Talmud Builders

    Moed Katan 9b

    Back to index

    English translation — Moed Katan 9b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1There, in the other verse, it is referring to a mitzva that cannot be done by others, and therefore, one must not consider its relative importance, but rather do it immediately.

    2The two scholars, Rabbi Yonatan ben Asmai and Rabbi Yehuda, son of converts, once again sat and raised the following dilemma: In one place it is written in praise of the Torah: “She is more precious than rubies; and all of your desires are not to be compared to her” (Proverbs 3:15). One can infer from here that all human desires cannot be compared to the Torah, but the desires of Heaven, i.e., mitzvot, can indeed be compared to her. And elsewhere it is written: “For wisdom is better than rubies; and all the things that may be desired are not to be compared to it” (Proverbs 8:11), which indicates that even mitzvot cannot be compared to the Torah.

    3They resolved this contradiction by stating that here, in the second verse, it is discussing a mitzva that can be done by others. In that case, even mitzvot cannot be compared to the Torah, and accordingly, one who is engaged in Torah study should not interrupt his studies in order to perform another mitzva. However, there, in the first verse, it is discussing a mitzva that cannot be done by others. In that case Torah study is not more important than the mitzva, and one should interrupt his studies in order to perform the mitzva.

    4When Rabbi Yonatan ben Asmai and Rabbi Yehuda, son of converts, noticed Rabbi Shimon ben Yoḥai’s son, they said to him: What do you want here? He said to them: Father told me: Go to them so that they should bless you. They said to him as follows: May it be God’s will that you should sow and not reap, that you should bring in and not take out, that you should take out and not bring in, that your house should be destroyed and your lodging place should be inhabited, that your table should become confused, and that you should not see a new year.

    5When he came back to his father, he said to him: Not only did they not bless me, but they even caused me pain with their negative words. His father said to him: What exactly did they say to you? He answered: They said to me such and such. Rabbi Shimon ben Yoḥai said to his son: These are all blessings, uttered in a cryptic manner, and this is what they meant: When they said that you should sow and not reap they meant that you should bear sons and they should not die. Their statement that you should bring in and not take out means that you should bring in brides for your sons and your sons should not die, which would cause their wives to leave. When they said you should take out and not bring in they meant that you should have daughters and their husbands should not die, which would cause your daughters to return to you.

    6When they said that your house should be destroyed and your lodging place should be inhabited, this should be interpreted allegorically. As this world is compared to your lodging place, and the World-to-Come is compared to your house, as it is written: “Their inward thought [ kirbam ], is that their houses shall continue forever” (Psalms 49:12), and the Sages said: Do not read it as “their inward thought [ kirbam ]”; rather read it as their graves [ kivram ]. According to this reading, one’s grave is considered his permanent house. The Sages gave Rabbi Shimon ben Yoḥai’s son a blessing that he should dwell in his temporary home rather than his permanent home, i.e., he should live a long life.

    7When they said that your table should become confused, they meant that you should be blessed with many sons and daughters, so that there will be noise and confusion at your table. When they said that you should not see a new year, they meant your wife should not die and as a result you should not have to marry another woman, about which it says: “When a man has taken a new wife, he shall not go out to war, neither shall he be charged with any business; he shall be free at home for one year” (Deuteronomy 24:5).

    8Apropos a blessing with an obscure meaning, the Gemara relates: Rabbi Shimon ben Ḥalafta took leave of Rav. His father said to him: Go to him so that he should bless you. When Rabbi Shimon ben Ḥalafta returned to him for a blessing, Rav said to him: May it be God’s will that you should not shame others and that you should not feel ashamed. He came home to his father, who said to him: What did he say to you? He said to him: Mere words he said to me, i.e., he did not say anything of significance.

    9After Rabbi Shimon ben Ḥalafta repeated what Rav had said, his father said to him: He blessed you with the blessing with which the Holy One, Blessed be He, blessed Israel and then repeated the blessing, indicating that is a very great blessing, as it is written: “And you shall eat in plenty, and be satisfied, and praise the Name of the Lord your God, who has dealt wondrously with you; and My people shall never be ashamed. And you shall know that I am in the midst of Israel, and that I am the Lord your God, and there is none else; and My people shall never be ashamed” (Joel 2:26–27).

    10§ It was taught in the mishna: And a woman may engage in all of her usual cosmetic treatments on the intermediate days of a Festival. The Sages taught in a baraita : These are the cosmetic treatments of women that are permitted: She may paint her eyelids, she may remove unwanted hair [ pokeset ], and she may put rouge on her face. And some say: She may pass a comb over her lower face, i.e., she may remove the hair from her pubic area.

    11The Gemara relates that Rav Ḥisda’s wife would adorn herself on the intermediate days of a Festival in the presence of her daughter-in-law, i.e., when she already had a married son. Rav Huna bar Ḥinnana sat before Rav Ḥisda, and he sat and said: They taught only that a woman is permitted to engage in cosmetic treatments on the intermediate days of a Festival only with regard to a young woman, as such treatments bring her joy, but in the case of an old woman, no, the treatments are not permitted, as she does not need them.

    12Rav Ḥisda said to him: By God! Even your mother, and even your mother’s mother, and even a woman so old that she is standing at the edge of her grave are all permitted to adorn themselves. As people say in the popular adage: A woman of sixty years, like one of six, runs at the sound of the timbrel [ tavla ], implying that women of all ages are young in spirit; since they all take pleasure in their adornments, they are allowed to adorn themselves, regardless of age.

    13§ It was taught in the mishna that Rabbi Yehuda says: She may not apply lime to her skin because it renders her temporarily unattractive and she will be distressed during the Festival. It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda says: A woman may not apply lime to her skin on the intermediate days of a Festival because it is temporarily a disgrace to her, as she appears unattractive until it is peeled off. But Rabbi Yehuda concedes that with regard to lime that she can peel off during the Festival, she may apply it on the intermediate days of the Festival, as even though she is distressed now, as the lime renders her appearance unattractive, she will be happy afterward, when the lime is removed and she sees the results.

    14The Gemara asks: But does Rabbi Yehuda accept this reasoning that it is permitted, despite the fact that it causes distress, because it will cause joy later? Didn’t we learn elsewhere in a mishna ( Avoda Zara 2a): On the three days before the holidays of idolaters, it is prohibited to do business with them, so as not to cause them to thank their idols for their success. Similarly, it is prohibited on these days to lend to them, to borrow from them, to repay a debt to them, or even to collect a debt from them.

    15Rabbi Yehuda says: One may collect a debt from them during this period, due to the fact that the gentile is distressed when he makes the payment. The Rabbis said to him: Even though he is distressed now, he will be happy afterward, as he is relieved of the debt, and therefore, it is prohibited to collect a debt from him during the three days before his holiday. In this mishna, Rabbi Yehuda considers only the immediate distress and does not consider the joy that will be experienced after some time.

    16Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Leave aside the halakhot governing a Festival, which cannot be compared to other areas, as all of the labors that are permitted on a Festival are permitted because even though one is distressed by them now, he will be happy about them afterward. For example, cooking and baking are permitted even though preparing food involves effort and trouble, because eating the food after it is prepared provides pleasure and enjoyment.

    17Ravina said a different explanation: According to Rabbi Yehuda, with regard to repaying a debt, a gentile is always distressed, even after he repays a debt. However, in general, even Rabbi Yehuda accepts the principle of taking into account the joy that will be experienced at a later time.

    18With regard to applying lime to one’s body, Rav Yehuda said: The daughters of Israel who reached physical maturity, but had not yet reached the age of majority, i.e., girls that were less than twelve years of age, and therefore embarrassed by their precocious physical development, would seek to remove the excess hair from their bodies. The poor among them would smear their skin with lime in order to remove the hair. The wealthy ones would smear themselves with fine flour for this purpose, and the daughters of kings would smear themselves with shemen hamor . As it is stated with regard to the women who were brought to King Ahasuerus: “Six months with shemen hamor ” (Esther 2:12).

    19The Gemara asks: What is shemen hamor ? Rav Huna bar Ḥiyya said: This is the perfume called setaket . Rav Yirmeya bar Ami said: It is olive oil extracted from an olive that has not yet reached one-third of its growth; the acidic oil is effective as a depilatory.

    20It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Wherever the Mishna mentions anpikinon , it is referring to olive oil from an olive that has not yet reached one-third of its growth. And why do women spread it on the body? It is due to the fact that it removes the hair and pampers the skin.

    21It was related that Rav Beivai had a daughter, and he spread lime on her limb by limb, which caused her hair to fall out and her skin to whiten. She became so beautiful that when marrying her off, he took four hundred dinars for her. There was a certain gentile in his neighborhood who also had a daughter and wanted to do this as well. He spread her entire body with lime all at once, and she died. That gentile said: Beivai killed my daughter. Rav Naḥman said: Rav Beivai, who regularly drinks beer, his daughters require that they be smeared with lime, as beer causes hair growth, but we who do not drink beer, our daughters do not require that they be smeared with lime, as they have little hair even without this treatment.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ובמצוה שא"א לעשותה ע"י אחריםאל תפלס אלא מצוה שבא לידך בין גדולה בין קטנה עשה:

    וכל חפציך לא ישוו בהשתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה:

    חפצי שמים ישוו בהכלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה:

    דאפילו חפצי שמים לאדמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה:

    תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעיילמשמע ליה בסחורה תעייל ולא תיפוק שתביא סחורה ולא תמכרנה תיפוק ולא תעייל שתוציא בסחורה במקום אחר ולא תביאנה:

    תעייל כלתאשדרך כלתא הולכת אצל הבעל:

    ולא תיפוקדלא לימות בנך דהדרי נפקי מינך והדרי לבי נשייהו:

    שתא חדתאזו שנה ראשונה של נישואין דכתיב כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו' (דברים כ״ד:ה׳):

    ליחרב ביתךבית קברתך דלא תמות אלא תחיה לאורך ימים:

    לא תבוש ולא תתביישלא תיבוש אחריני כדי שלא תתבייש שלא תבא לידי כך פן תתבייש:

    ותנא בהושנה בה לא יבושו עמי לעולם והיינו לא תבייש ולא תתבייש:

    כוחלתנותנת כחול בין עיניה כדי שדומות נאים:

    פוקסתמחלקת שערה לכאן ולכאן:

    ומעברת סרק על פניהסם אחד כדי שתראה אדומה:

    סכין על פניה של מטהכדי להעביר שער של מטה:

    היתה מיקשטאכי הני קשוטין כדאמר הכא:

    באנפי כלתהשהיתה כל כך זקינה שהיתה לה כלה שהיא אשת בנה:

    לא שנוהא דאמר עושה אשה תכשיטיה:

    אלא ילדהבחורה שדרכה בכך ולהכי הוי לה שמחה במועד:

    אבל זקינה לאוהיכי עבדא אשתך הכי דמיקשטא הא הויא זקינה:

    ואפילו עומדת על פתח קברהשריא להתקשט:

    לקל טבלא רהטאפירוש קשקוש הזוג ר"ל מיני זמר בהילולא וכי היכי דרהטא ילדה בת שית לקל הילולא הכי עבדא בת שיתין והכי נמי מיקשטא:

    שניוול הוא להשגנאי הוא לה וניוול בסיד ומצטערת בסיד:

    שיכולה לקפלו במועדאע"פ שהיא מנוולת בסיד:

    שמחה היא לאחר זמןבמועד לסוף המועד לאחר שקפלתו את הסיד שטפלה לפי שמשיר את השער ומעדן את הבשר והואיל דהאי סיד משמחתה לאחר זמן להכי שרי לה לטופלו במועד אע"פ שהיא מצירה עכשיו:

    ומי אית ליה לרבי יהודה האי סבראאע"ג שהיא מצירה עכשיו שמחה וכו':

    נפרעים מהםמהכותים ביום חגם מפני שהוא מצער דכל אדם שפורע מיצר אבל לא משלמים להם ממון ביום חגם לפי שמשמחם ביום חגם ומודה לע"ז כדפי' במס' ע"ז:

    שמח הוא לאחר זמןשפרע לו ואמאי נפרע מהן אבל לרבי יהודה לא אית ליה האי סברא דמשום שמיצר עכשיו שרי והיכי אית ליה האי סברא גבי טפול אע"ג שהיא מצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן:

    הנח להלכות מועדלהכי א"ר יהודה הכא דשרי אע"פ שהיא מצירה כו':

    דכולהו הלכות מועדדשרי משום האי טעמא נמי שרו כגון אפיה ובישול דמצער השתא כשהוא אופה ומבשל ולהכי שרי דשמח הוא כשהוא אוכל אפייתו ובישולו ביו"ט:

    כותי לעולם מיצרשפורע ולהכי לא אית ליה לר' יהודה התם אע"פ שמיצר שמח וכו' אבל לעיל גבי טפול אית ליה לר' יהודה אע"פ שמצירה עכשיו שמחה לאחר זמן:

    שהגיעו לפירקןלשיער:

    ולא הגיעו לשניםשאינן בנות י"ב שנה ויום אחד שעדיין אינו דין שיהא להן שער ובושות על כך:

    עניות טופלותהשיער בסיד ומשירות אותן:

    אנפיקינוןהיינו אנפיקינון דקתני התם במנחות (דף פה:) אנפיקינון לא יביא היינו אותו שמן שעושין מזיתים:

    שלא הביאו שליששלא בישלו שליש:

    ולמה סכין אותואכל הני קא מהדר דקאמר טופלין כו':

    ושקל בה ארבע מאה זוזישנתייפת ונטל מבעלה כך:

    טפלה כולה בחד זימנאדסבר למיעבד כרב ביבי ומתה:

    בעיין בנתין טפלאדשכר מגדל השער ומעבה את הבשר:

    מועד קטן ט עמוד ב

    1כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים.

    2הדר יתבי וקא מבעי להו, כתיב: ״(משלי ג״, טו) ״יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה״ הא חפצי שמים ישוו בה, וכתיב: ״(משלי ח״, יא) ״כל חפצים לא ישוו בה״ דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה!

    3כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים.

    4אמרו ליה: מאי בעית הכא? אמר להו, דאמר לי אבא: זיל גבייהו דליברכוך. אמרו ליה: יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעייל ולא תיפוק, תיפוק ולא תעייל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתא.

    5כי אתא לגבי אבוה, א"ל לא מבעיא דברוכי לא. בירכן אבל צעורי צעורן א"ל מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך׃

    6ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא דכתיב ״(תהלים מט״, יב) קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם׃

    7לבלבל פתורך בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי׃

    8ר' שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב א"ל (אבוה) זיל לגביה דליברכך א"ל יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש אתא גבי אבוה א"ל מאי אמר לך א"ל מילין בעלמא הוא דאמר לי׃

    9א"ל ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא לישראל ותנא בה דכתיב ״(יואל ב״, כו) ואכלתם אכול ושבוע והללתם וגו' ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם:

    10ועושה אשה תכשיטיה: ת"ר אלו הן תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת ומעבירה (סרק) על פניה ואיכא דאמרי מעברת סרק על פניה של מטה׃

    11דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדה אבל זקנה לא׃

    12א"ל האלהים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא:

    13ר' יהודה אומר לא תסוד: תניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע"פ שמצירה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן׃

    14ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא והתנן׃

    15רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר אמרו לו אע"פ שמצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן׃

    16אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מצר עכשיו ושמח לאחר זמן נינהו׃

    17רבינא אמר כותי לענין פרעון לעולם מצר׃

    18אמר רב יהודה בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים עניות טופלות אותן בסיד עשירות טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן המור שנאמר ״(אסתר ב״, יב) ששה חדשים בשמן המור׃

    19מאי שמן המור רב הונא בר חייא אמר סטכת רב ירמיה בר אמי אמר שמן זית שלא הביא שליש׃

    Baraita

    20תניא רבי יהודה אומר אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר׃

    21רב ביבי הוה ליה ברתא טפלה אבר אבר שקל בה ד' מאה זוזי הוה ההוא כותי בשבבותיה דה"ל ברתא טפלה בחד זמנא ומתה אמר קטלא ביבי לברתי אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא. אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טפלא:

    Tosafot

    כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחריםעשיית מצוה עדיף שהרי מפסיקין אפילו לר"ש בן יוחי לעושה סוכה ולולב כדאי' בירושלמי. אבל בהפסקה דתפלה וק"ש אין מפסיקין לר"ש בן יוחי ובירושלמי זה שננו וזה שננו ואין מפסיקין שננו מפני שננו:

    פוקסתפי' בקונטרס מתקנת שער שלא יתפזר וקשה דבפרק המצניע (שבת דף צד: ושם) אמר דמתחייב בשבת משום טוה ועוד דסורקת ה"ל למיתני כמו גבי נזיר (נזיר מב.) ובפ' קמא דכתובות (דף ד: ושם) פירש בקונטרס קליעת שער וקשיא דבפרק המצניע שונה גודלת ופוקסת ואין לפרש מעברת סרק על פניה דהכא תני תרוייהו וגם בפ'. קמא דכתובות ויש לפרש דמתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף וריב"א מפרש שנותנת חוטין של בצק [דקין] על פניה להאדים הבשר והיינו טוייה והאי דקורא ליה בירושלמי צובע שהוא מאדים הבשר ובנין נמי שייך בתיקון האשה למאי דמפורש סוף המצניע (שבת דף צה.) משום בונה ומייתי קרא דויבן את הצלע:

    סטכתבפרק כל הקרבנות (מנחות דף פו.) מפרש דשמן המור הוא סטכת ובפ' קמא. דמגילה (דף יג.) מאי שמן המור רב הונא אמר רבי חייא סטכת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תוב כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה במצוה (שאפשר) [שאי אפשר] לעשותה ע"י אחרים. כל חפצים לא ישוו בה במצוה (שאי אפשר) [שאפשר] לעשות' ע"י אחרים אמר להו אבא שדרני לגביכו דתתברכון יתי אמרו ליה תהא רעוא דתזרע ולא תחצר פי' דתוליד בנים ולא תקברם תעייל ולא תיפוק תעייל כלתך לביתך ולא תוציאם תיפוק ולא תעייל תוציא בנות לבית בעליהן ולא ימותו בעליהן וישובו אליך ליחרב ביתך וליתוב אושפיזך. פי' יהיה ביתך חרבה והוא מקום קברך שאתה עתיד להקבר בו כי הוא מקום של אדם. כלומר תאריך ימים בעולם הזה הנקרא אושפיזא. וישאר מקום קברך חרב הנקרא ביתך שנאמר קרבם בתימו לעולם.

    ליבלבל פתורךכלומר יהיו לך בנים הרבה ויבלבלו שלחנך ולא תיחזי שתא חדתא דלא תימות אתתך ותיתב אחריתי א"ל ר' לבריה זיל לגביה ר"ש בן חלפתא דליברכך אזל לגביה א"ל תהא רעוא דלא תיבוש ולא תתבייש.

    א"ל אבוה ברי ברכך ברכתא דברכינהו הקדוש ב"ה לישראל ותנא ביה שנא' ואכלתם אכול ושבוע וגו': ועושה תכשיטיה במועד:

    ת"ר אלו הן תכשיטי נשים גודלת כוחלת פוקסת נוטלת שערה וציפרניה ומעברת שרק על פניה איכא דאמרי מעברת סכין על פניה של מטה.

    דביתהו דרב חסדא הוה מתקשטא באנפי כלותיה כו'.

    ואפי' עומדת על פתח קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא.

    ר"י אומר לא תסוד כו'תניא ר' יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניול הוא לה אם היא תשאר בסיד. ומודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד ואע"פ שמצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן.

    ומי אית ליה לר' יהודה האי סברא והתנן במס' ע"ז ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר כו'.

    ופירק רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו אע"פ שמצירות עכשיו שמחות לאחר זמן.

    אמר רב יהודה אמר רב בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים עניות טופלות אותן בסיד עשירות בסולת בנות מלכים בשמן המור והוא סטכת איכא דאמרי שמן זית שלא הביא שליש.

    תניא אפיקינון שמן זית שלא הביא שליש סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן את הבשר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 9b

    Moed Katan 9b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 503 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ובמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים אל תפלס אלא מצוה שבא לידך בין גדולה בין קטנה עשה:

    וכל חפציך לא ישוו בה שתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה:

    חפצי שמים ישוו בה כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה:

    דאפילו חפצי שמים לא דמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה:

    תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל משמע ליה בסחורה תעייל ולא תיפוק שתביא סחורה ולא תמכרנה תיפוק ולא תעייל שתוציא בסחורה במקום אחר ולא תביאנה:

    תעייל כלתא שדרך כלתא הולכת אצל הבעל:

    ולא תיפוק דלא לימות בנך דהדרי נפקי מינך והדרי לבי נשייהו:

    שתא חדתא זו שנה ראשונה של נישואין דכתיב כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו' (דברים כ״ד:ה׳):

    32 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 9b · Sefaria

    Tosafot

    כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים עשיית מצוה עדיף שהרי מפסיקין אפילו לר"ש בן יוחי לעושה סוכה ולולב כדאי' בירושלמי. אבל בהפסקה דתפלה וק"ש אין מפסיקין לר"ש בן יוחי ובירושלמי זה שננו וזה שננו ואין מפסיקין שננו מפני שננו:

    פוקסת פי' בקונטרס מתקנת שער שלא יתפזר וקשה דבפרק המצניע (שבת דף צד: ושם) אמר דמתחייב בשבת משום טוה ועוד דסורקת ה"ל למיתני כמו גבי נזיר (נזיר מב.) ובפ' קמא דכתובות (דף ד: ושם) פירש בקונטרס קליעת שער וקשיא דבפרק המצניע שונה גודלת ופוקסת ואין לפרש מעברת סרק על פניה דהכא תני תרוייהו וגם בפ'. קמא דכתובות ויש לפרש דמתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף וריב"א מפרש שנותנת חוטין של בצק [דקין] על פניה להאדים הבשר והיינו טוייה והאי דקורא ליה בירושלמי צובע שהוא מאדים הבשר ובנין נמי שייך בתיקון האשה למאי דמפורש סוף המצניע (שבת דף צה.) משום בונה ומייתי קרא דויבן את הצלע:

    סטכת בפרק כל הקרבנות (מנחות דף פו.) מפרש דשמן המור הוא סטכת ובפ' קמא. דמגילה (דף יג.) מאי שמן המור רב הונא אמר רבי חייא סטכת:

    Tosafot on Moed Katan 9b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תוב כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה במצוה (שאפשר) [שאי אפשר] לעשותה ע"י אחרים. כל חפצים לא ישוו בה במצוה (שאי אפשר) [שאפשר] לעשות' ע"י אחרים אמר להו אבא שדרני לגביכו דתתברכון יתי אמרו ליה תהא רעוא דתזרע ולא תחצר פי' דתוליד בנים ולא תקברם תעייל ולא תיפוק תעייל כלתך לביתך ולא תוציאם תיפוק ולא תעייל תוציא בנות לבית בעליהן ולא ימותו בעליהן וישובו אליך ליחרב ביתך וליתוב אושפיזך. פי' יהיה ביתך חרבה והוא מקום קברך שאתה עתיד להקבר בו כי הוא מקום של אדם. כלומר תאריך ימים בעולם הזה הנקרא אושפיזא. וישאר מקום קברך חרב הנקרא ביתך שנאמר קרבם בתימו לעולם.

    ליבלבל פתורך כלומר יהיו לך בנים הרבה ויבלבלו שלחנך ולא תיחזי שתא חדתא דלא תימות אתתך ותיתב אחריתי א"ל ר' לבריה זיל לגביה ר"ש בן חלפתא דליברכך אזל לגביה א"ל תהא רעוא דלא תיבוש ולא תתבייש.

    א"ל אבוה ברי ברכך ברכתא דברכינהו הקדוש ב"ה לישראל ותנא ביה שנא' ואכלתם אכול ושבוע וגו': ועושה תכשיטיה במועד:

    ת"ר אלו הן תכשיטי נשים גודלת כוחלת פוקסת נוטלת שערה וציפרניה ומעברת שרק על פניה איכא דאמרי מעברת סכין על פניה של מטה.

    דביתהו דרב חסדא הוה מתקשטא באנפי כלותיה כו'.

    ואפי' עומדת על פתח קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא.

    ר"י אומר לא תסוד כו' תניא ר' יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניול הוא לה אם היא תשאר בסיד. ומודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד ואע"פ שמצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן.

    ומי אית ליה לר' יהודה האי סברא והתנן במס' ע"ז ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר כו'.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 9b · Sefaria

    Ritva

    ש"ס פוקסת פירשתיו במס' שבת ורש"י ז"ל כאן תקון שערה ואינו נכון:

    רבי יהודה או' נפרעין מהן במקומן פירשתיה והא דלימרי' לאחר זמן פי' בתוך הרגל והחם בתוך האור כדאמרי' התם:

    רבי' אמר עובדי כוכבים לענין פרעון לעולם מצרפי' אליבא דר' יהודה שלא קבל טעמן של חכמים:

    Ritva on Moed Katan 9b · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שאמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה אין תלמוד תורה בכלל זה אלא מי שהיה עוסק בתורה ואירעה מצוה לידו אם אפשר לאותה מצוה על ידי אחרים אין לו לבטל עליה ואל תשיבני בטול תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה שאף הם אי אפשר באחרים בראוי לה שהכל צריכין להם להרבות בכבוד ואם אי אפשר לו על ידי אחרים כגון שאין שם ראוי לה אלא הוא או שהיא מצוה המוטלת על גופו כגון לולב ושופר וכבוד אב ואם וקבורת מת מצוה במקום שאין לו קוברים ודומיהם המצוה קודמת ומבטל תלמוד תורה כדי לקיימה ואינו מפקיע חיובה מעליו בקיום מצות תלמוד תורה אפי' מצוה קלה ואע"פ שהעוסק במצוה פטור מן המצוה לא נאמר כן בתלמוד תורה הואיל ועקרה לידיעת קיום שאר מצות מבטלין אותה בשביל כל מצוה שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים כך היא שטת גדולי המפרשים ויש שואלין והרי אף בשאר מצות כן שהרי אמרו במסכת קדושין ל"ב א' אמר לו אביו השקני מים ויש לו מצוה לעשות אם אפשר למצוה ליעשות על ידי אחרים כבוד אביו קודם תירצו גדולי המפרשים שתלמוד תורה הוצרך להשמיעני שלא תבטל הואיל ואפשר למצוה להתקיים שהייתי סובר הואיל ועקרו לקיום מצות יבטל מפני כל מצוה אף באפשר לעשותה באחרים וגדולי הדורות מתרצים שכבוד אביו שעה עוברת היא ואם לא היתה שעה עוברת היה יכול לבטלו לקיום המצוה אע"פ שהיה אפשר לעשותה באחרים אבל תלמוד תורה אע"פ שאינה שעה עוברת אינו מניחו לקיים מצוה שאפשר ליעשות באחרים הואיל וכלל תלמוד תורה כל שעה שעה עוברת היא ואם אי אפשר לעשותו באחרים תיבטל תלמוד תורה אע"פ ששעתה עוברת:

    לא סוף דבר במה שביארנו שהאשה עושה תכשיטיה בילדה אלא אפי' בשאינה ילדה ואפי' בזקנה ואפי' הזקינה ביותר כמשל הדיוט נאמר בת שתין כבת שית לקל טבלא ריהטא:

    שלשה ימים לפני אידיהן של גוים אסור לשאת ולתת עמהם ואפי' להפרע מהם ואע"פ שהגוי מיצר בפרעון מ"מ שמח הוא לאחר זמן בתוך ימי אידו ויודה לע"ז ודבר זה יתבאר במסכת ע"ז:

    Meiri on Moed Katan 9b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה לא תבוש ולא תתבייש לא תבוש אחריני כדי שלא כו' ובד"ה שמחה הוא כו' שרי והכא אית ליה כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה כאן במצוה כו' זה שננו וזה שננו כו' נ"ל שהוא מלשון ושננתם וגו' וק"ל:

    בד"ה פוקסת פי' בקונ' כו' של בצק דקין על כו' כצ"ל נ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 9b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה כאן במצוה וכו' וק"ש אין מפסיקין להדיא איתא בשבת דף יא ע"א דלק"ש מפסיקין וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 9b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הָדוּר יַתְבֵי וְקָא מִיבָּעְיָא לְהוּ יש להקשות אמאי נקיט 'יַתְבֵי' בהאי בעיא והלא בקראי דקודם זה דרמו אהדדי לא נקיט 'יַתְבֵי'? ועוד מאי קשיא להו בהני קראי והלא התירוץ פשוט הוא כמו שתירצו בקושיא קמייתא? ועוד קשה כיון דראו אותו בא אצלם אמאי לא שאלו אותו תכף כשבא אצלם 'מַאי בָּעִית הָכָא' והמתינו עד סוף הפלפול שלהם? ונראה לי בס"ד כי הם כשהתחילו למרמי קראי של פַּלֵּס (משלי ד, כו) ושל אֹרַח (משלי ה, ו) אהדדי לא היו יושבים אלא עומדים כי היו נוסעים אותה שעה ומוכנים לרכוב ולילך ורק היו אומרים דברי תורה אלו לפני המלוים אותם בשביל להפטר בדברי תורה ולכן בתחילה לא אמר 'יַתְבֵי' וכיון שהתחילו ראו את רבי אלעזר שבא אצלם בעודם עסוקים בישוב אותם הפסוקים ותכף כשבא אצלם הבינו מדעתם שבעבור הברכה בא אצלם ואז הסתכלו בשרטוטי המצח שלו וראו סימנים של פרעניות והסכימו בדעתם לברכו ברכות אשר הם שייכים לאותם פרעניות הנסמנים בו. אך המה ראו שהכוכב של אותה השעה היה מאדים או שבתאי שאין השעה מסוגלת לברכה שתדחה את הפרעניות ואולי היתה השעה ההיא קרובה לצאת שנשאר לה עשרה רגעים מכל מקום לכך התחכמו לישב להתעכב שיעור עשרה רגעים עד שתעבור אותה שעה ובישיבתם רמו קראי של חֲפָצֶיךָ (משלי ג, טו) ושל חֲפָצִים (משלי ח, יא) אהדדי ולא היו צריכים לפרש זה כי מקראות אלו יתיישבו כאשר יישבו מקראות של פַּלֵּס ושל אֹרַח ורק עשו כן עד שתעבור אותה השעה! וכאשר עברה השעה בזמן הזה עד שישבו ועד שמצאו מקום לישיבתם ועד שהקשו המקראות אהדדי ועד שאמרו התירוץ עברה אותה השעה ואז שאלו אותו מַאי בָּעִית הָכָא אף על פי שהם הבינו מדעתם דבעבור הברכה בא וכשאמר להם דאביו שלחו שיברכוהו אז ברכו אותו בברכות השייכים לאותם פרעניות המעותדים לו לבטלם. ומה שאמרו הברכות בלשון נעלם ונסתר כבר כתבו המפרשים טעמים מספיקים בזה.

    יְהֵא רַעֲוָא דְּתִזְרַע וְלָא תֶּחְצַד הנה מלבד פירוש האמיתי שפירש אדונינו רבי שמעון בן יוחאי ע"ה בדברים אלו עוד נראה לי בס"ד דנתכוונו גם כן לזה דידוע שהאדם העושה מצות הוא זורעם בגן עדן דכתיב (הושע י, יב) זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, ועת הזריעה הוא בהיותו חי בעולם הזה ועת הקצירה כשילך לעולם הבא ורק אנשים אשר לא טובים, המה קוצרים להם זרעם בעודם בעולם הזה כדכתיב וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ (דברים ז, י). לכך ברכוהו תִּזְרַע מצות בגן עדן וְלָא תֶּחְצַד אותם בעולם הזה. ואמרו עוד תְּעַיִּל ניצוצי קדושה שהם חלקי הנפש וְלָא תָּפִיק שלא תחטא חס ושלום שבזה תוציא אותם חלקים טובים מנפשך. ואמרו עוד תָּפִיק הסיגים וחלקי הרע מנפשך וְלָא תְּעַיִּל שלא תחטא ויחזרו ויכנסו הסיגים וחלקי הרע בנפשך. ואמרו לִיחְרוּב בֵּיתָךְ רמז למדור היצר הרע דנחשב בעל הבית בעולם הבא בגוף האדם כי לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ (בראשית ד, ז) וקראו אותו ביתך מלשון וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה (ישעיהו ה, ו) שהוא לשון שממון, וְלֵיתִיב אוּשְׁפִּיזָךְ הוא יצר הטוב שהוא כמו אושפיזא אצל האדם כי בא באחרונה. ואמרו עוד לִבַלְבֵּל פְּתוֹרָךְ הוא שלחן הטהור של עסק התורה שיהיה בלול במקרא במשנה בתלמוד באגדה ובסתרי תורה על דרך שאמרו בגמרא (סנהדרין כד.) למה נקרא תלמוד בבלי? שבלול במקרא במשנה ובתלמוד. ואמרו עוד וְלָא תֶּחְזִי לְשַׁתָּא חַדְתָּא כי הצדיקים כל שנותיהם נחשבים כשנה אחת כי ימיהם כולם בצדקות ואין ימים רעים מבדילים ביניהם ומפרידים אותם מה שאין כן המון העם חוטאים בכל ימות השנה וכשיגיע חודש תשרי בראש השנה מתקדשים בתורה ומצות וכל חודש תשרי אין לו תערובות עם ימים שעברו כי קודש הוא גם אצל המון העם לכן מוכרח שיהא נחשב חודש תשרי שנה חדשה ואחר תשרי חוזרים וחוטאים וגם כן כשיגיע תשרי של שנה אחרת הם מתקדשים ואז אינו מתערב עם ימים של שנה שעברה ונחשב שנה חדשה וכן על זה הדרך מה שאין כן הצדיקים גמורים אין להם שנה חדשה דכל הימים שלהם מתערבים ונכללים זה בזה ואין להם יום רע שיבדיל ויפריד בתוך הימים ולזה אמרו (יומא כב:) בן שנה שאול במלכו, כאלו כל שנים אשר חי הם נחשבים שנה אחת. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש תְּעַיִּל תלמידים ללמדם תורה וְלָא תָּפִיק שלא יקדיחו תבשילם ותצטרך לדחותם ולהוציאם כאשר קרה לאלישע הנביא ע"ה עם גחזי ולרבי יהושע בן פרחיה עם אותו תלמיד (סוטה מז.). ואמרו עוד לִבַלְבֵּל פְּתוֹרָךְ בתלמידים שיש תלמידים שנשארים בבית הרב לאכול שם על שלחנו וכמו שאמרו בגמרא על כמה חכמים דהוו פיישי תלמידים לאכול על שלחנם כך וכך וכאשר אמרו באלישע הנביא ע"ה. ואמרו עוד לָא תֶּחְזִי לְשַׁתָּא חַדְתָּא כלומר לא יצטרך לבא בגלגול בגוף חדש ושנים חדשים עד כאן דבריו נר"ו.

    לָא מִיבָּעְיָא בְּרוּכִי דְּלָא בָּרְכָן, אֶלָּא צִעוּרִי צִעֲרוּ לִי יש להקשות למה כפל הלשון וסגי לומר לָא מִיבָּעְיָא דְּלָא בָּרְכָן? ונראה לי דהמברך לחבירו צריך לברכו ברכה אחת נוגעת לגופו וברכה נוגעת לממונו והוא חשב שקללו אותו בשתים באומרם תִּזְרַע וְלָא תֶּחְצַד זה ענין ממון וְלָא תֶּחְזִי לְשַׁתָּא חַדְתָּא זה ענין גופו שימות חס ושלום. ולזה אמר בְּרוּכִי דְּלָא בָּרְכָן על שתי ברכות של גוף ושל ממון ולא אמר קלולי מקללן שלא רצה לפתוח פיו לשטן להזכיר קללה על עצמו אלא אמר צעורי צעורן שכינה השתי קללות בלשון צער.

    יְהֵא רַעֲוָא דְּלָא תְּבַיֵּשׁ וְלָא תִּתְבַּיֵּשׁ נראה לי בס"ד שיהיו בניך צדיקים כמותיך ולא תבייש אותם מכח מעשיך טובים ומעשיהם רעים וכן אתה תהיה צדיק גמור גמור כאבותיך שלא תתבייש ממעשיהם הטובים. אי נמי לא תבייש אבותיך מכח רוע מעשיך וכן לא תתבייש אתה מרוע מעשה בניך. או יובן על דרך שאומרים בבית השואבה אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנתינו ואשרי זקנתינו שלא ביישה את ילדותינו (סוכה נג.), וזהו שאמרו לא תבייש זקנתך לילדותך ולא תתבייש זקנתך מילדותך. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הכונה על פי אותו אדם שהיה לו אב זקן ולא היה מביאו לביתו לפרנסו והיה יושב בין העניים ויום אחד היה קור גדול ובהיותו יושב ברחוב העיר עם העניים עבר בן בנו סמוך אצלו ויתחנן לו שיאמר לאביו לשלוח לו בגד אחד בשביל הצינה ויגד הבן לאביו דברי זקינו ויאמר לו עלה לעליה וקח משם בגד אחד ישן המונח שם ותתן לזקנך ועלה הבן וחתך הבגד לחצאין ויצניע החצי ויקח החצי בידו וירד ויאמר לו אביו למה חתכת הבגד לחצאין מה תעשה בחצי? ויאמר לו שמרתיו בשבילך שגם אתה כשתהיה זקן אטרוד אותך מן הבית ותשב עם העניים ואשלח לך חצי הבגד בזמן הצינה כאשר עשית לאביך כי מעשה אבות יעשו בנים! וזהו שאמרו אל תבייש לאביך ואז לא תתבייש מבנך כי מעשה אבות יעשו בנים, עד כאן דבריו נר"ו.

    וַאֲפִלּוּ עוֹמֶדֶת עַל קְבוּרָתָהּ נראה לפרש בס"ד הכונה על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנב.) בפסוק וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד (קהלת יב, ה) זו קליבוסת שעצם הירך תקוע בה ובימי הזקנה הבשר יהיה כחוש והעצם בולט כמו נץ האילן שהוא בולט וכמו שפירש רש"י. והנה זה העצם שהוא בולט הוא נראה כמו קבורת דהיינו כקיבורא דתכלתא דאיתא בחולין (חולין צה:) וכן אמרו בגמרא דעבודה זרה (עבודה זרה יז:) אייתו ליה לרבי אלעזר בן פרטא תרי קיבורי, והזקנה כשרוצה לעמוד נשענת ונסמכת בכפה על קיבורת שהוא עצם הבולט הנזכר ולזה אמר כאן 'אֲפִלּוּ עוֹמֶדֶת עַל קְבוּרָתָהּ' רוצה לומר שהיא זקנה הרבה דכשעומדת הנה היא נשענת על קבורתה שהוא עצם הבולט שעושה עמידתה עליו בהשענה בו.

    Ben Yehoyada on Moed Katan 9b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 9, Amud Bet, about 503 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים.…”

    2. Segment 237 words

      Opens “הדר יתבי וקא מבעי להו, כתיב: (משלי…”

    3. Segment 313 words

      Opens “כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, כאן…”

    4. Segment 436 words

      Opens “אמרו ליה: מאי בעית הכא? אמר להו,…”

      Named: אבא.

    5. Segment 552 words

      Opens “כי אתא לגבי אבוה, א"ל לא מבעיא…”

    6. Segment 622 words

      Opens “ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך…”

    7. Segment 715 words

      Opens “לבלבל פתורך בבני ובנתא ולא תיחזי שתא…”

    8. Segment 832 words

      Opens “ר' שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב…”

    9. Segment 933 words

      Opens “א"ל ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא…”

      Named: רב ישראל.

    10. Segment 1022 words

      Opens “ועושה אשה תכשיטיה: ת"ר אלו הן תכשיטי…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה יתיב…”

      Named: רב חסדא, רב הונא בר חיננא.

    12. Segment 1220 words

      Opens “א"ל האלהים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “ר' יהודה אומר לא תסוד: תניא רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    14. Segment 148 words

      Opens “ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא…”

      Named: רבי יהודה.

    15. Segment 1516 words

      Opens “רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1615 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    17. Segment 177 words

      Opens “רבינא אמר כותי לענין פרעון לעולם מצר…”

    18. Segment 1830 words

      Opens “אמר רב יהודה בנות ישראל שהגיעו לפירקן…”

      Named: רב יהודה.

    19. Segment 1919 words

      Opens “מאי שמן המור רב הונא בר חייא…”

      Named: רב הונא בר חייא, רב ירמיה בר אמי.

    20. Segment 2019 words

      Opens “תניא רבי יהודה אומר אנפיקינון שמן זית…”

      Named: רבי יהודה.

    21. Segment 2145 words

      Opens “רב ביבי הוה ליה ברתא טפלה אבר…”

      Named: רב ביבי, רב נחמן.

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Moed Katan 9b · Segment 17 — “רבינא אמר כותי לענין פרעון לעולם מצר

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 9b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026