מסכת כריתות דף ט׳ עמוד א׳

1יכול שאני מרבה אפילו מנחה? ת"ל ״כן״.

ברייתא

2תניא אידך: (במדבר טו, יד) יעשה אשה ריח ניחוח לה' שומע אני כל שעולה לאשים אפילו מנחה ת"ל (במדבר טו, יד) כאשר תעשו כן יעשה מה אתם מיני דמים אף הם מיני דמים׃

3אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים ת"ל (במדבר טו, טו) ככם כגר יהיה לכם הקשתיו ולא (לדבר אחר) לקרבנותיכם׃

4רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים׃

5להביא פרידה אחת א"א שלא מצינו בכל התורה כולה: לא אמרו קן אלא להקל עליו:

6ולא והתניא (ויקרא א, ה) והקריבו מה ת"ל לפי שנאמר ״בתורים (ויקרא א״, ה) והקריב שומע אני האומר הרי עלי עולת העוף לא יפחות משני פרידין ת"ל והקריבו אפי' פרידה אחת חובה מיהא לא אשכחן׃

7והאיכא יולדת דמתיא בן יונה או תור לחטאת משום דאיכא כבש בהדה׃

8אמר מר מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא כו' בשלמא מילה דכתיב ״(יהושע ה״, ה) כי מולים היו כל העם היוצאים אי נמי מהכא (יחזקאל טז, ו) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו'׃

9הרצאת דמים דכתיב ״(שמות כד״, ה) וישלח את נערי בני ישראל אלא טבילה מנלן דכתיב ״(שמות כד״, ו) ויקח משה חצי הדם ויזרק על העם ואין הזאה בלא טבילה׃

10אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר רב אחא בר יעקב (במדבר טו, יד) וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם וגו'׃

ברייתא

11ת"ר גר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו אר"ש כבר נמנה עליו רבן יוחנן בן זכאי ובטלה מפני התקלה אמר רב אידי בר גרשום אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר"ש׃

12ואיכא דמתני לה על הדא דת"ר גר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחולו של מועד׃

13ר"ע אומר כישראל בי"ט ר' יוסי אומר גר תושב עושה בשבת לעצמו כישראל בחול רש"א ואחד גר תושב ואחד [עובד כוכבים] עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול:

מתני׳ · משנה

14אלו מביאין על הזדון כשוגג הבא על שפחה ונזיר שנטמא ושבועת העדות ושבועת הפקדון׃

15חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וחמשה מביאין קרבן עולה ויורד אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה הבא על שפחה ביאות הרבה ונזיר שנטמא טומאות הרבה:

גמ׳ · גמרא

16הבא על השפחה מנלן׃

17דת"ר (ויקרא יט, כב) וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו אשר חטא מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה (באיל האשם) (ויקרא יט, כב) ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לעשות (שוגג כמזיד):

18נזיר שנטמא: מנלן׃

19דכתיב ״(במדבר ו״, ט) וכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג וכן הוא אומר (במדבר לה, כב) אם בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס וכן הוא אומר (במדבר יב, ד) ויאמר ה' פתאום אל משה׃

ברייתא

20תניא אידך פתאום זה מזיד וכן הוא אומר (משלי כב, ג) ערום ראה רעה ונסתר ופתאים עברו ונענשו׃

21נכתוב קרא פתאום דמשמע שוגג ומשמע מזיד ומשמע אונס מזיד ואונס כדאמר ומשמע נמי שוגג דכתיב ״(משלי יד״, טו) פתי יאמין לכל דבר ולא נכתוב קרא פתע׃

22אי כתב קרא פתאום דמשמע שוגג ומשמע מזיד ומשמע אונס ה"א כי מייתי קרבן בשוגג מידי דהוי אתורה כולה אבל אונס ומזיד אימא לא׃

23כתב רחמנא פתע דשוגג הוא לגלויי עליה דפתאום דאונס ומזיד הוא דאפי' הכי חייב רחמנא:

24שבועת העדות: מנלן דת"ר בכולן נאמר ונעלם כאן לא נאמר ונעלם לחייב על (השוגג כמזיד):

25שבועת הפקדון: מנלן יליף תחטא תחטא משבועת העדות:

26חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה: קתני הבא על השפחה ביאות הרבה מנלן׃

27דת"ר וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו אשר חטא מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה (באיל האשם) ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לעשות מזיד כשוגג׃

28והא קרא כי כתיב ״במזיד כתיב אלא אימא לעשות שוגג כמזיד״׃

29בעא מיניה רבי חנינא טירנאה מר' יוחנן הבא על חמש שפחות חרופות בהעלם אחת מהו חייב על כל אחת ואחת או אינו חייב אלא אחת אמר ליה חייב על כל אחת ואחת׃

30מאי שנא מחמש העלמות בשפחה אחת א"ל אין שפחה אחת גופין מוחלקין ה' שפחות גופין מוחלקין׃

31ומנלן דגבי שפחה גופין מוחלקין אמר ליה לאו אמרת גבי עריות ואשה לחלק על כל אשה ואשה גבי שפחה נמי כתיב ״(ויקרא יט״, כ) אשר ישכב את אשה שכבת זרע׃