בעל מום — שנולד במומו ועומד לישחט בחוץ מיום שנולד הוא ראוי לכך ומונין לו משנולד:
מי מצי אכיל ליה — ביום שנולד דלמא נפל הוה ואין שחיטה מטהרתו עד שישהה שמונה ימים דשוב נפק ליה מכלל נפל דתניא (שבת ד' קלה:) רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל ובבהמה שמונה ימים:
לחדשים — למנין חדשי השנה:
לעיבורין — קא ס"ד לישב ב"ד ולעיין אם השנה הבאה צריכה להתעבר:
ולתרומת שקלים — להקריב ראשון קרבנות הלקוחים מתרומת קופות של שקלי שנה זו:
אף לשכירות בתים — המשכיר בית לחבירו ואמר לשנה זו כלתה שנתו באחד בניסן ואפי' לא דר בו אלא חודש אחד:
החדש הזה לכם — ומנלן דניסן דכתיב ויקחו להם שה לפסח וכתיב קרא אחרינא שהפסח בחדש האביב שיש בו אביב שהתבואה בכירה בו להיות מבושלת בגמר בישולה:
בעינא אביב וליכא — שכבר נגמרה מניסן ואי איכא זרעא אפילה אין זה בכיר אלא אפיל:
ואימא אדר — דאיכא זרעא חרפא המתבכר מאדר:
רוב אביב — שיהו רוב תבואות מתבכרות בו:
שיש בו אסיפה — שמכניסין בו פירות לבית מפני הגשמים וכל הקיץ הן עשויות גדישין לייבש:
ראשון למילתיה — למעשה המן:
ותנא דידן — דלא תנא במתני' ר"ה לחדשים:
עיבורים מניסן מנינן — בתמיה וכי רשאין ב"ד לישב ולעיין בצרכי עיבור ר"ה בניסן:
אין מעברין — אין מעיינין בצורכי צבור להודיע לגולה שעיברו בית דין את השנה שלא ישתכח הדבר עד אדר הבא:
אבל מפני הדחק — שמפחידין שלא יגזרו נכרים מלישב ב"ד או שצריך הנשיא לחצר המלך ואין מעברין אא"כ ירצה נשיא כדאמר בסנהדרין (דף יא.):
ואעפ"כ אין מעברין אלא אדר — אין מוסיפין חדש על השנה אלא אדר דכתיב שמור את חדש האביב חדש הסמוך לאביב עבר שיבוא אביב בזמנו:
הפסקת עיבורין — שכיון שקדשו את החדש לשם ניסן פסקה שנה שעברה מלהיות מעוברת עוד שאין רשאין לעשות ניסן אדר שכבר נכנסה שנה אחרת לענין עיבור:
הם העידו — רבי יהושע ור' פפייס שמעברים את השנה כל אדר אם ראו ב"ד לאחר הפורים שהשנה צריכה להתעבר מעברין אותה:
שהיו אומרים עד הפורים — לפי שהיו חכמים אומרים שאין מעברין אא"כ נתישבו בדבר לפני הפורים לכך הוזקקו לעדות זו:
אתי לזלזולי בחמץ — שכבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכו' הפסח הוזקקו השומעים לעשות פסח לסוף ל' יום ואם יעברו ב"ד את השנה לא יתקבלו דברי שלוחי ב"ד לשומעין לדחות את הפסח שכבר שמעו מן הדרשני':
בהפסק' לא קא מיירי — בראשי שנים דהפסקה לא קא מיירי:
חדש בחדשו לחדשי — חדשי יתירא לדרשה:
