מסכת ראש השנה דף כ״ו עמוד א׳

מקצתן נעשין עדים ויעידו בפני חבריהם דגבי דיני נפשות עדות בעינן דכתיב (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים יומת המת לא יומת וגו':

ומקצתן נעשין דיינים אבל המעידים לא ישבו וידונו עמהם דהראוי להעיד אית ליה לרבי טרפון נעשה דיין אבל עד עצמו לית ליה דנעשה דיין וגבי עדות החדש גופה נמי לא אכשרנא במתני' להיות העדים נעשים דיינים דאם כן למה לי יושיבו מחבריהם יעידו בפני יחיד ואחר כך ישבו הם עמו ויקדשו והכי אמרינן ליה בפרק שני דכתובות (דף כא:):

כולן עדים הם ראוים להעיד:

והצילו העדה יהפכו בזכותו:

מתני' כל השופרות בין של איל בין של יעל:

שהוא קרן אינו קרוי שופר וגבי יוה"כ שופר כתיב (ויקרא כ״ה:ט׳) והעברת שופר תרועה ובפרק בתרא (דף לד.) גמרינן ר"ה מיובל:

בקרן היובל ויובל דיכרא הוא כדמפרש בגמרא:

גמ' אקרו קרן ואקרו שופר אקרו קרן כדאמרן ואקרו שופר דכתיב במתן תורה (שמות י״ט:י״ט) במשוך היובל וגו' וכתיב ויהי קול השופר:

דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה תימה דבפרק אלו הן הגולין (מכות דף יב.) נפקא ליה מקרא אחרינא דאמר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין הורגין אותו עד שיעמוד בב"ד תלמוד לומר עד עמדו לפני העדה למשפט ויש לומר דעיקר דרשה מהתם וקרא דהכא איצטריך דלא יליף מהתם לשאר דינין להצריך ב"ד אחר דשאני התם דאמר רחמנא והצילו העדה ומיהו הוא הדין לענין מכה חבירו כדמוכח בפ' החובל (ב"ק דף צ: ושם) ובעד נעשה דיין יש דינים חלוקים כמו שפירשנו בפ' ב' דכתובות (כא: ושם ד"ה הנח) דבעדות החדש דאורייתא עד הרואה הוא דנעשה דיין ובקיום שטרות דרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין ובדיני נפשות אפילו עד הרואה אין נעשה דיין:

חוץ משל פרה הא דלא קתני נמי חוץ משל ראם דשל ראם נמי איקרי קרן דכתי' (דברים ל״ג:י״ז) וקרני ראם קרניו וכתיב (תהילים כ״ב:כ״ב) ומקרני רמים עניתני ושמא אינם חלולים ואינם ראוים לשופר:

והיה במשוך בקרן היובל תימה דלא מייתי קרא דיצחק דכתיב (בראשית כ״ב:י״ג) בסבך בקרניו ואע"ג דההוא קרא מחיים דה"נ מייתי לה בגמרא בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וי"ל דנראה ליה לאתויי האי משום דכתיב ביה שופר:

אקרו קרן ואקרו שופר פירש רש"י אקרו קרן כדאמרן ואקרו שופר דכתיב במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר יש מקשין אמאי לא הביא האי קרא דמתניתין במשוך בקרן היובל בשמעכם קול השופר להוכיח דכל שופרות אקרו שופר שטות להקשות וקל להבין דאדרבה מהאי קרא מוכח דשופר אקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא שופרות אקרו שופר:

חוטא בל יתנאה קאמרינן וגבי שופר מתנאה נמי בקול תקיעתו:

כיון דלזכרון קאתי תימה אפוד וחשן נמי לזכרון קאתו כדכתיב בקרא וי"ל דהשבטים זכרון הם:

ולא שנים ושלשה שופרות ולא דמי למניח שופר בתוך שופר כדפירש בקונטרס דעל גלד ראשון אתוסף גלד שני שפת השני בתכליתו של ראשון והקול יוצא דרך כולם:

לנדה גלמודה ונפקא מינה כדדרשינן בסוטה (דף מב.) כי עדת חנף גלמוד (איוב ט״ו:ל״ד):

דתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינים דברי ר"ט רע"א כולן עדים הן ואין עד נעשה דיין ודחינן כי אמר ר' עקיבא בדיני נפשות אבל בענין ר"ח אפי' ר"ע מודה: ירושלמי ר' הונא הוה חכים שהדי לחד בר נש אזל בעי מידון קומיה וכפר ביה כו'. ואסיקנא ושרא רב הונא גרמיה מן ההוא דינא ואזיל ואסהיד עלוי קומי ב"ד חורון: קידשוהו קודם לזמנו או לאחר עיבורו יום אחד יכול יהא מקודש ת"ל תקראו אותם אלה הם מועדי. כלומר אם תקראו אותם בזמנן הן מועדי ואם לאו אין מועדי. קודם לזמנו יום כ"ט לחודש. לאחר עיבורו יום ל"ב. ביומי דר' ברכיה אישתתקן. אמר לון שמעתין דאתקדש ירחא וארכנון בראשיהון וקבלון:

מתני' כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן.

ואמרינן שפיר קאמר ר' יוסי לרבנן כל השופרות נקראו קרן כו' ורבנן כל השופרות נקראו שופרות היובלין ואקרו קרן של פרה קרן אקרי שופר לא אקרי כו'. מאי שור פר שהוא מפר כלומר שור הנולד מפר שהוא חזק ואמיץ בכחו לפיכך הוא חזק ושמן מובחר שבשוורים ולא משור זקן שכבר כחש כחו. קטיגור מלשון רכיל. פירוש סניגור מליץ יושר. פי' חוטא בל יתגאה. אדם שחטא לא יתגאה בכלי זהב ויכנס לפני ולפנים. קרן של פרה כיון דהוא גילדי גילדי כשנים ושלשה שופרות זה בתוך זה נזדמן והתורה אמרה שופר אחד לא שנים ושלשה שופרות. כתיב והיה במשוך בקרן היובל ופי' ר' יוסי בקרן האיל לפיכך אמר מאי משמע דהאי יובל דכתיב בהאי קרא איל הוא שכן בערבייא קורין לאיל יובלא.

מאה קשיטה מאה מעה. שכן באפריקא קורין לכלה נינפי והוא לשון יווני.

מי שת בטוחות חכמה.

אפילו תימא ר' עקיבא עד כאן לא אמר ר' עקיבא אלא בדיני נפשות דכתיב (במדבר לה, כד) ושפטו העדה והצילו וגו'. איכא למידק, דהא במכות בפרק אלו הן הגולין (מכות יב, א) נפקא לן מקרא אחרינא דאמרינן התם, תניא ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמדו בבית דין אחר תלמוד לומר (במדבר לה, יב) עד עמדו לפני העדה למשפט עד שיעמוד בבית דין אחר. ומסתברא דכיון דבעלמא דרשינן עדה שופטת ועדה מצלת, נקט הכא האי טעמא, דכיון דלחד ענינא סליק בהדי ההיא דרשא דדריש ר' עקיבא מעד עמדו. ואורחא דתלמודא בהכין דלא למיחש לאתויי עיקר קרא דמיניה מידרש מילתא, כיון דכולי מילתא סלקא לחד ענינא. וטובא אייתי דכותה בפירקין קמא (לעיל ראש השנה ד, א) בשמעתא דחייבי הדמים הערכין והצדקות. ולהאי טעמא נמי דנסיב הכא לר' עקיבא, בין דחזו בליליא בין דחזו ביממא כולן נעשין עדים לר' עקיבא, דהא בעינן עדה שופטת ועדה מצלת, וכל היכא דחזו דקטל נפשא, בין דדייני אסהדותא דאחריני כגון דחזו בלילה דמקצתן נעשין דיינין, בין דדייני אראייתן כגון דחזו ביממא, לעולם ליכא עדה מצלת, ואנן בעינן לעולם והצילו העדה וליכא. והא דאקשינן בפרק החובל (ב"ק צ, ב) למימר דעד נעשה דיין והא תניא סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש וכו' ואפילו ר' טרפון לא קאמר אלא דמקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינין, אבל עד אינו נעשה דיין, ופרקינן בשראוהו בלילה לאו למימר דלר' עקיבא נמי בשראוהו בלילה דוקא, הא ראוהו ביום בין לר' טרפון בין לר' עקיבא עד נעשה דיין, דלא מתרץ התם הכין אלא לר' טרפון, ור' יהודה דאמר הא אנא דחזיתך כר' טרפון. כך נראה לי. אבל הרב בעל המאור ז"ל כתב, דלהאי דרשא דהכא דוקא בשראוהו בלילה, הא ראוהו ביום שדנין על פי ראייתן ליכא למימר עדה מצלת. והא דהכא ר' עקיבא לטעמיה דר' טרפון קאמר ליה, כלומר לדידי אין עד נעשה דיין לעולם בדיני נפשות ואע"פ שראוהו ביום, מדכתיב עד עמדו לפני העדה, אלא לדידך דאמרת בשראוהו ביום שממיתין אותן בראייתן בלא עדות, ולא סבירא לך משמעות מדרש דעד עמדו, היכא דראוהו בלילה מיהא, דאמרת מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינין, אמאי אודי איזי מיהת כיון שראו בשעה שאינן ראויין לדין אלא להעיד, הרי כולם נעשין עדים, ואין עד כי האי נעשה דיין בדיני נפשות, משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה, שיש להם לבדוק בעדות העדים כדי להציל הרוצח, והני כיון דחזו דקטל נפשא, לא בדקיה להו לעדים בדיקה יפה. ואמר ליה ר' טרפון לא. ואינו מחוור בעיני כלל. חדא כדאמרן דאפילו חזו ביממא נמי בעינן עדה מצלת וליכא, ועוד דאכתי מאי טעמא קא נסבי בעלי הגמרא הכא האי טעמא, דכיון דשמעינן ליה לר' עקיבא דאמר בהדיא טעמא אחרינא, מאי טעמא נסבי' אנן מדעתא דנפשין טעמא אחרינא ונימא דר"ע אמר ליה טעמא אחרינא לטעמיה דר' טרפון, דאטו מי שמעינן ליה לר' עקיבא דאמר האי טעמא בהדיא, דניצטריך למימר דלטעמיה דר' טרפון אמר ליה, אנן הוא דאמרינן, ומאי דחוקין לאוקומיה טעמא דר' עקיבא בטעמא דלא סבירא ליה.

מתני' כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. פירוש, כל השופרות החלולין, אבל השאר שאינן חלולין, כגון של ראם ושל שאר החיות כקרני הצבי ודומיהן, לא איצטריך ליה למעוטי, דפשיטא דלאו שופר נינהו, אלא אותן שהן חלולין מלשון שפופרת. ותדע לך דהא קדחו בזכרותו נמי אי לאו דמין במינו אינו חוצץ הוה פסלינן ליה, וזכרותו נמי ודאי אי אפקיה לבר וקדחו ותקע בו לא יצא דלאו שופר הוא.

גמרא והא תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר. הקשה הר"מ ב"ן נ"ר, מאי טעמא דחקי ומוספי בה במתניתין ואמרינן חדא ועוד קאמר. ותירץ משום דמתחזי להו טעמא דרבנן דמתניתין חלוש, דכיון דאשכחן כולהו דאיקרו קרן ואיקרו שופר, שמע מינה היינו קרן והיינו שופר, לפיכך עשו לו סניפין מהנך טעמי.

מתני׳ כל השופרות וכו' פי׳ דכתיב בכור שורו הדר לו:

א״ר יוסי וכו' ואמרינן בגמ׳ דאהדרו ליה רבנן דבשלמא אידך אקרי קרן ואקרי שופר אבל של פרה קרן אקרי שופר לא אקרי. ונראה דגריעותא לאו משום דלא אקרי שופר אלא משום דאקרי קרן ואלו לא אקרי לא שופר ולא קרן כשר דהא קרן יעל שתוקעין בו לא אשכחן (ואקרי) [דאקרי] שופר והוא כשר משום דלא אקרי קרן. והקשה בתוס׳ אמאי קתני חוץ משל פרה לתני חוץ משל שור כדאיתא בקרא דיליף מיניה ותירצו הם ז״ל דאי קתני שור ה״א דוקא שור דאקרי קרן אבל של פרה דלא אקרי קרן לא דכיון שאין פסולו מגופו אלא מחמת שמו אין לך אלא מה שנקרא קרן ולא לרבות דבר אחר אפילו הוא מינו להכי קתני פרה שכל המין אחד הוא. עוד הקשו והרי של עז דכשר ולא אשכחן דאקרי שופר ואקרי קרן כדכתיב והצפיר השעיר קרן חזות בין עיניו ותירצו דהא אקרי נמי שופר שהעז בכלל שה ויובל הוא דכתיב שה כשבים ושה עזים וכתיב שופרות היובלים. עוד הקשו אמאי לא קתני חוץ משל ראם שנקרא קרן כדכתיב וקרני ראם קרניו ותירצו דאה״נ אלא דחדא מיניהו נקט ונקט של פרה משום דשכיחא ושל ראם לא שכיח כדכתיב התקשר (ראם) [רים] בתלם עבותו. מיהו אכתי קשה כיון דשל פרה לא אשכחן דאקרי שופר ממילא אימעט מכלל שופר ומאי האי דקתני כל השופרות כשרים חוץ משל פרה שאין אדם מוציא מן הכלל אלא מה שהוא בכללו ממש לכך פי׳ רבינו הגדול הרמב״ן ז״ל דודאי ב׳ ענינים יש בשופר א׳ הכשר גופו והשני הכשר שמו ושופר הוא לשון הדור ותקון מלשון אף נחלת שפרה עלי והכשר גופו הוא שאין בכלל שופר אלא השופרות החלולין שזכרותן נטלת מהם אבל אותן שאינן חלולין והם כולם קרן אחד אינן נקראין שופר וראיה לדבר מדאמרי׳ לקמן קדחו בזכרותו יצא דמין במינו אינו חוצץ ואלו היה זכרות כשר לתקיעה לא הי׳ צ״ל שאינו חוצץ אלא לפי שהוא פסול אמר שאעפ״כ אינו חוצץ ולמדנו שהתוקע בזכרות לא יצא וכן הדין בתוקע בקרן שאינו חלול שכולו זכרות ולפי שהפרה קרן שלה חלול ויש לו הכשר שופר בגופו ואין פסולו אלא מחמת שמו שקראו הכתוב קרן ולא קראו שופר לכך שנינו כל השופרות שחלולין כשרין חוץ משל פרה שאע״פ שהוא חלול פסול מפני שהוא קרן ולא הוצרך לומר חוץ משל ראם כי קרן של ראם אינו חלול ואינו בכלל כל השופרות. ומיהו אכתי ק״ל כיון שאין פסולו מגופו אלא מחמת שמו היכא קתני מפני שהוא קרן ה״ל למתני מפני שנקרא קרן וכתב הוא ז״ל דודאי כל שהוא מחובר בגוף בהמה קרן שמו ואפילו של יובל ולא נקרא שופר אלא כשנתקן בתלוש והוא מן החלולים וההדורים ומפני שקרן של פרה פסלתו תורה אף לאחר תלישה נקרא שמו קרן כמו שהיה לענין פסלות ולהכי קתני מפני שהוא קרן כלומר מפני שעדיין הוא קרן כמו שהיה בתחלה בעודו מחובר ואע״פ שפסולו מחמת שמו והרי הוא כאלו קרן מגופו לענין שמו שאף הוא אינו הדור לשם והא דמייתי ראיה מדכתיב וקרני ראם קרניו אע״ג בעודו מחובר הוא דכתיב דכולהו אקרי קרן י״ל דכיון דלא כתיב וכקרני ראם קרניו וכתיב וקרני ראם קרניו משמע דה״ק שקרניו קרני ראם לעולם שאף בתלוש הם קרן ומאי דכתיב בשופר של עז קרן חזות ההוא משל הוא שראה במראה הנבואה חוזק אותן ממלכות כחוזק הקרן שאינו חלול שהוא עצם חזק וכמו שאמר עליו שמראה גדול ונורא במ״ש חזות שהוא מלשון חזות קשה הוגד לי ואע״פ שהכתוב ג״כ כשאמר וקרני ראם קרניו דרך משל הוא מ״מ כשהמשיל קרן השור לקרני ראם הראה לו פסול אבל כאן שאמר קרן חזות לא בא אלא להרבות תקפו ואדרבה בא לומר שינוי מעשה הצפיר שאין שופר בין עיניו כדרכו אלא קרן חזות וחזק א״נ דכיון דמחובר הוא בין עיניו קרן מקרי ותירוץ התוספת מספיק בזה:

גמ׳ אם שור למה פר ואם פר למה שור פי׳ דשור משמע אפי׳ בן יומו כדכתיב שור או כשב או עז כי יולד ופר אינו נקרא אלא עד ג׳ שנים אלא מאי משור פר משופר פי׳ שבא לרמוז על זה:

ורבנן כדרב מתנה דאמר מאי משור פר שהוא פר כן גרסת רש״י ז״ל ופי׳ הוא ז״ל שביום שנקרא שור היה גדול כפר וזהו פר של מעשה בראשית שביום [שנברא] נברא כקומתו וי״ג שור שהוא מפר וכן פי׳ הערוך שור שהיה אביו כשהולידו פר חזק ושלם:

שאין קטיגור וכו' שלא להזכיר מעשה העגל כדרך שאין כ״ג נכנס בבגדי זהב לפנים ואע״ג דאיכא דם הפר דמדי מיניה לפנים הא אשתני ולא מינכר איזה דם הוא ואע״ג דאיכא ארון וכפורת לפנים מצופים זהב ואיכא כף ומחתה של זהב שכה״ג מכניס לפני לפנים אנן לא חיישינן אלא שלא יתנאה חוטא במה שחטא בו וכף ומחתה אינם להתנאות אבל בגדי זהב הם להתנאות ושופר נמי בא להתנאות ולהרצות אל אדוניו ואע״ג דמבחוץ לא חיישינן להא דהא משמש בבגדי זהב על מזבח החיצון ואפילו על מזבח שבהיכל בחוץ האי שופר כיון דלזכרון אתי ולהכניס תפלתן של ישראל לפני ולפנים כלפנים דמי וטלית מצוייצת שהיא מוזהבת מותר ללבוש ביום הכפורים דהא ודאי כלחוץ דמי:

ופרכינן והא תנא מפני שהוא קרן קאמר ופרקינן דתנא חדא ועוד קתני חדא שאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא קרן. והקשה הרמב״ן אמאי דחיק עולא ומחסר מתניתין ומוסיף חדא ועוד קאמר ותירץ דמשמע ליה טעם חלוש שיאסרו חכמים מפני שנקרא קרן ולא נקרא שופר כיון שהוא חלול וכל השופרות נקרא לפיכך עשו לו סניפין מאידך טעמי דעולא ודאביי:

המשנה השלישית כל השופרות כשרין וכו' כונת המשנה לבאר שופר של איזו בהמה ושל איזו חיה אנו מכשירין ואמר על זה כל השופרות פי' בין של זכרים ר"ל של כבשים והוא שופר של איל בין של נקבות ר"ל של רחלות או של עז בין של יעל והוא מין חיה כמו שאמר יעלי סלע היא החיה הנזכרת בתורה בשם אקו והוא תיש הבר ונקרא בלשון לע"ז בו"ק אישטואניי"ן ושופר שלה פשוט ר"ל שאינו כפוף כקרן הכבשים כלם כשרים לתקיעה של ר"ה מפני שהם נקראים שופר ולשופר אנו צריכים חוץ משל פרה שנקרא קרן כדכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו והוא הדין לשל שור שאף הוא בכלל פרה וכדקאמר עלה בגמ' ותיטב לי"י משור פר מקרין מפריס אם שור למה פר וכו' שהרי בן יומו קרוי שור ואינו קרוי פר עד שלש שנים אלא משופר כלומר מתפלה חביבה העשויה בשופר אלא דנקט פרה מפני שקרניה ראויים יותר אמר ר' יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שהרי כתוב ביהושע במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר והיובל פירושו איל כמו שפי' בגמ' ואע"פ שנקרא קרן אתה מכשירו אף אני אביא קרני פרה אע"פ שנקרא קרן והיה דעתו של ר' יוסי להכשיר כל השופרות אפילו של פרה ופי' בגמ' שתשובת חכמים על זה היתה שכל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר כלומר שאין הכונה בפסול קרן פרה מפני שנקרא קרן לבד אלא מפני שנקרא קרן ולא נקרא שופר ושאר שופרות אע"פ שנקראו קרן הואיל ונקראו גם כן שופר כשרים ואם תקשה היכן מצינו שופר של יעל קרוי שופר שאנו מכשירים אותו עד שמתוך קושיא זו פירשו בדברי חכמים כל השופרות נקראים שופר אם בלשון תורה אם בלשון בני אדם מה שאין כן בקרני פרה שלא נקרא שופר לא בתורה ולא בלשון בני אדם אלא שאין אנו צריכים לזה לדעתי שאין אנו צריכים להיות שופר שאנו תוקעין בו נקרא שופר אלא לאותם שקראם הכתוב קרן שמאחר שקראם הכתוב קרן אם אינו חוזר וקוראם בלשון שופר נאמר עליו שאינו שופר ואפילו נתפשט לשון בני אדם עליו בשופר אבל של יעל לא נקרא בכתוב לא קרן ולא שופר והואיל וכן אין אנו קפדים בו הואיל ולשון בני אדם מתפשט עליו לקראו בשם שופר וכן יש מקשים בשל תיש שהרי לא מצינו לו בשום מקום שיהא קרוי שופר ונקרא קרן כדכתיב והצפיר השעיר קרן חזות בין עיניו ומ"מ יש לתרץ שהתיש בכלל הכבש הוא כדכתיב שה כבשים ושה עזים וכן יש מי שהקשה מפני מה לא הוזכר במשנה לפסול קרן ראם מדכתיב וקרני ראם קרניו ותירצו בתוספות שאין קרנים שלה חלולים ואינם ראויים לשופר ואחר שאינו חלול אע"פ שאפשר לקדחו אינו בכלל שופר שאין שופר אלא בשהוא חלול אע"פ שזכרותו ממלאו שהזכרות אינו בכלל העצם וכמו שאמרו קדחו בזכרותו אינו חוצץ ותקיעתו כשרה אלמא שאינו מכלל העצם אלא שהוא ממינו ראינו חוצץ ומ"מ אף בשזכרוהו בתוכו נקרא הוא חלול אלא שצריך ליטול את הזכרות כדי להעביר את הקול אבל של ראם הכל הוא עצם אחד ואינו חלול כלל ולפיכך אינו בכלל שופר ואפילו קדחו פסול וכן בשל צבי וכלל הדברים מ"מ שחכמים מכשירים כל השופרות חוץ משל פרה והלכה כדבריהם בדיעבד אלא שלכתחלה אנו צריכים לשופר של איל כמו שיתבאר במשנה הסמוכה לזו ומגדולי המחברים פוסלין בר"ה אף בדיעבד כל השופרות חוץ מקרן כבשים הכפוף ואין הדברים נראין.

זהו ביאור המשנה ובגמ' נזכרו עוד טעמים אחרים לפסול קרני פרה ואחד מהם שאין קטיגור נעשה סניגור על דרך מה שאמרו שאין כהן גדול נכנס לפני לפנים בבגדי זהב לעבוד עבודה ואע"ג דאיכא ארון וכפרת וכרוב חוטא בל יקרב קאמרינן באלו אין החוטא מקריבם אלא במקומם הם תקועים ועומדים ואע"ג דאיכא כף ומחתה חוטא בל יתגאה קאמרינן וכף ומחתה אינן דברים של נוי אלא של תשמיש ושופר הוא דבר של נוי שמתגאה בו בנעימות הקול ועוד הזכירו טעמים אחרים ואין אנו צריכים להזכירם לענין פסק:

בפרש"י בד"ה מקצתן כו' דגבי דיני נפשות עדות בעינן דכתיב ע"פ כו' עכ"ל גם זה לשיטתו דלעיל וכבר דחו התוס' פירושו לעיל דבקידוש החדש נמי דלא כתיב עדות בעי נמי דיעידו בפני חביריהם בראוהו בלילה והך דרבי טרפון מוקמינן לה נמי פרק החובל בראוהו בלילה אבל ראוהו ביום אמרינן בדיני נפשות נמי לא תהא שמיעה גדולה מראיה וק"ל:

בד"ה שהוא קרן כו' וגבי יוה"כ שופר כתיב והעברת שופר גו' גמרינן ר"ה מיובל עכ"ל הס"ד וכצ"ל:

בד"ה ותיטב לה' תפלתי משופר ובשור קמשתעי קרא עכ"ל כצ"ל ור"ל לר"י דדריש משור פר משופר משמע ליה מיניה נמי דפרה אקרי שופר דפשטיה דקרא בשור קמשתעי וק"ל:

תוס' בד"ה דרחמנא כו' שפירשנו בפרק שני דכתובות כו' אפי' עד המעיד נעשה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה והיה במשוך בקרן היובל תימה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אקרי קרן ואקרי שופר פ"ה אקרי כו' יש מקשי' אמאי כו' ועוד צריך להוכיח דבעלמא שופרות אקרי שופר עכ"ל כצ"ל ור"ל דעוד צריך להוכיח דכל השופרות איקרו שופר וזה אינו מוכח מהאי קרא דבמשוך בקרן היובל גו' דאינו מוכח מיניה אלא דאקרי קרן ולכך הוצרך לאתויי קרא דבמשוך היובל ויהי קול השופר גו' דהתם לא כתיב קרן וקרי ליובל שופר ודו"ק:

בד"ה לנדה גלמודה ונ"מ לכדדרשינן בסוטה כי עדת חנף גלמוד הס"ד ואח"כ מה"ד חלגלוגות ונ"מ לזב בפ"ק דיומא דאמרי' כו' עכ"ל כצ"ל מת"י:

בתוספת בד"ה דרחמנא אמר כו' ומיהו ה"ה למכה חבירו כדמוכח בפ' החובל עכ"ל. לכאורה שזה סותר למה שכתבו התוספות בפ' החובל בהא דאוקימנא התם לפלוגתא דר"ע ור"ט בראה בלילה וכתב רש"י שם דלפ"ז מתוקמא עובדא דר"י נשיאה כר"ט וכתבו שם התוספות דבחנם כ' כן דאפילו כר"ע מתוקמא דר"ע לא איירי אלא בדיני נפשות כו' וא"כ לפמ"ש כאן אכתי לא מתוקמי כר"ע דהא עובדא דר"י נשיאה במכה חבירו הוי אלא ע"כ דלא נחתו הכא לכך וקאי הכא כשיטת רש"י דהתם דלשנויא קמא דפרק החובל מתוקמא עובדא דר"י נשיאה כר"ט דוקא ולשנויא בתרא הוא דבעינן לאוקמי אף כר"ע וכמ"ש בדבריהם לעיל בד"ה אמאי לא תהא שמיעה כו' וזה שכתבו כאן כדמוכח בהחובל והיינו בשנויא בתרא כן נ"ל ויש ליישב דבריהם עוד לפמ"ש בחידושי בפ' החובל ע"ש ואין להאריך יותר ודו"ק:

במשנה כל השופרות כשרין חוץ משל פרה ויש לדקדק דלמאי דמסקי' בגמרא דרבנן נמי מודו דכל השופרות נמי איקרו קרן אלא דאיקרו נמי שופר ובעו למיפסל של פרה משום דלא איקרי שופר א"כ הו"ל למיתני מפני שאינו שופר והעיקר חסר מהספר וכ"ש דקשה טפי למאי דמסקי' טעמא דפסול הפרה בטעמי אחריני בגמרא ומסקי' נמי חדא ועוד קאמר דהא בטעמא דמפני שהוא קרן ליכא טעמא כלל לפסול כיון דכולהו איקרו קרן וא"כ יש לתמוה דנקט במתני' טעמא דמפני שהוא קרן שאינו עיקר ושביק עיקר הטעם לכל חד כדאית ליה. והנלע"ד בזה דרבנן נמי אקרא דרבי יוסי סמכו דכתיב במשוך בקרן היובל ביהושע וקרא מיותר הוא דהא כבר כתיב להדיא שופרות טובא התם בקראי ועוד כיון דביובל גופא לא כתיב קרן אלא שופר וא"כ הו"ל למיכתב בשופר היובל אע"כ דהכי קאמר קרא שאותן השופרות היו דוקא מהקרן שראוי לתקוע ביובל ומכלל דאיכא קרן שאין תוקעין ביובל וע"כ היינו של פרה אי משום דאינו נקרא שופר אלא קרן או משום דאיכא טעמא אחרינא מסברא כדמסקי' ונהי דבהנך טעמי מסברא לא הוי פסלינן לשל פרה מ"מ כיון דאשכחן דמיעט רחמנא דאיכא שופר שאינו ראוי לתקוע ביובל ממילא מוקמי' ליה בדדמי דשל פרה ממעט ורבי יוסי כיון דלית ליה הנך טעמי כדמסקי' בגמ' א"כ אין טעם כלל לפסול של פרה טפי מאחריני אע"כ מוקי למיעוטא דקרא לדרשא אחרינא למעט של ראם ושאר חיות או בהמה טמאה או דמודה ר"י דלמצוה מן המובחר היו רגילין לתקוע ביובל ור"ה בשל איל דמתרגמינן דיכרא והיינו דכתיב בקרן היובל ובין קרן לשופר לא שני ליה לר"י כיון דכולהו איקרו קרן ואיקרו שופר כן נ"ל נכון. ועוד אבאר בזה לקמן ובסוגיא דכפופין ופשוטין ודוק. ומתוך מה שכתבתי ממילא נתיישב' קושיית התוספת במאי דמייתי מקרא דיהושע ולא מייתי מקרא דיצחק כן נ"ל:

שם חוץ משל פרה הא דלא נקיט חוץ משל שור נ"ל דמילתא דפשיטא היא דאין קטיגור נעשה סניגור דכתיב וימירו את כבודו בתבנית שור אוכל עשב אבל של פרה ס"ד דלא שייך האי טעמא דאין קטיגור כ"כ קמ"ל אפ"ה פסול אי מהאי טעמא גופא או מטעמא אחרינא דמסקי' בשמעתין מיהו התוי"ט כתב בזה טעם אחר יותר נכון בשם מהור"ר משה כהן ז"ל דקתני חוץ משל פרה לאשמעי' אגב אורחא דשאר נקיבות כשרין ולאפוקי ממ"ד לקמן דבעי' זכרים דוקא ועיין מה שאכתוב בזה לקמן בעז"ה:

שם בגמרא שפיר קאמר כו' ורבנן כל השופרות איקרו קרן ואיקרו שופר ופרש"י דאיקרו קרן כדאמרן ואיקרו שופר במתן תורה דכתיב במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה טובא דאכתי היכא שמעי' דכל השופרות איקרו קרן או שופר דהא ההיא קרן היובל דכתיב הכא והכא לא הוי אלא של איל לחוד כדאמרינן בסמוך מאי משמע דהאי יובלא לישנא דדיכרא הוא ובין אם נפרש לשון דיכרא על מין איל או אם נפרש לשון זכר ואפילו של שאר מינין אכתי קשיא מתני' דקתני כל השופרות כשרין חוץ משל פרה דמשמע להדיא דכל המינין כשרים בין זכרים ובין נקיבות כדפרישית ויותר יש לתמוה בהא דאמרינן בסמוך ומאי משמע דהאי יובלא לישנא דדיכרא הוא ואהיכא קאי כיון דממתני' משמע אדרבא דלאו דוקא של דיכרא אלא ה"ה לכל המינין. ונלע"ד דודאי הא דאמרי' כל השופרות איקרו קרן אעיקר שופר קאי דהיינו דדיכרא שנקרא שופר ונקרא קרן מיהו פשיטא ליה לתלמודא דאע"ג דיובלא לישנא דדיכרא הוא אפ"ה ליכא למימר דדוקא הוא אלא לפי שאפשר דסתם שופרות עשויין משל איל שראוין יותר לכך נקרא השופר בשם יובל ותדע דהא שופר דמתן תורה גופא יוכיח שלא היה שום מין בהמה וחיה אלא קול מן השמים ואפ"ה קרי ליה קול היובל על שם הדמותו לקול היובל וא"כ ממילא דכל המינין שראוין להוציא קול השופר מיקרי שפיר שופר והוי בכלל והעברת שופר תרועה ולא שייך למעט שאר מינין נמי מקרן דיובל כיון דהנך לא מיקרו לא קרן ולא שופר אלא עיקר כוונת הגמ' כאן היינו כדפרישית בסמוך דלא שייך למעט מבקרן היובל אלא של פרה לחוד דמיקרי קרן אלא דלא מיקרי קרן היובל והשתא אתי שפיר נמי הא דמקשי' בסמוך דמאי משמע דהאי יובלא לישנא דדיכרא הוא דכל כמה דלא קים לן הכי לא שייך למעט כלל אף של פרה דאיכא למימר דיובל דכתיב במתן תורה היינו שכל קולות על ידי השופר מיקרו יובל על שם החירות כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפי' החומש ומהיכי תיתי נאמר דשל איל הוי טפי בכלל קרן היובל משל פרה אע"כ דיובלא לישנא דדיכרא הוא דמיקרי קרן ואיקרי שופר לפי שדרך לעשות ממנו שופרות וה"ה לשאר מינין דכשירין דלא מיקרו לא שופר ולא קרן ודוקא של פרה ממעטינן דמיקרי קרן לחוד וכדפרישית כן נ"ל ודוק היטב:

שם ורבי יוסי אמר לך דפרה נמי איקרי שופר דכתיב ותיטב לה' משור פר אם שור למה פר אלא משופר. נראה דאסיפא דקרא סמיך דכתיב מקרין מפריס וא"כ בהאי קרא גופא איקרי קרן ואיקרי שופר. ועוד נ"ל דבהאי ענינא כתיב ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו דילפינן מיניה בפ"ק ד' ספרים נפתחים בר"ה וא"כ ענינא דקרא איירי בר"ה ושייך ביה שפיר האי דרשא ואפשר לומר דנהי דפשטא דקרא אקרבן קאי מ"מ מדכתיב מקרין ואישתבח ביה קרא אע"ג דקרן השור לאו בר הקרבה הוא אע"כ דמשום שראוי לעשות ממנו שופר אישתבח ביה קרא וכי הא דתנינן בשילהי מס' קינין כשהוא חי קולו א' כשהוא מת קולו שבעה וקחשיב קרנו לחצוצרות והיינו שופר היינו חצוצרות דהא הנהו תלת מילי אשתנהו שמייהו כו' מיהו בירושלמי מייתי רבנן דר' יוסי האי קרא גופא מדכתיב מקרין משמע דאיקרי קרן ולא שופר וא"כ שפיר מהדר להו רבי יוסי מדכתיב שור פר בהאי ענינא גופא שהוא בלשון שופר לית לן למעוטי מהאי קרא כן נ"ל:

גמ' שפיר קאמ' ר"י כעין זה פסחים דף כח ע"ב:

שם ולא שנים ושלשה שופרו' עי' סוטה דף יז ע"ב תד"ה כתבה על שני:

תַּנְיָא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לַעֲרַבְיָא, הָיוּ קוֹרִין לְ'דִכְרָא' 'יוֹבְלָא'. יש להבין למה אמר 'כְּשֶׁהָלַכְתִּי' לימא בְּעֲרַבְיָא קוֹרִין כָּךְ בְּגַלְיָא קוֹרִין כָּךְ? ונראה לי בס"ד שבא לחזק הדבר שלא נחשוב שהוגד לו זה מפי השמועה אלא הוא הלך לשם וראה שקורין כך. ועוד אפשר הוא הלך למקומות אלו בדבר מצוה ורצה להזכיר זכות המצוה שעשה בהליכתו שם בהבלעה ורמז. והא דהוצרך האי תנא דברייתא למנקט 'אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא' שלשה פעמים דדי לומר אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָלַכְתִּי לַעֲרַבְיָא, הָיוּ קוֹרִין וכו' וּכְּשֶׁהָלַכְתִּי לְגַלְיָא, הָיוּ קוֹרִין וכו' וּכְּשֶׁהָלַכְתִּי לְאַפְרִיקִי, הָיוּ קוֹרִין וכו'? ונראה לי בס"ד דנחת תנא דברייתא זו ללמדנו שלא תחשוב דאמר רבי עקיבא הני תלת מילי בבת אחת בבית המדרש אלא לומר דכל חדא אמר לה בזמן אחר באפי נפשה, ונפקא מינה מזה אם נאמר דאמרם בבת אחת שמע מינה שלא ידע רבי עקיבא מחידוש הלשונות אלא רק תלת אלין כיון דקבצם ואמרם בבת אחת אי הוה ידע עוד היה אומר עוד אבל אם נאמר דכל מילה אמרה בזמן אחר כאשר נזדמן ענין שלה בבית המדרש אפשר דידע עוד ואמרם גם כן בבית המדרש והאי תנא מה דשמע ממנו נקיט ליה בברייתא זו.

לְכַלָּה נִינְפֵי, מַאי קְרָאָה? (תהלים מח, ג) "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ" נראה לי בס"ד נוֹף פירושו מחוז או פלך והנקבה כשנשאת נקראת בַּיִת וזו שהיא כלה כדי לכבדה יותר קורין אותה בשם מחוז או פלך שהוא גדול אלף אלפים יותר מן הבית. או נראה לי בס"ד נִינְפֵי מלשון (תהלים סח, י) 'גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹקִים' שהוא רוצה לומר תזיל ותטיף ואמרו רבותינו ז"ל (כתובות נט:) 'אין אשה אלא לבנים' לכן פותחים פיהם לטובה עליה שקורין אותה נִינְפֵי רוצה לומר תזיל ותטיף בנים, שלא תהיה עקרה שרחמה סגור שאינה מזלת מבטנה בנים, ולכן המחוז או פלך נקראים נוֹף שהם מזילים לעיירות קטנות מיני מאכל ומיני מלבוש. אי נמי קורין אותה נִינְפֵי לשון נוֹף רוצה לומר שתוליד זכרים כי הזכר נקרא נוֹף ד'הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה' (דברים כ, יט) ולכן אמר 'יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ' דבזכר הכל שמחין, מה שאין כן בנקבה הכל עצבין ולה פותחים פיהם לסימן טוב שתוליד זכרים שנקראים נוֹף.