Talmud Builders

    Moed Katan 24a

    Back to index

    English translation — Moed Katan 24a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yoḥanan asked of Shmuel: Is there some mourning on Shabbat or is there no mourning on Shabbat at all? He said to him: There is no mourning on Shabbat at all.

    2The Sages sat before Rav Pappa and said in the name of Shmuel: A mourner who engaged in sexual relations during his days of mourning is liable to receive the death penalty at the hand of Heaven. Rav Pappa said to them: It was said that sexual relations are prohibited, but not that the offender is guilty of a capital crime. And the ruling was said in the name of Rabbi Yoḥanan, and not in the name of Shmuel.

    3And if you heard a statement on this issue in the name of Shmuel, then you heard as follows: Rav Taḥlifa bar Avimi said that Shmuel said: A mourner who did not let his hair grow wild and did not rend his garments is liable to receive the death penalty at the hand of Heaven, as it is stated following the deaths of Nadab and Abihu concerning the surviving sons of Aaron: “Let not the hair of your heads go loose, neither rend your clothes, that you not die” (Leviticus 10:6). They were instructed not to mourn, so as not to interfere with the dedication of the Tabernacle. From here it may be deduced that any other mourner who did not let his hair grow wild or rend his clothes is liable to receive the death penalty.

    4Rafram bar Pappa said: A Sage taught in Evel Rabbati , a separate tractate devoted to the halakhot of mourning: A mourner is prohibited from engaging in sexual relations during his days of mourning. There was an incident with one who engaged in sexual relations during his days of mourning and he was punished, for after his death pigs dragged away his corpse.

    5Shmuel offered a mnemonic device with regard to the observance of mourning rites on Shabbat, and said: Peh , ḥet , zayin are obligatory. These letters combine to create a mnemonic standing for: Uncovering the head [ periat rosh ], reversing the torn garment [ ḥazarat kera ], and standing the bed upright [ zekifat hamitta ]. However, nun , tav , reish , which stand for: Wearing shoes [ ne’ilat hasandal ], marital relations [ tashmish hamitta ], and hand washing [ reḥitzat yadayim ], are optional.

    6This is explained: Uncovering the head, i.e., removing the head covering usually worn by a mourner; reversing the tear to the back, so that it will not be visible; and standing the bed upright in the usual position, so that it is not overturned, are all obligatory for the mourner to uphold in honor of Shabbat. However, wearing shoes, engaging in sexual relations, and washing one’s hands and feet in hot water in the evening are optional activities on Shabbat. If a mourner wishes to refrain from them he may do so. And Rav said: Uncovering the head is also an optional activity.

    7The Gemara asks: According to Shmuel, what is different about wearing shoes that it is optional? His reasoning presumably is that not everyone wears shoes at all times, and therefore not wearing shoes will not be perceived by others as a sign of mourning. If so, the same thing may be said about uncovering the head also, i.e., not everyone uncovers his head at all times, as some people always walk around with their heads wrapped. This, too, should not be seen as a clear display of mourning, and therefore uncovering one’s head should also be treated as optional.

    8The Gemara answers: Shmuel conforms to his standard line of reasoning, for Shmuel said: Any rending of garments that is not done at the time of the most intense grief, i.e., the time of death, is not considered proper rending of garments. And any wrapping of the head that is not done in the manner of the wrapping of the Ishmaelites, who wrap their heads on all sides, is not considered proper wrapping. Since Shmuel requires that a mourner wrap his head in this special manner, one who acts in this way on Shabbat openly displays his mourning, as people do not ordinarily wrap their heads in this manner. What is this wrapping? Rav Naḥman demonstrated the procedure by covering up his face to the sides of the beard, leaving only the center of his face exposed.

    9Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: They taught that a mourner is required to remove his head covering on Shabbat only when he has no shoes on his feet, so that he not appear too obviously to be in mourning. But if he has shoes on his feet, then his shoes prove that he is not observing the rites of mourning on Shabbat.

    10The Gemara returns to Shmuel’s statement that any rending of garments that is not done at the time of most intense grief and pain is not considered proper rending of garments. The Gemara poses a question: But when they said to Shmuel that Rav had passed away, he rent twelve garments on account of him, and said: The man of whom I was in fear, owing to his great learning, has gone and died. Similarly, when they told Rabbi Yoḥanan that Rabbi Ḥanina had passed away, he rent thirteen expensive wool [ mileta ] garments [ itztelei ] on account of him, and said: The man of whom I was in fear has gone. When each of these Sages received the news that their distinguished colleague had died, it was no longer the time of the most intense grief, i.e., the time of death, and yet they rent their garments.

    11The Gemara answers: The Sages are different. Since their teachings are mentioned all the time, every time they are mentioned is like the time of most intense grief, as the pain over their death is once again renewed.

    12Ravin bar Adda said to Rava: Your student, Rav Amram, said that it is taught in a baraita as follows: For all seven days of mourning, a mourner must keep the tear in his garment before him so that it will be seen. And if he comes to change clothing, he changes and rends the new garment. On Shabbat, he turns the tear to his back, and if he comes to change clothing, he changes but does not tear the second garment. From here it seems that there is an obligation to rend garments during the entire week of mourning, not only at the most intense moment of grief.

    13The Gemara answers: When that baraita is taught, it is referring to the specific case of rending one’s garment in honor of his father or mother. Owing to the special honor due to one’s parents, it is inappropriate for the child to wear a garment that is not torn. Consequently, if he changes clothing, he must tear the new garment, even if it is no longer the most intense time of grief.

    14The Gemara asks: Those additional tears that are made in honor of one’s father or mother, may they be properly mended at the end of the son’s period of mourning, or may they not be properly mended, like the tear made for one’s father or mother at the most intense moment of grief? The Gemara answers: They disagree about this issue, the father of Rav Oshaya and bar Kappara. One said: They may not be mended, and one said: They may be mended.

    15The Gemara comments: Conclude that it was Rav Oshaya’s father who said that such rents may not be properly mended, for Rav Oshaya said: Such rents may not be properly mended. From whom did he hear this halakha ? Was it not from his father? The Gemara rejects this argument: No, this cannot be offered as a proof, as perhaps he heard it from bar Kappara, who was his teacher.

    16§ Rava said: A mourner may walk about his house in a torn robe [ unkali ] on Shabbat, since he is not doing so in public. It was related that Abaye found Rav Yosef walking back and forth in his house on Shabbat when he was in mourning with a scarf spread over his head in the manner of mourning. He said to him: Master, do you not maintain that there is no mourning on Shabbat? He said to him: This is what Rabbi Yoḥanan said: Matters that are in private apply, and so when one is in his house he must observe the rites of mourning even on Shabbat.

    17§ The mishna taught: Rabbi Eliezer says: Since the Temple was destroyed, Shavuot is like Shabbat with regard to mourning. Rabban Gamliel says: Even Rosh HaShana and Yom Kippur are considered like Festivals. The Gemara comments that Rav Giddel bar Menashya said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel.

    18And some teach this ruling of Rav Giddel bar Menashya as referring to the following case: It is taught in a baraita : Within the first thirty days after birth, an infant that dies is taken out for burial in one’s bosom, that is to say, he is carried to his grave in one’s arms, not in a coffin. And he is buried by one woman and two men, there being no need for a quorum of ten men. But he should not be taken out by one man and two women, because it is prohibited for one man to seclude himself with two women.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אבל רבתימסכת שמחות:

    גוייתוכל גופו ואיכא דאמרי אבר שלו:

    פריעת הראששמגלה האבל ראשו בשבת ואינו מתעטף וחזרת קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה בשבת:

    נעילת הסנדלדלאו כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבת ולא מוכח דאבל הוא:

    לא כולי עלמא מגלי רישייהובשבת ואע"פ שמתעטף לא מיחזי כאבל:

    בשעת חימוםבשעת התחלת הצער בשעת מיתה:

    וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאליםהלכך כיון דכל ימי שבוע שהוא אבל מתעטף כישמעאל אם אינו נוטלה בשבת נראה כנוהג אבילות דכ"ע לא נהיגי בעטיפה זו אלא אבלים בלבד:

    מחוי ר"נעטיפת ישמעאלים:

    גובי דיקנאגומות שבלחי למטה מפיו:

    לא שנופריעת הראש בשבת דצריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה בימי אבלו להודיע כי אין אבילות בשבת:

    אלא שאין מנעלים ברגליו אבל יש מנעלים ברגליו מנעליו מוכיחים עליודאינו אבל אבל לגלות ראשו אינו צריך ואם בא להתעטף בצינעא אפי' כעטיפת הישמעאלים אין בכך כלום:

    דמסתפינא מיניהבקושיות:

    מחליף וקורעאע"פ שאינו שעת חימום:

    כבוד אביושנו אבל לכולי עלמא אין קורע אלא בשעת חימום:

    ממאן שמיעאלרב אושעיא הא דאמר אין מתאחין שמע מינה האי דאמר אין מתאחין אבוה דרב אושעיא:

    אונקלישייפינ"ש חלוק שקורעו:

    בתוך ביתושבצינעא מותר לנהוג אבילות בשבת:

    דפריס סודריה ארישיהבשבת משום עטיפה דנהיג אבילות:

    כל ל' יום יוצא בחיקבן ל' יום מוציאו בחיק לבית הקברות ולא בארון:

    אבל לא באיש אחדשאין מתייחדין עם האשה:

    מועד קטן 24 עמוד א

    1בעא מיניה ר' יוחנן משמואל: יש אבילות בשבת או אין אבילות בשבת? אמר ליה: אין אבילות בשבת.

    2יתבי רבנן קמיה דרב פפא וקאמרי משמיה דשמואל: אבל ששימש מטתו בימי אבלו חייב מיתה. א"ל רב פפא אסור אתמר ומשמיה דר' יוחנן: אתמר׃

    3ואי שמיעא לכו משמיה דשמואל הכי שמיע לכו אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה שנאמר ״(ויקרא י״, ו) ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו וגו' הא אחר שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה׃

    4אמר רפרם בר פפא תנא באבל רבתי אבל אסור לשמש מטתו בימי אבלו ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו׃

    5אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות׃

    6פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה חובה נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות ורב אמר אף פריעת הראש רשות׃

    7ושמואל מאי שנא נעילת הסנדל דרשות דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישייהו׃

    8שמואל לטעמיה דאמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה מחוי ר"נ עד גובי דדיקנא׃

    9א"ר יעקב א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין לו מנעלים ברגליו אבל יש לו מנעלים ברגליו מנעליו מוכיחין עליו׃

    10כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע והא אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב קרע עליה תריסר מני אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה א"ל לרבי יוחנן נח נפשיה דר' חנינא קרע עליה תליסר אצטלי מלתא אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה׃

    11שאני רבנן דכיון דכל שעתא מדכרי שמעתייהו כשעת חימום דמי׃

    12א"ל רבין בר אדא לרבא אמר תלמידך רב עמרם תניא אבל כל שבעה קורעו לפניו ואם בא להחליף מחליף וקורע בשבת קורעו לאחוריו ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע׃

    13כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו׃

    14אותן קרעין מתאחין או אין מתאחין פליגי בה אבוה דרב אושעיא ובר קפרא חד אמר אין מתאחין וחד אמר מתאחין׃

    15תסתיים דאבוה דרב אושעיא דאמר אין מתאחין דאמר רב אושעיא אין מתאחין ממאן שמיע ליה לאו מאבוה לא מבר קפרא רביה שמיע ליה׃

    16אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה סודרא ארישיה ואזיל ואתי בביתיה א"ל לאו סבר לה מר אין אבילות בשבת א"ל הכי א"ר יוחנן דברים שבצינעא נוהג:

    17ר"א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת וכו': אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג׃

    18ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא כל ל' יום תינוק יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים.

    Tosafot

    בעא מיניה ר' יוחנן משמואלמיהו ר' יוחנן לא קיבל משמואל דאיהו סבירא ליה דברים שבצינעא נוהג כדפרישית לעיל:

    הא אחר שלא פרע כו'אע"ג דפשטי' דקרא הא אחר פורע ופורם ואם הם יעשו ימותו נראה דאסמכתא בעלמא הוא דהא לא מייתי להו סוף פרק הנשרפין (סנהדרין דף פג.) גבי אלו שבמיתה:

    ושמואל לטעמיהפי' בתוספ' הרב דרב סבר דעטיפת הראש שאינה כעטיפת ישמעאלים הויא עטיפה ומסתמא רב ושמואל הלכה כרב יש מפרשין דרחיצת ידים דקאמר הכא רשות היינו כמ"ד פרק במה מדליקין (שבת דף כה:) דבלא אבילות הוא רשות אבל לר"נ בר יצחק דאמר התם ואני אומר מצוה באבל נמי הוי מצוה ולא רשות ונראה דלא צריך למימר הכי אלא הכי פירושו הכא דמשום אבילות אינו חובה להראות אבילות בשבת:

    לא שנו שאין לו מנעלים ברגליותימה דכי היכי דמנעליו מוכיחין עליו אמאי לא אמרי' אחד מהני מוכיחין ונמצא דאינו חובה כי אם האחד ושמא במנעלים יש הוכחה יותר:

    וכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרענראה דהא דאמר לעיל (מועד קטן דף כ:) מי שנזדמן לו חלוק בתוך ז' אע"פ שאינו שעת חימום שמא דוקא כגון שקרע כבר והכא מיירי בשלא קרע עדיין א"נ כגון שאין לו חלוק בשעה ראשונה חייב לקרוע כשיהיה לו אפי' שלא בשעת חימום ולי נראה דבכל שעה שיוכל להתחמם על מתו אפי' לזמן מרובה אחר מיתתו קרוי שפיר בשעת חימום כמו שאמרו ברבנן משום דמדכרי שמעתייהו הוא הדין נמי בכל מת שיוכל להתחמם עליו והא דפריך בסמוך ולא משני הכי משום דבלאו הכי משני שפיר:

    כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמוומכאן קשה לי על מה שפי' למעלה (דף כ:) דגרסי' רבי חנניא מי שאין לו אלא חלוק אחד דמיירי בכה"ג דמחליף וקורע דהא גבי אביו ואמו אמר הכא מחליף וקורע כל שבעה ולעיל (שם) אמרי' על אביו ואמו קורע לעולם וצ"ע:

    הכי א"ר יוחנן דברים שבצינעא נוהגפסק בהלכות גדולות כר' יוחנן לאפוקי מרב ושמואל דאמרי לעיל תשמיש המטה רשות ודברים שבצינעא הוא ובפ"ק דכתובות (דף ד.) נמי קאמר עלה מסייע ליה לר' יוחנן דאביי ורבא סברי כוותיה ואע"ג דקיימא לן (לעיל מועד קטן דף יח. כב.) הלכה כדברי המיקל ה"מ במחלוקת של תנאים אבל במילתא דאמוראי לא אמרן מספקא לי כי היכי דשרי בתוך ביתו הני דברים דקריעה אי הוה אסור נעילת הסנדל בצנעא וכל שאר דברים:

    עצרת כשבתוכ"ש ר"ה ויוה"כ ר"ג אומר ר"ה ויוה"כ כרגלים וכ"ש עצרת לאחר חורבן ולישנא לא אתי שפיר דהוה ליה למתני ר"ג אומר אף ר"ה ויוה"כ כו':

    וחכמים אומרים לא כדברי זה כו'ולא שייך למימר היינו תנא קמא דנימא כולהו אתו לפרש מילתא דתנא קמא כי ההיא דלא ירבה לו נשים בפרק ב' דסנהדרין (דף כא.) וההיא (דהמקדש):

    הלכה כר"גתימה כיון דאמר שמואל (לעיל מועד קטן דף יח. כב.) הלכה כדברי המיקל באבל אמאי איצטריך למיפסק הלכה כר"ג וי"ל דחומרא נמי היא דאם קברו סמוך לחשיכה ולא היה לו שעה אחת לנהוג בו אבילות או קברוהו נכרים ביום טוב או שמע שמועה קרובה ביום טוב אם הם כרגלים אינם עולים למנין שבעה ואם הם כשבת עולים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    בעא מיניה ר' יוחנן משמואל יש אבילות בשבת אי לאא"ל אין אבילות בשבת. אמרי רבנן משמיה דשמואל אבל ששימש מטתו חייב מיתה.

    א"ל רב פפא אסור אתמר ומשמיה דר' יוחנן אתמר אמר רב תחליפא אמר שמואל אבל שלא פרע ראשו ולא פירם בגדיו חייב מיתה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו מכלל שאחר שלא פירע ושלא פירם חייב מיתה.

    אמר רפרם תנא באבל רבתי אבל אסור לשמש מטתו ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גויתו.

    אמרו משמיה דשמואל פח"ז חובה.

    פריעת הראשחזרת קרע לאחוריו. זקיפת המטה לעשותן בשבת [חובה] להודיע שאינו נוהג אבל בשבת. אבל נ'ת'ר'. נעילת סנדל. תשמיש המטה. רחיצת ידים ורגלים בחמין רשות. ורב אמר אף פריעת הראש בשבת רשות. מקשינן לשמואל מ"ש נעילת הסנדל דאמר רשות דלאו כ"ע מסגי במסני.

    פריעת הראש נמי לאו כ"ע עבידי דמגלי רישייהו.

    ופרקינן שמואל לטעמיה דאמר כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרעוכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה. פי' עטיפת ישמעאלים דאמר שמואל מכסה שפמו וזקנו וחוטמו במצנפתו או בטליתו. והוא אלמתה בלשון ערב. ובשבת צריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכסה בימי אבלו כי אין אבל בשבת אבל לגלות ראשו אין צריך. ועוד כמה מכסי מחוי רב נחמן עד גובי דדיקנא.

    א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין מנעלין ברגליו אבל יש מנעלין ברגליו מנעליו מוכיחין עליו. וקיי"ל כרב דאמר פריעת הראש נמי בשבת רשות.

    ואם בא להתעטף בצנעא כעטיפת ישמעאלים אין בכך כלום ולא בעי עטיפה כולי האי.

    דהא רב יוסף דהוא בתרא עבד כרב.

    אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתוואונקלי היא מצנפת כגון מצנפת של כה"ג כדגרסינן בסוף מנחות. מעשה בחוני ושמעי בני שמעון הצדיק הלבישו באונקלי וחגרו בצלצול. אביי אשכחיה [לרב יוסף] דפריס סודרא ארישיה כעטיפת ישמעאלים וקאזיל ואתי בביתיה. א"ל לא סבר לה מר אין אבילות בשבת א"ל דברים שבצנעא נוהג. ומקשינן תוב לשמואל וכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע. והא אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב וקרע עליה תליסר כברי מאניה. ור' יוחנן קרע על ר' חנינא י"ג אצטלי דמלתא. א"ל אזל ליה גברא דהוה מסתפינא. הנה קרעו בשעת שמועה שלא בשעת חימום. ופרקינן שאני רבנן דכיון דכל שעתא מדכרי שמועתיה שעת שמועה כשעת חימום דמי. רבא אמר מהכא דתניא אבל כל שבעה קורעו לפניו ואם בא להחליף חלוקו מחליף וקורע החלוק שלובש הנה קריעתה שלא בשעת חימום. ופרקינן כי תניא ההיא שקורע כל חלוק שלובש אפילו כל שבעה בכבוד אביו ואמו: (ירושלמי הרי שהיה מחליף בגדיו) תשלום הברייתא ובשבת קורעו לאחוריו כדאמרן חזרת [קרע לאחוריו בשבת חובה] ואם בא בשבת להחליף חלוקו מחליף ואינו קורע. הרי שהיה מחליף בגדיו [כל] שבעה חייב לקרוע כולן. אותן קרעין מתאחין או אינן מתאחין. אסיקנא חלוקת אבוה דר' אושעיא ובר קפרא: ירושלמי אבל שבא מן הדרך והיה רגליו קיהות מותר לרחוץ שאין רחיצת צונן רחיצה. תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל. ולכשיבואו לעיר יחלוצו וכן בט' באב. וכן בתענית צבור. תני מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלין. ר' אושעיא חמא אבלין בשבת ואמר להו שלום עליכם כמנהג מקומנו. ר' יוסי בן חלפתא הוה משתבח בר"מ קומי ציפוראי. אדם גדול קדוש צנוע הוא. חד (יומא) זמן חמון ליה שאיל בשלום אבילא בשבת. ותו אמרו ליה ר' אהן הוא דאת משני שבחיה אמר להן [מה עביד] א"ל שאיל בשלום אבילייא בשבתא. אמר לון בעין אתון מידע חייליה. אתא להודעאן דאין אבלות בשבת דכתיב ברכת ה' היא תעשיר. זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה. זו אבלות כמו דאמר נעצב המלך אל בנו. תני ארוסתו לא מתאבל ולא אונן עליה. תני כל שמתאבלין עליו מתאבלין עמו. רב מתה אחותו פקיד לחייא בריה כד תיסליק לגביי של נעליך מעל רגליך. ר' יונה סליק לגביה ר' גוריון בשבת בגו ז' ימי אבלו. נפיק לגביה לביש סנדלי. א"ל אנת דכר דילפון עובדא מינך דבשבת [מותר] בנעילת הסנדל לא ילפון עובדא מבר נש זעיר. ואין דובר עליו דבר. אפילו דבר תורה א"ר יוחנן שלא היו יודעין במה לפתוח אם ביסורין שבגופו אם בחסרון ממונו אם בנפש בניו ובנותיו: מתני' משחרב בית המקדש ר' אלעזר אומר עצרת בשבת. ר"ג אומר ר"ה ויוה"כ כרגלים דייקינן מינה וכ"ש עצרת שהיא כרגלים. אמר גידל בן מנשי אמר שמואל הלכה כר"ג.

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 24a

    Moed Katan 24a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 405 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אבל רבתי מסכת שמחות:

    גוייתו כל גופו ואיכא דאמרי אבר שלו:

    פריעת הראש שמגלה האבל ראשו בשבת ואינו מתעטף וחזרת קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה בשבת:

    נעילת הסנדל דלאו כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבת ולא מוכח דאבל הוא:

    לא כולי עלמא מגלי רישייהו בשבת ואע"פ שמתעטף לא מיחזי כאבל:

    בשעת חימום בשעת התחלת הצער בשעת מיתה:

    וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים הלכך כיון דכל ימי שבוע שהוא אבל מתעטף כישמעאל אם אינו נוטלה בשבת נראה כנוהג אבילות דכ"ע לא נהיגי בעטיפה זו אלא אבלים בלבד:

    מחוי ר"נ עטיפת ישמעאלים:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 24a · Sefaria

    Tosafot

    בעא מיניה ר' יוחנן משמואל מיהו ר' יוחנן לא קיבל משמואל דאיהו סבירא ליה דברים שבצינעא נוהג כדפרישית לעיל:

    הא אחר שלא פרע כו' אע"ג דפשטי' דקרא הא אחר פורע ופורם ואם הם יעשו ימותו נראה דאסמכתא בעלמא הוא דהא לא מייתי להו סוף פרק הנשרפין (סנהדרין דף פג.) גבי אלו שבמיתה:

    ושמואל לטעמיה פי' בתוספ' הרב דרב סבר דעטיפת הראש שאינה כעטיפת ישמעאלים הויא עטיפה ומסתמא רב ושמואל הלכה כרב יש מפרשין דרחיצת ידים דקאמר הכא רשות היינו כמ"ד פרק במה מדליקין (שבת דף כה:) דבלא אבילות הוא רשות אבל לר"נ בר יצחק דאמר התם ואני אומר מצוה באבל נמי הוי מצוה ולא רשות ונראה דלא צריך למימר הכי אלא הכי פירושו הכא דמשום אבילות אינו חובה להראות אבילות בשבת:

    לא שנו שאין לו מנעלים ברגליו תימה דכי היכי דמנעליו מוכיחין עליו אמאי לא אמרי' אחד מהני מוכיחין ונמצא דאינו חובה כי אם האחד ושמא במנעלים יש הוכחה יותר:

    וכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע נראה דהא דאמר לעיל (מועד קטן דף כ:) מי שנזדמן לו חלוק בתוך ז' אע"פ שאינו שעת חימום שמא דוקא כגון שקרע כבר והכא מיירי בשלא קרע עדיין א"נ כגון שאין לו חלוק בשעה ראשונה חייב לקרוע כשיהיה לו אפי' שלא בשעת חימום ולי נראה דבכל שעה שיוכל להתחמם על מתו אפי' לזמן מרובה אחר מיתתו קרוי שפיר בשעת חימום כמו שאמרו ברבנן משום דמדכרי שמעתייהו הוא הדין נמי בכל מת שיוכל להתחמם עליו והא דפריך בסמוך ולא משני הכי משום דבלאו הכי משני שפיר:

    כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו ומכאן קשה לי על מה שפי' למעלה (דף כ:) דגרסי' רבי חנניא מי שאין לו אלא חלוק אחד דמיירי בכה"ג דמחליף וקורע דהא גבי אביו ואמו אמר הכא מחליף וקורע כל שבעה ולעיל (שם) אמרי' על אביו ואמו קורע לעולם וצ"ע:

    הכי א"ר יוחנן דברים שבצינעא נוהג פסק בהלכות גדולות כר' יוחנן לאפוקי מרב ושמואל דאמרי לעיל תשמיש המטה רשות ודברים שבצינעא הוא ובפ"ק דכתובות (דף ד.) נמי קאמר עלה מסייע ליה לר' יוחנן דאביי ורבא סברי כוותיה ואע"ג דקיימא לן (לעיל מועד קטן דף יח. כב.) הלכה כדברי המיקל ה"מ במחלוקת של תנאים אבל במילתא דאמוראי לא אמרן מספקא לי כי היכי דשרי בתוך ביתו הני דברים דקריעה אי הוה אסור נעילת הסנדל בצנעא וכל שאר דברים:

    עצרת כשבת וכ"ש ר"ה ויוה"כ ר"ג אומר ר"ה ויוה"כ כרגלים וכ"ש עצרת לאחר חורבן ולישנא לא אתי שפיר דהוה ליה למתני ר"ג אומר אף ר"ה ויוה"כ כו':

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Moed Katan 24a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    בעא מיניה ר' יוחנן משמואל יש אבילות בשבת אי לא א"ל אין אבילות בשבת. אמרי רבנן משמיה דשמואל אבל ששימש מטתו חייב מיתה.

    א"ל רב פפא אסור אתמר ומשמיה דר' יוחנן אתמר אמר רב תחליפא אמר שמואל אבל שלא פרע ראשו ולא פירם בגדיו חייב מיתה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו מכלל שאחר שלא פירע ושלא פירם חייב מיתה.

    אמר רפרם תנא באבל רבתי אבל אסור לשמש מטתו ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גויתו.

    אמרו משמיה דשמואל פח"ז חובה.

    פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו. זקיפת המטה לעשותן בשבת [חובה] להודיע שאינו נוהג אבל בשבת. אבל נ'ת'ר'. נעילת סנדל. תשמיש המטה. רחיצת ידים ורגלים בחמין רשות. ורב אמר אף פריעת הראש בשבת רשות. מקשינן לשמואל מ"ש נעילת הסנדל דאמר רשות דלאו כ"ע מסגי במסני.

    פריעת הראש נמי לאו כ"ע עבידי דמגלי רישייהו.

    ופרקינן שמואל לטעמיה דאמר כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה. פי' עטיפת ישמעאלים דאמר שמואל מכסה שפמו וזקנו וחוטמו במצנפתו או בטליתו. והוא אלמתה בלשון ערב. ובשבת צריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכסה בימי אבלו כי אין אבל בשבת אבל לגלות ראשו אין צריך. ועוד כמה מכסי מחוי רב נחמן עד גובי דדיקנא.

    א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין מנעלין ברגליו אבל יש מנעלין ברגליו מנעליו מוכיחין עליו. וקיי"ל כרב דאמר פריעת הראש נמי בשבת רשות.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 24a · Sefaria

    Ritva

    והכי איתמר אבל שלא פרע ושלא פרם חייב מית' נראי' דבהי' דמית' דרבנן קאמר ולפי שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה בידי שמים וקרא אסמכתא בעלמא דהא דרשא דקרא מדאורייתא לאנפה אחרים מדריש לענין כהן ששימש פרוע ראש ופירום בגדים שהוא חייב מיתה בידי שמים מן התורה כדאי' בפ' הנחנקין ובפ"ב דזבחים והכי מדריש קרא לא תפרעו ולא תמותו הא אם תפרעו תמותו וכדדריש שתויי יין שעבדו והיינו עיקר דרשא לדרוש מכלל לאו אתה שומע הן ודרשא דנקטי' הכא סמך הוא למדרש ביה מכלל הן אתה שומע לאו לגבי עלמא והכי דרשי' ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תיראו לומר שמא תמותו כי בודאי לא תמותו הא אינשי דעלמא ימותו ומדרבנן בעלמא מאידך דרשי' גבי תשמיש המטה וכדפרש"י ז"ל וסברא נמי הוא דמהיכא תיתי דתהוי מיתה למי שלא קרע ולא גדל שער ואפי' להוו מדאוריית' ומ"מ אפשר היה לומר דקריעה לפרימה דאורייתא היא בעשה הבא מכלל לאו כיון שהוצרך הכתוב להזהירם שלא יפרעו ושלא יפרמו או אפשר שהוצרך להזהירם בכך מפני הנוהג שבעולם וזו מחלוק' ישנה היא ואין בידי להכריע ומ"מ קטן שהוא ספק נפל כגון שמת ביום למד אין קורעי' עליו כשם שאין מתאבלין עליו ואפי' יום ראשון לדעת הגאונים ז"ל לפי שאין מתאבלין אלא על הודאות וכן אין קורעין עליה' וכן המנהג והראב"ד ז"ל מחייב לקרוע על הספק משום ספיקא דאורייתא כי מאבלו' פטרינהו לפי שהלכ' כדברי המקל באבל וכבר האריך בזה רבי' הרמב"ן ז"ל ובשם רבינו יצחק ז"ל מצאתי שאין קורעין עליו כדברי הרמב"ם ז"ל:

    הכי אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות ורב אמר אין פריעת הראש רשות והטעם בפח"ז שהוא חובה מפני שהוא דברים שבפרהסיא וא"ת דהא כפיית המטה לאו פרהסיא היא כולי האי י"ל שדרך המטות להיות שם לעיני הכל ורואין אותן כפויות א"נ דכל שהוא ניכר שאינו אלא משום אבל חשוב הוא פרהסיא אם היא נראה קצת והכי רהטא סוגיא דתלי' מלתא בהכי דפריך ולשמואל מאי שנא נטילת הסנדל ברשות דלאו כ"ע סיימי מסאני כלומר ואפי' הרואה אינו תולה הדבר משום אבלות פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא עבידי דמגלי ראשייהו אלמ' דפרהסיא תליא במאי דעבידי אינשי דעלמא והשתא ודאי פח"ז מן הדברים שאין רגילין לנהוג בהן אלא מפני אבלו' דוק' ובפריעת הראש הוא דפליגי רב ושמואל והיינו דאמרי' שמואל לטעמיה דאמ' כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה פי' וכי האי גונא אין דרך להתעטף אלא בשביל אבלות וכיון דכן הוי דבר שבפרהסיא ולפי' ראוי לגלות ראשו אבל רב סבר כי אע"פ שאינה כעטיפת ישמעאלי' עטיפה היא וכיון דכן כי אזיל בשבת בכסוי הראש לא מנכר דמשום אבלות הוא וק"ל לשמואל למה חייב לגלות ראשו דהיינו פריעת הראש יגלה שכמו ומה שהוא כעין ישמעאלים בלבד וי"ל דכיון דכי לא הוי כעין ישמעאלים לאו עטיפה היא כלל למה ינהוג בה בשבת שלא לצורך כנ"ל והשתא דאתית להכי נ"ל דרב מודה דמצות עטיפה כעטיפת ישמעאלים דהיינו עד גבי דקנא כדפריש רב נחמן והרי הכתוב צווח גבי יחזקאל ולא תעטה על שפה והיינו ודאי על גבי דקנא וכדי שיהו שפתותיו דבוקות ומה שאמור במצורע על שפם יעטה תרגם אונקלוס כאבלא יתעטף ומלתא אגב ארחיה קמ"ל אונקלוס הגר אלא דרב סבר שזה למצוה אבל אינו מעכב ואע"פ שאינה כעטיפת ישמעאלים עטיפה היא וכיון שכן בשבת לא יפרע ראשו לגמרי אלא יהא הסודר עליו דהא לא מינכר ונוהג באבלות ולמדנו בזה כי אף לדברי רב מצוה בחול כעטיפת ישמעאלים וכן קבעוה הגאונים ז"ל הלכה ואע"ג דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי וקיימא לן הלכה כדברי המקל באבל אע"פ שכבר אמרנו שאין הכלל אלא במחלוקת האמוראי' ומיהו כי אמרי'. דפליג רב עלה דשמואל י"ל שתהא הלכה כשמואל בהא כיון דרב נחמן דהוא בתרא ס"ל כשמואל ומחוי למעשה כותיה. ובירוש' אמרו לא תעטה על שפה מכאן שצריך לכסות פניו ופריכוני כסיניה מלרע ופריק דלא פומיה הוא חשיש. ודכ"ע לדברי כל המפרשי' ז"ל עיקר עטיפה הוא כסוי הראש וכדאמרי' התם ומכסה ראשה כאבל והכתוב אומר אבל וחפוי ראש וזהו שהזכירו גבי שבת שאינו נוהג בה פריעת ראש מלשון ופרע את ראש האשה ואמרי' נמי עבידי דמגלו רשייהו. וגם לשון עטיפה כך הוא אלא כשנהגו במקצת מקומות שנותנין חתיכת בגד על שפתם וזקנם ואינן מכסין ראשן ועיקר עטיפת ישמעאלים כדמחוי רב נחמן עד גבי דיקנא ופי' רבינו האיי ז"ל גבי דיקנא הוא שער שעד הלסתות ועטיפה זו למעלה מן החוטם וכן עושין הישמעאלים וקורין אותה אלתאל"ם בערבי. כתוב בספר המצות שלא נהגו בספרד בעטיפה זו מפני שדרים בישובים ולא יהיו מתלוצצים בהם:

    א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין מנעלים ברגליו וכו' הגאונים ז"ל והמפרשי' פירשו אפריעת הראש בלחוד קאי. ומנעליו מוכיחי' עליו שאינו מתאבל וחשיש הוא בפומי' וברישיה. ולכך יושב מעוטף וש"מ דגבי חזרת קרע לא מהני נעילת סנדל דההיא ליכ' למתלי אלא באבלו' ורבינו יצחק הזקן ז"ל פי' דה"ה לחזרת קרע שהוא רשות אם יש לו מנעלים ברגליו וכן פסקו בתוספות:

    והא דאמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חמום אינו קרע פר"י ז"ל שזהו למי שקרע כבר שאין לו לחזור ולקרוע ואיכא משום בל תשחת הא למי שלא קרע בשעת חמום מודה הוא דהוי קרע וכדאמרי' במי שלא היה לו חלוק ונזדמן לו חלוק והיינו דפרכי' ליה לשמואל מיהא דקתני תוך ז' מחליף וקורע ואע"פ שכבר קרע ופרכי' דההיא משום כבוד אביו ואמו לית בהו משום בל תשחת וכן פר"י ז"ל דאפי' באביו ואמו אינה חובה אלא מפני הכבוד התירו ולהכי מיבעיא לן אם הם מתאחין כיון דלאו חובה נינהו ויש מבעלי התוספות ז"ל שהם מפרשי' כי תניא ההיא משום כבוד אביו ואמו שחייבו חכמים לקרוע כל ז' וכי אמר שמואל על מתים דעלמיא ואע"ג דגבי אביו ואמו חובה. איבעיא לן אם אינן מתאחין כיון שאינן אלא מפני הכבוד בעלמא וכן נראה מירוש' שאמר שם היה מחליף בגדים כל ז' היה חייב לקרוע וכן אמר שם לדברי האומר אין מתאחין אפי' יש עליו כמה בגדים חייב לקרוע את כלן ולא בגד העליון בלבד. והכי משמע מעובדא דרבי יוחנן ושמואל דשמעתין וכן הלכה וקורעין כלן עד כנגד לבו. והא דאקשי' מדשמואל דקרע על רב תליסר כנדי מפה משום דקנדי מאני היינו חבלות של בגדים ובודאי לא היה לובש אותן כלם ביחד כדי שיקרעם בבת א' אלא שקרעם בזה אח"ז כל יום ויום ואע"פ שכבר יצא ידי קריעה בקריעה ראשונה והיינו קושיין לשמואל:

    ופרקי' דשאני רבנן דכיון דמדכרי שמעתייהו כשעת חמום דמי פר"י ז"ל ולית בהו משום של תפלות שיהא בו משום בל תשחת וכעין שאמרו חז"ל בכבוד אביו ואמו ומי' לא הוו מחייבי למקרעינהו וכן כתב הרב רבי' ז"ל בספר תורת האדם וש"מ דת"ח קורעין על ת"ת הרגילים עמהם בישיבה ביום שמועה כשעת חמום הוא ודוקא בשמועה קרובה אבל לא בשמועה רחוקה והכי תניא חכם שמת הכל כקרוביו והלכתא כמ"ד אין מתאחין דהא ר' אושעיא קאי כוותיה ואידך יחידאה הוא לגבי:

    אמר רבא אבל מטייל הוא באונקלי בתוך ביתו פי' צריך בשבת לטייל באונקלי בתוך ביתו דדבר שבצנעה הוא ומאי אונקלי זה פרחז"ל כעין מצנפת שמכסה בו הראש וחבירו בסוף מנחות הלבישו באונקלי דאע"ג דפריעת הראש מן העטיפ' כשהוא בתוך הבית בצנע' צריך לתת המצנפת על ראש מפני גלוי ראשו ולא פליג עליה דשמואל שלא אמר שמואל בזו שהיא עראי וכשהוא בחדרי חדריו ואפשר דפליג עליה דשמואל וסמכו ענין לו הא דמייתי' מעובדא דסודרא דרב יוסף ורש"י ז"ל וכן בתוספות פי' כי אונקלי מלבוש הוא ואע"פ שהוא קרוע אמרו כי מהלך בו בשבת כשהוא בצנעה בתוך ביתו דדבר שבצנעה הוא והוא מלשון נתנה על בית יד אונקלי שלו דהיינו חלוק שלו וה"ה בכל שאר דיני אבלו' שיש לו לנהוג בהם דרך עראי כשהוא בצנע' בתוך ביתו כגון לפרוס סודרא ארישיה וכעובדא דרב יוסף:

    הכי א"ר יוחנן דברים שבצנעה נוהג פי' חייב לנהוג בהם אבלות כשם שהוא חייב שלא לנהוג אבלות שבפרהסיא והכי משמע לישנא דנוהג וכ"ש לר' יוחנן ות"ר חובה לנהוג ופר"ח חובה שלא לנהוג ואין כאן דבר של רשות וק"ל דהא כיון דא"ר יוחנן לעיל לא שנו אלא שאין לו מנעלים ברגליו וכו' מכלל דמנעלים רשות וי"ל דלדבריו דשמואל הוא דקאמר ליה א"נ דלר' יוחנן נעילת הסנדל רשות לפי שאינו לא מדברי' שבצנע' לגמרי ולא מדברים שבפרהסיא לגמרי וכשהוא לפני העם הוי פרהסיא וכשאינו לפניהם חשיב ליה צנעה והוו להו ג' דינין פי' פח"ז חובה להתירה ות"ר חובה לאיסורא נעילת הסנדל רשות וכשיש לו מנעלים ברגליו אף פח"ז רשות וכשהוא בתוך ביתו בצנע' כלם חובה לנהוג בהן קצת חוץ מכפיית המטה והרמב"ם ז"ל פסק נעילת סנדל שהוא חובה שלא לנהוג בו ולא ידענו מאין לו דהא לא רב ולא שמואל ולא ר' יוחנן ונ"ל כי רבינו ז"ל פסק לפי הזמן ובתורת טעמ' אתא עליה דכיון דהשתא כ"ע ואפילו עני שבישר' לא סגיא ליה דלא סיים מסאני ה"ל דברים שבגלוי לדברי הכל ונראין דבריו דסוגיין מוכח' דבהא תליא מלתא:

    ולענין אבלות הכל לפי המקום ולא עשו בזה גזרה אלא דברים שבצנע' נוהג כפי המקום וכפי הזמן ולענין שאלת שלום בשבת אמרו בירוש' שהכל כמנהג המקום ובמקום שנהגו שואלין משום דכתב ברכת יי' היא תעשיר זו מצות שבת ולא יוסיף עצב עמה זו אבלות וכן אמרו שם כי בחול אין אבל בוצע על הלחם אם יש שם אחרים שיבצעו כדכתב פרשה ציון בידיה אין מנחם לה ובשבת בוצע דכתב ברכת י"י היא תעשיר:

    2 more comments on this page.

    Ritva on Moed Katan 24a · Sefaria

    Meiri

    למדנו במה שאמרו פח"ז חובה נת"ר רשות כלומר פריעת הראש וחזרת קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה אבל נעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצת פניו ידיו בחמין שהוחמו מבערב רשות כלומר שאם רצה נוהג בהם אבלות ואם לא רצה אינו נוהג לגבי נת"ר מיהא אין הלכה כן אלא נוהג בהם אבלות בתורת חובה אחר שאין אבלותם ניכר אלא שבנעילת הסנדל נשתנה הדין כמו שביארנו:

    ובתלמוד המערב שבמסכת ברכות אמרו מקום שנהגו לשאול שלום אבלים בשבת שואלים ובדרום שואלין כהדא ר' אושעיא רבה אזל לחד אתר חמא אבליא בשבת ושאל בון אמ' איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומנו ואמרו עוד שם ר' יוסי בר חלפתא הוה מתני שבחיה דר' מאיר קומי צפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע חד זמן חמא אבליא בשבתא ושאל בון אמרין ליה הדין הוא דתני שבחיה אמ' לו בעיין אתון לידע מהו חייליה מן דכתוב ברכת י"י תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ברכת י"י זו שבת ולא יוסיף עצב עמה זו אבלות ומ"מ הוא אינו שואל וגדולי המחברים שכתבו שהוא שואל אפשר שרצו לומר משיב ואלו שנוהגין בברכת אבלים כתבו הראשונים שאסור לעשות כן בשבת ששנוי מטבע הברכה בזמן הזה טעות הוא כמו שיתבאר:

    כל קרע שאינו בשעת חמום ר"ל יום מיתה או יום שמועה אלא שנזכר במקרה מיתת קרובו וחזר וקרע לזכירתו לרוב דאגה אינו קרע ומותר לאחותו ועובר בבל תשחית ואם היה המת תלמיד חכם ודאג עליו על ספק שנתחדש לו הרי אותה שעה שעת חמום ואין כאן בל תשחת ומ"מ אם לא היה לו חלוק לקרוע בשעת חמום ואח"כ נזדמן לו קורע תוך שבעה לשאר מתים ותוך ל' לאב ואם כמו שביארנו:

    מי שהחליף בגדו כגון שנתחדש לו קור או חום והוצרך להחליף בגדיו לשאר מתים אינו קורע אף תוך שבעה אלא שלכתחילה מיהא יראה לקצת מפרשים שאין לו להחליף אלא לצורך על הדרך שביארנו כגון שנתקרר או נתחמם וי"א אף לכתחלה ואע"פ שיש כאן בטול אבלות והחזרת קרע לאחוריו אסור בחול מדין בטול אבלות החזרת קרע הוא בטול אבלות בידים שאדם רואה הבגד שקרעו ואין רואין בו עכשו קרע וסבורין שנתאחה אבל החלפת בגדים הכל יודעין שאדם צריך להחליף בגדים תמיד לכמה סבות ואין זה בטול אבלות שהקרע אינו נמשך שיהיה מצווה לקרוע תמיד כשאר אבלויות שהם נמשכים ולאב ואם קורע את כלם תוך שבעה ואינו מאחה כדין קרעים הראשונים:

    לא החליף בגדים אלא שהוסיף עוד ללבוש בגד אחר י"א שאף על אב ואם אינו חייב לקרוע ובתלמוד המערב פי' שצריך לקרוע ויראה לי להכריע שכל שזה שהוסיף הוא בגד עליון צריך לקרוע ואם אינו בגד עליון אינו צריך לקרוע ומאחר שאין החלוף בדין קריעה אלא שלא להראות כפורק עול אבלות יראה שאם החלוף להפליג במרירות כגון אלו שלובשים שחורים וכיוצא בזה שאין צריכין לקרוע שהרי אין כאן פירוק עול אבלות אדרבה יש בה תוספת אבלות וכן נראה לי:

    אע"פ שנעילת הסנדל נאסרה לאבל מטייל הוא באנפליאות של בגד אף בחול ואף על בתי שוקים שלו וכן המנהג:

    תינוק כל שמת תוך ל' יום ללידתו יוצא בחיק ונקבר בשלשה בני אדם ר"ל שאין צריך עשרה לקבורתו ודיו אף באשה אחת ושני אנשים כשרים שאין בכך משום ייחוד אבל לא באיש אחד ושתי נשים שהרי יש כאן חשש ייחוד כמו שיתבאר במסכת קדושין פ' ב':

    Meiri on Moed Katan 24a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה לא שנו פריעת כו' ואם בא להתעטף בצנעא כו' עכ"ל ק"ק לפירושו שפירש דמיירי בצנעא דהא ר' יוחנן מרא דשמעתין ואיהו אית ליה לקמן דברים שבצנעא נוהג וא"כ בלאו מנעלים מוכיחים הא חייב בעטיפת הראש בצנעא ודו"ק:

    תוס' בד"ה ושמואל לטעמיה כו' דרב סבר כו' ומסתמא רב ושמואל כו' עכ"ל מדבריהם נראה דהכא גרסינן בשמעתין רב אמר אף פריעת כו' ול"ג ורבנן אמרי אף כו' כמ"ש לפנינו וק"ל:

    בד"ה וכל קרע כו' מי שנזדמן לו חלוק כו' שמא דוקא כגון שקרע כבר כו' עכ"ל תמוה הוא לפרש הכי דהא קתני בה מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן כו' דמשמע שלא קרע כלל כבר וכמ"ש התוס' שם דמיירי כגון שהוא שאול כו' ואולי שגירסא אחרת היתה עוד להם שם וכן נראה מ"ש לקמן בד"ה כי תניא כו' דגרסינן ר' חנינא מי שאין לו אלא חלוק א' כו' עכ"ל שלא נמצא כך בכל נוסחות שלפנינו ונראה דכצ"ל בתוספות דגרס ר' חננאל מי שאין לו כו' ודו"ק:

    בד"ה הכי אר"י כו' מספקא ליה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 24a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אסור אתמר ומשמיה דר"י אתמר לא ידעתי מה חידש בזה הא איתא בברייתא לעיל דף כא ע"א ואלו דברים שאבל אסור בהם וכו' ובתשמיש:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 24a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 24, Amud Aleph, about 405 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “בעא מיניה ר' יוחנן משמואל: יש אבילות…”

      Named: שמואל.

    2. Segment 224 words

      Opens “יתבי רבנן קמיה דרב פפא וקאמרי משמיה…”

      Named: רב פפא, שמואל.

    3. Segment 343 words

      Opens “ואי שמיעא לכו משמיה דשמואל הכי שמיע…”

      Named: רב תחליפא בר אבימי, שמואל.

    4. Segment 423 words

      Opens “אמר רפרם בר פפא תנא באבל רבתי…”

    5. Segment 56 words

      Opens “אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 624 words

      Opens “פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה…”

      Named: רב אמר.

    7. Segment 721 words

      Opens “ושמואל מאי שנא נעילת הסנדל דרשות דלאו…”

      Named: שמואל.

    8. Segment 823 words

      Opens “שמואל לטעמיה דאמר שמואל כל קרע שאינו…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 919 words

      Opens “א"ר יעקב א"ר יוחנן לא שנו אלא…”

    10. Segment 1042 words

      Opens “כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע…”

      Named: רב קרע, רבי יוחנן, שמואל.

    11. Segment 1110 words

      Opens “שאני רבנן דכיון דכל שעתא מדכרי שמעתייהו…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “א"ל רבין בר אדא לרבא אמר תלמידך…”

      Named: רב עמרם, רבא.

    13. Segment 136 words

      Opens “כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “אותן קרעין מתאחין או אין מתאחין פליגי…”

      Named: רב אושעיא.

    15. Segment 1523 words

      Opens “תסתיים דאבוה דרב אושעיא דאמר אין מתאחין…”

      Named: רב אושעיא.

    16. Segment 1633 words

      Opens “אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו…”

      Named: רב יוסף, רבא, אביי.

    17. Segment 1717 words

      Opens “ר"א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת…”

      Named: רב בית, רב גידל בר מנשיא, שמואל.

    18. Segment 1825 words

      Opens “ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא…”

      Named: רב גידל בר מנשיא.

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Moed Katan 24a · Segment 15 — “…אין מתאחין דאמר רב אושעיא אין מתאחין ממאן שמיע…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Moed Katan 24a · Segment 1 — “בעא מיניה ר' יוחנן משמואל: יש אבילות בשבת או…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Moed Katan 24a · Segment 3 — “…בר אבימי אמר שמואל: אבל שלא פרע ושלא פירם…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Moed Katan 24a · Segment 16 — “…באונקלי בתוך ביתו אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 24a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026