מסכת תענית דף כ׳ עמוד א׳פרק 3 סדר תעניות אלו

וְעַכְשָׁיו יֵרְדוּ גְּשָׁמִים?! נִכְנַס לְבֵית הַמֶּרְחָץ בְּשִׂמְחָה. עַד שֶׁהַהֶגְמוֹן נִכְנַס בְּשִׂמְחָתוֹ לְבֵית הַמֶּרְחָץ, נַקְדִּימוֹן נִכְנַס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁהוּא עָצוּב. נִתְעַטֵּף, וְעָמַד בִּתְפִלָּה.

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי, וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא עָשִׂיתִי, אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ עָשִׂיתִי, שֶׁיְּהוּ מַיִם מְצוּיִין לְעוֹלֵי רְגָלִים. מִיָּד נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים, וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים עַד שֶׁנִּתְמַלְּאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲיָנוֹת מַיִם וְהוֹתִירוּ.

עַד שֶׁיָּצָא הֶגְמוֹן מִבֵּית הַמֶּרְחָץ, נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן יָצָא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כְּשֶׁפָּגְעוּ זֶה בָּזֶה, אָמַר לוֹ: תֵּן לִי דְּמֵי מַיִם יוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ! אָמַר לוֹ: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא הִרְעִישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ, אֶלָּא עֲדַיִין יֵשׁ לִי פִּתְחוֹן פֶּה עָלֶיךָ, שֶׁאוֹצִיא מִמְּךָ אֶת מְעוֹתַיי, שֶׁכְּבָר שָׁקְעָה חַמָּה, וּגְשָׁמִים — בִּרְשׁוּתִי יָרְדוּ.

חָזַר וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, נִתְעַטֵּף וְעָמַד בִּתְפִלָּה, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֲהוּבִים בְּעוֹלָמֶךָ! מִיָּד נִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְזָרְחָה הַחַמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הֶגְמוֹן: אִילּוּ לֹא נִקְדְּרָה הַחַמָּה, הָיָה לִי פִּתְחוֹן פֶּה עָלֶיךָ שֶׁאוֹצִיא מִמְּךָ מְעוֹתַיי. תָּנָא: לֹא נַקְדִּימוֹן שְׁמוֹ, אֶלָּא בּוּנִי שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נַקְדִּימוֹן — שֶׁנִּקְדְּרָה חַמָּה בַּעֲבוּרוֹ.

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה נִקְדְּמָה לָהֶם חַמָּה בַּעֲבוּרָן: מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ, וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן. בִּשְׁלָמָא נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן — גְּמָרָא. יְהוֹשֻׁעַ — נָמֵי קְרָא, דִּכְתִיב: ״וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד וְגוֹ׳״. אֶלָּא מֹשֶׁה מְנָלַן?

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״אָחֵל״ ״אָחֵל״, כְּתִיב הָכָא: ״אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ״, וּכְתִיב הָתָם: ״אָחֵל גַּדֶּלְךָ״.

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: אָתְיָא ״תֵּת״ ״תֵּת״, כְּתִיב הָכָא: ״אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ״, וּכְתִיב הָתָם: ״בְּיוֹם תֵּת ה׳ אֶת הָאֱמֹרִי״.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָתְיָא מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא: ״אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ״, אֵימָתַי רָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ — בְּשָׁעָה שֶׁנִּקְדְּמָה לוֹ חַמָּה לְמֹשֶׁה.

וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְּשָׁמִים כּוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: וּשְׁתֵּיהֶן לִקְלָלָה.

״הָיְתָה יְרוּשָׁלִַים לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם״, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לִבְרָכָה, כְּנִדָּה: מָה נִדָּה יֵשׁ לָהּ הֶיתֵּר — אַף יְרוּשָׁלַיִם יֵשׁ לָהּ תַּקָּנָה.

״הָיְתָה כְּאַלְמָנָה״, אָמַר רַב יְהוּדָה, לִבְרָכָה: כְּאַלְמָנָה — וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר עָלֶיהָ.

״וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים״, אָמַר רַב יְהוּדָה: לִבְרָכָה, דְּלָא מוֹקְמִי מִינַּן לָא רֵישֵׁי נַהֲרֵי וְלָא גְּזִירִיפָּטֵי.

״וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם״, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לִבְרָכָה. דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב: ״נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא״ — טוֹבָה קְלָלָה שֶׁקִּילֵּל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָן בִּלְעָם הָרָשָׁע.

אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי קִלְּלָן בְּקָנֶה, אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: ״וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה״, מָה קָנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְגִזְעוֹ מַחְלִיף וְשׇׁרָשָׁיו מְרוּבִּין, וַאֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ — אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן. דָּמְמוּ הָרוּחוֹת — עָמַד הַקָּנֶה בִּמְקוֹמוֹ.

אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּירְכָן בְּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כָּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם״, מָה אֶרֶז זֶה אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְאֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף, וְאֵין שׇׁרָשָׁיו מְרוּבִּין. אֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נוֹשְׁבוֹת בּוֹ — אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁבָה בּוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית — עוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִיטּוֹל הֵימֶנּוּ קוּלְמוֹס לִכְתּוֹב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים.

תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כְּקָנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כְּאֶרֶז. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מִמִּגְדַּל גְּדוֹר מִבֵּית רַבּוֹ, וְהָיָה רָכוּב עַל חֲמוֹר וּמְטַיֵּיל עַל שְׂפַת נָהָר, וְשָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. וְהָיְתָה דַּעְתּוֹ גַּסָּה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה.