת ליכא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת כריתות דף כ״א עמוד ב׳

    מסכת כריתות דף כ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־330 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לאפוקי מת כלומר להכי אמרינן לעיל יצאו מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה דאף על גב דממלי לפחות מכביצה אוכלין מפחות מכזית מן המת לא מצטרף בהדיה לטומאת אוכלין דבטלה דעתו אצל כל אדם:

    שחפהו בבצק פחות מכביצה וזה משלימו לכביצה דאף על גב דהוא גופיה טמא מהני ליה צירוף דהשתא לא מטמא במגע דהא מכוסה הוא וכי אמר דמצטרף בהדי בצק לטומאת אוכלין דאיכא כביצה אוכלין טמאין ומטמאין אוכלין אחרים הנוגעים בהן:

    אי הכי דמכוסה הוא ואין סופו לטמא טומאה חמורה הכשר נמי ניבעי:

    לאפוקי מת להכי קתני לעיל מהלכי שתים אין בהן טומאה קלה דאם חיפהו בבצק טומאה חמורה בוקעת ועולה דכל אהל שעל המת שאין בו חלל טפח טומאה בוקעת ועולה כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכה.):

    אמר מר יצאו שרצים כו' נראה בעיני דל"ג להא מילתא דקא משני ליה במשא מיהא לא מטמא דהא עוף נמי לא מטמא במשא ואמר לעיל דמטמא טומאה חמורה:

    חיה ועוף כיוצא בהן בב"ק בפרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נד:) אחד השור ואחד כל בהמה לנפילת הבור כו' ולכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן:

    לוקין עליו קא סלקא דעתך משום דם:

    [בלא תעשה ולא בכרת שאינו דם הנפש]:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Keritot 21b · Sefaria

    תוספות

    רב חנניא אמר אפילו תימא כו' לא ניחא ליה לאוקמי כדאוקמא רבי חייא דדוחק הוא לומר כיון דאילו מצרף ליה לכזית משום הכי לא בעי הכשר דה"נ מצי למימר עתה כיון דאי לא מחפה בבצק לא בעי הכשר כו' ולא רצה לתרץ כדר' חייא אלא משני השתא נמי מטמא במשא ועוד דדוחק הוא במילתיה דר' חייא דטומאה חמורה וטומאה קלה בתרי דוכתי טומאה חמורה בכזית וטומאה קלה פחות מכזית אבל רב חנניא משכח ליה בחד דוכתא בכזית ובחיפהו בבצק דחמורה במשא וקלה במגעו והא דקאמר אפילו תימא דהוי כזית אין הלשון מכוון דמשמע דמודה שפיר בפחות מכזית וליתא כדפירשנו:

    דכוותה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסו פירוש דבההיא ברייתא דדם דגים קתני דם מהלכי שתים אסור ומי אסור בשלא בעין והא תניא כו' דם שבין השינים מוצצו ואינו חושש ופירש הקונטרס אפילו מצות פרוש אין בו ולכך פירש הקונטרס דאם לא כן מאי פריך הכי נמי בדם שבין השינים משום דאינו נראה ולא פירש אבל התם שפירש אסור אפילו לא כינסו כדקאמר דם שעל גבי הככר גוררו לכך פי' הקונטרס דם שעל הככר גוררו כו' אף על גב דליכא איסור מצות פרוש יש בו ומיהא פריך דקאמר רב אסור והכא משמע דליכא רק מצות פרוש אף על גב דנראה ופירש אבל קשה שהרי מצות פרוש איסור מעליא הוא ואם כן לא פריך רק מסיפא ומאי פריך שאני התם בדם שבין השינים משום דם דלא פירש אבל דם מהלכי שתים שפירש אסור אפילו לא כינסו ודכוותה דם שעל הדג דמותר אפילו פירש או שמא הא דקאמר מוצצו ובולעו היינו משום שהוא נודע דמהתם אתו והא דקאמר בדם מהלכי שתים שהוא אסור מיירי בשלא נודע מהיכא אתי אבל אצבעו מטפטף דם שרי משום דמהתם קאתי וליכא לספוקי לא בדם בהמה ולא בדם חיה ותירץ רבינו ברוך דהכי פריך דכוותה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסו מי אסור פירוש אי אמרת בשלמא דדם דגים שרי אף בכינסו ודכוותה מהלכי שתים אסור נינהו וא"כ חידושא דמהלכי שתים אסור אף בכינסו כלומר דבכינסו נמי איצטריך לאשמועינן איסור דמהלכי שתים ניחא דלא תני היתר ממהלכי שתים כגון לא פירש שהרי עיקר מילתיה הוי מכינסו אלא כיון דאמר דכינסו אסור בדם דגים ואם כן הא דתני דם מהלכי שתים אסור מיירי בלא כינסו דבהא איירי מדקאמר דדם דגים מותר דבכינסו אסור וכיון דהא דתני איסור דם מהלכי שתים בשלא כינסו הוה ליה למיתני צד היתר שבו כמו דתנא דם דגים דנקט ההיתר אם איתא דיש בו היתר בדם מהלכי שתים אלא ש"מ דאין בו היתר כלל ואפילו לא פירש ולכך פריך והא תניא כו' ושבין השינים מוצצו ואינו חושש וא"כ ש"מ דמותר וא"כ הו"ל לאיפלוגי גבי דם מהלכי שתים ומשני אלא כי תניא מתניתא דאית ביה קשקשין כו' וניחא דלא תני היתר גבי מהלכי שתים דלא שייך ביה קשקשין ומהכא משמע דבדם דגים ליכא איסורא רק בכינסו ובלא קשקשין:

    מיתיבי דם הטחול כו' הרי אלו בלא תעשה ומיהא פריך אבל כרת ליכא:

    Tosafot on Keritot 21b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת כריתות, דף כ״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־330 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״לאפוקי מת, אף על גב דממליא ליה…״

    2. קטע 213 מילים

      נפתחת ב״רב חנניא אמר: אפילו תימא דהוי כזית,…״

      חכמים: רב חנניא.

    3. קטע 327 מילים

      נפתחת ב״א"ה הכשר נמי ניבעי! ה"מ באוכלין אחריני,…״

    4. קטע 415 מילים

      נפתחת ב״לאפוקי מת, דאף על גב דחיפהו בבצק…״

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״אמר מר: יצאו שרצים שאין בהן טומאה.…״

    6. קטע 637 מילים

      נפתחת ב״אמר מר: יצא דם דגים ודם חגבים…״

    7. קטע 77 מילים

      נפתחת ב״אלא מאי כולו היתר דלא בעי שחיטה.…״

    8. קטע 812 מילים

      נפתחת ב״אמר מר: מה עוף שאין בו כלאים,…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״כלאים דמאי? אילימא כלאים דהרבעה וכלאים דחרישה,…״

    10. קטע 109 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר אביי: שצימרו אין חייבין עליו…״

      חכמים: אביי.

    11. קטע 1133 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר רב: דם שרצים…״

      חכמים: רב יהודה.

    12. קטע 127 מילים

      נפתחת ב״מאי אין חייבין עליו כרת, אלאו מחייב…״

    13. קטע 1318 מילים

      נפתחת ב״חדא, דהיינו רישא. ועוד, תנא מלאו נמי…״

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי זירא: התרו בו משום שרץ…״

      חכמים: רבי זירא.

    15. קטע 1522 מילים

      נפתחת ב״אמר רב: דם דגים שכינסו אסור. מיתיבי:…״

      חכמים: רב בשכינסו.

    16. קטע 1623 מילים

      נפתחת ב״דכוותה גבי מהלכי שתים בשלא כינסו, מי…״

    17. קטע 1715 מילים

      נפתחת ב״אלא: כי תניא ההיא מתניתא דאית ביה…״

      חכמים: רב אסור.

    18. קטע 1837 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת: דם מהלכי שתים אפילו…״

      חכמים: רב ששת.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: כריתות דף כ״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026