Talmud Builders

    Moed Katan 17b

    Back to index

    English translation — Moed Katan 17b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and set it down in a cemetery, where nobody is found, and sound a thousand, i.e., many, shofar blasts over the course of forty days. That man went and did this. The jug burst and the violent man died. The Gemara asks: What is the reason that shofarot are sounded when a decree of ostracism is pronounced? The shofarot allude to the fact that they extract punishment [ shenifra’in ] from the excommunicated person.

    2The Gemara asks further: What is the reason that broken blasts are sounded on the shofar when the excommunication is pronounced? Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, said: It breaks tall buildings, i.e., a decree of ostracism can harm and break even the high and mighty, as it is taught in a baraita : Rabban Shimon ben Gamliel said: Wherever it says that the Sages set their eyes in anger upon a particular person, it causes either death or poverty.

    3§ It is taught in the mishna: And the nazirite whose term of naziriteship ended on the intermediate days of a Festival, and the leper who needs to purify himself on the intermediate days and must shave his entire body in order to leave his state of ritual impurity and regain his ritual purity, these people are permitted to cut their hair on the intermediate days of the Festival because they were not able to do so on the eve of the Festival. Rabbi Yirmeya raised a question before Rabbi Zeira: Is this allowance limited to the case where they did not have the time to cut their hair before the Festival, as it was prohibited for them to do so beforehand? Or perhaps they may cut their hair even in a case where they had the time to do so beforehand.

    4He said to him: We already learned this in a baraita : With regard to all those about whom the Sages said that they are permitted to cut their hair on the intermediate days of a Festival, they may do so only if they did not have time to cut their hair before the Festival. But if they had time before the Festival began, then they are prohibited from doing so.

    5However, a nazirite and a leper, even if they had the time to do so before the Festival, they are permitted to cut their hair. Why are they granted this special allowance? So that they will not delay bringing their offerings. Both a nazirite and a leper must cut their hair before sacrificing their offerings in completion of their purification process. Therefore, if they are not permitted to cut their hair, they will not be able to sacrifice their offerings at the proper time.

    6In was taught in a baraita : A priest and a mourner are permitted to cut their hair during the intermediate days of a Festival. The Gemara asks: What are the circumstances when the mourner is permitted to do so? If we say that the eighth day of his mourning occurred on the eve of the Festival, then he should have cut his hair on the eve of the Festival, as the more stringent restrictions of his mourning no longer applied. Rather, it must be that we are dealing with a case where the eighth day of his mourning occurred on a Shabbat that was the eve of the Festival, and so he could not have cut his hair on the Festival eve.

    7But if this is the case, he should have cut his hair on Friday, for Rav Ḥisda said that Ravina bar Sheila said: The halakha is in accordance with the opinion of Abba Shaul. If the deceased was buried seven days before the Festival, then not only has the mourner completed the seven-day mourning period, but he is even regarded as having begun the thirty-day mourning period, and so the Festival cancels this thirty-day period of mourning. And the Rabbis concede to the opinion of Abba Shaul when the eighth day of his mourning occurs on a Shabbat that is the eve of the Festival, and they maintain that he is permitted to cut his hair on Friday. Since he is unavoidably prevented from cutting his hair on the eighth day, the Rabbis allowed him to cut it already on the seventh day.

    8The Gemara answers: No, the ruling of the baraita is necessary in the case where the seventh day of his mourning occurs on a Shabbat that is the eve of the Festival. In that case, he certainly cannot cut his hair on Friday because it is only the sixth day of his mourning, and so he is permitted to cut his hair on the intermediate days of the Festival.

    9The Gemara comments: The tanna of the baraita , who permits a mourner to cut his hair during the intermediate days of the Festival, holds in accordance with the opinion of Abba Shaul, who said: The legal status of part of the day is like that of an entire day, and therefore the seventh day counts as both the final day of the seven-day mourning period and the first day of the thirty-day mourning period. From the perspective of the halakhot of mourning, one would be permitted to cut his hair; however since this day is Shabbat, he is unavoidably prevented from doing so, and therefore he is permitted to cut his hair during the intermediate days of the Festival.

    10The tanna of our mishna, on the other hand, who does not mention that a mourner is permitted to cut his hair on the intermediate days of a Festival, holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: We do not say that the legal status of part of the day is like that of an entire day for a mourner. Therefore, he has not yet completed his seven- day period of mourning, and consequently he will not be permitted to cut his hair even after the Festival, until the completion of the thirty-day mourning period.

    11The Gemara continues and asks: The case of this priest, who is permitted to cut his hair during the intermediate days of a Festival, what are the circumstances? If we say that he completed his watch on the eve of the Festival, then he should have cut his hair on the eve of the Festival.

    12The Gemara answers: No, the ruling of the baraita is necessary in the case where one completed his watch during the Festival week itself. The tanna of our mishna holds that since we learned in a mishna ( Sukka 55b): At the year, i.e., the three pilgrimage Festivals, all of the priestly watches share equally in the Festival offerings and in the division of the shewbread among the priests on Shabbat that occurs on the Festival, therefore, he is considered like one whose watch was not completed during the Festival, and he may not cut his hair until after the Festival. And the tanna of the baraita holds that although he belongs also to those other watches serving during the Festival, nevertheless, his own watch was completed before the Festival, and so he is permitted to cut his hair.

    13§ The Sages taught the following baraita : All those about whom it was said that they are permitted to cut their hair on the intermediate days of a Festival because they were unable to do so beforehand, they may similarly cut their hair during the period of their mourning if they had been unable to do so beforehand.

    14The Gemara asks: But isn’t it taught in another baraita : They are nevertheless prohibited from cutting their hair during the period of their mourning? Rav Ḥisda said that Rav Sheila said: When it is taught in the baraita that they are permitted to cut their hair, it is referring to one for whom two periods of mourning applied in succession. In other words, this person was required to practice one period of mourning immediately following another period of mourning, and he is unable to endure the prescribed restrictions for such an extended period.

    15The Gemara asks: If this is referring to a case where his mourning applied in succession, then why specifically does the baraita discuss all those about whom it was said that they may cut their hair? The allowance should apply even to everyone, not only to those who had been unavoidably prevented from cutting their hair in the preceding period, as it is taught in a baraita : If one’s mourning periods applied in succession, one after the other, and his hair grew long and became heavy, he may lighten it by cutting his hair with a razor, and he may wash his garment in water, so that he does not suffer for such a long time without cutting his hair or washing his clothes.

    16The Gemara answers: But wasn’t it said with regard to that baraita : Rav Ḥisda said: When it states that one may cut his hair, it means that he may do so with a razor, but not with scissors? Similarly, when it states that one may wash his clothes, it means that he may launder them with water, but not with neter or soap. Therefore, the baraita teaches that if one had been unavoidably prevented from performing these actions beforehand and then had to observe a double mourning period, he may cut his hair in an ordinary manner, without performing these actions in an altered way. Rav Ḥisda said: That is to say that, generally speaking, a mourner is prohibited from laundering his clothes.

    17The Sages taught the following baraita : Just as the Sages said that it is prohibited to cut one’s hair during the intermediate days of a Festival, so too it is prohibited to cut one’s nails during the intermediate days of a Festival; this is the statement of Rabbi Yehuda, whereas Rabbi Yosei permits cutting nails.

    18And just as the Sages said that a mourner is prohibited from cutting his hair during the period of his mourning, so too he is prohibited from cutting his nails during the period of his mourning; this is the statement of Rabbi Yehuda, whereas Rabbi Yosei permits a mourner to cut his nails.

    19Ulla said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to mourning, but the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the intermediate days of the Festival. Shmuel said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בי קברידלא שכיחי תמן אינשי:

    וקרי ביהכלומר תקע ביה אלפין שיפורי:

    מאי תברילמה תוקעין תקיעה ושברים:

    תברי בתי רמיכלומר שמתא משבר בתים גבוהים:

    בשלא היה להן פנאידדוקא נקט שעלו מטומאתם ברגל לפיכך מגלחין שלא היה להן פנאי לגלח דעדיין לא עלו מטומאתן:

    או דלמא אע"פ שהיה להם פנאיולא גילחו קודם המועד מותרים לגלח במועד:

    שלא ישהו קרבנותיהןבתגלחתן עד לאחר הרגל דנזיר ומצורע אין מביאין קרבנותיהן עד לאחר גילוח כדכתיב בהו קראי הלכך לא קנסינן להו בדלא עבדי מקמי רגל דזימנין דלא עביד קמי רגל ומיאסרי להו במועד נמצא שמשהין הקרבנות ואינן קריבין ביום השמיני בזמנן לפיכך אמרו מגלח במועד דמוטב לקרב זמן הקרבה ולא לאחר:

    איבעי ליה לגלוחי ערב הרגלדתנן מתניתין (לקמץ דף יט.) הקובר מתו שמונה ימים קודם הרגל בטלו ממנו גזרת ל' יום ומותר בגילוח הואיל וכבר התחיל יום אחד מן השלשים וזה הואיל ולא גילח ערב הרגל לא יגלח ברגל:

    בשבת ערב הרגלוהוי אנוס דלא מצי לגלח בשמיני ערב הרגל להכי מגלח ברגל:

    איבעי ליה לגלוחי ערב שבתשהוא שביעי:

    הלכה כאבא שאולדאפילו לא קבר אלא שבעה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים:

    ומודים חכמים לאבא שאולאע"ג דבעו שמונה:

    בשחל שמיני להיות בשבת ערב הרגלדהוי אנוס:

    שמותר לגלח בערב שבתשהוא שביעי:

    האי תנא דברייתאדתני אבל מגלח במועד:

    סבר כאבא שאולדיום שביעי עולה לכאן ולכאן לשבעה ולשלשים וכיון דכבר התחילו שלשים איבעי ליה לגלוחי קודם הרגל אלא דשבת הוי ואנוס הוא להכי מגלח במועד:

    ותנא דידןדתני אלו מגלחין ברגל ולא אבל:

    סבר כרבנן דאמרי לא אמרינן מקצת היום ככולואלא שבעה שלימין בעינן ואכתי לא שלים אבילות דשבעה קודם הרגל ולא הוי אנוס דאפי' לא הוי שבת לא מצי לגלח להכי אינו מגלח במועד:

    דשלים משמרתו ערב הרגלבשבת דלעולם לא שלמה משמרה אלא בשבת:

    איבעי ליה לגלוחי ערב הרגלכלומר בערב שבת שהוא ערב הרגל דהא אמרינן (לעיל מועד קטן דף יד.) אנשי משמר אסורין בגילוח ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת:

    דשלים משמרה ברגלכגון דהוי יום חמישי יום ראשון של רגל דלא מצי לגלח דהוי י"ט ושלים משמרתו בשבת שהוא יום שלישי לרגל:

    תנא דידןדאמר אינו מגלח במועד:

    סבר כיון דתנן בשלשה פרקיםבשלשה רגלים כל המשמרות שוים אכתי כמאן דלא שלים משמרתו דמי ועדיין יש לו חלק באימורי רגלים ולא שלים משמרתו בכל הרגל להכי אינו מגלח ברגל כדתנן אנשי משמר אסורין לגלח:

    ותנא בראדאמר מותרין לגלח:

    אע"ג דשייך בהנך משמרות[שלים] עיקר משמרתו דידיה להכי מותר בגילוח:

    הא אתמר עלההא דתני תכפוהו אבליו מיקל בתער ולא במספרים וקאתי ברייתא דכל הני שמותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלו כשתכפוהו אבליו ומגלח במספרים:

    זאת אומרתמדתני תכפוהו אבליו מכבס כסותו מכלל דשאר אבל אסור בתכבוסת:

    מועד קטן 17 עמוד ב

    1ואחתיה בי קברי, וקרי ביה אלפא שפורי בארבעין יומין. אזיל עביד הכי, פקע כדא ומית אלמא. מאי שפורי שנפרעין ממנו.

    2מאי תברא? אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: תברי בתי רמי. דתניא, אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל מקום שנתנו חכמים עיניהם, או מיתה או עוני.

    3והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו. בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: בשלא היה להם פנאי, או דלמא אף בשהיה להם פנאי?

    4אמר ליה, תנינא: כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד בשלא היה להם פנאי, אבל היה להם פנאי אסורים.

    5נזיר ומצורע, אע"פ שהיה להם פנאי מותרים, שלא ישהו קרבנותיהן.

    6תנא: הכהן והאבל מותרין בגילוח. האי אבל היכי דמי? אילימא שחל שמיני שלו בערב הרגל איבעי ליה לגלוחי בערב הרגל! אלא, שחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל.

    7איבעי ליה לגלוחי ערב שבת, דאמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: הלכה כאבא שאול, ומודים חכמים לאבא שאול בשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בערב שבת!

    8לא צריכא, שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הרגל.

    9תנא ברא סבר לה כאבא שאול, דאמר: מקצת היום ככולו, ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן. וכיון דשבת הוי אנוס הוא.

    10תנא דידן סבר לה כרבנן, דאמרי: לא אמרינן מקצת היום ככולו, ואכתי לא שלים אבילות דשבעה.

    11האי כהן היכי דמי? אילימא דשלים משמרתו ערב הרגל איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל!

    12לא צריכא, דשלים משמרתו ברגל. תנא דידן סבר, כיון דתנן: בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות, באימורי הרגלים, ובחילוק לחם הפנים כמאן דלא שלים משמרתו ברגל דמי. ותנא ברא סבר: אע"ג דשייך בהנך משמרות, משמרתיה מיהא שלימא ליה.

    Baraita

    13תנו רבנן: כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלן.

    14והתניא: אסורים! אמר רב חסדא אמר רב שילא: כי תניא הכא מותרין בשתכפוהו אבליו.

    15אי בשתכפוהו אבליו, מאי איריא כל אלו שאמרו, אפי' כולי עלמא נמי? דתניא: תכפוהו אבליו זה אחר זה, הכביד שערו מיקל בתער, ומכבס כסותו במים.

    16הא אתמר עלה, אמר רב חסדא: בתער ולא במספרים, במים ולא בנתר ולא באהל. אמר רב חסדא: זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת.

    Baraita

    17ת"ר כשם שאמרו אסור לגלח במועד, כך אסור ליטול צפורנים במועד, דברי ר' יהודה. ורבי יוסי מתיר.

    18וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו, דברי רבי יהודה. ורבי יוסי מתיר.

    19אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל, והלכה כרבי יוסי במועד. שמואל אמר:

    Tosafot

    שלא ישהו קרבנותיהןאע"ג דתגלחת דנזיר לא מעכבא. מכל מקום רגיל הוא לגלח דמצוה הוא לגלח ולשלוח שערו תחת הדוד:

    כשחל שמיני בשבתכגון שמע שמועה בשבת דקבורתו לא היה בשבת ובירושלמי מוקי לה כשגררתו חיה ונתייאשו לבקש דמונין לו משעה שנתייאשו:

    ותנא דידן סבר לה כרבנןואין להקשות מ"מ יגלח ע"ש כמו חל שבעה שלו בערב שבת ערב הרגל דשרו רבנן לגלח ואע"ג דלית להו מקצת היום ככולו באבילות דהתם נשלם האבילות קודם יו"ט אע"ג דמגלח קודם שנשלם דהא לית להו מקצת היום ככולו באבילות והכא מיהא אית להו משום כבוד יו"ט דאשכחן (יומא דף ו:) בזב וזבה דהויא מקצת היום ככולו אבל כשיש עדיין ימי אבילות לא אבל תימה דהיכי אסרינן מהאי דלא תני מתניתין האבל והכהן מותרים לגלח משום דלית ליה פנאי והא מיבעיא לעיל (מועד קטן דף יד.) באבדה לו אבידה ולא פשיט מדלא תני לה דאיכא למימר תנא ושייר כמו כן הני תני ושייר ויש לומר כיון דאשכחנא פלוגתא דאבא שאול ורבנן באבל אית לן למימר דתנא דמתני' וברייתא בהכי פליגי וכיון דבאבל פליגי בכהן נמי פליגי:

    זאת אומרת אבל אסור בתכבוסתוא"ת פשיטא דהא אפי' שאר מלאכות אסור וי"ל משום דקתני לקמן (מועד קטן דף כא.) אלו דברים שאבל אסור בהן ולא קתני תכבוסת אי נמי תכבוסת (חייב) קאמר:

    ה"ג ושמואל אמר הלכה כר' ' יוסי בזו ובזו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. וא"ת בעירובין (דף מו. ושם) דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואמר נמי הלכה כרבי יוחנן בן נורי ומקשה התם תרתי למה לי כו' וי"ל איצטריך הכא לאפוקי מדעולא וא"ת וכיון דאית ליה לשמואל רבי יהודה ור' יוסי הלכה כרבי יוסי כדאמרינן פרק מי שהוציאוהו (שם:) למה ליה למימר הכא הלכה כרבי יוסי וי"ל לאפוקי מדעולא ואעולא לא קשיא מידי מהתם דהיכא דאתמר אתמר כדאמר התם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וכד הוה עייל לביתיה הוה שרי ליה ברישא והדר שרי לנפשיה.

    אמר רב פפא תיתי לי דלא שמיתנא צורבא מרבנן מעולם כי הא דבני מערבא מימנו אנגידא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמותיה אלא מכסין אותו. מאי שמתא. רב אמר שם מיתה כלומר מיתה בה ושמואל אמר שם תהא כלומר שם תיתי כדכתיב ובאה אל בית הגנב וגו'. אמר אבוה דשמואל ומהניא כי טחיה בתנורא כלומר אינה יוצאה משם לעולם. ופליגא דר"ל דאמר כשם שנכנס ברמ"ח איברים כדכתיב והיית חרם. חר"ם בגימטריא רמ"ח הוי כך יוצאה ברמ"ח איברים שנאמר ברוגז רחם תזכור. רח"ם בגימטריא רמ"ח הוי. אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבתא והיא דידה עבדה ההוא כלבא דהוה אכיל מסאני דרבנן ולא הוה ידעי מאן דעבד הא מלתא ושמתו ליה ואתלי נורא בגנובתיה ואכלתיה ההוא אלמא דהוה מצער ההוא צורבא מרבנן כו'. והאידנא נמי מאן דבעי הכי כרב יוסף רשאי. מאי שיפורא אמר רבא שנפרעין ממנו מאי תברי תברי בתי. תניא אמר ר' שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני: ירושלמי ריב"ל זמין ליה לחד בר נש ג' זימני ולא אשגח ביה אמר אילולי דלא חרמית ב"נ מן יומא הוינא מחרים ליה. שעל כ"ד דברים מנדין על כבוד הרב וזה אחד מהן שנא' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וכתיב ביה יבדל מקהל הגולה. א"ר יצחק אית סגי מינהון מבדרן במתני'. בתעניות (דף יט) שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה נידוי שאילו לא נגזרה גזרה בשני אליהו כו'. בר"ה (דף כא) שלח לו ר"ג כל המעכב את הרבים מעשות מצוה צריך נידוי בפסחים (דף נג) אילמלי תודוס אתה גוזרני עליך נידוי. תנא את מי נידו את אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים. הדא אמרה המפקפק אפי' בדבר מדברי סופרים צריך נידוי. בעדיות דכמה השקוה מהו דכמה. דכוותה. פי' גרים שכמותה השקוה. כלומר גינה שמעיה ואבטליון ונידוהו ומת בנדויו וסקלו את ארונו הדא אמרה המבזה זקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי א"ר יוסי נמנו וגמרו לכשיחזור מקרבין אותו. אמתא חזא לחד ספר מהי ינוקא יותר מן צרכיה אמרה יהא ההוא גברא מוחרם. שאלו לר' אחא ואמר צריך למיחש על גרמיה הדא אמרה העושה דבר שלא כשורה צריך נידוי. ר' יעקב בן אביי בשם רב ששת נמנו באושא שלא לנדות זקן [ואתייא כי הא דאמר שמואל בשם ר'] (בר) אבהו דאמר זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך. וזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו נוהגין בו קדושת הארון ששימש הלוחות. ר' חייא בש"ר יוחנן זקן שנידה לעצמו אפי' כהלכה אין נידויו נידוי. בימי ר' ירמיה אתת עקא על טבראי שלח בעי מנרתא דכספא גבי ר' יעקב ב"ר אבון שלח ליה עדיין לא שב ר' ירמיה מרעתו ובקש לנדותו. וא"ל ר' חייא בר יצחק עטושיא שמעתי שאין מנדין זקן אא"כ עשה כירבעם בן נבט וחביריו שהעמידו עגלים.

    אמר ליה מי שאמר דכמה השקוה ונידוהו כירבעם בן נבט עשהונדון אילין לאילין. וחששו אילין לאילין. וצרכין למשתריא אילין מן אילין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 17b

    Moed Katan 17b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 372 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בי קברי דלא שכיחי תמן אינשי:

    וקרי ביה כלומר תקע ביה אלפין שיפורי:

    מאי תברי למה תוקעין תקיעה ושברים:

    תברי בתי רמי כלומר שמתא משבר בתים גבוהים:

    בשלא היה להן פנאי דדוקא נקט שעלו מטומאתם ברגל לפיכך מגלחין שלא היה להן פנאי לגלח דעדיין לא עלו מטומאתן:

    או דלמא אע"פ שהיה להם פנאי ולא גילחו קודם המועד מותרים לגלח במועד:

    שלא ישהו קרבנותיהן בתגלחתן עד לאחר הרגל דנזיר ומצורע אין מביאין קרבנותיהן עד לאחר גילוח כדכתיב בהו קראי הלכך לא קנסינן להו בדלא עבדי מקמי רגל דזימנין דלא עביד קמי רגל ומיאסרי להו במועד נמצא שמשהין הקרבנות ואינן קריבין ביום השמיני בזמנן לפיכך אמרו מגלח במועד דמוטב לקרב זמן הקרבה ולא לאחר:

    איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל דתנן מתניתין (לקמץ דף יט.) הקובר מתו שמונה ימים קודם הרגל בטלו ממנו גזרת ל' יום ומותר בגילוח הואיל וכבר התחיל יום אחד מן השלשים וזה הואיל ולא גילח ערב הרגל לא יגלח ברגל:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 17b · Sefaria

    Tosafot

    שלא ישהו קרבנותיהן אע"ג דתגלחת דנזיר לא מעכבא. מכל מקום רגיל הוא לגלח דמצוה הוא לגלח ולשלוח שערו תחת הדוד:

    כשחל שמיני בשבת כגון שמע שמועה בשבת דקבורתו לא היה בשבת ובירושלמי מוקי לה כשגררתו חיה ונתייאשו לבקש דמונין לו משעה שנתייאשו:

    ותנא דידן סבר לה כרבנן ואין להקשות מ"מ יגלח ע"ש כמו חל שבעה שלו בערב שבת ערב הרגל דשרו רבנן לגלח ואע"ג דלית להו מקצת היום ככולו באבילות דהתם נשלם האבילות קודם יו"ט אע"ג דמגלח קודם שנשלם דהא לית להו מקצת היום ככולו באבילות והכא מיהא אית להו משום כבוד יו"ט דאשכחן (יומא דף ו:) בזב וזבה דהויא מקצת היום ככולו אבל כשיש עדיין ימי אבילות לא אבל תימה דהיכי אסרינן מהאי דלא תני מתניתין האבל והכהן מותרים לגלח משום דלית ליה פנאי והא מיבעיא לעיל (מועד קטן דף יד.) באבדה לו אבידה ולא פשיט מדלא תני לה דאיכא למימר תנא ושייר כמו כן הני תני ושייר ויש לומר כיון דאשכחנא פלוגתא דאבא שאול ורבנן באבל אית לן למימר דתנא דמתני' וברייתא בהכי פליגי וכיון דבאבל פליגי בכהן נמי פליגי:

    זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת וא"ת פשיטא דהא אפי' שאר מלאכות אסור וי"ל משום דקתני לקמן (מועד קטן דף כא.) אלו דברים שאבל אסור בהן ולא קתני תכבוסת אי נמי תכבוסת (חייב) קאמר:

    ה"ג ושמואל אמר הלכה כר' ' יוסי בזו ובזו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. וא"ת בעירובין (דף מו. ושם) דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואמר נמי הלכה כרבי יוחנן בן נורי ומקשה התם תרתי למה לי כו' וי"ל איצטריך הכא לאפוקי מדעולא וא"ת וכיון דאית ליה לשמואל רבי יהודה ור' יוסי הלכה כרבי יוסי כדאמרינן פרק מי שהוציאוהו (שם:) למה ליה למימר הכא הלכה כרבי יוסי וי"ל לאפוקי מדעולא ואעולא לא קשיא מידי מהתם דהיכא דאתמר אתמר כדאמר התם:

    Tosafot on Moed Katan 17b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וכד הוה עייל לביתיה הוה שרי ליה ברישא והדר שרי לנפשיה.

    אמר רב פפא תיתי לי דלא שמיתנא צורבא מרבנן מעולם כי הא דבני מערבא מימנו אנגידא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמותיה אלא מכסין אותו. מאי שמתא. רב אמר שם מיתה כלומר מיתה בה ושמואל אמר שם תהא כלומר שם תיתי כדכתיב ובאה אל בית הגנב וגו'. אמר אבוה דשמואל ומהניא כי טחיה בתנורא כלומר אינה יוצאה משם לעולם. ופליגא דר"ל דאמר כשם שנכנס ברמ"ח איברים כדכתיב והיית חרם. חר"ם בגימטריא רמ"ח הוי כך יוצאה ברמ"ח איברים שנאמר ברוגז רחם תזכור. רח"ם בגימטריא רמ"ח הוי. אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבתא והיא דידה עבדה ההוא כלבא דהוה אכיל מסאני דרבנן ולא הוה ידעי מאן דעבד הא מלתא ושמתו ליה ואתלי נורא בגנובתיה ואכלתיה ההוא אלמא דהוה מצער ההוא צורבא מרבנן כו'. והאידנא נמי מאן דבעי הכי כרב יוסף רשאי. מאי שיפורא אמר רבא שנפרעין ממנו מאי תברי תברי בתי. תניא אמר ר' שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני: ירושלמי ריב"ל זמין ליה לחד בר נש ג' זימני ולא אשגח ביה אמר אילולי דלא חרמית ב"נ מן יומא הוינא מחרים ליה. שעל כ"ד דברים מנדין על כבוד הרב וזה אחד מהן שנא' וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וכתיב ביה יבדל מקהל הגולה. א"ר יצחק אית סגי מינהון מבדרן במתני'. בתעניות (דף יט) שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה נידוי שאילו לא נגזרה גזרה בשני אליהו כו'. בר"ה (דף כא) שלח לו ר"ג כל המעכב את הרבים מעשות מצוה צריך נידוי בפסחים (דף נג) אילמלי תודוס אתה גוזרני עליך נידוי. תנא את מי נידו את אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים. הדא אמרה המפקפק אפי' בדבר מדברי סופרים צריך נידוי. בעדיות דכמה השקוה מהו דכמה. דכוותה. פי' גרים שכמותה השקוה. כלומר גינה שמעיה ואבטליון ונידוהו ומת בנדויו וסקלו את ארונו הדא אמרה המבזה זקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי א"ר יוסי נמנו וגמרו לכשיחזור מקרבין אותו. אמתא חזא לחד ספר מהי ינוקא יותר מן צרכיה אמרה יהא ההוא גברא מוחרם. שאלו לר' אחא ואמר צריך למיחש על גרמיה הדא אמרה העושה דבר שלא כשורה צריך נידוי. ר' יעקב בן אביי בשם רב ששת נמנו באושא שלא לנדות זקן [ואתייא כי הא דאמר שמואל בשם ר'] (בר) אבהו דאמר זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך. וזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו נוהגין בו קדושת הארון ששימש הלוחות. ר' חייא בש"ר יוחנן זקן שנידה לעצמו אפי' כהלכה אין נידויו נידוי. בימי ר' ירמיה אתת עקא על טבראי שלח בעי מנרתא דכספא גבי ר' יעקב ב"ר אבון שלח ליה עדיין לא שב ר' ירמיה מרעתו ובקש לנדותו. וא"ל ר' חייא בר יצחק עטושיא שמעתי שאין מנדין זקן אא"כ עשה כירבעם בן נבט וחביריו שהעמידו עגלים.

    אמר ליה מי שאמר דכמה השקוה ונידוהו כירבעם בן נבט עשה ונדון אילין לאילין. וחששו אילין לאילין. וצרכין למשתריא אילין מן אילין:

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 17b · Sefaria

    Ritva

    בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא עד כדי שלא ישהו קרבנותיה פי' ואע"ג דהשתא דשרי' לאו איכא חששא שישהו גלוחן עד המועד וישהו קרבנותיהם אפי' הכי ניחא לן דאינהו לשהו מנפשייהו ולא שנשהה אנו אותן בידים והיינו מאי דהוה אמרי' לעיל אבל העולה מטומאתו לטהרתו ניחוש שמא ישהו קרבנותיה' קמ"ל כלומר קמ"ל דמוטב שישהו הם ולא נשה' אנן:

    ומודי' חכמי' לאבא שאול דכשחל שמיני שלו להיות בשבת והוא ערב הרגל שמותר לגלח בע"ש. פי' אע"פ שהוא ז' לאבלו דאע"ג דלית להו לרבנן מקצת ז' ככלו ובעלמא אם חל ז' של ע"ש הרגל אסור לספר שאין הרגל מספיק הכא מודו דכיון דשמיני שלו בערב הרגל ואלו היה חול היה מגלח עליו ז' כח' משום דאונס בשמיני ואומרים בז' מקצת היום ככולו וזה הכלל בידינו לעולם אין רגל מפסיק אלא אבילות שחל עליו קודם הרגל ולפי' כשבא הרגל תוך ז' מפסיק הרגל אבילות ז' או בג' ימים לרבנן או בשעה א' לאבא שאול דהלכתא כוותיה אבל אבילות למד אינו מפסיק וכשהיה ח' שלו קודם הרגל מפסיק אפי' אבלות למד שכבר נהג בו יום ח' אבל כשהרגל בח' שלו וערב הרגל הוא ז' בזה נחלקו דלרבנן כיון דלית להו מקצת היום לכלו ה"ל ז' כלו מגזרת ז' וכיון שלא נהג כלל בגזיר' למד קוד' הרגל אין הרגל מפסיקו אבל לאבא שאול מקצת ז' ככלו ופסק אבלות ז' במקצתו ומקצתו האחר היא מגזר' למד ולפי' הרגל מפסיק אף גזרת למד והלכתא כאבא שאול כדאי' לקמן ובזה ישוב שמועתינו \

    והא דאמרי' דתנא דמתני' סבר לה כרבנן כו' פי' משום דלא קתני בהאבל הזה אינו מגלח במועד דאלו ס"ל כאבא שאול למה לא יגלח במועד אי מדין אבלות הרי רגל מפסיקו לאבא שאול אי משום איסור מועד כיון דז' שלו שהוא ערב הרגל שבת היה הרי לא היה לו פנאי לגלח ואנוס הוא וק"ל ודילמא כאבא שאול ס"ל ואבל זה מגלח במועד ואע"ג דלא קתני ליה לאו ראיה היא דהא קתני כל שמגלחי' ונקט מקצתייהו דאי ס"ד דדוקא קתני מאי האי דמיבעיא לן בריש פרקי' גבי אומן שאבדה לו אבדה פשי' דאינו מגלח מדלא קתני לה כך הקשו בתוספות וקושיא גדולה היא והנכון בעיני דלעול' מנינא דמתני' לאו דוקא ומי' אלו ס"ל דאבל זה מגלח לא סגיא דלא למתנייה דמידי דאבל מעקר מכילתן היא וכדקתני ליה גבי מי שהפך את זיתיו לאשמועי' דס"ל כאבא שאול וכיון דלא תני ליה ודאי לית ליה דאבא שאול:

    האי כהן ה"ד אלימא דשלים משמרתו ערב הרגל איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל. פי' דשלים משמרתו בכניס' ערב הרגל כגון שהיה יום א' בשבת ערב הרגל ושלמות המשמרת בשבת שלפניו כי כל המשמרות מתחדשות בשבת וכיון דכן פושע הוא דה"ל לגלוחי יום א' פי' שהוא ערב הרגל:

    ואלא דשלים משמרתו ברגל פי' בכניסת הרגל כי הרגל יום א' בשבת תנא דידן סבר דלא חשיב שלימו' משמרתו ביום כיון שכל המשמרות יש להם ברגלים חלק' בלחם הפני' ובאימורי הרגלים הוה לן כאלו נמשכה משמרתו של זה כל הרגל וקיימא לן דכהן אסור לגלח במשמרתו ואע"ג דבה' מותר מפני כבוד השבת ואי מקלע יום ה' במועד יהא מותר לגלח מ"מ משום חד יומא לא מצי למתני שיהא כהן מותר לגלח וא"ת ואפי' תימא דלא שלימה משמרתו למה יהא אסור לגלח דהאי טעמא דאנשי משמר אסורי' לספר בימי משמרתן אינו אלא כדי שלא יפשעו ויכנסו למשמרתן כשהן מנוולי' וכדאיתא בריש פרקין ובהאי ליתא לההוא טעמא וי"ל דאפי' הכי לא פליג רבנן:

    ותנא ברא סבר דאע"ג דשייך בהנך משמרות משמרה דידה שלימה ליה וכיון דכן מותר הוא לגלח במועד כיון שאינה משמרת שלו והקשה רש"י ז"ל דנהי דמדין משמרתו מותר לגלח כדאמרן משום דשלימ' משמרתו מ"מ יהא אסור מדין מועד שהרי היה לו פנאי קודם המועד בשבוע שעברה דקיימא לן ובה' מותרין מפני כבוד השבת ותרץ הוא ז"ל דההוא אכבוס קאי ולכבס להניח עד השבת אבל לגלח בה' אינו כבוד שבת וכההי' דאמרי' גבי ט' באב ובה' מותרין מפני כבוד השבת ואמרי' עלה דהיינו לכבס ולהניח דאלו לכבס וללבוש מאי כבוד שבת איכא ואינו נכון דגבי כבוס שלבש אותו בה' ודאי ליכא כבוס שבת שהוא מתלכלך קודם אבל בגלוח ודאי כבוד שבת איכא כשהוא מגלח בה'. ועוד יגלח ביום ו' שהוא ודאי מפני כבוד שבת דהא ודאי ה' דהכא לאו דוקא כי ההיא בט' באב דהוי דוקא דהתם הוא משום דיום ו' ט' באב. ובתוספות פי' דודאי אם חל הרגל יום א' אסור לגלח במועד לדברי הכל דהא היה לו פנאי בה' ובו' והכא שלימות משמרה דאמרי' לאו שלימות ממש אלא כדשלמה ליה לענין איסור גלות ודאמרי' דשלימ' משמרתו ערב הרגל כגון שהיה ערב הרגל יום ס' דקיימא לן בה' מותרין ודאמרי' דשלימא ליה ברגל כגון שהיה הרגל יום ה' ממש ולא היה לו פנאי לגלח באותו שבוע כלל וא"ת ואליבא דתנא דידן נהי דסבר דלא חשיב דשלימ' משמרתו מפני שיש לו חלק באמורי הרגלים ולחם הפנים מ"מ הרי הרגל ביום ה' והוי י"ט ו' חולו של מועד והוא מותר לגלח בו דאי משום מועד אנוס הוא ואי משום משמרה הא אמרי' דבה' מותרי' מפני כבוד השבת וכ"ש בו' כדאמרן. וי"ל דאין ה"נ ומשום התר יום א' לא מצי למתנייה בהדי אידך דקתני שמגלחי' בכל המועד:

    דתניא תכפוהו אביליו פי' שבאו עליו אבלות רצופין עד שנתנוול:

    הכביד שערי מיקל בתער כו' וקס"ד דתער ובמים כדרכו אמרי' ופרקי' דההיא ע"י שנוי כדאמר רב חסדא שמגלח ראשו בתער שאינו דרך ומכבס כסותו במים צוננין ולא בנתר ולא בחול וכי אמרי' באידך שיצא מבית האסורי' וחביריו ותכפהו אביליו היינו שהן מותרין כדרכן ולא שנוי וכיון דקתני מכבס שמעי' דאפי' בתוך ז' מיירי דהא איסור תכבוסת מאבילות ז' הוא ואין אבלות למד אלא תספורת וגיהוץ ונשואין וכניס' משתה:

    5 more comments on this page.

    Ritva on Moed Katan 17b · Sefaria

    Meiri

    כל אלו שאמרנו במשנה שרשאין לגלח בחולו של מועד דוקא בשלא היה להם פנאי לגלח מערב יום טוב אבל אם היה להם פנאי לגלח ולא גלחו אסורים חוץ מהנזיר והמצורע שאע"פ שהיה להם פנאי לגלח ולא גלחו מותרין שלא ישהו קרבנותיהם שהמצורע אין קרבנות שלאחר ספירו באין עד שיגלה והנזיר אע"פ שמביא קרבנותיו אחר ששלמו ימי נזירותו קידם גלוח מ"מ צריך הוא לגלח עם הבאת קרבנותיו שהרי צריך להשליך שערו תחת הדוד:

    כבר ידעת שהרגל מפסיק אותו אבלות שהוא מוצא בו את האבל ר"ל שאם הוא מוצאו בתוך שבעה מפסיקו מאבלות שבעה ונשאר באיסור גלוח וכבוס שהוא אבלות ל' ואם מוצאו בתחלת שלשים מפסיקו מאבלות ל' וכבר ביארנו שכל שיכול לגלח מערב הרגל אינו יכול לגלח בתוך המועד מעתה אבל שחל שמיני שלו ערב הרגל הרי הרגל מפסיקו מאבלות שלשים הואיל וכבר התחיל בו ורשאי לגלח מערב יום טוב ולא עוד אלא אפי' חל שביעי שלו ערב הרגל הרי שביעי זה מקצתו ככלו ונחשב לסוף שבעה ולתחלת ל' ונמצא רגל מוצאו באבלות ל' ומפסיקו ומגלח בשביעי ואם לא גלח הואיל והיה לו פנאי אסור לגלח במועד ומעתה כל שחל שמיני בשבת ערב הרגל היה יכול לגלח בשביעי ואם לא גלח אסור לגלח במועד חל שביעי בשבת ערב הרגל הרי רגל מפסיק אבלות שלשים הואיל ומקצת שביעי ככלו אלא שלא יכול זה לגלח שהרי שבת היה ובששי אי אפשר לו לגלח הילכך אנוס הוא ורשאי הוא לגלח בחולו של מועד:

    ולענין ביאור מיהא שמא תאמר היאך איפשר שיחול שמיני בשבת שהרי משעת קבורה מונין ואין קבורה בשבת תדע שבתלמוד המערב הקשו כן ותירצה בשגררתו חיה בשבת שאבלות חל מיד או אפשר זה גם כן בשנסתם הגולל על ידי גוים בין השמשות או שטבע בספינה או שמע שמועה קרובה בשבת ולא נעשית רחוקה במוצאי שבת:

    אנשי משמר כבר ביארנו שאסורים להסתפר בתוך משמרותם אא"כ בחמישי או בששי מפני כבוד השבת חל רגל בחמישי בשבת בתוך משמרתם הרי הם אנוסי' ולא הורשו לגלח מערב יום טוב שהרי תוך משמרתם הם לפיכך רשאין לגלח בחולו של מועד אם בשישי אם אחר השבת ואע"פ שכל המשמרות שוות ברגלים ר"ל שכל שיבא מן הכהנים לעבוד עובד ואין אומרין לו לך עד שתגיע משמרתך אלא עובד ונוטל חלק בשוה בקרבנות הרגלים ובחלוק לחם הפנים ובחלוק שתי הלחם בעצרת והיה לנו לומר מתוך כך שעדין הוא בתוך משמרתו ויהא אסור לגלח אינו כן אלא כבר כלתה משמרתו שהרי מ"מ נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אותן אלא בני משמר אפי' ברגלים:

    כל אלו שאמרנו במשנה שמותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלם אם תכפוהו אבליו כיצד יצא מבית האסורין או בא ממדינת הים ושמע שמת לו מת אינו מגלח בתוך שלשי' אבל אם אירע לו אבל אחר בתוך ל' קודם שיכלו השלשים עומד שבעה ואחר השבעה מגלח ומגלח בתוך השלשים גלוח כדרכו וגיהוץ כדרכו ואפי' בנתר וחול ומ"מ אדם אחר שתכפוהו אבליו בדרך זה אין מתירין לו גלוח כדרכו וגיהוץ כדרכו אלא מיקל בתער שלא בדרך השחתה אחר שבעה ומכבס במים אף תוך שבעה ולא בנתר וחול שאם תפרש את הכבוס לאחר שבעה הרי אף בשלא תכפוהו אבליו כן כמו שיתבאר וי"מ כן אף במיקל בתער:

    Meiri on Moed Katan 17b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא איבעי ליה לגלוחי ע"ש דאמר רב חסדא כו' כצ"ל:

    בפרש"י אחר ד"ה הלכה כאבא שאול כו' צ"ל ד"ה שמותר לגלח בע"ש כו' ואח"כ ד"ה כשחל שביעי כו' ואח"כ ד"ה האי תנא כו':

    בד"ה סבר כיון כו' כל המשמרות שוים אכתי כו' בד"ה אע"ג כו' שלים עיקר משמרתו כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ותנא דידן כו' מ"מ יגלח ע"ש כמו חל ז' שלו בע"ש ערב הרגל כו' עכ"ל אין זה מובן דהך מלתא גופא בחל ז' שלו בע"ש ערב הרגל היינו פלוגתייהו דרבנן על אבא שאול ואסרי לגלח ועוד היאך יגלח היום בע"ש בששי מימי אבלו דהא [אפי'] אפשר בע"ש בז' מימי אבלו בערב הרגל לא יגלח לרבנן ונ"ל להגיה חל ז' שלו בע"ש והשבת חל בערב הרגל דשרו רבנן לגלח בע"ש שלו משום דאנוס הוא דלא יכול לגלח למחר ביום השבת ומדרבנן נשמע לאבא שאול דה"נ הכא כיון דאנוס הוא ולא יוכל לגלח למחר ביום השבת ערב הרגל יגלח בע"ש בששי מימי אבלו ותירצו דאינו דומה דהכא לרבנן כיון דאנוס הוא אית להו מקצת היום ככולו משום כבוד י"ט כיון שנשלם האבילות קודם י"ט משא"כ לאבא שאול הכא שיש עדיין אבילות בע"ש שהוא יום הששי מימי אבלו ואסור לגלח אע"ג דאנוס הוא ודו"ק:

    בא"ד דהיכא אסרינן כו' מהאי דלא תני כו' כצ"ל:

    בד"ה זאת אומרת כו' פשיטא דהא אפילו שאר מלאכות אסור כו' אלו דברים שאבל אסור כו' ולא קתני תכבוסת כו' עכ"ל לא ידענו מה תיקנו בזה דהא קא חשיב נמי באלו דברים שאבל אסור בהן מלאכה וא"כ תכבוסת נמי בכלל ועיין לקמן בתוס' עוד בזה אמאי לא קתני נמי תכבוסת ודו"ק:

    בא"ד א"נ תכבוסת מים קאמר עכ"ל כצ"ל נ"ל ופי' דמדקתני בתכפוהו אבליו מכבס כסותו במים למדנו דאבל אסור בתכבוסת מים לחוד אף בלא נתר ואהל ודו"ק:

    בד"ה ושמואל כו' ומקשי התם תרתי למה לי כו' וי"ל כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 17b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ותנא דידן וכו' דאיכא למימר תנא ושייר עיין שבת דף עה ע"ב תוספות ד"ה חסר אחת ובכתובות רפ"ג תוספות ד"ה ועל הכותית:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 17b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 17, Amud Bet, about 372 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “ואחתיה בי קברי, וקרי ביה אלפא שפורי…”

    2. Segment 226 words

      Opens “מאי תברא? אמר רב יצחק בריה דרב…”

      Named: רב יצחק, רב יהודה, רבן שמעון.

    3. Segment 320 words

      Opens “והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו. בעא מיניה רבי…”

      Named: רבי ירמיה, רבי זירא.

    4. Segment 418 words

      Opens “אמר ליה, תנינא: כל אלו שאמרו מותרין…”

    5. Segment 510 words

      Opens “נזיר ומצורע, אע"פ שהיה להם פנאי מותרים,…”

    6. Segment 628 words

      Opens “תנא: הכהן והאבל מותרין בגילוח. האי אבל…”

      Named: רב הרגל.

    7. Segment 730 words

      Opens “איבעי ליה לגלוחי ערב שבת, דאמר רב…”

      Named: רב שבת, רב חסדא, רב הרגל, אבא.

    8. Segment 89 words

      Opens “לא צריכא, שחל שביעי שלו להיות בשבת…”

      Named: רב הרגל.

    9. Segment 921 words

      Opens “תנא ברא סבר לה כאבא שאול, דאמר:…”

      Named: אבא.

    10. Segment 1016 words

      Opens “תנא דידן סבר לה כרבנן, דאמרי: לא…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “האי כהן היכי דמי? אילימא דשלים משמרתו…”

      Named: רב הרגל.

    12. Segment 1239 words

      Opens “לא צריכא, דשלים משמרתו ברגל. תנא דידן…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “תנו רבנן: כל אלו שאמרו מותרין לגלח…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “והתניא: אסורים! אמר רב חסדא אמר רב…”

      Named: רב חסדא, רב שילא.

    15. Segment 1525 words

      Opens “אי בשתכפוהו אבליו, מאי איריא כל אלו…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “הא אתמר עלה, אמר רב חסדא: בתער…”

      Named: רב חסדא.

    17. Segment 1717 words

      Opens “ת"ר כשם שאמרו אסור לגלח במועד, כך…”

      Named: רבי יוסי.

    18. Segment 1819 words

      Opens “וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי.

    19. Segment 1912 words

      Opens “אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל, והלכה…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי, עולא, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Moed Katan 17b · Segment 2 — “…רמי. דתניא, אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל מקום…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Moed Katan 17b · Segment 7 — “…רב חסדא אמר רבינא בר שילא: הלכה כאבא שאול,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Moed Katan 17b · Segment 19 — “…כרבי יוסי במועד. שמואל אמר:

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Moed Katan 17b · Segment 19 — “אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל, והלכה כרבי יוסי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 17b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026