מסכת תענית דף כ״ד עמוד ב׳

ה"ג בנזיקין הוה למודם לא היה גדול אלא בסדר נזיקין:

שכובשת ירק בקדירה במסכת [טהרות] היא בפ' שני (מ"א) גבי ידות מיירי דקיי"ל (עוקצין פ"א משנה א) כל ידות האוכלין אם נגעה טומאה בהן נטמא גם האוכל הצריך לידות דיד מכניס ומוציא כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קיח.) מכל האוכל לרבות הידות וקתני התם אשה שהיא כובשת ירק דידות שלהן טהורין דכשהיא עוצרת אותם הידות משתברות וא"א ליטול הירקות בידות שלהן שנשמט ונפסק האוכל מן היד מחמת כבישה:

כובשת שול"ץ בלע"ז עוצרת שיצא המשקה שלהן ויבשו דרך אשה בכך כובשת ירק ממים שישתמרו לזמן מרובה:

ואמרי לה כי מטא לאידך בפרק שני (דעוקצין משנה א) זיתים שכבשן בטרפיהן כתרגומו עלה טרפא (בראשית ח) עלין שלהן דהיינו ידות:

טהורין העלין והקלחין:

טהורין הידות להביא טומאה לאוכל דתו לא חזי למהוי בית יד:

הוויות דרב ושמואל עומק גדול ולא הוה נהירא ליה:

תליסר מתיבתא שלש עשרה ישיבות איכא בהך מתא דגמרי מסכת עוקצין:

אמרי אי משום תורה כלהו תנויי בנזיקין הוה ואנן מתנינן טובא וכי הוה רב יהודה מטי להאשה שכובשת ירק בקדרה. ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן זו היא משנה בעוקצין פ"ב. הוה א' הויה דרב ושמואל קא חזינא הכא כלומר זו קושיא גדולה היא ואנן האידנא מתנינן י"ג מתיבתא בעוקצין אלא מה יעשו פרנסי גדולי הדור שאין דורן יפה:

רב יהודה שלף מסניה למבעי רחמי אמטרא אתחזי ליה חלמא אי שלפת אחרינא מחריב עלמא.

ההוא דבעל כותית נגדיה רב יהודה ומית אכלו ביה קורצי הלשינו עליו שהמית אדם. פי' אכלו קראו עליו מלשינות כדמתרגם קרא בגרון אל תחשוך אכלי. בעא שבור מלכא לצעוריה כו'.

ר' חנינא בן דוסא הוה אזיל באורחא אתא מיטרא אמר רבון העולמים כל העולם בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא כי אתא לביתיה אמר כל העולם בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא אמר רב יוסף מאי אהני צלותא דכ"ג דהוה מצלי ביוה"כ יר"מ שאם תהיה השנה הזאת שחונה תהיה גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים שמתפללין לפסוק המטר הנה ר' חנינא התפלל ופסק המטר.

ועוד היה מתפלל ואל יעדי עביד שלטון מדבית יהודה ואל יהיו עמך בית ישראל צריכין זה לזה לפרנסה:

בכל יום ב"ק יוצאה כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו קב חרובין מע"ש לע"ש:

וכן בארנו ענין האשה שכובשת ירק וזיתים שכבשן בטרפיהן במסכת ברכות פרק ג' בסוף סוגיית המשנה השלישית:

בחמשי של יומא נ"ב ב' בארנו שכשהיה כהן גדול יוצא מבית קדשי הקדשים להקטרתו ובא לו בהיכל היה מתפלל שם תפלה קצרה בנסח זה יר"מ וכו' שאם שנה זו שחונה ר"ל חמה שתהא גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים כלומר שמתפללים שלא ירדו גשמים ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה:

בע"י בזה העמוד יש נוסחאות אחרות קצת ע"ש:

ברש"י בד"ה שכובשת כו' מחמת כבישת הס"ד ואח"כ מה"ד כובשת שול"ץ בלע"ז כו' דרך אשה בכך כובשת ירק ממים כו' העלין והקלחין הס"ד ואחר כך מה"ד ואמרי לה כו' ובד"ה בסכיני שרצו שדים להורגו כו' ובד"ה ה"ג רב פפא כו' שורפה חי פינכא כו' כצ"ל:

גמ' א"ל שני דוכתיך עיין חולין דף קלג ע"א רש"י ד"ה נזוף:

יָהַב עֵינֵיהּ וַהֲוָה כַּפְנָא נראה לי בס"ד הענין היה כך כיון שראה שהם משחקים בלחם שמבזים השפע שנתן הקב"ה לבריותיו רצה להענישם לאלו דוקא למעט פרנסתם ולמנוע שפע הפרנסה מהם וְיָהַב עֵינֵיהּ רוצה לומר עין השכל שלו שעשה כונה הידועה לו בדבר זה למנוע שפע הפרנסה מאלו המבזים את השפע. ואף על פי שהוא כיון רק לאלו, עם כל זה מחמת שהיה אותו זמן קטרוג למעלה על אנשי העיר ההיא ואגפיה נתפשטה כונתו במניעת השפע על כל אנשי העיר ואגפיה ולכך הֲוָה כַּפְנָא ברגע תכף ומיד שלא ירד מטר בעיר ההיא ואגפיה ועלה השער פי שלשה! והחכמים הרגישו בדבר זה והיו יראים לומר לו כך וכך גרמת בכונה שלך! ורצו שתלמידו יוציאו לשוק ויראה בעיניו הכפנא דהוה לכל העיר ואז הוא מאליו ירגיש בדבר זה שגרם בכונתו ההיא כדי שיתקן הדבר, וכן עשה דכאשר ראה נאספים על פסולת תמרים וידע דאיכא כפנא הרגיש דכונתו שכיון למנוע הפרנסה מאותם המזלזלים בפת היתה גרמא למנוע שפע הפרנסה לכל העיר, אז נצטער על זאת שגרם צער ונזק לאנשי העיר כולם ולכך אמר לשמעיה שיחלוץ מנעליו לילך יחף כדי לקבל צער על עצמו ולאו בשביל ירידת הגשם עשה כן דאין חולצין מנעל אלא בגזירת תענית וכאן עדיין לא גזרו תענית וגם לא עמדו בתפלה לבקש רחמים ומשום דהוה חביב קמי קודשא בריך הוא לא רצה השי"ת שיצטער אפילו צער מועט ותכף שלח את אליהו זכור לטוב אליו ומנעו ואמר לו אם יחלוץ השני אז תתהפך ירידת המטר לקללה שיחריב העיר! ובזו ההצעה שכתבתי יתישבו כמה דקדוקים במאמר ויתישב המאמר לנכון בעזרת השם יתברך.

דְּקָא מַיְתּוּ חָלָא וּמַלְיוּנְהוּ לְאַרְבֵּי, וַהֲוָה קִימְחָא דִּסְמִידָא הא דהביא חול והפכוהו לקמח ולא הביאו עפר, לרמוז על זכות רב יהודה כי הצדיק הוא מגין על העולם כחול אשר הוא מגין לעולם מן הים כמו שנאמר (ירמיהו ה, כב) 'אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ' ורמז בזה שבזכות רב יהודה נהפך הרעב לשבע. ועוד נראה לי בס"ד רמז על זכות תורה שבעל פה שהיא שמונה דרגין שהם: כשר ופסול ואסור ומותר וחייב וזכאי וטמא וטהור, שהיה עוסק בה רב יהודה באהבה וחיבה וכמו שנאמר (תהלים קיט, צז) מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, (תהלים קיט, קסה) שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, ולכן שמונה פעמים אהבה כנגד שמונה דרגין הוא עולה מספר ק"ד [13×8=104] ואם תוסיף מספר ק"ד על מספר חול [44] יעלה מספר קמח [148] לכן בזכות רב יהודה נהפך החול לקמח והונח בספינה כי עולם הזה נמשל לספינה וכמו שאמרו המפרשים במאמר רבה בר רב חנה.

שְׁלָם טָב לְרַב טָב מֵרִבּוֹן טָב דְּמִטּוּבֵהּ מֵטִיב לְעַמֵּיהּ נראה לי בס"ד על פי מה שאמר בזוהר הקדוש בהך עובדא דבאו החכמים אצל רשב"י בשביל עצירת גשמים דאין הגשמים יורדין אלא אם כן נעשה זווג עליון במידות למעלה עיין שם, ולזה אמר דְּמִטּוּבֵיהּ אוֹטִיב לְעַמֵּיהּ.

מִי אִיכָּא דְּמַטְרַח קַמֵּי שְׁמַיָּא כּוּלֵּי הַאי קשה וכי רבא עשה לכבוד עצמו דבר זה? והלא אם המלך דברה טוב בעבור כל היהודים שאמרה למלך לא להוי לך עסק בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו עביד להו! והמלך הכחיש בזה והסכים לעשות נסיון בירידת המטר שלא בזמנו וזה הנסיון יהיה בנין אב ויסוד מיוסד שלא להרע ליהודים כלל ועיקר מכאן ולהבא ואינו בשביל רבא לבדו, ואם לא יעלה הנסיון ודאי יצמח רעה חס ושלום לישראל מכאן ולהבא שלא יהיה חושש מגזירות רעות אשר יגזור עליהם, ולמה הוה רתחא על רבא? ונראה לי בס"ד דרבא בקש גשמים מרובין כאשר ירדו בימי שמואל כדי לפרסם הנס ביותר ובשביל קיום הנסיון היה די לירד מטר מעט ולכן הוכיחו אביו מִי אִיכָּא דְּמַטְרַח קַמֵּי שְׁמַיָּא כּוּלֵּי הַאי? רוצה לומר לבקש גשמים מרובים מאד שלא לצורך כי אם רק ליפות הנס לעשותו כאשר היה בזמן שמואל הנביא ע"ה באומרו (תהלים מד, ב) בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ וּבְעֵינֵינוּ לֹא רָאִינוּ, דלכך אָתָא מִטְרָא עַד דְּשָׁפוּךְ מַרְזְבֵי דִּמְחוֹזָא לְדִגְלָת.

קוּם וְאַשְׁנִי מִדּוּכְתִּיךְ, דְּרַתְחֵי עֲלָךְ מִן שְׁמַיָּא נראה לי בס"ד דהמזיקין לא היו שלוחים אליו מן השמים ולא גזרו מן השמים בכך אלא שר השדים כיון דידע דרתחי עליה משמיא אז מאיליו ומעצמו נתגרה בו ושלח חילו להזיק לרבא כי מצד טבען הם רוצים להזיק לצדיקים ורק הם מתייראים מסטרא דקדושה, וכיון דידעו דאיכא רתחא אין להם מורא ופחד אם יזיקו! ומאחר שהם באים מצד בחירתם אין באים להזיק בעוד שבני הבית ניעורים אלא ממתינין עד שישנו בני הבית, ולכך כיון ששכב רבא על מטתו בתחלת הלילה תכף ומיד בא אליו אביו בחלום והגיד לו הדבר הזה יען דהמזיקים לא באו עדיין למטתו מפני שעדיין בני ביתו ניעורים בחדר שישן בו רבא ואמר לו שיקום ממטתו וישנה מקומו ולא חש פן יבואו אחריו המזיקין למקום השני מפני שהשר שלהם לא שלחם אלא לאותו החדר שמטתו של רבא שם והם לא ישנו תפקידם ושליחותם ולא ילכו לחדר אחר, וכן עשה רבא קם במהרה ושינה מקומו והמזיקין ניגשו להזיק אחר שישנו בני הבית ואף על פי שראו המטה רקנית עשו חבלות במטה ושפכו חמתם בה ולא הלכו לחפש אחר רבא כי הם היו שלוחים רק לאותו החדר בלבד.

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּנַחַת וַחֲנִינָא בְּצַעַר נראה לי אמר כן לאו דהקפיד על צערו, אלא רצה שיפסק המטר בדברו ויחזור ויביאנו על ידי תפלתו וכיון שבא על ידי תפלתו יבא ברצון וברכה. ומה שחזר ואמר וַחֲנִינָא בְּצַעַר נראה לי הכונה דשאר עניים אף על פי שאין להם שדות וזרעים עצבים בפסיקת הגשמים מפני יוקר הלחם אך הוא די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת ואינו אוכל לחם ולא אכפת לו ביוקר.

וְלָא יַעְדֵי עָבִיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה, וְאַל יִהְיוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִתְפַּרְנֵס זֶה מִזֶּה. נראה לי בס"ד קישור שני בקשות אלו ביחד, דאיתא בגמרא דברכות (ברכות ג.) שהיו חכמי ישראל באין אצל דוד המלך ע"ה ואומרים לו: אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה! אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה. ואמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי וכו' ואמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד עיין שם. והנה זה תינח אם יש להם מלך דאז יפשטו ידיהם בגדוד ולא יתפרנסו זה מזה מה שאין כן אם הם בגלות שאין להם מלכים מוכרחים להתפרנס זה מזה במה שאפשר? ולזה אמר ולא יַעְדֵי עָבִיד שׁוּלְטָן ואז ממילא לֹא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּרְנֵס זֶה מִזֶּה!

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ נִזּוֹן אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי, דַּיּוֹ בְּקַב חֲרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. יש להקשות חלוקה זו דדי לו בקב חרובין למאי צריכא למימר כי דבר זה ידוע לבני אדם התחתונים? ונראה לי בס"ד דמצינו להראשונים ז"ל שפרשו 'בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי' כלומר בהשביל והצינור שלו וצריך להבין מה טעם יש בזה ומה צורך בו? ונראה לי בס"ד דלפעמים הרבה יזדמן שיהיה קטרוגים רבים על הדור ועל כן כאשר הקב"ה נותן שפע פרנסה לדור כשמתפללין אליו כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא (יואל ב, יג), יעכבו המקטרגים את השפע שלא ירד לתחתונים מחמת קטרוגם בעונותינו הרבים ולכן השי"ת כשירצה להסתיר השפע מן המקטרגים משלשלו לתחתונים בתוך השביל של רבי חנינא בן דוסא כי לכל אחד ואחד יש לו שביל וצינור למעלה וכאשר עושה חסד עם בעל תשובה לקבלו בהסתר שלא ירגישו בו המקטרגים כן יעשה חסד כזה עם העולם בהשתלשלות השפע. והטעם שלא יקטרגו בראותם השפע יורד ברבוי בתוך השביל של רבי חנינא בן דוסא היינו מפני דרבי חנינא בן דוסא היה מסתפק במועט בקצה האחרון שהיה די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת ואם כן לא אכפת להם ברבוי השפע שיהיה תוך השביל שלו מאחר שאין נהנה ממנו כלום! ועוד לא ישימו לב על כל מה שיורד תוך שביל שלו המעט הוא אם רב. ואם לא היה מסתפק במועט היו מקטרגים ושמים לבם על השפע היורד תוך שביל שלו דאף על פי שהוא היה צדיק גמור היו מקטרגים עליו מכח עונות הדור כנודע. וזהו כונת בת קול כל העולם ניזון בתוך השביל של חנינא בני מטעם דחנינא בני די לו בקב חרובין ולכן יהיה הברחה לשפע היורד תוך שבילו מקטרוג המקטרגים והם ודאי אין שומעים דברים אלו.