מסכת כריתות דף כ״ח עמוד א׳

לְכִבְשָׂתוֹ, וְהֶעֱנִי. הוֹאִיל וְנִדְחָה – יִדָּחֶה.

אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, שְׁמַע מִינָה תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים. וּקְדוּשַּׁת דָּמִים (נִדְחָה).

וְדָחוּי מֵעִיקָּרָא הָוֵי דָּחוּי.

מֵתִיב רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ קוֹדֶם הַפֶּסַח – תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ פֶּסַח. יָלְדָה זָכָר – יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמָיו פֶּסַח.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב פֶּסַח. שְׁמַע מִינַּהּ, בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָם נִדְחִים!

אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כִּי אָמְרִינַן לְרַבָּנַן (דְ)רַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִדְחִין,

וְהַגְרָלָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. דְּתַנְיָא: מֵת אֶחָד מֵהֶן – מֵבִיא חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּהַגְרָלָה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

אַלְמָא קָסָבַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִידְחִין, וְהַגְרָלָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת.

אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַקִּינִּין מִתְפָּרְשׁוֹת, אֶלָּא אִי בִּלְקִיחַת בְּעָלִים, אִי בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן.

אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: מַאי טַעְמָא דְּרַב חִסְדָּא? דִּכְתִיב: ״וְלָקְחָה שְׁתֵּי תוֹרִים וְגוֹ׳״, ״וְעָשָׂה הַכֹּהֵן וְגוֹ׳״ – אוֹ בִּלְקִיחַת בְּעָלִים, אוֹ בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן.

מֵיתִיבִי: ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״ – הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת, וְאֵין כֹּהֵן עוֹשֶׂה חַטָּאת.

שֶׁיָּכוֹל: וַהֲלֹא דִין הוּא, וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ הַגּוֹרָל – קִידֵּשׁ הַשֵּׁם, מְקוֹם שֶׁיקִּדֵּשׁ הַגּוֹרָל – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּקַדֵּשׁ הַשֵּׁם?

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״, הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת.

קָתָנֵי שֵׁם דּוּמְיָא דְּגוֹרָל: מָה גּוֹרָל לָאו בִּלְקִיחָה וְלָאו בַּעֲשִׂיָּיה, אַף הַשֵּׁם נָמֵי לָאו בִּלְקִיחָה וְלָאו בַּעֲשִׂיָּיה!

אָמַר רַב, הָכִי קָאָמַר: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ הַגּוֹרָל בִּלְקִיחַת בְּעָלִים וּבַעֲשִׂיַּית הַכֹּהֵן – קִידֵּשׁ הַשֵּׁם, אִי בִּלְקִיחַת בְּעָלִים אִי בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן. כָּאן שֶׁקִּדֵּשׁ הַגּוֹרָל שֶׁלֹּא בִּלְקִיחָה וְשֶׁלֹּא בַּעֲשִׂיָּיה – אֵינוֹ דִּין שֶׁיקִּדֵּשׁ הַשֵּׁם, אִי בִּלְקִיחָה אִי בַּעֲשִׂיָּיה?

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״, הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת.

מֵיתִיבִי: מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ עָנִי שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְקִינּוֹ, וְהֶעֱשִׁיר.

אָמַר ״אֵלּוּ לְחַטָּאתִי וְאֵלּוּ לְעוֹלָתִי״ – מוֹסִיף וּמֵבִיא חוֹבָתוֹ מִדְּמֵי חַטָּאתוֹ, וְאֵין מוֹסִיף וּמֵבִיא מִדְּמֵי עוֹלָתוֹ.

וְהָא הָכָא דְּלֵיכָּא לָא לְקִיחָה וְלָא עֲשִׂיָּיה, וְקָתָנֵי: מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִדְּמֵי חַטָּאתוֹ, וְלָא מִדְּמֵי עוֹלָתוֹ!

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: וְתִסְבְּרַאּ מַתְנִיתָא מְתַקַּנְתָּא הִיא, דְּקָתָנֵי ״וְהֶעֱשִׁיר״? וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי – לֹא יָצָא!

אֶלָּא, מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר? שֶׁכְּבָר אָמַר מִשְּׁעַת עֲנִיּוּתוֹ, הָכִי נָמֵי שֶׁכְּבָר אָמַר מִשְּׁעַת הַפְרָשָׁתוֹ.

וּלְרַבִּי חַגָּא אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא דְּאָמַר יָצָא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? תְּנִי: וְאַחַר כָּךְ לָקַח וְאָמַר.

מֵיתִיבִי: מְצוֹרָע עָנִי שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר – יָצָא, עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי – לֹא יָצָא, תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי חַגָּא אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא!

אָמַר לָךְ: שָׁאנֵי גַּבֵּי מְצוֹרָע, דְּמַיעֵט רַחֲמָנָא ״זֹאת״.

אִי הָכִי, אֲפִילּוּ מְצוֹרָע עָנִי נָמֵי שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר – לֹא יָצָא! לָאיֵי, הָא אַהְדְּרֵיהּ קְרָא ״תּוֹרַת״. וְהָתַנְיָא: ״תּוֹרַת״ – לְרַבּוֹת מְצוֹרָע עָנִי שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר יָצָא. יָכוֹל אֲפִילּוּ עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי, שֶׁיָּצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת״.

וְלֵילַף מִינֵּיהּ! אֲמַר קְרָא: ״וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת״. מְצוֹרָע, הוּא דְּעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי הוּא דְּלֹא יָצָא, אֲבָל מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי – יָצָא.

מַתְנִי׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּבָשִׂים קוֹדְמִין אֶת הָעִזִּים בְּכׇל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּבְחָרִים מֵהֶם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קׇרְבָּנוֹ לְחַטָּאת״ – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין.

תּוֹרִין קוֹדְמִין לִבְנֵי יוֹנָה בְּכׇל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּבְחָרִים מֵהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״(תּוֹר וּבְנֵי) [וּבֵן] יוֹנָה אוֹ תוֹר לְחַטָּאת״ – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין.

הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכׇל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁכִּיבּוּד הָאָב קוֹדֵם עַל כִּיבּוּד הָאֵם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״ – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכׇל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּיבִין בִּכְבוֹד אָבִיו.

וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, אִם זָכָה הַבֵּן לִפְנֵי הָרַב – הָרַב קוֹדֵם אֶת הָאָב בְּכׇל מָקוֹם: מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּיבִין בִּכְבוֹד רַבּוֹ.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבַּע צְווֹחוֹת צָוְוחָה עֲזָרָה. צְווֹחָה רִאשׁוֹנָה: הוֹצִיאוּ מִיכָּן בְנֵי עֵלִי, חׇפְנִי וּפִנְחָס שֶׁטִּימְּאוּ אֶת הַהֵיכָל.

צְווֹחָה שְׁנִיָּה: פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיִכָּנֵס יוֹחָנָן בֶּן נִדְבַּאי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּינְקַאי וִימַלֵּא כְּרֵסוֹ מִקׇּדְשֵׁי שָׁמַיִם. אָמְרוּ עַל בֶּן נִדְבַּאי שֶׁהָיָה אוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת