ה"ג בנזיקין הוה — למודם לא היה גדול אלא בסדר נזיקין:
שכובשת ירק בקדירה — במסכת [טהרות] היא בפ' שני (מ"א) גבי ידות מיירי דקיי"ל (עוקצין פ"א משנה א) כל ידות האוכלין אם נגעה טומאה בהן נטמא גם האוכל הצריך לידות דיד מכניס ומוציא כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קיח.) מכל האוכל לרבות הידות וקתני התם אשה שהיא כובשת ירק דידות שלהן טהורין דכשהיא עוצרת אותם הידות משתברות וא"א ליטול הירקות בידות שלהן שנשמט ונפסק האוכל מן היד מחמת כבישה:
כובשת — שול"ץ בלע"ז עוצרת שיצא המשקה שלהן ויבשו דרך אשה בכך כובשת ירק ממים שישתמרו לזמן מרובה:
ואמרי לה — כי מטא לאידך בפרק שני (דעוקצין משנה א) זיתים שכבשן בטרפיהן כתרגומו עלה טרפא (בראשית ח) עלין שלהן דהיינו ידות:
טהורין — העלין והקלחין:
טהורין — הידות להביא טומאה לאוכל דתו לא חזי למהוי בית יד:
הוויות דרב ושמואל — עומק גדול ולא הוה נהירא ליה:
תליסר מתיבתא — שלש עשרה ישיבות איכא בהך מתא דגמרי מסכת עוקצין:
כי הוה שליף חד מסאנא — משום עינוי:
דחזא מידי — חס ושלום בעובדי בישי:
פרצי בריפתא — זורקים אותם זה לזה:
ניעשייה — יעשנו שיצא לחוץ:
אכוספא דתמרי — על כלי מלא תמרים או פסולת של תמרים:
קאימנא אנהר פפא — ההוא יומא דעבד רב יהודה הכי:
חלא — חול:
דסמידא — סולת והן עצמן מוכרין אותו:
אמר להו מעשה נסים כו' — ובמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר טוב ונכון:
דפרזינא — מקום:
אקרון — הקרוני הייתי קורא בחלומי:
נגדא — מלקות:
איפרא הורמיז — כך שמה איפרא חן יופי שדים היה לה:
מאי היא — מאי עביד להו:
אמרה ליה — דכל אימת דבעי מיטרא:
זימנא דמיטרא הוא — ואפילו לא בעו נמי אתי מיטרא:
שלחה ליה לרבא — דרחמא ליה לרבא:
אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם — שהיית מפליא להם נסים:
עד דשפיך מרזבי דציפורי — שקילחו מים מן המרזיבות עד ששוטפין בחוצות ויורדין ושופכין:
לדיגלת — לנהר חדקל:
אשני מטתך — אל תשכב במטתך הלילה:
בסכיני — שרצו שדים להורגו וחתכו את מטתו והיינו דאמרי' בשחיטת חולין בפרק הזרוע (חולין דף קלג.) וליקריוה לרבא רבא נזוף היה לא מצינו לו נזיפה בכל הש"ס אלא בזה המעשה כשביקש הגשמים בתמוז שלא לצורך:
הכי גרסינן ר"פ גזר תעניתא חלש לביה טעים מידי בעא רחמי ולא אתא מיטרא:
אי שריף מר חדא פינכא דדייסא — מלשון שורפה חיה (ע"ז דף כט:) פינכא מלא כף כמו מלחיך פינכי (פסחים דף מט.) דייסא טריי"ס בלע"ז ולחוכא קאמר ליה הכי משום דטעים ברישא והדר בעא רחמי:
רבי חנינא בן דוסא — תנא הוא:
כל העולם כולו בצער — שמבקשין מים לשדותיהן:
בנחת — שאני יושב בביתי ואיני צריך לגשמים לפי שאין לי שדות:
מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול — כשהיה מתפלל תפלה קצרה ביום הכפורים שהיה אומר אל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים דר' חנינא מבטל ליה לצלותיה דכהן גדול שאעפ"כ שמע הקב"ה תפלתו ופסיק מיטרא:
שחונה — חמה כמו חמותי ראיתי אור (ישעיהו מ״ד:ט״ז) תירגם יונתן בן עוזיאל שחינת:
אם שחונה תהא גשומה — כשהיא חמה צריכה הארץ לגשמים מאד ותדיר:
בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו — ולא גרסי' מהר חורב:
קב חרובים מערב שבת לערב שבת — כל השבת היה ניזון בכך חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין:
אקטרתא — דבר שמעלה עשן כקיטור הכבשן:
