בוני התלמוד

    מסכת כריתות דף ט״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מסתבראמהא מתני' דאמרינן לקמן:

    השוכח עיקר שבתדסבור לא נכתבה שבת בתורה דהיינו העלם זה וזה בידו שגגת שבת ושגגת מלאכות:

    חטאת אחתעל כולן [דחדא] שגגה היא והתם ליכא למימר ימים שבינתיים הויין ידיעה דהא לא ידע לעולם עיקר שבת עד שילמוד:

    היודע עיקר שבתשידע שארבעים אבות מלאכות אסורות בשבת אבל אינו יודע שהיום שבת דהיינו שגגת שבת וזדון מלאכות ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ולא נודע לו בינתיים שחטא:

    חייב על כל שבת ושבתחטאת אחת משום דימים שבינתיים הויין ידיעה לענין שגגת שבת ואינו חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת דהא שגגת שבת וזדון מלאכות דהיינו הנה שהיא אחת אבל כגופין דמיין ליכא למימר (פשטו מינה) דנימא דמש"ה חייב על כל שבת דעל כרחיך מסיפא קדייק ואזיל דלית ליה להאי תנא שבתות כגופין דמיין וטעמא דרישא משום דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק:

    היודע שהוא שבת ועשה מלאכות [הרבה] בשבתות הרבהואותן שעשה בזו עשה בזו דשגג במלאכות הרבה כסבור מלאכה זו מותרת חייב על כל מלאכה ומלאכה על שבת ראשון דהיינו אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות:

    ואילו חייב על כל מלאכה ומלאכה על כל שבת ושבת לא קתניבהך סיפא גבי זדון שבת ושגגת מלאכות דכיון דאותן עצמן שעשה בזו עשה בזו ובהעלם אחד אלמא שבתות לאו כגופין דמיין וה"ל עושה מלאכה אחת כמה פעמים בהעלם אחד ואינו חייב אלא אחת:

    מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחתדכיון דאב אחד לכולן:

    וש"מממציעתא שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה לר"ע דימים שבינתיים הויין ידיעה מדקתני חייב על כל שבת ושבת:

    ותרוייהו לא קביל מיניהמדלא קתני חייב על כל אב מלאכה של כל שבת וולדי מלאכות נמי לא קביל מיניה כדקתני סיפא מלאכה אחת כו':

    א"ל אביי [כו'] לאו כגופין דמייןמדלא קתני על כל מלאכה של כל שבת:

    וקביל מיניהמדתניא מציעתא חייב על כל שבת ושבת וה"ק סיפא דמתני' בהמה כשבת הדין עמך דודאי כזה כן זה:

    ולא קביל מיניהמדתניא סיפא מעין מלאכה אחת כו'. בין אביי ורבה איכא פלוגתא אליבא דר"א בזדון שבת ושגגת מלאכות דלרבה מחייב ליה ר"א תרתי ולאביי אפילו ר"א לא מחייב אלא חדא ועוד דמאי דקאמר רבה דמיבעיא ליה לר"ע קאמר אביי דפשיטא ליה אבל תרוייהו מודו דלר"ע שבתות לאו כגופין דמיין וגבי שגגת שבת אית ליה ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק:

    רב חסדא אמר זדון שבת ושגגת מלאכות אפי' ר"ע ס"ל כגופין דמייןוהאי דקתני בכלל גדול גבי שגגת מלאכות היודע שהוא שבת כו' חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת קאמר אע"ג דאותה שעשה בזה עשה בזה ובהעלם אחת אפ"ה חייב דשבתות כגופין דמיין משום הכי קתני בשבתות הרבה:

    וקביל מיניהכדקתני (טעמא כו') מציעתא היודע עיקר שבת כו':

    ולא קביל מיניהכדקתני סיפא מעין מלאכה אחת כו':

    מנ"לדאית ליה לר"ע שבתות כגופין דמיין:

    ר"ג מחייבדאין ידיעה לחצי שיעור ולא מהני ידיעה שבינתיים לחלק שלא יצטרפו:

    קס"ד ר"ג כר"ע ס"לכדמפרש לקמן דליכא למימר דכר"א ס"ל מדקתני ומודה:

    והא דתני פטור בזדון שבת ושגגת מלאכותדכיון דשבתות כגופין דמיין גבי זדון שבת ושגגת מלאכות הוה ליה כעושה שני חצאי מלאכות שאינן דומות זו לזו בהעלם אחת שפטור מכולם:

    כריתות 16 עמוד ב

    1מסתברא שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק, וזדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי מיניה כגופין דמיין, או לאו.

    2ופשיט ליה דזדון שבת ושגגת מלאכות כגופין דמיין, ולא קביל מיניה. ופשט ליה, דולדי מלאכות כמלאכות דמיין, ולא קביל מיניה.

    3אמר רבה: מנא אמינא לה? דתנן, כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת.

    4היודע עיקר שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה.

    5ואילו ״חייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת״ לא קתני.

    6מני הא? אילימא ר"א אימא סיפא: העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אין חייב אלא אחת, ואי ר"א חייב על כל ולדי מלאכות כמלאכות!

    7אלא פשיטא ר"ע היא, וש"מ שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק,׃

    8זדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי אי כגופין דמיין, ופשט ליה דכגופין דמיין, ולדי מלאכות כמלאכות דמיין, ותרוייהו לא קביל מיניה.

    9אמר ליה אביי: לעולם אימא לך זדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא ליה לר"ע דשבתות לאו כגופין דמיין, ושגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה, דימים שבינתיים מי הויין ידיעה לחלק או לא.

    10ופשיט ליה דימים שבינתיים לחלק וקביל מיניה, ופשט ליה ולדי מלאכות כמלאכות דמיין ולא קביל מיניה.

    11רב חסדא אמר: זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו ר"ע ס"ל דכגופין דמיין, וכי בעי מיניה, שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה, דימים שבינתיים אי הויין ידיעה לחלק.

    12ופשיט ליה ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק, וקביל מיניה.

    13ופשט ליה דולדי מלאכות כמלאכות דמיין, ולא קביל מיניה.

    14אמר רב חסדא: מנא אמינא לה? דתניא: הכותב שתי אותיות בהעלם אחת חייב בב' העלמות רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין. ומודה רבן גמליאל שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת פטור׃

    15ותניא אחריתי הכותב שתי אותיות בשתי שבתות אחד בשבת זו ואחד בשבת זו ר"ג מחייב וחכמים פוטרין קא סלקא דעתך דר"ג כר"ע סבירא ליה׃

    16בשלמא לדידי דאמינא זדון שבת ושגגת מלאכות, אפילו ר"ע אומר דשבתות כגופין דמיין. הא דתניא פטור בזדון שבת ושגגת מלאכות דשבתות כגופין דמיין׃

    תוספות

    אמר רבה מסתברא כו'ופשט ליה דשבתות כי גופין דמיין כו'. ואם תאמר קשיא מיניה אדרבה שהרי רבה קאמר לעיל לר"א דקצר וקצר מחייב תרתי אפי' בשבת אחת וא"כ למה צריך שבתות כגופין דמיין וכן בנדה מאי נפקא ליה מיניה מגופין מוחלקין הא ר"א מחייב על כל ביאה וביאה וי"ל דר"א השיב לר"ע לפי דברי רבי עקיבא:

    דתנן כלל גדול כו' אלא פשיטא ר"ע היא וש"מ ימים שבינתים כו'וא"ת מאי פשיטא ליה להביא ראיה מדבריו וי"ל דסבר רבה כיון דמיבעיא ליה בולדי מלאכות דהיינו העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת מיבעיא ליה הסמוכה לה דהיינו יודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה כו' דהיינו זדון שבת ושגגת מלאכות אי שבתות כגופין דמיין או לא:

    רב חסדא אמר כו' ופשט ליה ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק כו'כי קמייתי ראיה מיניה אבל לא מק"ו דהא אותיב ר"ע על הק"ו אלא מקבלה חייב על כל אחת ואחת:

    אמר רב חסדא מנא אמינא לה דתניא הכותב כו' ומודה ר"ג שאם כתב כו' פטור - מהך לבד לא היינו מייתינן בשבתות כגופין מדחזינן דפטור דאיכא למימר דמיירי בשגגת שבת וזדון מלאכות ולכך פטור דימים שבנתיים הויא ידיעה לחלק דאף על גב דר' גמליאל קאמר אין ידיעה לחצי שיעור דלמא ידיעה כי ההיא מחלקת דאיכא לחלק בין ידיעה לימים שבינתיים ובימים שבינתיים מודה דאינה מצטרפת לכך צריך להביא טעם אחר שזדון שבת יש חשיבות לשבתות להיות כגופין משגגת שבת:

    ותניא אחריתי כו'הא דתניא פטור בזדון שבת ושגגת מלאכות דכיון דשבתות כגופין דמיין גבי זדון שבת ושגגת מלאכות (דכיון דשבתות כגופין דמיין) ה"ל כעושה ב' חצאי מלאכות שאינן דומות זו לזו בהעלם אחת שפטור מכולם:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת כריתות דף ט״ז עמוד ב׳

    מסכת כריתות דף ט״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־341 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מסתברא מהא מתני' דאמרינן לקמן:

    השוכח עיקר שבת דסבור לא נכתבה שבת בתורה דהיינו העלם זה וזה בידו שגגת שבת ושגגת מלאכות:

    חטאת אחת על כולן [דחדא] שגגה היא והתם ליכא למימר ימים שבינתיים הויין ידיעה דהא לא ידע לעולם עיקר שבת עד שילמוד:

    היודע עיקר שבת שידע שארבעים אבות מלאכות אסורות בשבת אבל אינו יודע שהיום שבת דהיינו שגגת שבת וזדון מלאכות ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ולא נודע לו בינתיים שחטא:

    חייב על כל שבת ושבת חטאת אחת משום דימים שבינתיים הויין ידיעה לענין שגגת שבת ואינו חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת דהא שגגת שבת וזדון מלאכות דהיינו הנה שהיא אחת אבל כגופין דמיין ליכא למימר (פשטו מינה) דנימא דמש"ה חייב על כל שבת דעל כרחיך מסיפא קדייק ואזיל דלית ליה להאי תנא שבתות כגופין דמיין וטעמא דרישא משום דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק:

    היודע שהוא שבת ועשה מלאכות [הרבה] בשבתות הרבה ואותן שעשה בזו עשה בזו דשגג במלאכות הרבה כסבור מלאכה זו מותרת חייב על כל מלאכה ומלאכה על שבת ראשון דהיינו אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות:

    ואילו חייב על כל מלאכה ומלאכה על כל שבת ושבת לא קתני בהך סיפא גבי זדון שבת ושגגת מלאכות דכיון דאותן עצמן שעשה בזו עשה בזו ובהעלם אחד אלמא שבתות לאו כגופין דמיין וה"ל עושה מלאכה אחת כמה פעמים בהעלם אחד ואינו חייב אלא אחת:

    מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת דכיון דאב אחד לכולן:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Keritot 16b · Sefaria

    תוספות

    אמר רבה מסתברא כו' ופשט ליה דשבתות כי גופין דמיין כו'. ואם תאמר קשיא מיניה אדרבה שהרי רבה קאמר לעיל לר"א דקצר וקצר מחייב תרתי אפי' בשבת אחת וא"כ למה צריך שבתות כגופין דמיין וכן בנדה מאי נפקא ליה מיניה מגופין מוחלקין הא ר"א מחייב על כל ביאה וביאה וי"ל דר"א השיב לר"ע לפי דברי רבי עקיבא:

    דתנן כלל גדול כו' אלא פשיטא ר"ע היא וש"מ ימים שבינתים כו' וא"ת מאי פשיטא ליה להביא ראיה מדבריו וי"ל דסבר רבה כיון דמיבעיא ליה בולדי מלאכות דהיינו העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת מיבעיא ליה הסמוכה לה דהיינו יודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה כו' דהיינו זדון שבת ושגגת מלאכות אי שבתות כגופין דמיין או לא:

    רב חסדא אמר כו' ופשט ליה ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק כו' כי קמייתי ראיה מיניה אבל לא מק"ו דהא אותיב ר"ע על הק"ו אלא מקבלה חייב על כל אחת ואחת:

    אמר רב חסדא מנא אמינא לה דתניא הכותב כו' ומודה ר"ג שאם כתב כו' פטור - מהך לבד לא היינו מייתינן בשבתות כגופין מדחזינן דפטור דאיכא למימר דמיירי בשגגת שבת וזדון מלאכות ולכך פטור דימים שבנתיים הויא ידיעה לחלק דאף על גב דר' גמליאל קאמר אין ידיעה לחצי שיעור דלמא ידיעה כי ההיא מחלקת דאיכא לחלק בין ידיעה לימים שבינתיים ובימים שבינתיים מודה דאינה מצטרפת לכך צריך להביא טעם אחר שזדון שבת יש חשיבות לשבתות להיות כגופין משגגת שבת:

    ותניא אחריתי כו' הא דתניא פטור בזדון שבת ושגגת מלאכות דכיון דשבתות כגופין דמיין גבי זדון שבת ושגגת מלאכות (דכיון דשבתות כגופין דמיין) ה"ל כעושה ב' חצאי מלאכות שאינן דומות זו לזו בהעלם אחת שפטור מכולם:

    Tosafot on Keritot 16b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת כריתות, דף ט״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־341 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״מסתברא שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה…״

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״ופשיט ליה דזדון שבת ושגגת מלאכות כגופין…״

    3. קטע 323 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה: מנא אמינא לה? דתנן, כלל…״

      חכמים: רבה.

    4. קטע 427 מילים

      נפתחת ב״היודע עיקר שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות…״

      חכמים: רבה.

    5. קטע 512 מילים

      נפתחת ב״ואילו ״חייב על כל אב מלאכה של…״

    6. קטע 624 מילים

      נפתחת ב״מני הא? אילימא ר"א אימא סיפא: העושה…״

      חכמים: רבה.

    7. קטע 716 מילים

      נפתחת ב״אלא פשיטא ר"ע היא, וש"מ שגגת שבת…״

    8. קטע 821 מילים

      נפתחת ב״זדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי אי…״

    9. קטע 932 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה אביי: לעולם אימא לך זדון…״

      חכמים: אביי.

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״ופשיט ליה דימים שבינתיים לחלק וקביל מיניה,…״

    11. קטע 1128 מילים

      נפתחת ב״רב חסדא אמר: זדון שבת ושגגת מלאכות…״

      חכמים: רב חסדא.

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״ופשיט ליה ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק,…״

    13. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״ופשט ליה דולדי מלאכות כמלאכות דמיין, ולא…״

    14. קטע 1434 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חסדא: מנא אמינא לה? דתניא:…״

      חכמים: רב חסדא, רבן גמליאל.

    15. קטע 1524 מילים

      נפתחת ב״ותניא אחריתי הכותב שתי אותיות בשתי שבתות…״

    16. קטע 1623 מילים

      נפתחת ב״בשלמא לדידי דאמינא זדון שבת ושגגת מלאכות,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: כריתות דף ט״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026