בוני התלמוד

    מסכת ראש השנה דף ז׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    יפה יפהבלב שלם:

    ותנא דידןדלא תניא במתני':

    כיון דקתני אם הביא יצא לא פסיקא ליהמילתא דליחשבה בראשי שנים:

    הכי גרסינן תנו רבנן המשכיר בית לחבירו כו'ולא גרסינן מנלן דלאו מקראי יליף דמדרבנן הוא:

    אלא באחד באדראבל בבציר מהכי לא אמרינן עלתה לו שנה ודר בה שנה שלימה דליכא למימר דאדעתא דההיא שתא אגרה דלא טרח אינש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין:

    ואימא תשריר"ה לשכירות בתים אם לא עמד אלא באחד באלול כיון שהגיע תשרי עלתה לו שנה:

    ומשני כי אגר איניש ביתאסמוך לתשרי לכולהו ימי הגשמים אגר:

    ות"ק דברייתאדלא אמר לשכירות בתים:

    קיטריעבים מתקשרין וגשמים יורדין והוי כימות הגשמים:

    ולרגלים מני ר"שדהא אליביה אוקימנא דאית ליה כסדרן לבל תאחר:

    סיפא ר' אלעזר ור"ש אומרים בא' בתשרי:

    רבי היאהוא אמרה למתני' ונסיב מילתיה חדא כחד תנא וחדא כחד תנא:

    אי הכידחד גברא אמרה למתני' ונסיב מילתיה חדא כחד תנא חמשה ראשי השנים נינהו אחד בניסן וט"ו בניסן ואחד באלול ואחד בתשרי וט"ו בשבט הא ניחא אי מוקמת לה לרישא כר"ש שפיר דלדידיה ארבעה נינהו דלית ליה אחד באלול אלא אי חד תנא אמרינהו קשיא:

    אמר רבאלעולם רבי היא והכי קאמר אנא חמשה סבירא לי ומיהו הכל מודים לי בארבעה:

    לר"מדאית ליה אחד באלול דל רגלים דלדידיה ברגל אחד עובר בבל תאחר כדתניא בברייתא דלעיל (ראש השנה ד' ד:):

    ולר' שמעון דל מעשר בהמהדליתיה אלא באחד בתשרי ובלאו מעשר נמי ראש השנה הוא:

    ובהן כמה ראשי שניםהלכך ניסן דאית ביה תרי חד קחשיב ליה:

    ר"ה לעומרלאכול מן החדש מכאן ואילך:

    ר"ה לשתי הלחםנתחדשה השנה להביא מנחות מן החדש שהעומר מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש:

    לרבאדאמר ארבעה לדברי הכל ליתני מתניתין שיתא:

    לרב נחמןדאמר חדשים קא חשיב ניתני ה' דהא לא תנן סיון במתני':

    מאורתאמשקדש היום:

    מידי דלא חייל מאורתאכגון בט"ז בניסן לא נתחדשה שנה מן החדש מערב עד למחר לאחר שקרב העומר וכן בששה בסיון:

    והרי רגליםדקתני מתניתין לענין בל תאחר דקס"ד זמן בל תאחר לאו מאורתא הוא כשקדש היום חייל [אלא] עד שתבא שעה שהיא ראויה להביא נדרים ונדבות ואין זאת עד שיקריב תמיד של שחר שאין קרבן קודם לו ומשנינן לאתויי מעיקרא מחייב וקאי להביא קרבן נדרו מחייב ועומד משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לבל תאחר לענין הקרבת קרבן אלא לענין מיחל עליה בל תאחר ומאורתא נמי חייל:

    והרי יובלותדקתני בראשי שנים דמתני' דלא חיילי אלא על ידי תקיעת שופר דב"ד ואינה אלא ביום דכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר (ויקרא כ״ה:ט׳):

    רבי ישמעאל כו'לקמן בפירקין (ראש השנה דף ח:):

    מראש השנה חיילואינו תלוי בתקיעה הלכך מאורתא דר"ה חייל:

    דלא תלי במעשהכניסת ראש השנה שלהן אינה תלוי במעשה אלא משהגיע היום הוה ראש השנה ומתחדשת השנה למילתיה:

    מידי דתלי במעשהכגון ראש השנה דעומר ושתי הלחם אין השנה מתחדשת להתיר חדש במדינה או במקדש אלא בהקרבת העומר וכבשי עצרת:

    והרי רגליםקא סלקא דעתך שאין בל תאחר חל עד שתבא שעה הראויה להבאת קרבן נדרו נמצא שהוא תלוי בתמיד של שחר:

    ממילא קא חיילמשקדש היום:

    ראש השנה ז עמוד ב

    1לא ימסרם לצבור יפה יפה, קא משמע לן.

    2ותנא דידן? כיון דקתני: אם הביא יצא לא פסיקא ליה.

    3ויש אומרים: אף לשכירות בתים. תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו לשנה מונה שנים עשר חודש מיום ליום. ואם אמר ״לשנה זו״, אפילו לא עמד אלא באחד באדר, כיון שהגיע יום אחד בניסן עלתה לו שנה.

    4ואפילו למאן דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה שאני הכא, דלא טרח איניש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין.

    5ואימא תשרי? סתם כי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר.

    6ותנא קמא דברייתא, ותנא דידן? בניסן נמי מישכח שכיח קיטרי.

    7באחד באלול ר"ה למעשר בהמה. מני רבי מאיר היא. (דתניא), ר"מ אומר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.

    8ולרגלים. מני רבי שמעון היא. אימא סיפא, ר' אלעזר ור"ש אומרים: באחד בתשרי. רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר"מ׃

    9אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי. ברגלים סבר לה כר"ש ובמעשר בהמה סבר לה כר"מ׃

    10אי הכי, ארבעה? חמשה הוו! אמר רבא: ארבעה לדברי הכל; לר"מ ארבעה דל רגלים, לר"ש ארבעה דל מעשר בהמה.

    11רב נחמן בר יצחק אמר: ארבעה חדשים ובהן כמה ראשי שנים.

    12מיתיבי: ששה עשר בניסן ראש השנה לעומר. ששה בסיון ראש השנה לשתי הלחם. לרבא ליתני ששה, לר"נ בר יצחק ליתני חמשה?

    13אמר רב פפא: כי קא חשיב מידי דחייל מאורתא. מידי דלא חייל מאורתא לא קא חשיב.

    14והרי רגלים, דלא חיילי מאורתא, וקחשיב! כיון שצריך לאיתויי מעיקרא, מיחייב וקאי.

    15והרי יובלות, דלא חיילי מאורתא, וקחשיב! ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא היא, דאמר: מראש השנה חייל יובל.

    16רב שישא בריה דרב אידי אמר: כי קא חשיב מידי דלא תלי במעשה, מידי דתלי במעשה לא קא חשיב.

    17והרי רגלים, מידי דתלי במעשה, וקא חשיב! ״בל תאחר״ ממילא חייל.

    תוספות

    לא פסיקא ליהצריך לדקדק אי הוה מצי לשנויי כדמשני לקמן כי קא חשיב מידי דלא תלי במעשה:

    עלתה לו שנהולא אמרינן הדמים מודיעים והרי המעות מתנה או פקדון:

    ולרגלים מניפי' והא דאמרי' ברישא באחד בניסן ר"ה לרגלים דהיא נשנית סתמא ומני היא ומשני ר"ש היא ופריך רישא דאמר ארבעה ראשי שנים הן ראש השנה למלכים ולרגלים וסיפא הא דאמרי רבי אלעזר ור"ש אחד בתשרי ופריך רישא וסיפא ר' שמעון ומציעתא רבי מאיר רבי היא פי' רבי תנא מתני' ושנאה אליבא דתנאי וסתם לה כוותייהו אי הכי דחד תנא כמו רבי שנאה מתני' ונסיב לה אליבא דתנאי א"כ מה זה דאמר ארבעה ראשי שנים הן חמשה הוו דבשלמא אי ר"ש הוה תני בהדיא ברישא לא הוה רק ארבעה דאיהו ר"ש לא סבר אחד באלול ר"ה לבהמה אבל הא דאמרת דרבי נסיב לה אליבא דתנאי ותנא אחד באלול בשביל ר"ה א"כ חמשה ר"ה הוו ומשני אמר רבא ארבעה לד"ה לר"מ ארבעה דל רגלים לר"ש ארבעה דל מעשר בהמה:

    והרי רגלים דלא חיילי מאורתאאפילו ביום לא חיילי עד יום שני למאן דאמר נדרים ונדבות אין מקריבין ביו"ט ומשני לאתויי מעיקרא מחייב וקאי בקונטרס פירש להביא קרבן מחויב ועומד הוא משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לענין הקרבת הקרבן אלא לענין בל תאחר ומאורתא נמי חייל ולא פי' כן בשביל שיעבור בבל תאחר משנכנס רגל שלישי בתחלת הלילה דהא לר"מ דאמר לעיל ברגל אחד אינו עובר עד שיעבור כל הרגל וה"ה לרבנן עד שיעברו שלשה רגלים ובפרק ב' דביצה (ד' יט: ושם) אמר דאין מביאין תודה בחג המצות ובעצרת אלא בחג הסוכות משמע דאם הביא בחג הסוכות בחול המועד דלא עבר והא דפירש כאן בקונטרס דמאורתא חייל היינו לענין דאם מחויב ועומד לפני הרגל איכא כוליה רגל ואם נכנס רגל וקא נדר אפי' ליל ראשון ליכא כוליה רגל ואינו עולה למנין שלשה רגלים:

    מידי דתלי במעשהולמאן דאמר (במנחות דף סח.) אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר מ"מ עד יום הביאכם למצוה כדאמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל (שם):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    דתניא המשכיר בית לחברו לשנה מונה י"ב חדש מיום ליוםואם א' לשנה זו אפי' לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע יום אחד בניסן ושלמו לו שלשים יום עלתה לו שנה.

    דאפילו למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה שאני הכא דלא טרח אינש ואגר ביתא לבציר מל' יומין. ואקשינן ואימא ר"ה לשכירות בתים תשרי. ודחינן התם בתשרי כי אגר אינש ביתא לכלהו ימות הגשמים אגר.

    ותנא דידן ות"ק דברייתא בניסן נמי שכיחי קיטרי ולא אגר לתלתין יומין ותו לא.

    ובאחד באלול ר"ה למעשר בהמה.

    ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשריואוקימנא לר' מאיר דתנן בבכורות פרק מעשר בהמה ר' מאיר אומר באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ואקשינן והא אוקימנא רישא ר' שמעון דאמרינן ולרגלים מני ר' שמעון הוא נפקא מיניה לנודר כו'. רישא ר' שמעון כדאמרינן וסיפא נמי ר' שמעון דקתני סיפא ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי ומציעתא ר' מאיר.

    ופריק רב יוסף (לעולם) מתני' רבי הוא ונסב ליה למתניתין אליבא דתנאיוברגלים סבר לה כר' שמעון ובמעשר בהמה סבר לה כר' מאיר. ובמה דשביק ר' עקיבא דדייקי דבריו בבכורות פר' מעשר בהמה באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה וסתים לן סתמא כר' מאיר דפליג עליה קשיא לן טובא. חדא דר"מ תלמיד דר"ע הוא. ועוד קי"ל בכל מקום הלכה כר' עקיבא אפי' מחברו. ואשכחנא בהדיא תמן אמר ר' יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי ולפיכך לא דחאה בן עזאי לגמרי אלא אמר האלולין מעשרין בפני עצמן.

    אי הכי אמאי קתני ארבעה והא חמשה הוו למלכים ולרגלים שנים שזה בא' בניסן והוא ר"ה למלכים. אבל לרגלים בחמשה עשר בניסן הוא ובאחד באלול ובאחד בתשרי ובט"ו בשבט הרי (זה) [ה'] ופריק רבא [ארבעה] לדברי הכל. לר' מאיר דל רגלים כלומר חסר רגלים מן המשנה לגמרי נשארו לו [ארבע] אחד בניסן למלכים. ואחד באלול [ר"ה] למעשר בהמה. ואחד בתשרי ר"ה לשנים [ובט"ו] בשבט ר"ה לאילן הרי ארבעה. לר' שמעון דל מעשר בהמה כו' חסר מעשר בהמה מאחד באלול נשארו למלכים ולרגלים שנים ובאחד בתשרי ובט"ו בשבט הרי ד' אבל מעשר בהמה בפירוש חולק עם ר' מאיר במס' בכורות פרק מעשר בהמה. וסבר ר"ה למעשר בהמה באחד בתשרי. רב נחמן בר יצחק פריק ואמר הכי קתני ד' חדשים והם ניסן ואלול ותשרי ושבט. ובהן כמה ראשי שנים. למלכים ולרגלים בחדא חשיב להו ואותבינן עליה מהא דתניא ט"ז בניסן ר"ה לעומר. ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם. לרבא ליתני ששה ד' דמתני' ועומר ושתי הלחם ששה.

    לרב נחמן דמוקים לה למתני' בד' חדשים ליתני ה' דהא סיון ליתא במתני' ופריק רב פפא תנא דידן לא חשיב ד' אלא מאי דחייל מאורתא כגון הא דקתני למלכים ואוקימנא לשטרות. כלומר משיחשיך השמש ונכנס אחד בניסן אם יכתב שטר חוב וכותב זמנו שנה שניה כותב אע"פ שעדיין לא האיר היום. אבל העומר ושתי הלחם שאין מצותן אלא ביום ולא בלילה לא קתני ואקשינן והלא רגלים דקתני במתניתין ולא אוקימנא אלא למעבר בלא תאחר מפני שלא הקריב נדרו. והקרבת הקרבנות ביום הן ולא בלילה וקתני. (ואקשינן והלא רגלים דקתני במתני' ולא אוקימנא אלא למעבר בלא תאחר) מפני דהקרבה לית' אלא ביממא הלתא הקרבן לירושלים בליליא מי ליתא אלא כיון דאתא לחוג ולא אייתי איחייבי ליה כאילו עבר עליה מעיקרא.

    ואקשינן והרי יובלות דקתני ביוה"כ תעבירו שופר וגו' דהוא ביום ולא בלילה וקתני במתני' ופרקינן מתני' ר' (שמעון) [ר"י בנו של ריב"ב] היא דאמר מר"ה חייל יובל ור"ה מאורתא הוא דחייל רב שישא פריק כי קחשיב תנא דידן מידי דלא תלי במעשה אלא כיון דחל הזמן נוהג כגון הללו ד' דמתני'. אבל עומר ושתי הלחם דתליין במעשה כגון עומר דתלי בקצירה ושתי הלחם בלישה ואפייה (הא) לא קא חשיב.

    והרי רגלים דאוקימנא לר"ש ולחייב בו לנודר בבל תאחר והקרבת הנדר מידי דתלי במעשה הוא וקתני. ופרקינן בל תאחר ממילא קא חייל כלומר אינו מתחייב בבל תאחר אלא אם לא יביא הקרבן ואיחור הבאת הקרבן אינו מעשה.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת ראש השנה דף ז׳ עמוד ב׳

    מסכת ראש השנה דף ז׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־275 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    יפה יפה בלב שלם:

    ותנא דידן דלא תניא במתני':

    כיון דקתני אם הביא יצא לא פסיקא ליה מילתא דליחשבה בראשי שנים:

    הכי גרסינן תנו רבנן המשכיר בית לחבירו כו' ולא גרסינן מנלן דלאו מקראי יליף דמדרבנן הוא:

    אלא באחד באדר אבל בבציר מהכי לא אמרינן עלתה לו שנה ודר בה שנה שלימה דליכא למימר דאדעתא דההיא שתא אגרה דלא טרח אינש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין:

    ואימא תשרי ר"ה לשכירות בתים אם לא עמד אלא באחד באלול כיון שהגיע תשרי עלתה לו שנה:

    ומשני כי אגר איניש ביתא סמוך לתשרי לכולהו ימי הגשמים אגר:

    ות"ק דברייתא דלא אמר לשכירות בתים:

    ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Rosh Hashanah 7b · Sefaria

    תוספות

    לא פסיקא ליה צריך לדקדק אי הוה מצי לשנויי כדמשני לקמן כי קא חשיב מידי דלא תלי במעשה:

    עלתה לו שנה ולא אמרינן הדמים מודיעים והרי המעות מתנה או פקדון:

    ולרגלים מני פי' והא דאמרי' ברישא באחד בניסן ר"ה לרגלים דהיא נשנית סתמא ומני היא ומשני ר"ש היא ופריך רישא דאמר ארבעה ראשי שנים הן ראש השנה למלכים ולרגלים וסיפא הא דאמרי רבי אלעזר ור"ש אחד בתשרי ופריך רישא וסיפא ר' שמעון ומציעתא רבי מאיר רבי היא פי' רבי תנא מתני' ושנאה אליבא דתנאי וסתם לה כוותייהו אי הכי דחד תנא כמו רבי שנאה מתני' ונסיב לה אליבא דתנאי א"כ מה זה דאמר ארבעה ראשי שנים הן חמשה הוו דבשלמא אי ר"ש הוה תני בהדיא ברישא לא הוה רק ארבעה דאיהו ר"ש לא סבר אחד באלול ר"ה לבהמה אבל הא דאמרת דרבי נסיב לה אליבא דתנאי ותנא אחד באלול בשביל ר"ה א"כ חמשה ר"ה הוו ומשני אמר רבא ארבעה לד"ה לר"מ ארבעה דל רגלים לר"ש ארבעה דל מעשר בהמה:

    והרי רגלים דלא חיילי מאורתא אפילו ביום לא חיילי עד יום שני למאן דאמר נדרים ונדבות אין מקריבין ביו"ט ומשני לאתויי מעיקרא מחייב וקאי בקונטרס פירש להביא קרבן מחויב ועומד הוא משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לענין הקרבת הקרבן אלא לענין בל תאחר ומאורתא נמי חייל ולא פי' כן בשביל שיעבור בבל תאחר משנכנס רגל שלישי בתחלת הלילה דהא לר"מ דאמר לעיל ברגל אחד אינו עובר עד שיעבור כל הרגל וה"ה לרבנן עד שיעברו שלשה רגלים ובפרק ב' דביצה (ד' יט: ושם) אמר דאין מביאין תודה בחג המצות ובעצרת אלא בחג הסוכות משמע דאם הביא בחג הסוכות בחול המועד דלא עבר והא דפירש כאן בקונטרס דמאורתא חייל היינו לענין דאם מחויב ועומד לפני הרגל איכא כוליה רגל ואם נכנס רגל וקא נדר אפי' ליל ראשון ליכא כוליה רגל ואינו עולה למנין שלשה רגלים:

    מידי דתלי במעשה ולמאן דאמר (במנחות דף סח.) אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר מ"מ עד יום הביאכם למצוה כדאמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל (שם):

    Tosafot on Rosh Hashanah 7b · Sefaria

    רבנו חננאל

    דתניא המשכיר בית לחברו לשנה מונה י"ב חדש מיום ליום ואם א' לשנה זו אפי' לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע יום אחד בניסן ושלמו לו שלשים יום עלתה לו שנה.

    דאפילו למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה שאני הכא דלא טרח אינש ואגר ביתא לבציר מל' יומין. ואקשינן ואימא ר"ה לשכירות בתים תשרי. ודחינן התם בתשרי כי אגר אינש ביתא לכלהו ימות הגשמים אגר.

    ותנא דידן ות"ק דברייתא בניסן נמי שכיחי קיטרי ולא אגר לתלתין יומין ותו לא.

    ובאחד באלול ר"ה למעשר בהמה.

    ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי ואוקימנא לר' מאיר דתנן בבכורות פרק מעשר בהמה ר' מאיר אומר באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ואקשינן והא אוקימנא רישא ר' שמעון דאמרינן ולרגלים מני ר' שמעון הוא נפקא מיניה לנודר כו'. רישא ר' שמעון כדאמרינן וסיפא נמי ר' שמעון דקתני סיפא ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי ומציעתא ר' מאיר.

    ופריק רב יוסף (לעולם) מתני' רבי הוא ונסב ליה למתניתין אליבא דתנאי וברגלים סבר לה כר' שמעון ובמעשר בהמה סבר לה כר' מאיר. ובמה דשביק ר' עקיבא דדייקי דבריו בבכורות פר' מעשר בהמה באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה וסתים לן סתמא כר' מאיר דפליג עליה קשיא לן טובא. חדא דר"מ תלמיד דר"ע הוא. ועוד קי"ל בכל מקום הלכה כר' עקיבא אפי' מחברו. ואשכחנא בהדיא תמן אמר ר' יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי ולפיכך לא דחאה בן עזאי לגמרי אלא אמר האלולין מעשרין בפני עצמן.

    אי הכי אמאי קתני ארבעה והא חמשה הוו למלכים ולרגלים שנים שזה בא' בניסן והוא ר"ה למלכים. אבל לרגלים בחמשה עשר בניסן הוא ובאחד באלול ובאחד בתשרי ובט"ו בשבט הרי (זה) [ה'] ופריק רבא [ארבעה] לדברי הכל. לר' מאיר דל רגלים כלומר חסר רגלים מן המשנה לגמרי נשארו לו [ארבע] אחד בניסן למלכים. ואחד באלול [ר"ה] למעשר בהמה. ואחד בתשרי ר"ה לשנים [ובט"ו] בשבט ר"ה לאילן הרי ארבעה. לר' שמעון דל מעשר בהמה כו' חסר מעשר בהמה מאחד באלול נשארו למלכים ולרגלים שנים ובאחד בתשרי ובט"ו בשבט הרי ד' אבל מעשר בהמה בפירוש חולק עם ר' מאיר במס' בכורות פרק מעשר בהמה. וסבר ר"ה למעשר בהמה באחד בתשרי. רב נחמן בר יצחק פריק ואמר הכי קתני ד' חדשים והם ניסן ואלול ותשרי ושבט. ובהן כמה ראשי שנים. למלכים ולרגלים בחדא חשיב להו ואותבינן עליה מהא דתניא ט"ז בניסן ר"ה לעומר. ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם. לרבא ליתני ששה ד' דמתני' ועומר ושתי הלחם ששה.

    לרב נחמן דמוקים לה למתני' בד' חדשים ליתני ה' דהא סיון ליתא במתני' ופריק רב פפא תנא דידן לא חשיב ד' אלא מאי דחייל מאורתא כגון הא דקתני למלכים ואוקימנא לשטרות. כלומר משיחשיך השמש ונכנס אחד בניסן אם יכתב שטר חוב וכותב זמנו שנה שניה כותב אע"פ שעדיין לא האיר היום. אבל העומר ושתי הלחם שאין מצותן אלא ביום ולא בלילה לא קתני ואקשינן והלא רגלים דקתני במתניתין ולא אוקימנא אלא למעבר בלא תאחר מפני שלא הקריב נדרו. והקרבת הקרבנות ביום הן ולא בלילה וקתני. (ואקשינן והלא רגלים דקתני במתני' ולא אוקימנא אלא למעבר בלא תאחר) מפני דהקרבה לית' אלא ביממא הלתא הקרבן לירושלים בליליא מי ליתא אלא כיון דאתא לחוג ולא אייתי איחייבי ליה כאילו עבר עליה מעיקרא.

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 7b · Sefaria

    רשב"א

    ותנא דידן ותנא קמא דברייתא בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי והילכך משמע דלת"ק דברייתא ולתנא דידן לא שנא אמר שנה ולא שנא אמר שנה זו לעולם מונה שנים עשר חודש, וקיימא לן כותיהו. ולמאי דשנינן לעיל גבי עבורין (ע"א), תנא דידן בהתחלה קא מיירי בהפסקה לא קא מיירי הכא נמי הוה מצי לשנויי הכין דהאי נמי להפסקה הוא, אלא משום דהאי תירוצא לא סליק לת"ק דברייתא נקט הכא תירוצא דסליק לכולהו. אלא דקשיא לי, כיון דאמר שנה זו מנא לן דלתנא דידן לא מהני למהוי ליה ראש השנה, וליהוי ניסן ראש השנה דיליה כיש אומרים דברייתא, דאי משום דלא תנא ליה במתניתין דילמא משום דבהפסקה לא קא מיירי. ויש לומר דכיון דאשכחן לת"ק דברייתא דעל כרחין לית ליה הכין, ואשכחן לתנא דידן דלא איירי ביה, שפיר דמי טפי דנימא דתרויהו דלא איירו ביה בחדא שיטתא קיימי ומשום דינא לא תנא ליה.

    הא דאקשינן רישא וסיפא ר' שמעון מציעתא ר' מאיר. נראה דלאו לישנא דיקא, דהא סיפא מחלוקת היא שנויה ואין כאן מציעתא וסיפא, אלא משום דסתם לן רישא כר' שמעון וסיפא כר' מאיר הוא דקשיא ליה. ומשני משום דראה רבי דבריו של ר' שמעון ברגלים וסתם כותיה ובמעשר בהמה כר' מאיר וסתם כותיה.

    והרי רגלים דלא חיילי מאורתא כלומר עד שתבא שעה הראויה להקריב נדרים ונדבות, ואי זה עד צפרא לאחר שיקרב תמיד של שחר, ולמאן דאמר (ביצה יט, א) דנדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב, אין יכול להקריבן עד חולו של מועד בבוקר. ותמיה לי דהא איכא צדקות ומעשרות וערכין וכל הנך דדרשינן מכי תדור נדר (דברים כג, כב), והנך חייל אפילו מאורתא, ומתניתין סתמא קתני באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים, והילכך אפילו למאי דסבירא ליה למקשה הא איכא הנך דחיילי מאורתא ומשום לתא דידהו תנא ליה במתניתין. ובשלמא הך קושיא אחרינא דקא מקשה ואזיל מיובלות ניחא, דאע"ג דקא תני בהדיהו שנים ושמטין דחילי מאורתא, מכל מקום כיון דלא תני במתניתין אלא מידי דחייל מאורתא לא הוה ליה למיתני יובלות אלא ליחשוב הנך אחריני ולישתוק מיובלות, אבל הכא דלא אדכר כלל נדרים ונדבות אלא סתמא קתני רגלים, דילמא משום הנך דחיילי אפילו מאורתא תנא להו. ויש לומר דלמאי דסבירא ליה למקשה כיון דלענין נדרים ונדבות לא חיילי מאורתא, אפילו לכולהו אינך לא חיילי נמי מאורתא, דכולהו מחד קרא נפקי וקראי לאו לצדדין כתיבי לקרבנות מצפרא ולשארא מאורתא. כך נראה לי.

    הא דאקשינן והרי יובלות דלא חיילי מאורתא. פירוש: משום דכתיב (ויקרא כה, ט) וביום הכפורים תעבירו שופר. איכא למידק והא מתניתין בהדיא קתני באחד בתשרי ראש השנה ליובלות, אלמא על כרחין מתניתין ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא היא, ולקמן נמי לא אשכחן לה פיתרי אלא בהכין. ומסתברא לי דהאי מקשה נמי מידע הוה ידע דבאחד בתשרי הוי ראש השנה דידהו וכדתנן בהדיא במתניתין, ואלא מיהו הוה סליק דעתיה דעיקרו מיום הכפורים ולאחר התקיעה ואילך, וכיון דעיקרו תלוי וקאי במעשה דביום, אם איתא דתנא דידן לא תני מידי אלא מאי דחייל מאורתא לא הוה ליה למיתני נמי יובלות, דהא עיקר ראש השנה ליובלות יום הכפורים הוא ומשום תוספתו שנתוסף מאחד בתשרי עד יום הכפורים לא תני ליה דבתר עיקרא אזלינן ולא בתר תוספתו. ואהדר ליה, הא מני ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה הוא דאמר מראש השנה חייל יובל, כלומר דכיון דר' ישמעאל דריש ליה משנת החמישים שנה לאו מיום הכפורים ואילך הוי עיקרו של יובל אלא מראש השנה חייל יובל דכולה שנה מקודשת, אלא שלא הצריכו הכתוב לשלח ולהשמיט אלא מיום הכפורים ואילך. וכלל הענין הזה כאלו נחלקו בדברי ר' ישמעאל עצמו, שהמקשה סבור שאין עיקר היובל אלא משעת תקיעה ואילך שעבדים נפטרים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן, והמתרץ סבור שהשנה מתקדשת לגמרי בכניסתה, כנ"ל. ואי נמי יש לומר דהאי מקשה מפרש לה למתניתין כדמפרש לה רב אשי (לקמן ראש השנה ח, א) ארבעה ראשי שנים שהן בארבעה ראשי חדשים ויש באותן ארבעה חדשים כמה ראשי שנים אחרים וכענין מה שפירש רב נחמן לעיל בלרגלים, אלא דרב נחמן חשיב ליה מכלל הארבעה ואנן לא נספריה אלא שנה ראשי חדשים בלחוד, והלכך יובלות לאו משום דאינהו חיילי מראש השנה חשיב להו אלא דהוו באותו חודש שראשו הוי ראש השנה לשנים. וכי אקשינן לקמן (ראש השנה ח, ב) עלה, יובלות באחד בתשרי הוא בעשרה בתשרי הוא ואוקימנא לה כר' ישמעאל, הוא הדין דהוה מצי לאוקמיה אפילו לרבנן, וכפירושה דרב אשי כדאמרן, אלא משום דסבירא ליה כר' ישמעאל אוקמה כותיה, ועוד דפשטה כותיה אזלא.

    Rashba on Rosh Hashanah 7b · Sefaria

    ריטב"א

    ה״ג תניא המשכיר בית לחבירו לשנה מונה י״ב חדש מיום ליום ואם אמר לשנה זו אפי׳ לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע ניסן עלתה לו שנה ודוקא בא׳ באדר אבל בתוך אדר לא עלתה לו. ופרישנא טעמא דלא אגר אינש ביתא לבציר מתלתין יומין וכיון שלא השלים בא׳ בניסן מונה י״ב חדש ותמי׳ לי א״כ אמאי אמר שנה זו וי״ל דלהכי אמר זו שיתחיל לדור בה מעתה ולא יוכל לדחותו וכאלו אמר שנה ראשונה משא״כ באומר שנה סתם דידו על התחתונה ויכול לדחותו דאפי׳ בנדרים דאוריתא אם אמר שנה אינו מחויב בשנה ראשונה אלא מדין בל תאחר וכדפרי׳ בנדרים הילכך בממון יכול לדחותו ופרכינן ואימא תשרי ומהדרינן כי אגר אינש ביתא לכולהו ימות (השנה) [הגשמים] אגר ופרכינן ותנא דידן ותנא קמא דבריתא בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי פרש״י עננים מתקשרים וגשמים יורדים והוה כימות הגשמים הילכך לתנא דמתני׳ ליכא ר״ה ידוע לשכירות בתים ואע״פ שאמר זו לעולם הוא מונה י״ב חדש וא״כ לדידיה האומר שנה זו אינו אלא כאומר שנה סתם אלא שיורד לתוכה לאלתר ודין הוא שלא יהא חדש העיבור בכלל וק״ל הא דתנינן בפ׳ המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר והא היכא משכחת לה ודוחק הוא לומר דההיא כיש אומרים ודלא כתנא דמתני׳ ות״ק דברייתא וי״ל דההיא כגון שהיה עומד בר״ה ואמר שנה זו א״נ כגון ששכר לשנה מסויימת שאמר לשנה הבאה או לשנה ראשונה או שני׳ או שביעית. ושמעתי שמפ׳ דה״ק ותנא דידן ות״ק דברייתא אלו איתא דלהאי חיישינן בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי וכיון (דכי) [דכן] ניחא להו למימר דתהוי ר״ה תשרי ולא ניחא לי דא״כ לתנייה תנא (מדתני) דמתני׳ דתשרי ר״ה לשכירות בתים וכן תנא [קמא] דברייתא (לקמן) וי״א דאע״ג דלא אהני ליה שנה זו למנות עד ניסן או תשרי אהני ליה שיהא חדש העבור בכלל זה וזה אינו כלום וי״מ אמאי לא משנינן להא דמתני׳ דבהפסקה לא מיירי כדפרי׳ לעיל ומתרצים דאה״נ אלא דבעי לתרוצי ליה דומיא דתנא דמתניתא דכיון דחזינן לתנא דמתניתא דפליג עלי׳ דיש אומרים וחזינן ליה לתנא דמתניתין דלא איירי בי׳ טפי ניחא לן לאוקמי תנא דמתניתין כתנא דברייתא ולמימר דמ״ה לא איירי ביה מלאוקמי כי״א (ולמתני) [ולמתלי] דמשום דבהפסקה לא קא מיירי ביה ולפי זה אפשר הי׳ לומר דבין לתנא דידן ובין לת״ק דברייתא תשרי ר״ה לשכירות בתים משום דבהפסקה לא מיירי (ותנא דברייתא דלקמן כי״א ס״ל) אכל אינו מחוור ונ״ל דהכא ליכא לשינויי בהפסקה לא קמיירי דכי הא לא חשיבה הפסקה דהא זימנין דהוה התחלה כגון דאמר ששוכרה לשנה זו ולשנה הבאה א״נ לשנה הבאה דודאי לי״א מתחיל מניסן שהוא ר״ה לשכירות בתים:

    הא דאקשינן רישא וסיפא ר״ש מציעתא ר״מ ע״ד האמת לית כאן מציעתא דמציעתא וסיפא כולה חדא היא במחלוקת שנויה הילכך האי לישנא לאו דוקא אלא (דאלו) אקשי׳ היכי סתים לן בחדא כר״מ ובאידך כר״ש ודכוותא בפ״ק דיומא גבי הא דתנן כיצד מקריב חלק בדאש וכו׳ ונוטל חלה מב׳ חלות ד׳ או ה׳ מלחם הפנים ר׳ אומר לעולם ה׳ דכתיב והי׳ לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו דאקשי׳ הא גופה קשיא אמרת נוטל חלה מב׳ חלות מני ר׳ היא מציעתא נוטל ד׳ או ה׳ ממעשה לחם הפנים מני רבנן היא דאמרי לא שקיל פלגא אימא סיפא ר׳ אומר לעולם ה׳ רישא וסיפא ר׳ ומציעתא רבנן. ופרקי׳ דמתני׳ [רבי] היא וברגלים ס״ל כר״ש וסתים לן כותיה ובמעשר בהמה סתים לן כר״מ וס״ל כותיה והא דר״מ מתני׳ היא בפ׳ בתרא דבכורות וה״ג דתנן רמ״א וכו׳ ולא גרסי׳ דתניא:

    א״ה ד׳ ה׳ הוה פי׳ אא״ב דפלוגתא היא ומאן דאית ליה דרגלים לית ליה דמעשר בהמה ומאן דאית ליה דמעשר בהמה לית ליה דרגלים לא משכחת אליבא דחד אלא ד׳ ראשי שנים אבל השתא דאמרת דרבי ס״ל לתרויהו א״כ בא׳ בניסן למלכים ט״ו בו לרגלים א׳ באלול למעשר בהמה א׳ בתשרי לכמה מילי א׳ בשבט או ט״ו בו בפלוגתא דב״ש וב״ה ומסתבר לי דמשום האי קושיא הוא מאי דאקשי׳ מעקרא מאי דסתים לן תנא כר״מ בחדא וכר״ש בחדא דאי לא מאי קושי׳ כיון דתרתי מילי דפליגן לגמרי מהדדי נינהו אלא ודאי כדאמרן:

    מתיבי י״ו בניסן ר״ה לעומר ו׳ בסיון ר״ה לשתי הלחם י״מ לישני ליה דתנא דמתני׳ בהפסקה לא קמיירי דמכאן ואילך אין מקריבין עומר ושתי הלחם. ולאו מלתא היא דא״כ ליכא הכא ר״ה כלל שהרי התחלתו והפסקתו באין כאחד אבל הכא כבר פי׳ יפה רש״י דה״ק י״ו בניסן ר״ה לעומר שנתחדשה בו השנה לאכול בו חדש מכאן ולהבא ו׳ בסיון ר״ה לשתי הלחם שבו נתחדשה השנה להביא מנחות מן החדש שהעומר מתיר החדש להדיוט ושתי הלחם במקדש ולישנא דר״ה לעומר ולשתי הלחם [לאו דוקא] שהרי הם עצמן ראשי שנים לדברים אלו אלא הרי הוא כאלו אמר לענין העומר ולענין שתי הלחם כלומר להיתר שעושין וזה נראה פשוט בעיני:

    מידי דלא חייל מאורתא לא חשיב פי׳ והיתר חדש לגבוה בשתי הלחם לא חיילי אלא ביום שאין עומר וב׳ הלחם קרבין אלא ביום. ואקשינן והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקחשיב. פי׳ דרגלים לא חיילי מאורתא לענין קרבנות שאינן אלא ביום. ואיכא למידק נהי דלענין קרבנות ליתיה אלא ביום הא איתיה לכולהו שאר מילי דתלי בג׳ רגלים דתניא במתניתא דלעיל הילכך אמטול כל הני מילי תני להו וי״ל דאנן ס״ל השתא דקרא לאו לצדדין כתיב וכיון דלקרבנות לא חייל מאורתא אף לשאר דברים כן והנכון דתלמודא לא דייק כולי האי בקושיא ומשמע ליה דכיון דתני ולרגלים סתם אף לקרבנות הוא מונה דאע״ג דלא חייל מאורתא ובדין הוא דמצינן לתרוצי ליה דנקט ליה משום אידך אלא דקושטא עדיפא לן לשנויי דכולהו חייל מאורתא ואפי׳ קרבנות:

    לאתויי מעיקרא מיחייב וקאי פרש״י אנן לבל תאחר קיימינן ומשעה שנדר היה מחוייב להקריבו שלא הוקבעו רגלים לבל תאחר לענין הקרבת הקרבן אלא לענין שיהא חל עליו איסור בל תאחר ומאורתא נמי חייל. פי׳ לפי׳ שהרי היה עליו חובה להביא קרבנותיו מקודם הרגל:

    כי קחשיב מידי דלא תלי במעשה וכו' פי׳ עומר ושתי הלחם אינן באין אלא לאחד הקרבת תמיד א״נ והוא הנכון שאין חדש ניתר לגבוה ולא להדיוט אלא אחר הקרבת העומר ושתי הלחם וכדפרש״י שהרי פי׳ לעיל שאין העומר ושתי הלחם ממש ראשי השנים אלא גרמת היתר חדש שלו אנו מונין ראשי שנים אלו וזה פשוט:

    והרי רגלים דמידי דתלי במעשה הוא פי׳ שאין קרבנות יחיד קרבין אלא לאחר הקרבת תמידין ומוספין ומהדרינן לבל תאחר ממילא קחייל פי׳ שחיוב בל תאחר משעה שנדר הוא כההוא פירוקא דלעיל אלא כיון דאשתני השתא לישנא דפרכא אשתני נמי לישנא דפירוקא. ומיהו תרויהו חד ענינא הוא. וא״ת בהא דאקשינן לעיל והרי יובלות דלא חיילי מאורתא דהיינו ודאי משום דקס״ד דמיום הכפורים הוא (דחייב) [דחייל] יובל אחר תקיעת שופר וכדמוכח נמי ממאי דפרקינן הא מני ר׳ ישמעאל מכלל דמעיקרא ס״ד דרבנן דפליגי עליה דר׳ ישמעאל היא דסברי מי״ה חייל יובל וזה תימא היכי ס״ד הכי כלל דהא בהדיא תנן בא׳ בתשרי ר״ה ליובלות והכי מפרשינן לה לקמן בהדיא. ותירץ הרשב״א בודאי מעיקרא דס״ל נמי דמתני׳ ר׳ ישמעאל היא אלא דהוה ס״ד דלדידיה נמי עיקר יובל אחר תקיעת הכפורים הוא שבו עבדים נפטרים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן ומה שנוהגין בשמטת עבודת קרקעות מר״ה וכי עבדים הולכים ושמחים אינו אלא בתוספת יובל ואין לו לתנא למנות אלא מעקרו ומאי דמהדרינן לומר דמתני׳ ר׳ ישמעאל היא לא ביארו אלא לומר דלר׳ ישמעאל מר״ה ממש חייל עקרו של יובל וגזרת הכתוב הוא שלא יהו עבדים נפטרין לגמרי ולא יהו שדות חוזרות לבעליהן אלא לאחר תקיעת י״ה ואין בין דברי המקשה והמתרץ אלא מחלוקת בדברי ר׳ ישמעאל ונכון הוא בטעם אבל אין לשון התלמוד מתיישב בו ולא מצינו כיוצא בו בתלמוד. ונ״ל דמאן דקא ארי לה סבר דמסתמא סתם מתניתין רבנן היא ומי״ה הוא דחייל יובל והא דקתני בא׳ בתשרי משום שנים ושמיטין ונטיעות וירקות נקט ליה דלגבי יובלות לאו בא׳ בתשרי ממש הוה ר״ה אלא דמועד שבו ר״ה ליובל וכדפרישנא לעיל גבי בא׳ בניסן ר״ה לרגלים ותלמודא תריץ לה דלעולם א׳ בתשרי ממש ומתני׳ ר׳ ישמאל היא והא דאוקמינא לקמן בהדיא כר׳ ישמעאל לאו דהוה הכרחא אלא משום דניחא לן בהכי כיון דפשטא דמתני׳ דייקא כותיה וק״ל נמי דהלכתא כותיה. ומורי אמר לי דהאי קושייא דיובלות וההיא דרגלים לאו קושי׳ ממש נינהו אלא ביאורין בעלמא הוא דעביד תלמודא בדרך קושיא ותירוץ:

    Ritva on Rosh Hashanah 7b · Sefaria

    מאירי

    המשכיר בית לחבירו לשנה מונה שנים עשר חדש מיום ליום ואם אמר לשנה זו איזה זמן שהוא בו ר"ה שלו ניסן לענין זה ועומד שם עד ניסן ודוקא שהשכירה לו שלשים יום קודם ניסן או יותר אבל השכירה לו פחות משלשים יום קודם ניסן עומד שם שלשים שאין שכירות לפחות משלשים השכירה סתם התבאר בב"מ ק"א ב' שאם בימות הגשמים אין יכול להוציאו עד הפסח ואם בימות החמה שלשים יום.

    ששה עשר בניסן ר"ה לעומר שממנו הותר לאכל חדש לאחר הקרבת העומר בזמן שבית המקדש קיים ובזמן שאין בית המקדש קיים היום עצמו מתיר.

    וששה בסיון ר"ה לשתי הלחם ר"ל להתיר חדש למנחות משם ואילך ואין אלו ר"ל עומר ושתי הלחם באים אלא ביום כשאר קרבנות והוא שקראום כאן מידי דלא חייל מאורתא וכן קראום מידי דתלי במעשה מפני שאין ענינם בא אלא על ידי הקרבה וכן כל שביארנו בבל תאחר לענין קרבנות הוא בכלל מידי דלא חייל מאורתא שהרי הקרבתן אינו אלא ביום וכן הוא בכלל מידי דתלי במעשה שאין ענינם אלא על ידי הקרבתם אלא שמ"מ מצות עשה של הבאה לא זזה ממנו לא ביום ולא בלילה ואינה תלויה במעשה:

    Meiri on Rosh Hashanah 7b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה ובהן כמה כו' קחשיב ליה הס"ד ואח"כ מה"ד ר"ה לעומר כו' ואילך הס"ד ואח"כ מה"ד ר"ה לשתי כו' במקדש הס"ד ובד"ה לרב נחמן כו' במתניתין הס"ד:

    תוס' בד"ה ולרגלים כו' דל מעשר בהמה הס"ד ואח"כ מה"ד באחד בשבט כב"ש פי' בתמיה עכ"ל כצ"ל ודבור זה שייך לדף ח' וק"ל:

    בד"ה והרי רגלים כו' עד שיעבור כל הרגל וה"ה כו' ובד"ה מידי דתלי כו' עד יום הביאכם למצוה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 7b · Sefaria

    פני יהושע

    בתוספת בד"ה לא פסיקא ליה צ"ע אי הוי מצי לשנויי כדמשני לקמן כי קא חשיב מידי דלא תליא במעשה עכ"ל. ויש לדקדק אמאי לא כתבו בפשיטות דהוי מצי לשנויי כדמשני בסמוך כי קא חשיב מידי דחייל מאורתא דלכאורה נראה דלתרומת שקלים ודאי לא חייל מאורתא שאין שום קרבן קרב בלילה וכבר עלה בלבי לומר דאשכחן נסכים קריבין בלילה כדדרשינן במנחות ונסכיהם אפילו בלילה אלא שהתוספות כתבו לקמן בפרק בתרא ד' למ"ד ע"ב דדוקא בקרבנות יחיד אבל בשל ציבור עיקר מצוותן ביום ואם כן נהי דכשר בלילה בדיעבד אפ"ה מיקרי שפיר לא חייל מאורתא כמ"ש התוספת בסמוך בד"ה מידי דתליא במעשה ע"ש אם לא שנדחק לפרש דמיקרי חייל מאורתא משום העצים שהיו צריכין בלילה לצורך איברים ופדרים והיו צריכין לקנות אותן העצים מלשכה חדשה והיינו אליבא דרבי דס"ל בפ' הקומץ דעצים מיקרי קרבן וא"כ א"ש דלא מצי לשנויי כי קא חשיב מידי דחייל מאורתא משא"כ לענין מידי דתליא במעשה מספקא להתוס'. ונראה שהספק הוא דודאי מיקרי תליא במעשה שהרי היו צריכין לגבות השקלים לתרומה חדשה אלא דאפ"ה מספקא להו כיון דאילו היה הקרבן פסול לגמרי מתרומה ישנה אפילו אם אין כאן חדשה נמצא שאין כאן תלוי במעשה אלא כיון שאם הביא כשר מיקרי תליא במעשה. ולפי זה אפשר דהיינו האי דמשני שפיר בלא"ה כיון דאם הביא יצא לא פסיקא ליה ודו"ק:

    בגמ' אמר רבא ד' לדברי הכל לר"מ ד' דל רגלים וכו' פי' דליכא מאן דבציר מד' דלר"מ נהי דדל רגלים אכתי איכא מעשר בהמה ולר"א ור"ש דדל מעשר בהמה איכא רגלים אבל לעולם איכא מאן דאית ליה טפי מד' דר' גופא ס"ל כהאי בחדא וכהאי בחדא והו"ל חמשה וכמו שפרשתי מבואר בל' רש"י. אבל אכתי יש לדקדק אהא דקאמר ד' לד"ה דלמא איכא מאן דס"ל להיפך כר"מ בחדא לענין רגלים וכר"א ור"ש בחדא לענין מעשר בהמה דבתשרי וליכא אלא תלת. ועוד דר"א גופא דאמר בא' בתשרי מאן יימר דברגלים סבר כר"ש דלמא כת"ק דאיפסקא הלכתא כוותיה להרמב"ם וסמ"ג וקי"ל בעלמא דר"א הוא טוביינא דחכימא ואמאי מוקמינן ליה לבר מהלכתא בתרתי. ונלע"ד ליישב דרבא סובר דע"כ הא בהא תליא דמאן דאית ליה א' בתשרי ר"ה למעשר בהמה ע"כ סובר ברגלים כר"ש דבעינן כסדרן והיינו לפמ"ש לעיל דלכאורה פשטא דקרא דכתיב שנה בשנה בבכור ומרבינן כל הקדשים כר"ש משמע דלדידיה אשכחן שנה בלא רגלים משא"כ למאן דלית ליה דר"ש ואצטריך לאוקמי בשנה מעוברת כרבי או כרבי שמעיה וכדאקשינן בששה בסיון וכבר כתב רש"י ז"ל לעיל ד' ה' ע"ב בפסולי המוקדשין דמסתמא איירי קרא ברוב שנים וכ"מ שם באריכות נמצא דלפ"ז אפשר דסבר רבא דמאן דלית ליה כסדרן ע"כ מוקי לקרא דשנה בלא רגלים כשיטת הירושלמי שהובא לעיל בתוספות בדאקדשיה כשהיה מחוסר זמן ברגל ראשון ואפי' הכי עולה לו למנין שנה דקדושה חלה עליו בכל הקדשים וכמ"ד מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר וכמ"ש לעיל בשיטת הירושלמי. ולפ"ז מצינן למימר דלענין ר"ה למעשר בהמה נמי בהא תליא דרבא לטעמיה דמסיק לקמן דכו"ע מתעברות באדר ויולדות באב אלא דפליגי בהקישא דעשר תעשר. ולכאורה נראה דודאי יש סברא יותר לומר דעיקר הקישא לומר דסמוך לגמרו עישורו דהכי מסתברא שיש לעשר סמוך לגמרו אלא דאפשר דמאן דמוקי היקשא לא' בתשרי היינו משום דא"א לומר בא' באלול דא"כ הנולדים בסוף אב הו"ל מחוסר זמן בא' באלול וכיון דאפיקתיה מא' באלול ע"כ מוקי הקישא לאחד בתשרי וכמו שאבאר לקמן בשמעתין דמעשר בהמה דע"כ הכי הוא:

    והשתא א"ש דמאן דאית ליה בא' בתשרי ר"ה למעשר בהמה משום דס"ל מחוסר זמן אין נכנס לדיר להתעשר וא"כ ע"כ תו לא מצי לאוקמי לקרא דשנה שנה בדאקשיה כשהוא מחוסר זמן דתינח בכור מעשר וכל הקדשים מאי איכא למימר אע"כ דשנה בלא רגלים היינו משום דבעינן כסדרן דוקא כנ"ל נכון ואל תשיבני דר"ש גופא מצינן דסובר מחוסר זמן נכנס להתעשר ואפ"ה סובר בא' בתשרי שכבר ישבתי בעז"ה הכל לנכון בתכלית האריכות ואין כאן מקומו להאריך יותר:

    שם לרבא ליתני ששה לר"נ ב"י ליתני חמשה וקשיא לי טובא דמאי מקשה ליתני שתי לחם דהא בהדיא תנן במשנה במנחות פ' רבי ישמעאל קודם לשתי לחם לא יביא ואם הביא כשר ולעיל אמרינן להדיא דהא דלא קחשיב במתני' ר"ה לתרומת שקלים היינו משום דכיון דאם הביא יצא לא פסיקא ליה ואם כן ר"ה לשתי לחם נמי לא מצי למיתני מה"ט גופא. ולכאורה היה נראה לחלק דהא דקתני בשתי לחם אם הביא כשר היינו שאין נפסלות בכך אבל גברא מיהא עבר אעשה דבהדיא כתיב מנחה חדשה משא"כ ההיא דקתני בתרומת שקלים אם הביא מן הישן כשר אלא שחיסר מצוה היינו דלא עביד מצוה מן המובחר אבל מ"מ מצוה מיהא קעביד דבההיא דרשה דלחדשי השנה אפילו עשה לא מיקרי וחילוק כזה מצינו בתוספת במנחות לענין האיר המזרח אמנם המעיין בסוגיא דמנחות ריש פ' כל הקרבנות ציבור יראה להדיא דל' אם הביא כשר ולא יצא אלא שחיסר מצוה כולה חדא מלתא היא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וצ"ע ליישב ואפשר דאברייתא דלעיל קשיא להו דאע"ג דקתני לתרומת שקלים ואפ"ה לא קתני עומר ושתי הלחם ועיין בסמוך:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 7b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת ראש השנה, דף ז׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־275 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 18 מילים

      נפתחת ב״לא ימסרם לצבור יפה יפה, קא משמע…״

    2. קטע 210 מילים

      נפתחת ב״ותנא דידן? כיון דקתני: אם הביא יצא…״

    3. קטע 335 מילים

      נפתחת ב״ויש אומרים: אף לשכירות בתים. תנו רבנן:…״

    4. קטע 418 מילים

      נפתחת ב״ואפילו למאן דאמר יום אחד בשנה חשוב…״

    5. קטע 511 מילים

      נפתחת ב״ואימא תשרי? סתם כי אגר איניש ביתא…״

    6. קטע 610 מילים

      נפתחת ב״ותנא קמא דברייתא, ותנא דידן? בניסן נמי…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״באחד באלול ר"ה למעשר בהמה. מני רבי…״

      חכמים: רבי מאיר.

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״ולרגלים. מני רבי שמעון היא. אימא סיפא,…״

      חכמים: רבי שמעון.

    9. קטע 918 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה…״

      חכמים: רב יוסף, רבי היא.

    10. קטע 1019 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, ארבעה? חמשה הוו! אמר רבא:…״

      חכמים: רבא.

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״רב נחמן בר יצחק אמר: ארבעה חדשים…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    12. קטע 1221 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: ששה עשר בניסן ראש השנה לעומר.…״

      חכמים: רבא.

    13. קטע 1316 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא: כי קא חשיב מידי…״

      חכמים: רב פפא.

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״והרי רגלים, דלא חיילי מאורתא, וקחשיב! כיון…״

    15. קטע 1520 מילים

      נפתחת ב״והרי יובלות, דלא חיילי מאורתא, וקחשיב! ר'…״

    16. קטע 1619 מילים

      נפתחת ב״רב שישא בריה דרב אידי אמר: כי…״

      חכמים: רב שישא, רב אידי.

    17. קטע 1711 מילים

      נפתחת ב״והרי רגלים, מידי דתלי במעשה, וקא חשיב!…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: ראש השנה דף ז׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026