Talmud Builders

    Moed Katan 6a

    Back to index

    English translation — Moed Katan 6a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: But perhaps the ritual impurity was on the inside and the trees were on the outside, and only the area between the trees was plowed, while the inner portion of the field with the grave was not plowed?

    2The Gemara answers: The case is where the trees are scattered throughout the entire field, so that it is likely that the entire field was plowed. And if you wish, say instead: This is not a concern, as we said earlier that one does not distance the marker too far from the actual site of ritual impurity, so as not to cause a loss of Eretz Yisrael. As the marker is located near the trees, presumably the trees are close to the actual site of the grave, and the site of the grave was plowed.

    3It is taught in the baraita that Rabbi Yehuda says: One relies on these signs only when there is an Elder or a rabbinic scholar who can testify about the matter, as not all are well versed in this matter, and perhaps the field was not plowed at all. Abaye said: Learn from this statement of Rabbi Yehuda that when there is a Torah scholar in the city, all affairs of the city are thrust upon him, i.e., are his responsibility. Consequently, he is expected to know what has happened in the city.

    4§ The Gemara continues its discussion of marking graves. Rav Yehuda said: If one found a single marked stone, this indicates that the ground underneath it is ritually impure. If he found two marked stones, the following distinction applies: If there is lime on the ground between them, this indicates that the area between them is ritually impure and the two stones mark the boundaries of the impure area; and if there is no lime on the ground between them, this indicates that the area between them is ritually pure and each stone marks a separate area of ritual impurity.

    5The Gemara asks: And is the area between them deemed ritually pure even though there is no sign of plowing having taken place between the stones? But isn’t it taught otherwise in a baraita as follows: If one found a single marked stone, this indicates that the ground underneath it is ritually impure. If he found two marked stones, then the following distinction applies: If there is evidence of plowing having taken place between them, the area between the two stones is ritually pure; and if not, the area between them is ritually impure.

    6Rav Pappa said: The contradiction can be resolved by explaining that here, in the baraita , the case is where the lime used as a marker of ritual impurity had been poured on top of the stones, and it is spread thinly this way and that. In this case, if there is evidence of plowing having taken place between the stones, the area between them is ritually pure, as one can say that the lime was peeled off from the stones due to the plowing; originally the lime was only on top of the stones, to indicate that there is ritual impurity underneath them, but then fell into the area between them during the plowing. But if there is no evidence of a plow having passed between them, then it is most likely that the lime was meant to mark the ground between the stones, and the entire area between them is ritually impure.

    7Rabbi Asi said: If only one border of a field is marked, it is assumed that the border itself is ritually impure while the entire rest of the field is ritually pure. If two borders are marked, it is assumed that they are both ritually impure while the entire rest of the field is ritually pure. If three borders are marked, it is assumed that the three of them are ritually impure while the entire rest of the field is ritually pure. If all four borders are marked, the borders themselves are ritually pure, while the entire field enclosed by the borders is ritually impure.

    8As the Master said in the baraita : One does not distance the marker from the actual site of ritual impurity, so as not to cause a loss of Eretz Yisrael, i.e., not to increase the area into which people refrain from entering. Consequently, they marked all of the borders to indicate that the entire field is ritually impure.

    9§ It is taught in the mishna: And inspectors even go out on the intermediate days of a Festival to uproot the shoots of prohibited diverse kinds [ kilayim ] that grew in the fields during the rainy season.

    10The Gemara asks: Do they go out to uproot diverse kinds during the intermediate days of a Festival? The Gemara raises a contradiction from another mishna ( Shekalim 1:1), which states: On the first of Adar the court issues a proclamation concerning the collection of the shekels, i.e., the yearly half-shekel contribution to the Temple treasury made by each adult male for the purpose of buying communal offerings. And the court also issues a proclamation with regard to the obligation to uproot diverse kinds from the fields.

    11On the fifteenth of Adar the Megilla, the Scroll of Esther, is read in the walled cities, and they go out to clear thorns from the roads, to repair the city streets, and to measure the ritual baths to ascertain that they have the requisite quantity of water. And they tend to all other public needs, and they mark graves with lime, and they go out to uproot the shoots of diverse kinds. If they already went out in Adar to uproot the diverse kinds, why would they go out again on the intermediate days of the festival of Passover?

    12Rabbi Elazar and Rabbi Yosei bar Ḥanina disagreed about this issue: One said: Here, in the mishna that states that they go out on the fifteenth of Adar, it is referring to the early crop, while there, in the mishna that states that they go out on the intermediate days of the Festival, it is referring to the late crop, which isn’t clearly recognizable until the intermediate days of Passover. And one said: Here, in the mishna that states that they go out on the fifteenth of Adar, it is referring to grains that are sown in the winter and have already grown tall by Adar, while there, in the mishna that states that they go out on the intermediate days of the Festival, it is referring to vegetables, which only grow later in the season.

    13Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: They taught that court messengers go out to uproot diverse kinds in the middle of the month of Adar only in a case where the blossom was not yet recognizable at an earlier date, so it was still impossible to determine whether or not the seedling was from diverse kinds of seeds. But if the blossom was already recognizable at an earlier date, they go out at that time to uproot the shoots of diverse kinds of seeds.

    14The Gemara asks: What is different about the intermediate days of a Festival that we specifically go out to uproot shoots of diverse kinds of seeds during that week? Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: It is due to the wages paid to the workers hired by the court to uproot the diverse kinds. On the intermediate days of the Festival it is prohibited for them to perform ordinary labor, and so they reduce their rates for us, i.e., for public works, as otherwise they would have no income at all.

    15Rav Zevid said, and some say that it was Rav Mesharshiyya who said: Learn from this explanation that when we give the workers who uproot the diverse kinds their wages, we give it to them from the funds of the collection of the Temple treasury chamber. Since they are paid with consecrated money, an attempt is made to minimize the expenses. As, if it enters your mind that we pay them from theirs, i.e., the court forces the owners of the fields where the diverse kinds are found to pay the workers who uproot them, what benefit would we derive from saving the expense? However much the workers desire, they should pay them.

    16Concerning the issue of uprooting diverse kinds, the Gemara asks: And how much of another species must be mixed in with a crop in order to be considered diverse kinds that must be uprooted by these workers? Rav Shmuel bar Yitzḥak said: The amount is like that which we learned in the mishna ( Kilayim 2:1): Any se’a of seeds that contains

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ודלמא טומאה מגואיולא בין האילנות ולא נחרש במקום טומאה:

    מסובכיןשאינן עומדין בשורה אחת סביב הגבולין אלא מעורבין בכל השדה דודאי נחרש כל השדה בשביל האילנות:

    הא אמרן אין מרחיקין ציון ממקום טומאהוכיון שסמוך לאילנות הציון ודאי טומאה בין האילנות היא ונחרש בשביל האילנות:

    כל מילי דמתא עליה רמיאדתלמיד בקי הוא:

    מצא אבן אחת מצוינתבסיד תחתיה טמא ומפי מורי הזקן אבן אחת מצוינת שיש סיד על גבה דאינו צריך להרחיק הציון מן האבן לפי שהאבן גבוה על גבי קרקע ורואה את הציון מיד קודם שיהא נוגע בו אבל בשדה מרחיקין לה ציון בסמוך דזמנין לא חזי ציון עד דאתי ונגע ומאהיל:

    שתים מצויינותתחתיהן טמא אבל ביניהן אם יש סיד ביניהם על הארץ טמא דמשום ציון הוא:

    אע"ג דליכא חורששלא חרש ביניהם מעולם טהור כי ליכא סיד:

    אם אין חורש ביניהן טמאואע"ג דליכא סיד לפי שציין את האבנים שמכאן ומכאן לא חשש לציין בינתים:

    הכאדקתני כי ליכא חורש טמא כגון סיד שפוך על ראשי אבנים ומרודה לכאן ולכאן ביניהן דאי איכא חורש מחמת חורש הוא דאיקלף שנקלף מן האבנים ונפלו שם ביניהם וטהור ואי לא סיד דביני ביני הוא ומחמת ציון נעשה שם להודיע שיש גם ביניהם טומאה:

    אין מרחיקין ציון ממקום טומאהולהכי ציין כל ארבעה מצריו דתהא כל השדה נטמאה ובציון דמצר אחד לא סגי לכולה דאין מרחיקין ציון ממקום טומאה:

    ואכלאים בחולו של מועד נפקינן ורמינהו באחד באדר משמיעין על השקליםשיהו ישראל מביאין תרומת שקלים בניסן דכתיב בחדשו לחדשי השנה חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה:

    בכרכיםהמוקפין חומה מימות יהושע בן נון:

    ואת מקואות המיםמקואות המים של מ' סאה שחוטטין אותן מן הזבל שנכנס לתוכן כל ימות הגשמים והאי דלא פריך נמי בגמרא אשאר מתני' דתני ומתקנים הדרכים והרחובות בחולו ש"מ והכא תנא בט"ו באדר משום דלאו פירכא הוא דבדין הוא דמתקנין להו תרי זימני דכי מתקן בט"ו באדר אתו גשמים ומקלקלי להו והדרי ומתקני להו בחולו של מועד אבל אכלאים כיון דעקרו להו לגמרי בחמשה עשר באדר למה לי למיפק בו בחולו של מועד ולהכי קא מיבעיא:

    כאן בבכיר כאן באפילעל הבכירות יוצאים בט"ו באדר על האפילות בחולו של מועד דפסח:

    בזרעיםעל התבואה יוצאין בט"ו באדר שקודמין לירקות:

    לא שנודאין יוצאין עליהן קודם אדר וקודם חולו של מועד:

    משום שכר פעולה דמוזלי גבןכלומר שיכול לשכור פועלין בזול לפי שאינן עוסקין במלאכה בחולו של מועד:

    שמע מינהמדעסקינן לשכור פועלים בזול:

    כי יהבינן להושכירות לפועלים דבטלי כלאים:

    דאי סלקא דעתך מדידהודבעל הבית יהיב להו אמאי יוצאין להכי בחולו של מועד משום שכר פעולה לבטלו בכל זמן אף על גב דליכא שכר פעולה בזול וכל מה דבעי ליתב להו אלא מתרומת הלשכה יהבינן להו וכל כמה דמצינן לצמצם מעות דהקדש עבדינן:

    ועד כמההוי כלאים דחייב לבטלו:

    מועד קטן ו עמוד א

    1ודלמא טומאה מגואי ואילנות מבראי?

    2במסובכין. ואיבעית אימא, הא אמרן: אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א"י׃

    3ר' יהודה אומר עד שיהא שם זקן או תלמיד לפי שאין הכל בקיאין בדבר אמר אביי שמע מינה, צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עליה רמיא׃

    4אמר רב יהודה מצא אבן מצויינת תחתיה טמא שתים אם יש סיד ביניהן ביניהן טמא ואם אין סיד ביניהן ביניהן טהור׃

    5ואע"ג דליכא חורש והתניא מצא אבן אחת מצויינת תחתיה טמא שתים אם יש חורש ביניהן ביניהן טהור ואם לאו ביניהן טמא׃

    6אמר רב פפא הכא כשהסיד שפוך על ראשיהן ומרודה לכאן ולכאן אי איכא חורש ביניהן ביניהן טהור דאימור מחמת חורש הוא דאיקפל ואי לא סיד דביני ביני הוא וטמא׃

    7א"ר אסי מצר אחד מצוין הוא טמא וכל השדה כולה טהורה שנים הם טמאין וכל השדה כולה טהורה שלשה הם טמאין וכל השדה כולה טהורה ארבעה הן טהורין וכל השדה כולה טמאה׃

    8דאמר מר אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א"י:

    9ויוצאין אף על הכלאים:

    10ואכלאים בחולו של מועד נפקינן ורמינהו באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים׃

    11בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים ויוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן הרחובות ולמוד המקואות ועושין כל צורכי רבים ומציינין את הקברות ויוצאין על הכלאים׃

    12רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא חד אמר כאן בבכיר כאן באפיל וחד אמר כאן בזרעים כאן בירקות׃

    13א"ר אסי א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין ניצן ניכר אבל ניצן ניכר יוצאין עליהן׃

    14מאי שנא בחולו של מועד דנפקינן אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן משום שכר פעולה דמוזלי גבן׃

    15אמר רב זביד ואיתימא רב משרשיא שמע מינה כי יהבינן להו שכר מתרומת הלשכה יהבינן להו דאי סלקא דעתך מדידהו יהבינן להו מאי נפקא לן מינייהו כל כמה דבעו ליתן להו׃

    16ועד כמה אמר רב שמואל בר יצחק כאותה ששנינו כל סאה שיש בה׃

    Tosafot

    אם יש סיד ביניהםהציון הוא מסיד כדתנן פרק ה' דמעשר שני (מ"א) ומייתי לה פרק מרובה (ב"ק סט. ושם) אם יש סיד ביניהם לא ידענא כמה:

    אע"ג דליכא חרסגרסינן ומצאתי מפרש חרס דומה הוא לחרסית ואין לבן כמו סיד ונ"ל פירושו אם יש חרסית ביניהם דומה שמציינין להודיע שהוא טהור שעד שם אין בית הקברות שאינה לבן בינתים:

    אמר רב פפא כשהסיד שפוךפירוש ודאי כי ליכא סיד וחרסית טהורין אבל כשהוא מרובה ושפוך על ראשו אז צריך חרסית שאם יש חרסית יש לתלות שנתן לצידי האבן חרסית והסיד נתחבר בו וצרפו הסיד שעל ראשו עמה ואם אין חרסית א"כ סיד הוא של ציון בינתים ולפירוש הקונטרס גרסינן אף על גב דליכא חורש ומפרש ביניהם טהור דאינתקא לה טומאה דהוי לה קבר שנחרש ותימה לי נהי דטהור מטומאת אהל טהור לא הוי דהוי כמו שדה שנחרש בה קבר ושמא טהור מאהל קאמר א"נ לגמרי ע"י דישה וניפוח א"נ ביניהם איכא טובא ספיקות ושרי ספק אי איכא ציון הטומאה שביניהם אי לא ואפילו איכא ציון הרי נחרש ומצאתי מפרש דהשתא סלקא דעתיה דה"פ אם יש ביניהם חורש טהור דודאי לא היה שם טומאה דאם היה ביניהם לא היה חורשו אדם תימה לי אמאי לא פריך דקתני בקמייתא אם יש סיד ביניהם בינתים טמא אע"ג דאיכא חורש והכא קתני אם יש חורש ביניהם טהור ואע"ג דאיכא סיד ונ"ל דסלקא דעתיה דהך בתרייתא איירי בדליכא סיד דכי איכא סיד לא היה טהור לעולם דהא אין מציינין אם לאו על הטומאה וכי חורשו לא יהא טהור ולהכי לא מקשה כי אם מסיפא דברייתא קמייתא דאיירי בדליכא סיד:

    דאמר מר אין מרחיקיםכך פירש בתוספתא ובקונט' ובספרים מצאתי דאמר מר אין מעמידין ציון כו' ולפי זה אינו נותן טעם למה כל השדה טמא אלא נותן טעם למה תחתיהן טהורין דאין מעמידין ציון במקום הטומאה ונהי דברוח אחד או שנים או שלשה יש לנו לומר דכל תחתיה טמא כי אין הטומאה בפחות מן הציון אבל בארבעה יש לתלות הטומאה בכל השדה לפיכך תחתיהן טהורים:

    ואכלאים בחולו של מועד נפקינןבמשנה פי' מאי טעמא לא מקשה על אינך ובירושל' מקשה מציינין על הקברות ולא כבר ציינו ומתרץ כגון שירד שטף מים של גשמים ושטפו:

    בט"ו קורין את המגילההוי מצי למתני בי"ד בו (בכפרים) אלא משום דט"ו זמן דדברים אחרים הוא כגון ומתקנין את הדרכים וכו':

    דמוזלי גבןלמ"ד לקמן (מועד קטן דף יג.) שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי ניחא שיכולין ליטול שכרן אלא למאן דאמר אסור לא ידעינן היכן ישכרו פועלים במועד ושמא יש לומר דהני דמצות התירו:

    מתרומת הלשכהאין להקשות הא אית בהן מעילה דלב ב"ד מתנה עלייהו ובפרק בתרא דכתובות (דף קו. ושם) איכא מילי טובא שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה:

    שיש בה רובעפירוש כשרוצה לזרוע דהא קתני סיפא ר' יוסי אומר יבור והא לא שייך בנזרע כבר ובפרק המוכר פירות (ב"ב דף צד. ושם) מייתי לה מיהו בשמעתין דאיירי בנזרע כבר יש לומר דלא פליגי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואמרינן בשאילנות עומדין על הגבולין וניחוש דלמא טומאה גואי ואילנות על הגבולין בראי. ופרקינן במסובכין.

    איבעית אימא כדאמר אין מרחיקין ציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את א"י.

    ר' יהודה אומר עד שיהא שם זקן או תלמיד שתיקן זה הציון לפי שאין הכל בקיאין בדבר. ש"מ צורבא מדרבנן דאיתיה במתא כל מילי דמתא עליה רמיא.

    אמר רב יהודה מצא אבן אחת מצויינת תחתיה טמא שתים אם יש סיד ביניהן טמא ואם לאו טהור ואם היה הסיד שפוך על ראשיהן ומרודה לכאן ולכאן אי איכא חרש ביניהן טמא דאמרי' מחמת חרש הוא דאיקפל ואם לאו סיד דביני ביני הוא וטהור.

    א"ר אסי מצא ציון מצד אחד הוא הצד טמא וכל השדה טהורה וכן ג' הן טמאין וכל השדה טהורה ד' השדה כולה טמאה והציונין שהציון בהן טהורין.

    דאמר מר אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א"י כו':

    ויוצאין אף על הכלאיםומקשינן איני דבחולו של מועד יוצאין על הכלאים והתנן בט"ו באדר יוצאין על הכלאים. ופרקינן בבכיר יוצאין בט"ו באדר. באפיל יוצאין בחולו של מועד וי"א כאן בזרעים וכאן בירקות וא"ר יוחנן לא שנו בחולו של מועד אלא שאין ניצן ניכר פי' ציץ שלהן ניכר. אבל אם הציץ שלהן ניכר שהוא כלאים יוצאין לאלתר ואין שוהין אותן עד חולו של מועד.

    ומ"ש בחולו של מועד יוצאין על הכלאים א"ר יוחנן משום שכר פעולה עת שהפועלים בטלין ונשכרין בזול לעקור הזרעים ולהשליכן ובעינן למיתן להו אגרייהו מתרומת הלשכה. והני מילי במשנה שהתקינו להיות עוקרין הכלאים בלבד מתוך התבואה ומשליכין. אבל מה שהתקינו להיות מפקירין כל השדה כולה יוצאין אפי' בשאר הימים.

    ועושין כל צרכי רביםירושלמי אלו הן צרכי רבים דנין דיני נפשות ודיני ממונות ודיני מכות ופדיון שבוים ודיני ערכין והחרמין וההקדשות וההשקאות ועריפת עגלה וטהרת מצורע ורציעת עבד עברי. וכן מפרקין מנעל מעל האמום אבל אין מחזירין. ומציינין על הקברות. והלא ציין באדר כגון שרבו המים ושטפום. ויוצאין אף על הכלאים והלא כבר יצאו מאדר תיפתר שהיתה השנה אפילה ולא היו הצמחים ניכרים באדר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 6a

    Moed Katan 6a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 296 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ודלמא טומאה מגואי ולא בין האילנות ולא נחרש במקום טומאה:

    מסובכין שאינן עומדין בשורה אחת סביב הגבולין אלא מעורבין בכל השדה דודאי נחרש כל השדה בשביל האילנות:

    הא אמרן אין מרחיקין ציון ממקום טומאה וכיון שסמוך לאילנות הציון ודאי טומאה בין האילנות היא ונחרש בשביל האילנות:

    כל מילי דמתא עליה רמיא דתלמיד בקי הוא:

    מצא אבן אחת מצוינת בסיד תחתיה טמא ומפי מורי הזקן אבן אחת מצוינת שיש סיד על גבה דאינו צריך להרחיק הציון מן האבן לפי שהאבן גבוה על גבי קרקע ורואה את הציון מיד קודם שיהא נוגע בו אבל בשדה מרחיקין לה ציון בסמוך דזמנין לא חזי ציון עד דאתי ונגע ומאהיל:

    שתים מצויינות תחתיהן טמא אבל ביניהן אם יש סיד ביניהם על הארץ טמא דמשום ציון הוא:

    אע"ג דליכא חורש שלא חרש ביניהם מעולם טהור כי ליכא סיד:

    אם אין חורש ביניהן טמא ואע"ג דליכא סיד לפי שציין את האבנים שמכאן ומכאן לא חשש לציין בינתים:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 6a · Sefaria

    Tosafot

    אם יש סיד ביניהם הציון הוא מסיד כדתנן פרק ה' דמעשר שני (מ"א) ומייתי לה פרק מרובה (ב"ק סט. ושם) אם יש סיד ביניהם לא ידענא כמה:

    אע"ג דליכא חרס גרסינן ומצאתי מפרש חרס דומה הוא לחרסית ואין לבן כמו סיד ונ"ל פירושו אם יש חרסית ביניהם דומה שמציינין להודיע שהוא טהור שעד שם אין בית הקברות שאינה לבן בינתים:

    אמר רב פפא כשהסיד שפוך פירוש ודאי כי ליכא סיד וחרסית טהורין אבל כשהוא מרובה ושפוך על ראשו אז צריך חרסית שאם יש חרסית יש לתלות שנתן לצידי האבן חרסית והסיד נתחבר בו וצרפו הסיד שעל ראשו עמה ואם אין חרסית א"כ סיד הוא של ציון בינתים ולפירוש הקונטרס גרסינן אף על גב דליכא חורש ומפרש ביניהם טהור דאינתקא לה טומאה דהוי לה קבר שנחרש ותימה לי נהי דטהור מטומאת אהל טהור לא הוי דהוי כמו שדה שנחרש בה קבר ושמא טהור מאהל קאמר א"נ לגמרי ע"י דישה וניפוח א"נ ביניהם איכא טובא ספיקות ושרי ספק אי איכא ציון הטומאה שביניהם אי לא ואפילו איכא ציון הרי נחרש ומצאתי מפרש דהשתא סלקא דעתיה דה"פ אם יש ביניהם חורש טהור דודאי לא היה שם טומאה דאם היה ביניהם לא היה חורשו אדם תימה לי אמאי לא פריך דקתני בקמייתא אם יש סיד ביניהם בינתים טמא אע"ג דאיכא חורש והכא קתני אם יש חורש ביניהם טהור ואע"ג דאיכא סיד ונ"ל דסלקא דעתיה דהך בתרייתא איירי בדליכא סיד דכי איכא סיד לא היה טהור לעולם דהא אין מציינין אם לאו על הטומאה וכי חורשו לא יהא טהור ולהכי לא מקשה כי אם מסיפא דברייתא קמייתא דאיירי בדליכא סיד:

    דאמר מר אין מרחיקים כך פירש בתוספתא ובקונט' ובספרים מצאתי דאמר מר אין מעמידין ציון כו' ולפי זה אינו נותן טעם למה כל השדה טמא אלא נותן טעם למה תחתיהן טהורין דאין מעמידין ציון במקום הטומאה ונהי דברוח אחד או שנים או שלשה יש לנו לומר דכל תחתיה טמא כי אין הטומאה בפחות מן הציון אבל בארבעה יש לתלות הטומאה בכל השדה לפיכך תחתיהן טהורים:

    ואכלאים בחולו של מועד נפקינן במשנה פי' מאי טעמא לא מקשה על אינך ובירושל' מקשה מציינין על הקברות ולא כבר ציינו ומתרץ כגון שירד שטף מים של גשמים ושטפו:

    בט"ו קורין את המגילה הוי מצי למתני בי"ד בו (בכפרים) אלא משום דט"ו זמן דדברים אחרים הוא כגון ומתקנין את הדרכים וכו':

    דמוזלי גבן למ"ד לקמן (מועד קטן דף יג.) שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי ניחא שיכולין ליטול שכרן אלא למאן דאמר אסור לא ידעינן היכן ישכרו פועלים במועד ושמא יש לומר דהני דמצות התירו:

    מתרומת הלשכה אין להקשות הא אית בהן מעילה דלב ב"ד מתנה עלייהו ובפרק בתרא דכתובות (דף קו. ושם) איכא מילי טובא שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Moed Katan 6a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואמרינן בשאילנות עומדין על הגבולין וניחוש דלמא טומאה גואי ואילנות על הגבולין בראי. ופרקינן במסובכין.

    איבעית אימא כדאמר אין מרחיקין ציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את א"י.

    ר' יהודה אומר עד שיהא שם זקן או תלמיד שתיקן זה הציון לפי שאין הכל בקיאין בדבר. ש"מ צורבא מדרבנן דאיתיה במתא כל מילי דמתא עליה רמיא.

    אמר רב יהודה מצא אבן אחת מצויינת תחתיה טמא שתים אם יש סיד ביניהן טמא ואם לאו טהור ואם היה הסיד שפוך על ראשיהן ומרודה לכאן ולכאן אי איכא חרש ביניהן טמא דאמרי' מחמת חרש הוא דאיקפל ואם לאו סיד דביני ביני הוא וטהור.

    א"ר אסי מצא ציון מצד אחד הוא הצד טמא וכל השדה טהורה וכן ג' הן טמאין וכל השדה טהורה ד' השדה כולה טמאה והציונין שהציון בהן טהורין.

    דאמר מר אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א"י כו':

    ויוצאין אף על הכלאים ומקשינן איני דבחולו של מועד יוצאין על הכלאים והתנן בט"ו באדר יוצאין על הכלאים. ופרקינן בבכיר יוצאין בט"ו באדר. באפיל יוצאין בחולו של מועד וי"א כאן בזרעים וכאן בירקות וא"ר יוחנן לא שנו בחולו של מועד אלא שאין ניצן ניכר פי' ציץ שלהן ניכר. אבל אם הציץ שלהן ניכר שהוא כלאים יוצאין לאלתר ואין שוהין אותן עד חולו של מועד.

    ומ"ש בחולו של מועד יוצאין על הכלאים א"ר יוחנן משום שכר פעולה עת שהפועלים בטלין ונשכרין בזול לעקור הזרעים ולהשליכן ובעינן למיתן להו אגרייהו מתרומת הלשכה. והני מילי במשנה שהתקינו להיות עוקרין הכלאים בלבד מתוך התבואה ומשליכין. אבל מה שהתקינו להיות מפקירין כל השדה כולה יוצאין אפי' בשאר הימים.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 6a · Sefaria

    Ritva

    ופרכי' ודלמא אפכא דאילנות בראי וטומא' גואי ופרקי' אי בעי' אימא במסוככין כלו' שיש מהם ג"כ נוטים ענפים גדולים על כל השדה איבעי' אימא אפי' בשדה גדולה ואינן מסובכין ואפי' אין עומדין על הגבולים הרי אמרו אין מרחיקין ציון ממקום טומאה ואלמלא שהטומאו' בכל השדה סמוך לציונן לא היו מצויונין בכאן והאי ואי בעי' אימא בתר' קאי למפרק תרווייהו קושיין בין דאילנות בראי וטמאה גואי או אפכא:

    אמר רב יהודה מצא אבן א' מצויינת תחתיה טמא וכו' פי' דכי אמרי' שאין עושין ציון על מקום הטומאה ממש ה"מ כשאין הציון ניכר ומצויין יפה שלא יוכלו ליזהר ממנו עד שיהיו עליו אבל אבן דבר ניכר הוא ורואין אותו מרחוק:

    ואם אין סיד ביניהם מה שביניהם טהור גרס' הפירושי' ואע"ג דליכא חרש בנתים יהא טהור להלך שם:

    והתניא מצא את המצויינת וכו':

    אם יש חורש ביניהם טהור פי' בנפוח שאפי' היו שם מתכבר נחרש טומאות ואי לאו טמא ופריק רב פפא דבההיא בשהסי' שפוך על ראשיהן ומחדד לכאן ולכאן יש שם חורש טהור כי הסיד ההוא ע"י החרישה נקלף מקומו ונדבק כאן ואם אין שם חריש' ודאי ביני ביני הא לציון ממש וטמא אבל בקמייתא דליכא סיד כלל אפי' בלא חורש טהור כך הפי' לפי הגרסא והוא הנכון בעיני ובתוספתא גרס' אחרת ופירש אחר שאינו בספרים אמר רב אשי מצא מצר א' מצויין כלומר והוא דבר ניכר הוא טמא בלבד והשאר טהור דמסתמא שם הטומאה בלבד ולא בשדה וכן בשנים וג' מצרים אבל כשהציון בכל הד' מצרים לכך ציינו הכל מפני שהטומאה בכל השדה והמצרים טהורים שאלו היתה הטומאה גם במצרים היו עושין הציון חוץ להם כיון שאינה במצרים לבדם וכ"ת אולי הטומאה בתוך השדה באמצע ויהא מותר להלך סמוך למצרים הא אמרי' אין מרחיקין ציון ממקו' טומאה וכו':

    ועד כמה א"ר ישמעאל בר יצחק באותה ששנינו פירש האי ועד כמה אינו לשון שאלת הש"ס דהא עלה מקשי ש"ס בסמוך אלא לשונו של ר' ישמעאל היא כההיא בריש פרק אלו מציאות שנחבט שם:

    באותה ששנינו גבי מין תבואה שנתערב בה תבואה אחר' שאם הוא נותר מרובע הקב לסאה ימעט אותו ומותר לזורעו דכמין אחר הוא הכא נמי ממעטין הכלאי' עד זה השיעור ומניחין אותן והיינו דפרכי' והתניא שמפקירן כל השדה מדין קנס שלא התקינו אותו כשהכריזו עליו באחד באדר כדתנן באחד באדר משמיעין על הכלאים:

    Ritva on Moed Katan 6a · Sefaria

    Meiri

    אין מעמידין את הציון על הטומאה ממש אלא בסמוך לה כלפי הדרך מפני שהציון לא היו עושין אותו בדבר גבוה כגון אבן וכיוצא בו אלא שהיו ממחין סיד על הקרקע ואלו ממחין אותו על הטומאה ממש פעמים שהוא בא וטהרותיו עמו ואינו מרגיש בציון עד שהוא עליו ונמצאו טהרותיו טמאות ומ"מ אין מרחיקין אותו אלא מעט שלא להפסיד ארץ ישראל:

    מצא אבן אחת מצויינת כל מה שתחתיה טמא וסביבותיה טהור שהטומאה תחת האבן היא מכיון שהאבן גבוהה אין מרחיקין אותה מן הציון ומעמידין אותה על הטומאה ומעדיפין אותה לכאן ולכאן ובשקלים ירושלמי אמרו מצא אבן אחת מצויינת אע"פ שאין מקיימין כן שמא תחתיה טמא שמא מת קמצין נתון תחתיו פי' מת קטן כמלא הקומץ ופי' אע"פ שאין מקיימין כן למת גדול להעמיד הציון על הטומאה:

    היו שתים אם יש סיד ביניהם כל מה שביניהם טמא וכל שכן מה שתחתיהן שהכל היה ציון אחד אבן על ראש הטומאה ואבן על סופה וסיד באמצע לא היה סיד ביניהם תחתיהן טמא וביניהן טהור היה סיד ביניהם ואינו נראה כמונח לכונה ביניהם שאינו קבוע לשם אלא שהסיד נראה כמי ששפכו על ראש האבן ונשפך ממנה ולמטה דרך מדרון שלא בכונה ועומד ביניהם תיחוח ומקופל אם יש שם חריש ודאי לא היה סיד ביניהם אלא מחרישה נגעה בצד האבן וקפלה את הסיד ואם אין שם חריש טמא ויש בקצת דברים אלו חלוף בנסחאות ובפירושין וזו עקר:

    מי שמצא מצר אחד של שדה מצויין תחתיו שמא מתוך שהמצר גבוה מעמידין בו ציון על הטומאה ושדה טהור שאין לנו להחזיק טומאה שלא במקום ציון וכן הדין בשני מצרים או בשלשה שתחתיהן טמא ושדה טהור אבל אם מצא ארבעתם מצויינין תחתיהן טהור ושדה טמא שכל מה שנעשה בארבע רוחות על דעת מה שבתוכם הוא נעשה קצת חכמי צרפת כתבו בכאן במה שאמרו ששדה שאבד בה קבר אין מקיימין בה אילנות שהטעם מפני שבית הקברות אין מלקטין ממנו עשבים מפני כבוד מתים והוא הדין לאילנות שאין מלקטין מהם פירות ולא יראה כן שאין זה בית הקברות קבוע שיאסרו דברים אלו בו ומ"מ בבית הקברות קבוע כתבו הם בפירוש שאין ראוי לקיים בו אילנות שלא לבזות המתים בדריסת הרגל עליהם מחמת חמוד צל האילנות ואפי' ברחוקים ארבע אמות מן הקבר ואין צריך לומר בתוך שיעור שתהא יניקתם מן הקבר שיש שם חשש איסור הנאה ולא משום יניקת המת שהרי זה וזה גורם אלא שכל שהוא בתפיסתו הרי הוא כתכריכין שלו ובסוף דבריהם קיימו שזה שנהגו בקצת מקומות לקיים שם אילנות טעות הוא בידם:

    באחד באדר משמיעין על השקלים ר"ל שמכריזין ומשמיעין לבעלי בתים שיביאו שקליהם להיות מוכנים לאחד בניסן להתחיל בהקרבה מתרומה חדשה וכן מכריזין להם לצאת ולבדוק בשדותיהם לעקור את הכלאים משם בחמשה עשר בו שהוא יום קריאת מגלה לכרכים ויום מגלת תענית לעיירות וכבר יצאו ידי חובת שמחה בארבעה עשר ונמצא יום חמשה עשר פנוי להם שלא היתה המלאכה מצויה אצלם והיו נוהגים לתקן הדרכים ואת הרחובות שנפחתו בחורף מפני הגשמי' ומקואות המים לחטטן מהרבה לכלוכין שננערו שם בימות הגשמים כדי שיהיו מטוהרים לטבילה ולציין את הקברות ולתקן הדרכים ואת הרחובות וכל מה שהוא צרכי רבים ואם חזרו גשמים וקלקלו חוזרין ועושין דברים אלו בחול המועד ונמצא שמשנתנו אתה מפרשה בשנתקלקלו בגשמים והוא שאמרו בתלמוד המערב ומציינין את הקברות במועד ולא כבר ציינו אותם באדר תפתר שירדו גשמים ושטפוהו וכן בשאר הדברים חוץ מן הכלאים שהכלאים כשנעקרו נעקרו והוא שבכאן הקשו מתניתי' אברייתא בכלאים ולא באחרות ובכלאים לפי מה שתירצו כאן אתה מפרש משנתינו באפיל או בירקות והוא שבחמשה עשר באדר יוצאין שלוחי בית דין לבדוק בכל שדה ושדה שהזרעים כגון תבואה וקטנית נזרעין בתחילת החורף וניכרין בט"ו באדר ולפיכך יוצאין לבדקן באותו זמן ומי שלא עקר עוקרין לו ובחולו של מועד חוזרין שלוחי בית דין לראות את הזרע האפיל שלא ניכר בט"ו באדר ואת הירקות שלא היה מנהגן לזרען אלא סמוך לסוף החורף ואם יש שם כלאים עוקרין אותן ושלוחים אלו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ואע"פ שמ"מ כבר היו ניכרין בניסן הואיל ונכנס החדש היו ממתינין עד חול המועד כדי להיות הפועלים מצויים אצלם בזול והיא היא שלמדתנו להיות שכרן ניטל מתרומת הלשכה שאם משלהם אין לנו לחוס על ממון פושעים להשתדל שתהא מלאכתם בשעת הזול:

    Meiri on Moed Katan 6a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה שתים מצויינות כו' דמשום ציון הוא הס"ד ואח"כ מ"ה אע"ג דליכא כו' טהור כי ליכא סיד הס"ד ואח"כ מ"ה אם אין חורש כו' לציין בינתיים הס"ד ואח"כ מ"ה הכא דקתני כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה א"ר פפא כו' כי ליכא סיד או חרסית כו' ובד"ה דאמר מר כו' ונהי דברוח אחד או כו' ובד"ה בט"ו קורין כו' זמן דדברים אחרים הוא כו' כצ"ל:

    בד"ה שיש בה רובע כו' דהא קתני סיפא כו' והא לא שייך בנזרע כבר ובפ' המוכר כו' דאיירי בנזרע כבר י"ל כו' כצ"ל וצ"ע דאדרבה בפרק המוכר פירות משמע דרבי יוסי נמי איירי בנזרע כבר וכמ"ש בתוס' שם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 6a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 6, Amud Aleph, about 296 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “ודלמא טומאה מגואי ואילנות מבראי?…”

    2. Segment 214 words

      Opens “במסובכין. ואיבעית אימא, הא אמרן: אין מרחיקין…”

    3. Segment 327 words

      Opens “ר' יהודה אומר עד שיהא שם זקן…”

      Named: אביי, רבא.

    4. Segment 421 words

      Opens “אמר רב יהודה מצא אבן מצויינת תחתיה…”

      Named: רב יהודה.

    5. Segment 521 words

      Opens “ואע"ג דליכא חורש והתניא מצא אבן אחת…”

    6. Segment 629 words

      Opens “אמר רב פפא הכא כשהסיד שפוך על…”

      Named: רב פפא.

    7. Segment 732 words

      Opens “א"ר אסי מצר אחד מצוין הוא טמא…”

    8. Segment 811 words

      Opens “דאמר מר אין מרחיקין ציון ממקום טומאה…”

    9. Segment 94 words

      Opens “ויוצאין אף על הכלאים:…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “ואכלאים בחולו של מועד נפקינן ורמינהו באחד…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא חד…”

      Named: רבי אלעזר, רבי יוסי בר חנינא.

    13. Segment 1315 words

      Opens “א"ר אסי א"ר יוחנן לא שנו אלא…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “מאי שנא בחולו של מועד דנפקינן אמר…”

      Named: רבי יעקב, רבי יוחנן.

    15. Segment 1531 words

      Opens “אמר רב זביד ואיתימא רב משרשיא שמע…”

      Named: רב זביד, רב משרשיא.

    16. Segment 1613 words

      Opens “ועד כמה אמר רב שמואל בר יצחק…”

      Named: רב שמואל בר יצחק, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Shmuel bar Yitzchak · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Shmuel bar Yitzchak was a prominent Amora, a student of Rav, known for his piety, humility, and the miraculous events surrounding…

      Source: Moed Katan 6a · Segment 16 — “ועד כמה אמר רב שמואל בר יצחק כאותה ששנינו…

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Moed Katan 6a · Segment 15 — “…רב זביד ואיתימא רב משרשיא שמע מינה כי יהבינן…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Moed Katan 6a · Segment 13 — “א"ר אסי א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין ניצן…

    • Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.

      Source: Moed Katan 6a · Segment 15 — “אמר רב זביד ואיתימא רב משרשיא שמע מינה כי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Moed Katan 6a · Segment 16 — “…כמה אמר רב שמואל בר יצחק כאותה ששנינו כל…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Moed Katan 6a · Segment 3 — “…בקיאין בדבר אמר אביי שמע מינה, צורבא מרבנן דאיכא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 6a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026