אקרויה — היו מקרין אותו מקרא זה בחלום ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד שרוצין לעונשן בשמים משום דמכספי ליה:
קבל עליו — רב שימי שתיקותא מלהקשות עוד:
יכול לכל — כלומר יכול אין נותן מטר אא"כ הכל צריכין לו:
ת"ל לאיש — אפילו בשביל אחד:
אי לאיש יכול לכל שדותיו — כלומר אינו יורד עד שהוא צריך לכל שדותיו:
ת"ל שדה — אפי' אינו צריך אלא בשדה אחד:
אי בשדה יכול עד שיצטרך לכל השדה ת"ל עשב — אפילו אינו צריך אלא לעשב אחד (עשב) בשביל ירק אחד יורד עליו מטר:
וסייר — מעיין:
מישרא — ערוגה:
עושה לו חזיז — לכל צדיק הבא בעולם הזה להריק לו גשמים על שדותיו ברישא בעי מאי חזיזים לשון רבים והדר בעי ומאי נינהו חזיזים מאי נינהו דקרי חזיזי:
ה"ג עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא — דתותי עיבא כלפי הארץ:
נהילא — כמו קיטמא נהילא (חולין נא:) שהיא דקה גשמים דקים כקמחא נהילא שהיא דקה הבאין תחילה למטר ואח"כ בא מטר:
אתי מיטרא — גשמים יורדין לרוב ואין פוסקין מהר אבל בא מטר תחילה ומתחילין דקין לבא פוסקין מיד:
מהולתא — שמתחילה יוצא קמח דק ולבסוף סובין גסין:
חריא דעיזי — ריעי של עזים בתחילה יוצאה גסה ולבסוף דקה ופוסק:
דתמרי — דבש עושין מהן:
ובבלאי לא עסקי — כלומר יכולין הן לעסוק תמיד שיש להן מזונות בזול ובלא טורח:
מצערים — בשלשול דאמרו (גיטין דף ע.) תמרי משחנן ומשלשלן:
מלא צנא דסכיני בזוזא — שמתוך שלוקחין אותו בזול אוכלין מהן הרבה ומצערים אותן:
ממימי אוקיינוס — כלומר ממים של מטה ולא ממים של מעלה שנאמר ואד יעלה מן הארץ ששתה בארץ ועלה:
מלוחין הן — ואין תבואה גדילה מהן:
יזקו מטר לאדו — רקיעין מוציאין מים לעבים:
יזקו — כמו יצוקו צק לעם ויאכלו (מלכים ב ד׳:מ״א):
חשרת מים עבי שחקים — העבים מחשרין כלומר משירין המים לארץ:
ללמדך — אקרא דלקמן קאי ואומר מכין הרים לא גרסינן הכא:
ואומר מכין הרים — לא גרסינן הכא:
ואמר רבי יוחנן מעליותיו של מעלה — כלומר ממים העליונים ורבי יוחנן מים העליונים אתא לאשמועינן דאי לאו רבי יוחנן הוי אמינא דהכי קאמר מעליות שהקדוש ברוך הוא עומד בהם הוא משקה אותן למטה ולעולם המים מאוקיינוס:
כרבי יהושע — דאמר ממים העליונים:
ור' אליעזר — אמר לעולם מעליותיו של הקב"ה כרבי יוחנן וכו':
תהומות — מים של מטה כדכתיב תהומות יכסיומו (שמות טו):
