מסכת כריתות דף ו׳ עמוד ב׳פרק 1 שלשים ושש

תָּנוּ רַבָּנַן: מוֹתַר הַקְּטֹרֶת, אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה, הָיוּ מְפַטְּמִין אוֹתָהּ לַחֲצָאִין. לְפִיכָךְ יָחִיד שֶׁפִּיטֵּם לַחֲצָאִין – חַיָּיב, דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם הַסְּגָן.

אֲבָל שְׁלִישׁ וּרְבִיעַ לֹא שָׁמַעְתִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּכׇל יוֹם מְתַקֵּן בְּמַתְכּוּנְתָּהּ, וְהָיָה מַכְנִיס.

מְסַיַּיע לֵיהּ לְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁפִּטְּמוֹ לַחֲצָאִין – חַיָּיב, דִּכְתִיב: ״וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה״ – כֹּל שֶׁתַּעֲשֶׂה, וְהָא אֶפְשָׁר דְּעָבְדַהּ פְּרָס בְּשַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם.

תָּנוּ רַבָּנַן: הָיוּ מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לְמַכְתֶּשֶׁת פַּעֲמַיִם בְּשָׁנָה, בִּימוֹת הַחַמָּה פְּזוּרָה – שֶׁלֹּא תִּתְעַפֵּשׁ, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים צְבוּרָה – כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּפוּג רֵיחָהּ. וּכְשֶׁהוּא שׁוֹחֵק, אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק, דִּבְרֵי אַבָּא יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן.

וְשָׁלֹשׁ מָנִין יְתֵירִין שֶׁמֵּהֶן כֹּהֵן גָּדוֹל מַכְנִיס מְלֹא חׇפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, נוֹתֵן אוֹתָהּ לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשׁוֹחֲקָן יָפֶה יָפֶה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה, כִּדְתַנְיָא: ״דַּקָּה״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנּוּ הָדֵק״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״דַּקָּה״? כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.

אָמַר מָר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק, אוֹמֵר ״הֵיטֵב הָדֵק, הָדֵק הֵיטֵב״: מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֵׁם שֶׁהַדִּיבּוּר רַע לַיַּיִן – כֵּן הַדִּיבּוּר יָפֶה לַבְּשָׂמִים.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַחַד עָשָׂר סַמְמָנִין נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. אָמַר רַב הוּנָא: מַאי קְרָאָה? ״קַח לְךָ סַמִּים״ – תְּרֵי, ״נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה״ – הָא חַמְשָׁה, וְ״סַמִּים״ אַחֲרִינֵי – חַמְשָׁה, הָא עַשְׂרָה, ״וּלְבוֹנָה זַכָּה״ – חַד, הָא חַד סְרֵי.

וְאֵימָא ״סַמִּים״ – כָּלַל, ״נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה״ – פָּרַט, ״סַמִּים״ – חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – דָּבָר שֶׁקִּיטֵּר וְעוֹלֶה וְרֵיחוֹ נוֹדֵף, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁקִּיטֵּר וְעוֹלֶה וְרֵיחוֹ נוֹדֵף.

וְכִי תֵימָא, אִם כֵּן, לִכְתּוֹב קְרָא חַד פְּרָטָא! לָאיֵי, מִיצְרָךְ צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב ״נָטָף״ הֲוָה אָמֵינָא: מִין אִילָן – אִין, אֲבָל גִּידּוּלֵי קַרְקַע – לָא, מִשּׁוּם הָכִי כְּתַב: ״וּשְׁחֵלֶת״. וְאִי כְּתַב ״וּשְׁחֵלֶת״, הֲוָה אָמֵינָא: גִּידּוּלֵי קַרְקַע – אִין, אֲבָל מִין אִילָן – אֵימָא לָא, מִשּׁוּם הָכִי כְּתַב: ״נָטָף״.

וְחֶלְבְּנָה לְגוּפֵיהּ אֲתָא, מִפְּנֵי שֶׁרֵיחָהּ רַע! אִם כֵּן, מִ״קַּח לְךָ״ נָפְקָא לֵיהּ.

וְאֵימָא: ״סַמִּים״ בָּתְרָאֵי תְּרֵין נִינְהוּ, כְּ״סַמִּים״ קַדְמָאֵי! אִם כֵּן, נִכְתּוֹב ״סַמִּים״ ״סַמִּים״ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וְסוֹף נִכְתּוֹב ״נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה״.

דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנֵי: ״סַמִּים״ – כָּלַל, ״נָטָף שְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה״ – פָּרַט, ״סַמִּים״ – חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – דָּבָר שֶׁקִּיטֵּר וְעוֹלֶה וְרֵיחוֹ נוֹדֵף, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁקִּיטֵּר וְעוֹלֶה וְרֵיחוֹ נוֹדֵף.

אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כְּלָל בִּכְלָל רִאשׁוֹן, וּפְרָט בִּפְרָט רִאשׁוֹן? אָמְרַתְּ לָאו. הָא אֵין לְךָ עָלֶיךָ לָדוּן בְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא בְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן.

אָמַר מָר: אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כְּלָל בִּכְלָל רִאשׁוֹן, וּפְרָט בִּפְרָט רִאשׁוֹן? אָמְרַתְּ לָאו, הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן. מַאי קוּשְׁיָא? הָכִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ: ״סַמִּים״ בָּתְרָאֵי תְּרֵי, כִּי סַמִּים קַדְמָאֵי תְּרֵין! הֲדַר וְשַׁנִּי כִּדְשַׁנִּין, דְּאִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא: ״סַמִּים סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה״.

וּמַאי. ״פְּרָט בִּפְרָט רִאשׁוֹן״? הָכִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ: מִינֵי אִילָנוֹת יָלְפִי מִן נָטָף, וְגִידּוּלֵי קַרְקַע יָלְפִי מִשְּׁחֵלֶת, וְלֵילְפִי נָמֵי מִלְּבוֹנָה זַכָּה, דְּאַיְיתֵי בְּחַד צַד, דְּנֵיתֵי דָּבָר שֶׁרֵיחוֹ נוֹדֵף וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹטֵר וְעוֹלֶה!

הֲדַר אָמַר: אִם כֵּן, נִכְתּוֹב קְרָא לִלְבוֹנָה זַכָּה בְּמִיצְעֵי, וְתֵילַף מִינַּהּ.

אִי כַּתְבַיהּ לְבוֹנָה זַכָּה בְּמִיצְעֵי, הָוַיִין תְּרֵי עָשָׂר! אִם כֵּן, נִכְתּוֹב קְרָא לְבוֹנָה זַכָּה בְּמִיצְעֵי, וְחֶלְבְּנָה לְבַסּוֹף. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִגּוּפַהּ, מָה לְשׁוֹן ״קְטֹרֶת״? דָּבָר שֶׁקּוֹטֵר וְעוֹלֶה.

אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כׇּל תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ תַּעֲנִית, שֶׁהֲרֵי חֶלְבְּנָה רֵיחָהּ רַע וּמְנָאָהּ הַכָּתוּב עִם סַמְמָנֵי קְטֹרֶת. אַבָּיֵי אָמַר: מֵהָכָא: ״וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ״

וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. תָּנוּ רַבָּנַן: הַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִבְהֵמָה וְכֵלִים – פָּטוּר, לְגוֹיִם וּלְמֵתִים – פָּטוּר. בִּשְׁלָמָא בְּהֵמָה וְכֵלִים, דִּכְתִיב: ״עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ״, וּבְהֵמָה וְכֵלִים לָאו אָדָם הוּא. מֵתִים נָמֵי פָּטוּר, דְּכֵיוָן דְּמִית לֵיהּ – מֵת מִיקְּרֵי, וְלָאו אָדָם. אֶלָּא גּוֹיִם, אַמַּאי פָּטוּר? הָא אָדָם נִינְהוּ!

לָאיֵי, דִּכְתִיב: ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״ – אַתֶּם קְרוּיִין ״אָדָם״ וְאֵין הַגּוֹיִם קְרוּיִין ״אָדָם״.

וְהָכְתִיב: ״וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף״! אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא לְאַפּוֹקֵי בְּהֵמָה.

וְהָכְתִיב: ״וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה וְגוֹ׳״! הַהוּא לְאַפּוֹקֵי בְּהֵמָה.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא – כִּדְקָתָנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּסָךְ – יֶשְׁנוֹ בְּבַל יִיסָךְ, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ בְּסָךְ – אֵינוֹ בְּבַל יִיסָךְ.

תַּנְיָא אִידַּךְ: הַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִבְהֵמָה וְכֵלִים, לְגוֹיִם וּמֵתִים – פָּטוּר, לִמְלָכִים וּלְכֹהֲנִים – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר. וְכַמָּה יָסוּךְ וִיהֵא חַיָּיב? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל שֶׁהוּא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּזַיִת. וְהָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פָּטוּר! כִּי פָּטַר רַבִּי יְהוּדָה – גַּבֵּי מְלָכִים וְכֹהֲנִים, גַּבֵּי הֶדְיוֹט מְחַיֵּיב.

רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה בְּמַאי פְּלִיגִי אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּהָא פְּלִיגִי – רַבִּי מֵאִיר סָבַר: ״עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ״ כְּתִיב, וּכְתִיב: ״וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר״, מָה סִיכָה כׇּל שֶׁהוּא – אַף נְתִינָה כׇּל שֶׁהוּא.

וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: יָלְפִינַן נְתִינָה דְּעַל זָר מִנְּתִינָה דְּעָלְמָא, מָה נְתִינָה דְּעָלְמָא כְּזַיִת, אַף נְתִינָה דְּעַל זָר – כְּזַיִת. אֲבָל סִיכָה לְמִימְשַׁח מְלָכִים וְכֹהֲנִים – דִּבְרֵי הַכֹּל כׇּל שֶׁהוּא.

וְאָמַר רַב יוֹסֵף: בְּמַאי פְּלִיגִי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה גַּבֵּי מְלָכִים וְכֹהֲנִים? רַבִּי מֵאִיר סָבַר: ״וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר״ כְּתִיב, וּמֶלֶךְ וְכֹהֵן הַשְׁתָּא זָרִים נִינְהוּ. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: בָּעֵינַן עַד דְּאִיכָּא זָר מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ, וּמֶלֶךְ וְכֹהֵן מֵעִיקָּרָא לָאו זָרִים הָווּ.

אָמַר רַב אִיקָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי: וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּתַנְיָא: