מסכת כריתות דף כ״ו עמוד א׳

1למפשטיה לא מדרב דימי ולא מדאביי,׃

2אלא מהא: חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר, ומינה: חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא דיוה"כ מכפר, אבל דידע בה לא מכפר.

3ואמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא: חייבי מלקיות שעבר עליהן יה"כ חייב. פשיטא! מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין?

4סלקא דעתך אמינא: התם ממונא הוא, אבל הכא דגופא הוא אימא לא, קמ"ל׃

5והא אנן תנן: הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה!

6לא קשיא: הא דאתרו ביה, הא דלא אתרו ביה.

7אלא מעתה (סימן יולד"ת מצור"ע נזי"ר סוט"ה בעגל"ה),׃

8ספק יולדת שעבר עליה יוה"כ לא תייתי, דהא כפר עליה יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא! אמר רב הושעיא: (ויקרא טז, טז) ״לכל חטאתם״ ולא לכל טומאתם.

9ולר' שמעון בן יוחי, דאמר יולדת חוטאת היא, מאי איכא למימר? יולדת כי קא מייתי קרבן לאישתרויי באכילת קדשים הוא, ולא לכפרה מתיא.

10אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא: האשה שיש עליה חטאת העוף ספק, ועבר עליה יוה"כ חייבת להביא לאחר יוה"כ מפני שמכשרתה לאכול בזבחים.

11אלא מעתה, ספק מצורע שעבר יוה"כ לא מייתי, דהא עבר עליה יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא! אמר ר' אושעיא: ״לכל חטאתם״ ולא לכל טומאתם.

12והא אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: על ז' דברים נגעים באים! (סימן גג"ג ששל"ץ) מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי, אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא.

13אלא מעתה, ספק נזיר שעבר עליו יוה"כ לא מייתי קרבן, דהא כפר יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא! אמר ר' אושעיא: לכל חטאת ולא לכל טומאה.

14ולרבי אלעזר בן הקפר, דאמר: נזיר חוטא הוא, מאי איכא למימר? נזיר כי קא מייתי קרבן, לאו לכפרה מייתי, לאשתרויי באכילת קדשים הוא.

15אלא מעתה, ספק סוטה, שעבר עליה יוה"כ לא תייתי, דהא כפר עלה יוה"כ דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום! אמר רבי הושעיא: ״לכל חטאתם״ ולא לכל טומאתם.

16אמר אביי: בועל מכיר בו. רבא אמר: סוטה כי מתייא לברר עון קא אתיא.

17אלא מעתה, עגלה ערופה שעבר עליה יוה"כ וכו' אמר אביי: הורג מכיר. רבא אמר: אמר קרא: ״(במדבר לה״, לד) ״ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה וגו״.

18רב פפא אמר: אמר קרא: ״(דברים כא״, ח) ״כפר לעמך ישראל וגו״ ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים.

19השתא דאמרת: חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר, אימא: כי מתיידע ליה בתר יוה"כ נמי לא מייתי חטאת! אמר ר' זעירא: לא מצית אמרת, דכתיב ״קרא ידיעה גבי חטאת״, וגבי נשיא, וגבי צבור.

20צריכי, דאי כתב קרא גבי יחיד, הוה אמינא: כולהון מיחיד לא אתאן, דאיכא למיפרך: מה ליחיד, שכל קרבנו נקבה.

21נכתוב גבי נשיא, ונייתי הנך מנשיא!

22יחיד מנשיא לא אתי, דאיכא למיפרך: מה לנשיא, שכן אין בשמיעת קול, תאמר ביחיד שכן ישנו בשמיעת קול!

23וצבור מנשיא לא אתי, דאיכא למיפרך: מה לנשיא, שכן בקרבנו נקבה!

24נכתוב גבי צבור, יחיד ונשיא מינה! איכא למיפרך: מה לצבור, שכן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.

25מחדא ידיעה לא אתיא, תיתי חדא ידיעה מתרתי לא נכתוב ידיעה גבי יחיד, ותיתי מנשיא וצבור.

26איכא למיפרך: מה לנשיא וצבור, שכן אינן בשמיעת קול, תאמר ביחיד שישנו בשמיעת קול!

27לא נכתוב קרא ידיעה גבי צבור, ותיתי מידיעה דיחיד ונשיא. איכא למיפרך: מה ליחיד ונשיא שכן יש בקרבן נקבה, תאמר בצבור שאין בקרבן נקבה!

28לא נכתוב גבי נשיא, ותיתי מידיעה דיחיד וצבור. מאי פרכת? אי משום דאינן בשמיעת הקול יחיד יוכיח, דאינו בשמיעת הקול,׃

29ואי משום דיש בכל קרבנו נקבה צבור יוכיח, דאין בקרבנן נקבה, עד דאית להון ידיעה לא מחייב, למה לי דכתיב ״ידיעה גבי נשיא״?

30אם אינו ענין לגופיה, דהא אתיא מיחיד וצבור, תנהו ענין להיכא דמתיידע ליה בתר יום הכפורים, דמייתי חטאת.

31אביי אמר: אי דלא כתיב ״ידיעה גבי נשיא״, מיחיד וצבור לא אתי, משום דאיכא למיפרך: מה ליחיד וצבור שכן אין עשויין להשתנות, תאמר׃