מסכת ראש השנה דף י״ב עמוד א׳

שינה עליהם כו' לקמן פריך מאי שינה:

היינו דכתיב שני שהרי אייר שני לחדשים:

שני לדין שנגזרה גזירה עליהן בתשרי שלפניו:

הכי גרסינן בשלמא לר' יהושע היינו דשינה דהעלה מזל כימה ביום ועוד שינה לתגבורת מעיינות:

וחמת המלך שככה וסתם חמה רותחת היא כדכתיב וחמתו בערה בו:

חכמי ישראל מונין למבול כר' אליעזר מונין שנות נח ובריאת עולם ושנות הדורות כר' אליעזר מונין מתשרי תחלת השנים ולא משום דסבירא להו בתשרי נברא העולם אלא דתשרי ראש השנה לשנים ובניסן נברא העולם כדקתני:

ולתקופה כרבי יהושע כשמונין תקופת החמה והלבנה מונין מניסן לומר שמניסן נבראו ובתחלת ליל רביעי שמשה חמה בניסן לפיכך אין תקופת ניסן נופלת אלא בד' רביעי היום לפי שלעולם יום ורביע בין תקופת שנה זו לתקופה שכנגדה לשנה הבאה וכן מולדות הלבנה מונין מולד ניסן ראשון בליל רביעי בתשעה שעות ותרמ"ב חלקים:

אף למבול כלומר למנין שנות הדורות מתחילין מניסן למנות ומבול באייר ירד ע"כ משתאמר באחת ושש מאות בראשון שחרבו המים ניסן הוא שהרי משפט דור המבול שנים עשר חדש:

אלא לרבי אליעזר מאי שני ואע"ג דלרבי אליעזר בתשרי נברא העולם דנהי דלענין השנים ראוי למנות ממנו לענין מנין החדשים אין מונין ממנו לקרות מרחשון שני דלחדשים ניסן ראשון:

למבול כרבי אליעזר אע"ג דסבירא להו כרבי יהושע דבניסן נברא העולם מדמונין לתקופה כרבי יהושע מ"מ מונין שנות נח ובריאת עולם ושנות החמה מתשרי משום דתשרי ראש לשנים ולשמיטין וליובלות:

ולירקות ולנדרים ומתניתין דלא קתני לנדרים בהפסק' לא מיירי כדפרישית לעיל (ראש השנה דף ז. בד"ה בהפסקה) גבי ולעיבורים:

תנא דרבנן מדתנן לירקות יותר משאר כל פירות משמע דכל שאר פירות מעשרן דאורייתא וכן משמע בריש מסכת מעשרות בירושלמי דדריש כולהו מקרא חוץ מירקות ומסיק דמעשר ירקות מדבריהם והכי איתא התם עשר תעשר את כל תבואת זרעך כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אין לי אלא תבואה קטנית מנין ת"ל וכל מעשר הארץ מזרע הארץ לרבות זרע שום וגרגיר יכול שאני מרבה זרע לוף העליון זרע כרשין זרע לפת וצנון ושאר זרעוני גנה שאינם נאכלין ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ פרי העץ לרבות כל פירות האילן יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמוני וחרובי גדירה ת"ל מפרי העץ ולא כל פרי העץ ירקות מנין איסי בן עקיבא אומר המעשרות לירקות מדבריהם והכי נמי איתא בירושלמי בסוף חלה רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום מאן אינון הרובים תרגמוניא ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלה בחו"ל ותרומת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש רבי אבא בשם שמואל אומר לא חשו אלא לדגן ותירוש ויצהר רבי אילא בשם שמואל אמר לא חשו אלא לתרומה גדולה בלבד אבל לירקות אפילו לתרומה לא חשו דתני איסי בן עקיבא המעשרות לירקות מדבריהם מכל הני משמע דשאר כל פירות דאורייתא אבל אי אפשר לומר כן דלקמן בפירקין (ראש השנה דף טו:) אמרו מעשר חרובין דרבנן ובפרק כיצד מברכין (ברכות דף לו.) מעשר צלף מדרבנן ובפרק אלו עוברין (פסחים דף מד.) מעשר תבלין דרבנן ואפילו תאנים ורמונים ותמרים דכתיבי בקרא דארץ חטה פטורין מן המעשרות דלא מחייב מדאורייתא אלא דגן ותירוש ויצהר כדאמרינן בפ' מעשר בהמה (בכורות דף נד. ושם) תירוש ודגן דאורייתא שאר מינים מדרבנן ובפרק העור והרוטב (חולין דף קכ: ושם) מקיש משקין דקדשים דתרומת (דגן) תירוש ויצהר אין מידי אחרינא לא וממעט דבש תמרים ויין תפוחים ובריש ביצה (דף ג: ושם) האי תנא תנא דלטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל והא דמשמע בסוף הערל (יבמות דף פא. ושם) דעיגול בעיגולין אינו עולה אי תרומה בזמן הזה דאורייתא אע"ג דלעולם תרומת תאנים דרבנן מ"מ כעין דאורייתא תקון והא דתניא בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף יט:) גבי כהן שעלתה בידו תאנה של טבל דכהן שאכלה לוקה אחת וזר שאכלה לוקה שתים וכן הא דתנן במסכת פרה פ' צלוחית שהניחה וכו' (פי"א מ"ג) גבי דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת דהאוכלה במיתה כל הני לסימני בעלמא ונפקא מינה לתרומה דאורייתא אי נמי מכת מרדות ומיתה לקוברו בין רשעים גמורים והא דאמרינן בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נה.) דדגן מידי דמדגן משמע אפי' קטנית היינו בלשון בני אדם והא דקאמרינן בירושלמי ירקות מדבריהם היינו שאין להם סמך מן הפסוק ואע"ג דבתורת כהנים בסוף פרשת בחקותי ובספרי בפרשת עשר תעשר תניא זרע הארץ לרבות שום ושחלים וגרגר והדר תני מנין לרבות הירקות למעשרות ת"ל וכל מעשר משום דלא משתמע שפיר מקרא לא חשיב ליה אסמכתא גמורה אי נמי ברייתא דאיסי בן עקיבא פליגא:

איידי דחביבא ליה אקדמה ובפ"ק דפאה (משנה ה) תנן לענין פאה האוג והחרובין מדאורייתא לא מחייבי בפאה אלא זיתים וגפנים דכתיבי בקרא כדדריש בפרק הזרוע (חולין דף קלא.) ארבע שבכרם שתים שבאילן כגון זיתים והשתא אי משום דחביבא ליה מילתא דרבנן אקדים אוג וחרובין ליתני זיתים וגפנים לבסוף כדפריך בריש יבמות (דף ג. ושם) ליתנייה לאחות אשה לבסוף והתם שנאן בסירוגין ובאמצע וי"ל דהתם בפאה לא אתא אלא לפרושי אלו שלקיטתן כאחד הלכך לא חייש למתנינהו על הסדר א"נ האחרון אחרון אין לקיטתן כאחד כולי האי כמו הראשון שלפניו ופאה שייך בדבר שלקיטתן כאחד ותני לא זו אף זו:

אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן כר"ש דאמר במתניתין אחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה ותימה דה"מ לשנויי ד"ה ולפרושי מעשרות כגון מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני כדתנן בריש מסכת מעשרות ולעיל נמי בפירקין (דף ד.) גבי בל תאחר קתני מעשרות וקתני נמי בכור ומעשר דהיינו מעשר בהמה ועוד קשיא דאי מהדר לאקשויי אמאי תני מעשרות לשון רבים ברישא ה"ל לאקשויי אירקות דהא תנא ירקות ברישא והדר מעשרות ונראה לי דלאו אברייתא פריך אלא אמתניתין קאי דקתני ולירקות משום מעשרות דהם מדרבנן דליתני מעשר סתם והוה ידענא דבכל מעשר איירי בין בירק בין בדגן ומשני משום דהוה משמע אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן סתם כר' שמעון והדר דייק אמאי תנא ירקות לשון רבים וה"ה דהוה מצי לאקשויי אשמיטין ואיובלות ומה שיכול למצוא טעם מפרש:

ירק הנאגד משיאגד לענין גורנו למעשרות מיתני בפ"ק דמעשרות (משנה ה) אבל לענין חדש וישן תלוי בלקיטה:

משימלא את הכלי בסיפא קתני ואם אינו ממלא את הכלי משילקט כל צרכו:

ואקשינן תוב בשלמא לר"א דאמר מנהג העולם להיות מזל כימה שוקע ביום ועולה בלילה ושינה הקב"ה והעלהו ביום במזרח היינו דאיכא שינוי.

אלא לר' יהושע במאי שינה ופרקינן שהוריד עליהן גשמים רותחין מן השמים שלא כדרך כל הגשמים. מנ"ל שנא' וישוכו המים פי' נחו מרתיחתן.

ת"ר חכמי ישראל מונין למבול והוא חשבון הלבנה מתשרי כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם ולתקופה והוא חשבון השמש כרבי יהושע וחכמי אה"ע מונין אף ללבנה מניסן כר' יהושע ולירקות פיר' תנא מעשר ירק דהוא מדרבנן ופיר' ר"ה שלו תשרי וכ"ש מעשר דגן (ומעשר) [ובברייתא] תנא לירקות ולמעשרות ולנדרים ואוקימנא דלא קתני ירק אלא קתני ולירקות משום דאית תרי גווני ירק בתורת מעשר ירק כדתנן במעשרות פרק א' ירק הנאגד משיאגד פי' מי שדרכו להאגד אגודות משיאגד נגמרה מלאכתו והנה נתחייב במעשר ושאין נאגד משימלא את הכלי. ואיידי דתנא ירקות תנא מעשרות.

ת"ר ליקט ירק כו' ערב ר"ה עד שלא תבא השמש וחזר וליקט נכרי משתבא השמש כו'.

תנא לירקות ולמעשרות ולנדרים ומתניתין דלא קתני לנדרים, משום דבהתחלה מיירי בהפסקה לא מיירי, כדאמרינן לעיל (ראש השנה ז, א) גבי עבורין.

הא דאקשינן ולתני מעשר, וכן נמי הא דאקשינן וליתני ירק. יש מפרשים דאברייתא קאי והכי קאמר, אמאי תני מעשרות לשון רבים ליתני מעשר, ומשני אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה, כלומר לכלול מעשר דגן ומעשר בהמה, ואתיא כר' אלעזר ור' שמעון דסבירא להו באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה. והקשו בתוס', חדא דלמה לן לאוקמי כיחידאה ודלא כהלכתא לוקמה ככולי עלמא ולימא אחד מעשר ראשון ואחד מעשר שני ואחד מעשר עני, וכדתנן ביש מעשרות (פ"א, מ"א) כלל אמרו במעשרות. וברייתא נמי דלעיל (ראש השנה ד, א) גבי בל תאחר קתני מעשרות ואחר כך תנא בכור ומעשר, דאלמא מעשרות דקתני היינו מעשר ראשון ושני ועני. ועוד דאי אברייתא קא מהדר לאקשויי, הוה ליה לאקשויי ברישא וליתני ירק והדר ליקשי מעשר, דהא בברייתא ירקות קדים. ופירש ר"י ז"ל דאמתניתין קא מהדר, כלומר אמאי תני ירקות דהיינו מעשר דרבנן בלחוד ליתני מעשר דכולל הכל בין דאורייתא בין דרבנן, ומשני אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה, כלומר אי תנא הכי הוה אמינא דלכל מעשר קאמר ואפילו מעשר בהמה ודלא כסתמא קאמר, והדר אקשי מכל מקום מתניתין אמאי תני ירקות בלשון רבים ליתני ירק, ואע"ג דקתני שמיטין ויובלות בלשון רבים ולא אקשי, כל היכא דידע דאיכא טעמא קא מקשה ואזיל כדי לגלויי טעמא, והיכא דלא ידע ביה טעמא שתיק מיניה דלאו פירכא רבתי היא.

הא דתנן (מעשרות פ"א מ"ה) ירק הנאגד משיאגד, ואינו נאגד משימלא את הכלי. לאו לחדש וישן דהא אחד בתשרי ראש השנה לירקות, אלא עונת המעשרות קאמר, ולומר דמשיאגד הגיע לעונת המעשר וראוי לעשרו, ואסרו לאכול ממנו אפילו עראי עד שיעשר, והכא, הכי קאמר דירקות דקתני הכא הוא כלל לכל הירקות, ובכלן ראש השנה שלהן בא' בתשרי.

ושאינו נאגד משימלא את הכלי וסיפא דמתניתין (שם), ואם אינו ממלא את הכלי משילקט כל צרכו.

בשלמא לרבי אליעזר היינו דשינה אלא לר׳ יהושע מאי שינה ק״ל והא לר׳ יהושע נמי שינה שנטל ב׳ ככבים מכימה ויש מתרצים דההוא (שינוייא) [שינוי] לר׳ אליעזר נמי איכא ומסתמא כי היכא דלרבי אליעזר איכא שינוי אחרינא בר מהאי ה״נ איכא שינוי אחרינא לר׳ יהושע א״נ דמסתמא כל המשנה יותר ידו על העליונה ועליו סומכין וקושיין לאו למתניתא אלא לר׳ יהושע גופיה. והנכון בעיני יותר דההיא דנטל ב׳ ככבים אע״ג דאיכא שינוי סדרי בראשית לא חשיב כ״כ שינוי שתהא כעין שינוי מעשיהם ובדר׳ אליעזר חשיב שינוי גמור שהמזל עומד ברקיע אלא ששינה דרך מהלכו שהיה דרכו לשקוע ביום ועכשיו עלה וזה כעין שינוי דרכם ושינוי מעשיהם והיינו דמהדרינן דלר׳ יהושע איכא נמי שינוי טבע ודרך שנדונו ברותחין כי המעיינות שדרכן להיות צוננין היו עכשיו רותחין והא דאמרינן לר׳ אליעזר שבמרחשון מעיינות מתמעטין ק״ל והלא במרחשון זמן רביעה הוא וי״ל דאפ״ה לפי שהי׳ עד עכשיו זמן הקיץ ולא היו גשמים ולא הפשרת שלגים נתמעטו המעיינות ונתייבשו ועוד לא חזרו למלואן וכדאמרי׳ התם דאבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי לטבול בנהר לפי שכבר עבר זמן גשמים והפשרת שלגים וריבוי המעיינות אינו אלא מן הגשמים והשלגים ולפיכך [אינן] נמצאות המעיינות בראשי ההרים הגבוהים:

תנא מעשר ירק דרבנן וכו' ולאו למימרא דליכא מדרבנן אלא מעשר ירק דהא כל מעשר אילן דרבנן חוץ מתירוש ויצהר אלא דהא פסיקא ליה לתנא שאין במינו דאורייתא כלל וכל מאי דמשכחת בסיפרא דמפיק מעשר אילן מקראי אינו אלא אסמכתא בעלמא:

ותנא דידן תנא דרבנן וכ״ש דאורייתא פי׳ לאו דוקא וכ״ש דלא שייך בהא כל דכן דבהא לא שייך קולא וחומרא אלא לומר דטפי שמעינן ממאי דקתני דרבנן דינא דאורייתא דמסתמא כל דתקון רבנן מעין דאורייתא תקון מהיכא דהוה שמעינן דרבנן מדאורייתא דהוה ס״ד דדילמא במעשר דרבנן לא תיקנו בו חדש וישן כלל ויש כיוצא בזה בתלמוד וחד מניהו בהמניח מאן דמתני לה ארישא כ״ש אסיפא וההוא כ״ש לאו דוקא כדפרישית התם:

וליתני מעשר א׳ מעשר בהמה וא׳ מעשר דגן וליתני ירק תרי גווני ירק. י״מ דאברייתא קיימינן אמאי קתני מעשרות לשון רבים ליתני מעשר ופרקינן דקתני הכי לכלול מעשר דגן ומעשר בהמה ואתיא כר״א ור״ש דסברי דר״ה של מעשר בהמה בא׳ בתשרי הדר פרכינן וליתני ירק בלשון יחיד אמאי קתני ירקות בלשון רבים ומהדרינן תרי גווני ירק. וא״ת אמאי לא פרכינן הכי במתניתא דלעיל דקתני גבי בל תאחר מעשרות וצדקות בלשון רבים וי״ל דהתם תנא מעשרות לכלול אפילו מעשר שני לבל תאחר דרגלים דלא נימא דבשנה שלישית תלייה רחמנא א״נ דהתם איידי דקתני עולות ושלמים בלשון רבים קתני אידך וא״ת אמאי לא פרכינן הכי אמתניתין דקתני לשמיטין וליובלות בלשון רבים. והנכון דהא דפרכינן הכא לאו קושיא ממש היא דהא ודאי אורחא דתנא הוא בכמה דוכתא למתני הכי בלא שום טעמא אלא דהכא כיון דאיכא טעמא רבה מפרשי׳ לה דרך קושיא ותירוץ. והקשה בתוס׳ לפי׳ זה אמאי פרכינן ממעשרות מעיקרא דהא ירקות קתני מתניתא מעיקרא ותו אמאי פרקינן דקתני מעשרות לכלול מעשר דגן ומעשר בהמה ומוקמי מתניתא כר״א וכר״ש ודלא כהלכתא דסתם לן תנא כר״מ (ליתני) [לשני] דקתני מעשרות לכלול מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני דהא במתניתא דבל תאחר דקתני מעשרות מ״ה תני לה בלשון רבים ולא לכלול בו מעשר בהמה דהא לבתר הכי קתני בכור ומעשר משום מעשר בהמה ולפיכך פירשו הם ז״ל דלאו אמתניתא קיימי׳ אלא אמתני׳ ולא פרכינן אמאי קתני בלשון רבים דהא בכמה דוכתא אשכחן כה״ג ולא פרכינן הכי אלא דהשתא סלקינן ממאי דמסקינן דתנא דדידן תנא דרבנן וכ״ש דאורייתא ועל הא פרכינן דליתני מעשר שהי׳ כולל הכל בין דרבנן ובין דאורייתא ופרקינן דא״כ ה״א דכייל נמי מעשר בהמה ובין מעשר דגן ובין מעשר בהמה קאמר וכר״א וכר״ש והוה סתיר סתמא קמייתא דסתם לן ברישא כר״מ הדר אקשינן כיון דכן ליתני ירק בלחוד אמאי קתני ירקות בלשון רבים ואע״ג דקתני לשמיטין וליובלות ולא דייקינן הכי היכא דידעינן דאיכא טעמא מקשינן לגלויי טעמא והיכא דלא ידעינן בה טעמא לא מקשינן א״נ דהכי פרכינן כיוי שקצר כל כך דלא ליתני כלום במעשרות דאורייתא אמאי קתני בלשון רבים מעשר ירק דרבנן. ואין שיטת רבותי בזה מתחוורת בעיני חדא דלישנא דאחד מעשר בהמה וא׳ מעשר דגן אינו מתיישב יפה לומר דה״א בין מעשר דגן בין מעשר בהמה ותו דלאו קושיא היא דליתני מעשר דהא ודאי ה״א מעשר דאורייתא קאמר בלחוד ותו היכא ה״א דכייל ביה מעשר בהמה כר״א ור״ש כיון דברישא סתם לן כר״מ ואמאי תלינן שיבושא בסתמי בכדי (ועוד) [וע״כ] נראה לפרש כפי׳ הראשון ומאי דמקשי בתוס׳ כי פרכינן דליתני מעשר אמאי לא פרקינן דקתני ליה משום מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני כמתניתא דלעיל דבל תאחר וכדתנן בריש מס׳ מעשרות כלל אמרו במעשרות הא לא קשיא דבשלמא לעיל גבי בל תאחר כיון דמעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני כולן מסגנון [אחד] והשוה אותם הכתוב לענין שנה שלישית מסתמא לענין בל תאחר דרגלים נמי משוה להו תנא אבל הכא דאיירי לענין ר״ה שלהם טפי שייך לומר דמעשר דגן ומעשר בהמה קתני שכתובין שניהן בפסוק עשר תעשר דדרשינן דשני מעשרות הכתוב מדבר וכתיב אתרויהו שנה שנה. והא דמקשי ז״ל אמאי לא פרכינן מירקות מעיקרא מסתבר דאדלעיל קיימי׳ דאמרינן על מתניתא דקתני דרבנן ברישא משום דחביבא ליה והדר קתני דאורייתא ולהכי פרכינן וליתני מעשר כלישנא דקרא דמהדרינן דקתני בלשון דרבים לכלול אף מעשר בהמה והשתא שייך למפרך כיון דלא תני בלשון רבים אלא לכלול ב׳ מיני מעשר דחלוקין אמאי קתני ירקות ופרקינן דהתם נמי איכא ב׳ מינין חלוקין לענין גורן המעשרות כדתנן ירק הנאגד משיאגד ושאינו נאגד משימלא את הכלי. והא דתנן ירק הנאגד לענין חיוב גורן המעשרות הוא כדפרש״י ז״ל וכדפרי׳ דמההיא שעתא הוקבעו לאסור לאכול מהן אפי׳ עראי וכדמוכח בדוכתא שנישנית לענין זה ומ״מ לענין חדש וישן השוום חכמים כדאיתא במתניתא בהדיא וכדפרי׳ תלמודא דלהכי קתני ירקות. והא דתנן ושאינו נאגד משימלא את הכלי מפרש בסיפא דמתניתא שאם אינו ממלא את הכלי האי גרנו משילקט כל צרכו:

ת״ר ליקט ירק כו' קמ״ל דמעשר ירק בתר לקיטה ור״ה שלו תשרי לענין חדש וישן ודקתני חזר וליקט משתבא השמש (לאפוקי דבר) [לאו דוקא בר״ה] תכף שתבא השמש ממש ובשנלקט באיסור שיגג או מזיד או ע״י גוי דהא אמאי תני הכי אלא לומר אחר ר״ה למוצאי י״ט ואגב רישא תני ליה דהא פשיטא דליכא הפרש בין לאחר ר״ה לאלתר או לאחר מכאן:

אע"פ שהירק אחר לקיטתו עשורו כמו שביארנו אין לקיטתו קובעתו ליאסר באכילת ארעי בלא מעשר ואיזה דבר קובעו בכך אם הוא ירק שדרכו ליאגד אגדו קובעו ואם הוא ירק שאין דרכו ליאגד משימלא ממנו את הכלי הוקבע למעשר אחר שביארנו שהירק עישורו הולך אחר לקיטתו ושראש השנה שלו תשרי לקט ירק ערב ר"ה עד שלא תבא השמש וחזר ולקט אחר שבא השמש ואע"פ שלקיטתו בעברה שהרי יום טוב הוא מ"מ עבר ולקט ובתלמוד המערב פרשוה במלקט על ידי גוי ועומד עליהם אין מעשרין מזה על זה שהרי זה ישן וזה חדש ואין מעשרין מן החדש על הישן וכן אם היה ערב ר"ה זה סוף שנה שניה לשמטה ויום ר"ה תחלת שנה שלישית אותה הנלקטת ערב ר"ה מתעשרת מעשר ראשון ומעשר שני ואותה הנלקטת לאחר שבא השמש מתעשרת מעשר ראשון ומעשר עני:

תוס' בד"ה למבול כר' אליעזר כו' שנות נח ובריאת עולם כו' ובד"ה תנא כו' לוף העליון זרע כו' אינון הרובים כו' אבל לירקות אפי' לתרומה לא כו' מקיש משקים כו' דתרומת דגן כו' קציעות הוא דאמר כל דבר כו' ובד"ה איידי דחביבא כו' אלא לפרושי אלו שלקיטתן כו' ובד"ה א' מעשר כו' מעשר סתם והוה כו' כצ"ל:

בגמרא לירקות מאי ניהו מעשר ירק היינו למעשרות הא דפשיטא ליה דלירקות היינו לענין מעשר אע"ג דמשכחת נמי לענין שביעית דר"ה שלו תשרי דמפלגינן בין הנך שנלקטו קודם תשרי לאותן שנלקטו אחר תשרי אלא דלענין שביעית לא הוי שייך כלל למיתני ירקות טפי משאר מיני תבואה ופירות כיון דכולהו דאורייתא אע"כ דעיקר ירקות לענין מעשר איירי משו"ה מקשה שפיר היינו למעשרות. והשתא א"ש נמי האי דלא מקשה מעיקרא ליתני ירק משום דאיכא למימר דהא דקתני לירקות היינו לענין כל הדינין השייכים בירק ל"ש לענין מעשר ל"ש לענין שביעית ואע"ג דקתני לשמיטין י"ל דהיינו לענין לחרוש ולזרוע כפרש"י במתני'. והכא איירי לענין פירות הנלקטים קודם תשרי. אבל לבתר דמשני דקתני דרבנן וכ"ש דאורייתא ומשני נמי דתנא דמתני' לא קתני אלא לדרבנן וא"כ ע"כ דלא איירי כלל משביעית אי מטעמא דפרישית ואי משום דהוי בכלל לשמיטין א"כ מקשה שפיר ליתני ירק כנ"ל לולי שהתוס' לא כתבו כן ועיין עוד בסמוך בלשון התוספת:

בתוס' בד"ה תנא דרבנן כו' משמע דכל שאר פירות מעשרן מדאורייתא עד סוף הדיבור. והרמב"ם ז"ל כתב להדיא בפ"א מהלכות מעשר שני דכל מעשר פירות מדאורייתא ומפרש להא דאמרינן לקמן מעשר חרובין מדרבנן דהיינו בחרובי שיטה וצלמונה דאינן ראויות לאכילת אדם כ"כ ומה שהקשו התוס' ממעשר תבלין דרבנן לענ"ד יש ליישב דבלא"ה כתבו התוספת בפ' בא סימן (נדה דף נ"א) דתבלין שאינן ראוין לאכילה בפני עצמן אלא לטעמא עבידן דלא מחייבי כלל ומפרשו למעשר תבלין דחייב במעשרות דהיינו שומין ובצלים וא"כ בכלל ירקות נינהו דודאי לא מחייבי אלא מדרבנן וההיא דפרק כיצד מברכין ודריש מסכת ביצה יש לפרש במעשר בזמן הזה דמדרבנן וההיא דפרק מעשר בהמה יש לפרש דמעיקרא לא הוה קשיא ליה כלל מאותן הפירות שחייבין מדאורייתא דבהנהו פשיטא ליה דאין מעשרין מחדש על הישן דילפינן מדגן ותירוש אלא עיקר קושיית המקשה מהנהו פירות וירקות דלא מחייבי אלא מדרבנן כגון חרובי שיטה וצלמונה וירקות מנא לן דאין מעשרין מחדש על הישן. ועל זה משני שפיר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וסוגיא דפרק העור והרוטב דקאמר לענין משקין דקדשי בתרומה דהיינו תירוש ויצהר היינו משום דלא אשכחן מדאורייתא בתרומה גופא דשייך במשקין אלא בתירוש ויצהר הוא דאשכחן אבל בשאר מינין לא ואדרבא מאותו סוגיא דפליגי דבי אליעזר ורבי יהושע בשאר משקין משמע להדיא דבאוכלין שייך בשאר פירות והתוס' עצמן הרגישו בזה בפ' מעשר בהמה ונדחקו ליישב ויש לי דרך אחר בזה ואין כאן מקומו שכבר נחלקו אבות העולם בזה ודו"ק:

בד"ה אחד מעשר בהמה כו' ותימא דהוה מצי לשנויי מעשר ראשון ושני ומעשר עני כו' ולעיל נמי בפרקין כו'. ולענ"ד יש ליישב דלענין ר"ה שלהן תשרי פשיטא דכולהו בכלל מעשר נינהו דמ"ש האי מהאי משא"כ לעיל לענין בל תאחר שפיר איצטריך לאשמעינן דבכולהו בעינן ג' רגלים אע"ג דלאו מענין א' הם דמעשר ראשון ללוים ומע"ש אוכל בעצמו בירושלים וקס"ד דלא שייך בכה"ג בל תאחר ואדרבא לכאורה מעשר עני אינו בכלל דהא קיימי עניים ומחייב לאלתר וכה"ג יש לחלק נמי בריש מס' מעשר דאיצטריך לאשמעינן בכולהו האי כללא ומשו"ה משני הכא שפיר דקתני א' מעשר בהמה לאפוקי ממ"ד א' באלול ר"ה למעשר בהמה כנ"ל:

בא"ד וה"ה דהוי מצי לאקשויי משמיטין ויובלות כו' עכ"ל ולכאורה יש ליישב דבשמיטין דעיקר ר"ה לענין מנין שנות שמיטין ויובלות שייך שפיר למיתני לשון רבים משא"כ לענין מעשרות וירקות הוי ליה למיתני למעשר ולירק דומיא דקתני ר"ה לנטיעה דלא קתני נטיעות וקתני נמי באחד בשבט ר"ה לאילן ולא קתני לאילנות כנ"ל. וע"ז משני שפיר דאיצטריך למיתני ירקות דלא תימא דווקא בירקות הנאגדין ר"ה שלהן תשרי שדרך לאגדן קודם ר"ה אבל הנך דקביעות גרנן אינן אלא משימלא את הכלי קס"ד דאין ר"ה שלהן תשרי קמ"ל דכולהו בלקיטה תליא מילתא כנ"ל:

גמרא אלא לר"א מאי שני עיין ברד"ק מ"א ח"ב בשם תרגום יונתן שם דלפני הזמן שיצאו ממצרים היה תשרי חדש ראשון כי בתשרי נברא עולם ומשיצאו ישראל ממצרים ניסן הוא ראש לחדשים ע"ש א"כ מאי פרכינן הכא אלא לר"א מאי שני הא מקודם היה תשרי ראשון לחדש ושפיר קרו למרחשון שני לחדשים: