קטן שהגיע לחינוך — מתעסקין בהן שילמדו וכל שכן שאין מעכבין:
מתעסק הוא דלא — שאינו מתכוין לתקיעה ואפילו דלאו מצוה אלא מנבח נבוחי או שהיה נופח בשופר ועלתה בידו תקיעה אבל תוקע לשיר שמתכוין לתקיעה בעלמא יצא:
תנא סיפא נמי מתעסק — ולעולם השומע מן המשמיע לעצמו שלא נתכוון להוציא את השומעין לא יצא:
מתני' סדר תקיעות שלש כו' — אחת למלכיות ואחת לזכרונות ואחת לשופרות:
שלש של שלש שלש — תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת:
שלש יבבות — שלש קולות בעלמא כל שהוא:
תקע בראשונה — פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה:
ומשך בשניה — תקיעה של אחר התרועה משך כשתים לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות:
אין בידו אלא אחת — דפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן:
מי שבירך — התפלל תפלת מוספין ובירך תשעה ברכות:
תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים — תוקע ומריע ותוקע בשביל מלכיות וכן בשביל זכרונות וכן בשביל שופרות:
גמ' תנא דידן קא חשיב דכולהו בבי — והכי קאמר שיעור שלש תקיעות כשלש התרועות:
ותנא ברא קא חשיב דחדא בבא — שיעור התקיעה כשיעור התרועה ותרוייהו חדא מילתא אמרי:
שברים — ארוכים מיבבות:
אמר אביי בהא ודאי פליגי — אע"ג דאוקימנא דברישא לא פליגי על כרחך בהא סיפא פליגי דלית לשנויי בה מידי והיינו פלוגתא:
דמתרגמינן — תרועה יבבה ובאימיה דסיסרא כתיב נמי האי לישנא ותיבב:
מאן דאמר שברים סבר גנוחי גנח — כאדם הגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן:
ילולי יליל — כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכין זה לזה:
שאין תלמוד לומר בחדש השביעי — דהא כתב לן בכמה מקומות דיום הכפורים בחדש השביעי הוא והכא יוה"כ כתיב:
והעברת — פשוטה משמע העברת קול אחד:
ביוה"כ תעבירו — הרי העברה תחילה וסוף ותרועה כתיבא בינתים:
