שניה — מה שנלקט בשנה שניה של שמיטה מעשר ראשון ללוי ומעשר שני בירושלים ומה שנלקט בשנה שלישית מעשר ראשון ומעשר עני:
מנא הני מילי — דבשלישית אינו נוהג בה מעשר שני:
שנה שאין נוהג בה אלא אחד — מן המעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה:
הא כיצד מעשר ראשון — יתן כדרך שנתן עד הנה:
ומעשר עני — יוסיף במקום מעשר שני כדכתיב (דברים כ״ו:י״ב) לגר ליתום ולאלמנה והוא מעשר עני:
או אף מעשר ראשון יבטל — ושנת המעשר חד קאמר ההיא דמפרש ואזיל ללוי לגר ליתום ולאלמנה והוא מעשר עני שאף לוי בכלל עני שאין לו חלק בארץ:
ובא הלוי — למעשר ראשון כל זמן שבא וכו' והא בשנה שלישית כתיב מקצה שלש שנים וגו ובא הלוי וגו':
ה"ג תנו רבנן המודר הנאה וכו' — ולא גרסינן מנלן:
לשון בני אדם — שאין אדם נודר אלא על לשון שהוא רגיל לדבר ודרך בני אדם לקרות תשרי ר"ה:
התלתן — מין תבלין פיניגר"י:
משתצמח — אחר שנת צמיחתו הוא מתעשר ולא אחר שנת לקיטתו:
משתצמח לזרעים — שהזרע צומח בתוכו:
התבואה — דגן ותירוש קרויין תבואה דכתיב (במדבר י״ח:ל׳) כתבואת גורן וכתבואת יקב:
והזיתים — יצהר משיביאו שליש מתעשרין אחר שנה שהגיעו בו לשליש בישולם אם שניה אם שלישית:
מנא הני מילי — אתבואה ואזיתים קאי דמעשר דידהו דאורייתא ומנלן דבתר שליש אזלי דאילו ירק דאזיל ביה רבנן בתר לקיטה ואילן דאזיל בתר חנטה מעשר דידהו מדרבנן ולא מבעיא בהו מנלן ולקמן (ראש השנה דף יד.) מפרש בהו טעמייהו ירק משום דגייזו ליה כל שעתא והדר צמח וגדל על מי גשמים של שנת לקיטתו אזיל ביה בתר לקיטה אילן גדל על מי שנה שחנט בה שע"י שרף שבא באילן לפני חנטה פירותיו חונטין ובו נגמרין ששרף האילן עולה ונכנס בפרי תמיד וממנו גדל:
מאי עבידתיה — לקרות חג הסוכות שבסוף שבע שנים שנת השמיטה הרי כבר יצאה השמיטה מר"ה וכבר נכנסת שמינית:
אלא לומר לך כו' — וה"ק קרא יש לך דבר שהוא של שמינית והוא אסור כשביעית ואיזו זו תבואה שהביאה שליש ולקמן פריך ממאי דבדעייל שליש קאמר:
