ופירות נטיעה זו אסורים כו' — ואף על פי שאמרנו עלתה לו שנה אם חנטו בה פירות לאחר ר"ה של שנה שלישית מיד עדיין אסורין הן עולמית משום ערלה שאע"פ שר"ה תשרי לנטיעה ט"ו בשבט ר"ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנתה מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט"ו בשבט אבל משם ולהלן אם יחנטו בה פירות דין רבעי עליהם לאכול בירושלים ובט"ו לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החנוטים בה מכאן ואילך לכך הועילו לה ל' שלפני ר"ה שממהר התירה מט"ו בשבט ועד ר"ה:
מנא הני מילי — ששנות ערלה ורבעי נמשכין לאסור פירות החנוטים קודם ט"ו בשבט לאחר שכלו שלשת שני ערלה:
ומטו בה — יש מטין ומכריעין בשמועה זו לאומרה משמיה דרבי ינאי:
ובשנה הרביעית — וי"ו מוסיף על ענין ראשון יהיה לכם ערלים אף בתוך שנה הרביעית:
ובשנה החמישית — תאכלו את פריו מוסיף על ענין רבעי דסליק מיניה:
פעמים שברביעית — כגון אם מיהרו פירותיו לחנוט ברביעית לפני שבט:
ועדיין אסורים משום ערלה — אסורין בהנאה עולמית:
פעמים שבחמישית כו' — כגון פירות שחנטו בה קודם שבט טעונין חלול אבל אם איחרה חניטתה עד לאחר ט"ו בשבט אין בהן איסור:
נימא — הא דקתני לעיל פחות מל' יום לא עלתה לו שנה דלא כרבי מאיר:
עגל בן שנה — דכתיב (ויקרא ט) עגל וכבש בני שנה:
בן בקר — של שמיני למלואים שנאמר (שם) קח לך עגל בן בקר לחטאת:
בן שתים — שנאמר קח לך עגל בן בקר ואיל לעולה תמימים והכי תניא לה בתורת כהנים השוה בן בקר ואיל לעולה תמימים אף בשנים:
פר — אפילו כתב פר בן בקר לא נקרא פר בפחות מג' שנים:
כי קאמר ר"מ בסוף שנים — כגון יום אחד בשנה שלישית שהוא סוף הכשר שנותיו של פר:
אבל בתחילת שנים — כגון שנה ראשונה של נטיעה שהיא תחילת מנין שני ערלה לא אמר:
ומה נדה שאין תחלת היום עולה לה בסופה — שנאמר (שם טו) שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל ז' ולא תאמר מקצת יום שביעי ככולו ותטבול ביום:
סוף היום עולה לה בתחלתה — שאם ראתה סמוך לשקיעת החמה עולה לה יום זה בז' ימי נדה ואינה צריכה למנות אלא ו' והוא ובנדה דאורייתא קאמר שאינה זקוקה לנקיים שלא הצריכה תורה ספירת ז' נקיים אלא לזבה אבל לנדה אפי' ראתה כל ז' ופסקה עם שקיעת החמה טובלת לערב ומיהו עכשיו החמירו בנות ישראל על עצמם להחזיקן בספק זיבות לטעון ז' נקיים בלא דם ואין יום שפוסקת בו עולה לה למנין ז' והרבה טעו בשמועה זו ללמוד מכאן לספור יום שפוסקת בו למנין ז' נקיים שהיו מפרשים סוף היום עולה לה בתחלתה דסוף יום שפוסקת בו עולה לה ראשון לז' נקיים וזו מדת בנות כותיים הוא ששנינו בהן (נדה דף לג.) יום שפוסקת בו סופרת למנין ז':
ה"ג שנים שיום אחד עולה להם בסופו כו' — שנים הקצובין לכל דבר שיום אחד עולה להן בתחלת שנה אחרונה בסוף שנים הקצובות לדבר:
