Talmud Builders

    Moed Katan 3b

    Back to index

    English translation — Moed Katan 3b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he stated a tradition he had heard from the Sages in Eretz Yisrael: One might have thought that one would be flogged for the addition, but a teaching states an exemption from lashes. Rav Dimi noted: But I do not know what teaching or what addition this tradition is referring to.

    2The Sages disputed the meaning of this tradition. Rabbi Elazar said: The addition in question is plowing during the Sabbatical Year, for which there is no explicit prohibition in the Torah, and so it may be regarded as an addition to the labors explicitly enumerated in the Torah. And this is what it is saying: One might have thought that one would be flogged for plowing during the Sabbatical Year, as it is derived by way of the hermeneutical principle of a generalization, and a detail, and a generalization that teaches that plowing is prohibited. But a teaching states an exemption from lashes for the labor of plowing.

    3This is logical, because if one is flogged for plowing, why do I need all these details that were enumerated in the verse, i.e., pruning and picking grapes? Rather, one must certainly conclude that these were singled out in order to teach that one is flogged only for these specific labors, but not for any other.

    4And Rabbi Yoḥanan said: This addition is referring to the extra days that the Sages added to the prohibition against performing agricultural labor, before Rosh HaShana of the seventh year, when the Sabbatical Year formally begins. And this is what it is saying: One might have thought that one would be flogged for working the land during the additional period prior to Rosh HaShana of the Sabbatical Year, as this prohibition is derived from the verse: “In plowing and in reaping you shall rest” (Exodus 34:21). This seemingly superfluous verse is understood as teaching that not only is working the land prohibited during the seventh year, but plowing a field during the sixth year to prepare the land for the seventh year, and reaping what grew in the seventh year during the eighth year are also prohibited. But a teaching states an exemption from lashes for these actions, as we are about to state below.

    5The Gemara elaborates: What are the extra days before Rosh HaShana? As we learned in a mishna ( Shevi’it 1:1): Until when may one plow an orchard on the eve of the Sabbatical Year? Beit Shammai say: One may plow so long as the plowing is beneficial for the fruit already on the trees. Once the plowing serves to benefit only the tree itself and the fruit it will produce the following year, it is prohibited. And Beit Hillel say: One may plow until Shavuot . The mishna notes: And the statement of these, Beit Shammai, is close to being like the statement of these, Beit Hillel; i.e., in practice, there is little difference between the dates established by the two opinions.

    6The mishna (see Shevi’it 2:1) additionally states: And until when may one plow a white field, i.e., a grain field, on the eve of the Sabbatical Year? One may plow until the residual moisture in the fields from the rain ceases and so long as people continue to plow their fields in order to plant cucumbers and gourds, which are planted at the end of the winter.

    7Rabbi Shimon says: If it is so that no set time was established, then the Torah has given an individual measure of time into the hands of each and every individual. One may plow until a self-determined time, as he can always claim that he is plowing in order to plant during the sixth year. Rather, a fixed time must be established: In a white field one may plow until Passover, in an orchard one may plow until Shavuot , and Beit Hillel say: Until Passover.

    8And Rabbi Shimon ben Pazi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said in the name of bar Kappara: Rabban Gamliel and his court discussed and then voted about the prohibitions of these two periods, i.e., from Passover or Shavuot until Rosh HaShana, and nullified them, thereby permitting plowing until Rosh HaShana, the actual beginning of the Sabbatical Year.

    9Rabbi Zeira said to Rabbi Abbahu, and some say that it was Reish Lakish who said to Rabbi Yoḥanan: How could Rabban Gamliel and his court nullify an ordinance instituted by Beit Shammai and Beit Hillel, who were greater authorities than they were? Didn’t we learn in a mishna ( Eduyyot 1:5): A court cannot nullify the ruling of another court unless it surpasses it in wisdom and in number?

    10Rabbi Abbahu “was astonished for a while” (Daniel 4:16), and then said to him: Say that when Beit Shammai and Beit Hillel established their decree, they stipulated among themselves: Anyone who later wishes to nullify this decree may come and nullify it.

    11The Gemara asks: Is this ordinance theirs? Did Beit Shammai and Beit Hillel institute the ordinance and as such have the authority to attach stipulations to it? It is a halakha transmitted to Moses from Sinai. As Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Neḥunya from the valley of Beit Ḥortan: The halakha of ten saplings, the mitzva of bringing willow branches to the Temple on Sukkot and standing them up around the altar, and the halakha of water libation on Sukkot are all halakhot transmitted to Moses from Sinai. Consequently, the prohibition against plowing on the eve of the seventh year is a not a rabbinic ordinance from the Second Temple period, but rather an oral tradition dating back to Moses at Sinai.

    12Rabbi Yitzḥak said: When they learned this halakha as a tradition dating back to Moses at Sinai, the prohibition applied from only thirty days before Rosh HaShana. Afterward, these Sages of Beit Shammai and Beit Hillel came and instituted lengthier periods of restriction, from Passover and from Shavuot , respectively, but they stipulated among themselves: Anyone who later wishes to nullify this decree may come and nullify it. Rabban Gamliel and his court were therefore able to nullify extended restrictions instituted by Beit Shammai and Beit Hillel.

    13The Gemara raises another question: Are these prohibitions of plowing before the Sabbatical Year really halakhot transmitted to Moses from Sinai? They are actually prohibitions based on explicit verses. As we learned in a baraita with regard to the verse “In plowing and in reaping you shall rest” (Exodus 34:21) that Rabbi Akiva says: It is unnecessary for the verse to speak about plowing and reaping during the Sabbatical Year, as it was already stated: “But in the seventh year shall be a sabbath of solemn rest for the land, a sabbath for the Lord; your field you shall not sow, and your vineyard you shall not prune” (Leviticus 25:4). This teaches that during the seventh year all agricultural labor is prohibited. Rather, the verse comes to prohibit plowing on the eve of the Sabbatical Year

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כי אתא רב דימימארץ ישראל לבבל:

    אמרשמעית דאמרי בא"י יכול ילקה על תוספת:

    ושמעית דנסיב עליה תלמודא לפטוראולא ידענא מאי תוספת ולא פטור:

    רבי אלעזר אמר חרישהבשביעית להכי קרי ליה תוספת דלא נפיק עיקרו מן התורה אלא מכלל ופרט וכלל כדאמרי לעיל:

    ונסיב תלמודא לפטוראכדאמרינן הני אין:

    דאם כןדהוי לקי:

    כל הני פרטידפריט בהדיא דאסור בשביעית זריעה וזימור קצירה ובצירה:

    למה לידכתב רחמנא אלא למימרא דאהנך הוא דלוקה וכו' שמע מינה אחרישה לא לקי:

    ימים שלפני ראש השנהשל שביעית שהוא תוספת על השביעית:

    דאתיא מבחריש ובקצירכדאמר לקמן אם אינו ענין לשביעית שהרי כתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור תנהו לענין ששית שנכנס לשביעית דבשביעית נמי אסור:

    כדבעינן למימר לקמןגמר שבת שבתון משבת בראשית:

    כל זמן שיפה לפריכלומר כל זמן שחרישה יפה לפירות שגדלו בששית דהיינו נמי קרוב לעצרת אבל מכאן ואילך לא דהוי כמתקן פירות שביעית:

    שדה לבןשל תבואה:

    שתכלה הלחהשכלין הגשמים של שנה ששית דעד ההיא שעתא מהני חרישה לזריעה דשנה זו אבל משתכלה הלחה אינו יכול לחרוש דמחזי כחורש לצורך שביעית דהיינו כל זמן שבני אדם חורשין ליטע מקשאות:

    נתנה תורה שיעור לכל אחד ואחד בידוכלומר נתת דבריך לשיעורין שפעמים זה חורש קודם חבירו ליטע מקשאות:

    על שני פרקיםדפסח ועצרת:

    ובטלוםדחורשין עד ראש השנה:

    תקנתא דשמאי והללדרבי שמעון דאמר עד פסח ועד עצרת והיינו אליבא דב"ש וב"ה:

    כך התנושמאי והלל בשעת תקנתם:

    דידהו היאתקנתם היא:

    חורתןמקום:

    י' נטיעותהמפוזרות בתוך בית סאה שהוא נ' על נ' חורשין כל השדה שלה בשבילן בערב שביעית עד ר"ה ואמרי הני הואיל וילדות הן איכא פסידא יתירא לכך חורשין עד ראש השנה אבל זקינה אין חורשין עד ראש השנה אלמא דהלכה למשה מסיני הן:

    וערבהלהקיף המזבח:

    כי גמירי הלכתאדאין חורשין לזקינה עד ראש השנה אבל חורשין עד שלשים יום לפני ראש השנה:

    ואתובתקנה דידהו דהרחיקו עד הפסח ועד העצרת:

    וכל הרוצה לבטל יבוא ויבטלורבן גמליאל דבטל לא בטל אלא מפסח ומעצרת עד שלשים יום לפני ראש השנה:

    מועד קטן ג עמוד ב

    1כי אתא רב דימי, אמר: יכול ילקה על התוספת. ונסיב לה תלמודא לפטורא, ולא ידענא מאי תלמודא ומאי תוספת.

    2ר' אלעזר אמר: חרישה. והכי קאמר: יכול ילקה על חרישה דאתיא מכלל ופרט וכלל, ונסיב ליה תלמודא לפטורא.

    3דאם כן, כל הני פרטי למה לי?

    4ור' יוחנן אמר: ימים שהוסיפו חכמים לפני ראש השנה. והכי קאמר: יכול ילקה על תוספת ראש השנה, דאתיא (שמות לד, כא) מבחריש ובקציר תשבות ונסיב לה תלמודא לפטורא, כדבעינן למימר לקמן.

    5מאי ימים שלפני ראש השנה, כדתנן: עד מתי חורשין בשדה אילן ערב שביעית? בית שמאי אומרים: כל זמן שיפה לפרי וב"ה אומרים: עד העצרת. וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו.

    6ועד מתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית? משתכלה הלחה, וכל זמן שבני אדם חורשים ליטע מקשאות ומדלעות.

    7ר' שמעון אומר: א"כ נתנה תורה שיעור לכל אחד ואחד בידו. אלא: בשדה הלבן עד הפסח, ובשדה האילן עד העצרת. וב"ה אומרים: עד הפסח.

    8ואמר ר' שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו, ובטלום.

    9אמר ליה רבי זירא לר' אבהו, ואמרי לה ריש לקיש לר' יוחנן: רבן גמליאל ובית דינו היכי מצו מבטלי תקנתא דב"ש וב"ה והא תנן: אין ב"ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין!

    10(דניאל ד, טז) ״אשתומם כשעה חדא״. אמר ליה: אימור, כך התנו ביניהן: כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל.

    11דידהו היא? הלכה למשה מסיני היא! דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים, הלכה למשה מסיני!

    12אמר רבי יצחק: כי גמירי הלכתא, שלשים יום לפני ראש השנה, ואתו הני תקון מפסח ומעצרת, ואתנו בדידהו: כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל.

    13והני הלכתא נינהו? קראי נינהו, (דתנן): (שמות לד, כא) ״בחריש ובקציר תשבות ר' עקיבא אומר: אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר: (ויקרא כה, ד) ״שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אלא חריש של ערב שביעית׃

    Tosafot

    רבי אלעזר אומר חרישהמהא ליכא למימר תסתיים דר' אלעזר לעיל דאמר אינו לוקה דאיכא למימר דרבי אלעזר לא שמיע ליה הא דאמר לקמן דהתירו תוספת שביעית הלכך הוה אמר הכי דליכא לפרש מילתא דרב דימי אלא בחרישה אבל לדידיה אסור ולוקה דלא ס"ל אי נמי דכיון דאיתא בהדיא כי הך דלעיל במילי דחרישה אינו צריך לומר תסתיים דאין דרך הש"ס לומר תסתיים בדבר המפורש בהדיא כל כך:

    יכול ילקה על תוספת של ראש השנהואם תאמר מלקות מנלן והלא לא כתיב בתוספת לאו אלא עשה גרידא בחריש ובקציר תשבות איכא למימר דמבחריש ובקציר מפקינן דצריך תוספת כלומר שהשביעית מתחלת משנה הששית וכל דין שביעית יהיה לששית דהכי קאמר רחמנא דשביעית מתחלת קודם שנת שביעית וא"כ הוא כשביעית:

    עד עצרתדהיינו יותר דבכל מקום בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא לבד מאותן דברים דקחשיב בעדיות (פ"ה):

    וקרובים דברי אלוקא משמע לן דאין ב"ש מחמירין אלא מעט על ב"ה ולאשמועינן מילתייהו דבית שמאי פירש הכי:

    כל הרוצה לבטל יבא ויבטלשמא יתקלקלו הקרקעות ואינן מגדלין תבואה בלא חרישה לאחר זמן זה התנו שיהא כח להתיר לצריכים שחשו להפסד רבים שלא יגרמו רעה לעולם:

    הלכה למשה מסינימהכא איכא לדקדק מדשרא רחמנא ילדה מכלל דזקינה אסורה הרי על ידי הלכה למשה מסיני נאסרה תוספת שביעית אבל להתירא לחוד לילדה לא אצטריך דמהיכא תיתי לאסור:

    נטיעותתנן במסכת שביעית פרק קמא עד אימתי נקראו נטיעות ר' אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו רבי יהושע אומר בת שבע שנים רבי עקיבא אומר נטיעה כשמה אילן שנגמם פירוש שנחתך והוציא חליפין מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן דברי רבי שמעון:

    ניסוך המיםוהא דאמרינן בעלמא (שבת דף קג:) מ"ם יו"ד מ"ם לרבות ניסוך המים מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא כפר"ח:

    שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו'ואח"כ כתיב את ספיח קצירך לא תקצור אלמא קצירה לא אצטריך ואפילו אם תימצי לומר חרישה צריכה דאזהרת חרישה לא אשכחן אלא הכא מיהא קצירה לא אצטריך ולההיא דרשא דאתיא קצירה אתיא חרישה כיון דכתבינהו גבי הדדי אי נמי ס"ל לר"ע כי ההיא דאמרן לעיל דלוקה על חרישה וכדאמרינן טעמא לעיל סבר ר' עקיבא ותרוייהו מיותרין ואליבא דר' עקיבא קפריש ואזיל דר' עקיבא סבר אם אינו ענין לשבת תנהו גבי שביעית ובמשמעות שבא להחמיר ולא להקל ולא בעי לאוקמי בשבת כר' ישמעאל להקל דהכי עדיפא ליה ור' ישמעאל עדיפא ליה לאוקמי בשבת דפשטיה דקרא מיירי ביה ואפילו להקל מלאוקמי בשביעית דלא מיירי ביה ולהחמיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כי אתא רב דימי אמר יכול ילקה על התוספת ונסיב לה תלמודא לפטורא. מאי תוספת.

    ר' אלעזר אמר חרישה שהיא תוספת על הזריעה ועל הקצירה דאתיא מכלל ופרט א"כ כל הני פרטי למה לי והדין הוא תלמודא דנסיב לפטורא פרטיהן הזורע והזומר וקוצר ובוצר למה לי אלא ללמדך דאהני תולדות דזומר ובוצר הוא דמיחייב אתולדות אחרנייתא לא מיחייב.

    ור' יוחנן אמר ימים שהוסיפו חכמים לפני ר"ה להיות חורשין באילן ערב שביעית עד העצרת אע"פ שנהנה האילן בחרישה זו בשנה השביעית ובשדה הלבן עד הפסח. וכך אמרו יכול ילקה על תוספת ר"ה וכר"ע דמרבה להו מבחריש ובקציר תשבות ואמר אין צ"ל חריש וקציר של שביעית שהרי כתיב שדך לא תזרע אלא חריש של ערב שביעית שנכנס בשביעית כו' ונסיב לה קרא לפטורא כדאמרן. ירושלמי בשביעית [פ"ק ה"א] באיסור ב' פרקים הללו התירו ובאו אחרי כן בשעה שאסרו והתירו למקרא סמכו בחריש (ובחריש) [ובקציר] איזהו חריש אסור בחריש שקצירו אסור.

    ואיזהו חריש של ערב שביעית שיצא למוצאי שביעית וכשהתירו אחריהן למקרא סמכו (והא) כתיב הכא בשביעית שבת. וכתיב בשבת בראשית שבת מה ערב שבת בראשית אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה אף ערב שבת שביעית אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה. א"כ למה נאמר עד העצרת שעד כאן יפה לפרי. ומיכן ואילך מנבל פירותיו. ומקשינן היכי מבטל ר"ג תקנת הלל ושמאי והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. ופרקינן תיקנו שמאי והלל תקנה זו והתנו שכל הרוצה לבטל יבוא ויבטל. ומקשינן וכי דבית הלל ושמאי הן והא הל"מ הן דא"ר יוחנן עשר נטיעות והן אלו ששנינו במס' [שביעית] פרק ראשון עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה. פירוש מהכא שמעינן שהנטיעות הן שמותר לו לחרוש להן בששית עד ראש השנה. אבל האילנות שכבר עשו פירי וזיקנו אין חורשין להן בששית עד ר"ה ובתחלת פרק ראשון ממס' שביעית עד מתי חורשין שדה האילן ערב שביעית בש"א כל זמן שהוא יפה לפרי שהחרישה תועיל לפירות שבאילן שהן הפירות השנה הששית אבל אם נכנס הקיץ וגמרו הפירות ואין החרישה מועלת לאותן הפירות כלום נאסר בחרישה שהחרישה אותו העת אינה מועלת לשנה הששית כלום ונעשה כאילו הוא חורש בשביעית ושיערו ב"ה אותו העת עצרת וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו. ומנא תימרא דשני לן בין נטיעה לאילן כדתנן במס' שביעית פ"א עד אימתי נקראו נטיעות ר' אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו ר' יהושע אומר בת ז' שנים ר"ע אומר נטיעה כשמה. אילן שנגמם פי' שנחתך והוציא חילופין מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן. דברי ר' שמעון (מכיון) [אלמא] דשני לן בין נטיעה לאילן. ש"מ מדהתיר לחרוש לנטיעות.

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 3b

    Moed Katan 3b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 314 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כי אתא רב דימי מארץ ישראל לבבל:

    אמר שמעית דאמרי בא"י יכול ילקה על תוספת:

    ושמעית דנסיב עליה תלמודא לפטורא ולא ידענא מאי תוספת ולא פטור:

    רבי אלעזר אמר חרישה בשביעית להכי קרי ליה תוספת דלא נפיק עיקרו מן התורה אלא מכלל ופרט וכלל כדאמרי לעיל:

    ונסיב תלמודא לפטורא כדאמרינן הני אין:

    דאם כן דהוי לקי:

    כל הני פרטי דפריט בהדיא דאסור בשביעית זריעה וזימור קצירה ובצירה:

    למה לי דכתב רחמנא אלא למימרא דאהנך הוא דלוקה וכו' שמע מינה אחרישה לא לקי:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 3b · Sefaria

    Tosafot

    רבי אלעזר אומר חרישה מהא ליכא למימר תסתיים דר' אלעזר לעיל דאמר אינו לוקה דאיכא למימר דרבי אלעזר לא שמיע ליה הא דאמר לקמן דהתירו תוספת שביעית הלכך הוה אמר הכי דליכא לפרש מילתא דרב דימי אלא בחרישה אבל לדידיה אסור ולוקה דלא ס"ל אי נמי דכיון דאיתא בהדיא כי הך דלעיל במילי דחרישה אינו צריך לומר תסתיים דאין דרך הש"ס לומר תסתיים בדבר המפורש בהדיא כל כך:

    יכול ילקה על תוספת של ראש השנה ואם תאמר מלקות מנלן והלא לא כתיב בתוספת לאו אלא עשה גרידא בחריש ובקציר תשבות איכא למימר דמבחריש ובקציר מפקינן דצריך תוספת כלומר שהשביעית מתחלת משנה הששית וכל דין שביעית יהיה לששית דהכי קאמר רחמנא דשביעית מתחלת קודם שנת שביעית וא"כ הוא כשביעית:

    עד עצרת דהיינו יותר דבכל מקום בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא לבד מאותן דברים דקחשיב בעדיות (פ"ה):

    וקרובים דברי אלו קא משמע לן דאין ב"ש מחמירין אלא מעט על ב"ה ולאשמועינן מילתייהו דבית שמאי פירש הכי:

    כל הרוצה לבטל יבא ויבטל שמא יתקלקלו הקרקעות ואינן מגדלין תבואה בלא חרישה לאחר זמן זה התנו שיהא כח להתיר לצריכים שחשו להפסד רבים שלא יגרמו רעה לעולם:

    הלכה למשה מסיני מהכא איכא לדקדק מדשרא רחמנא ילדה מכלל דזקינה אסורה הרי על ידי הלכה למשה מסיני נאסרה תוספת שביעית אבל להתירא לחוד לילדה לא אצטריך דמהיכא תיתי לאסור:

    נטיעות תנן במסכת שביעית פרק קמא עד אימתי נקראו נטיעות ר' אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו רבי יהושע אומר בת שבע שנים רבי עקיבא אומר נטיעה כשמה אילן שנגמם פירוש שנחתך והוציא חליפין מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן דברי רבי שמעון:

    ניסוך המים והא דאמרינן בעלמא (שבת דף קג:) מ"ם יו"ד מ"ם לרבות ניסוך המים מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא כפר"ח:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Moed Katan 3b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    כי אתא רב דימי אמר יכול ילקה על התוספת ונסיב לה תלמודא לפטורא. מאי תוספת.

    ר' אלעזר אמר חרישה שהיא תוספת על הזריעה ועל הקצירה דאתיא מכלל ופרט א"כ כל הני פרטי למה לי והדין הוא תלמודא דנסיב לפטורא פרטיהן הזורע והזומר וקוצר ובוצר למה לי אלא ללמדך דאהני תולדות דזומר ובוצר הוא דמיחייב אתולדות אחרנייתא לא מיחייב.

    ור' יוחנן אמר ימים שהוסיפו חכמים לפני ר"ה להיות חורשין באילן ערב שביעית עד העצרת אע"פ שנהנה האילן בחרישה זו בשנה השביעית ובשדה הלבן עד הפסח. וכך אמרו יכול ילקה על תוספת ר"ה וכר"ע דמרבה להו מבחריש ובקציר תשבות ואמר אין צ"ל חריש וקציר של שביעית שהרי כתיב שדך לא תזרע אלא חריש של ערב שביעית שנכנס בשביעית כו' ונסיב לה קרא לפטורא כדאמרן. ירושלמי בשביעית [פ"ק ה"א] באיסור ב' פרקים הללו התירו ובאו אחרי כן בשעה שאסרו והתירו למקרא סמכו בחריש (ובחריש) [ובקציר] איזהו חריש אסור בחריש שקצירו אסור.

    ואיזהו חריש של ערב שביעית שיצא למוצאי שביעית וכשהתירו אחריהן למקרא סמכו (והא) כתיב הכא בשביעית שבת. וכתיב בשבת בראשית שבת מה ערב שבת בראשית אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה אף ערב שבת שביעית אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה. א"כ למה נאמר עד העצרת שעד כאן יפה לפרי. ומיכן ואילך מנבל פירותיו. ומקשינן היכי מבטל ר"ג תקנת הלל ושמאי והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. ופרקינן תיקנו שמאי והלל תקנה זו והתנו שכל הרוצה לבטל יבוא ויבטל. ומקשינן וכי דבית הלל ושמאי הן והא הל"מ הן דא"ר יוחנן עשר נטיעות והן אלו ששנינו במס' [שביעית] פרק ראשון עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה. פירוש מהכא שמעינן שהנטיעות הן שמותר לו לחרוש להן בששית עד ראש השנה. אבל האילנות שכבר עשו פירי וזיקנו אין חורשין להן בששית עד ר"ה ובתחלת פרק ראשון ממס' שביעית עד מתי חורשין שדה האילן ערב שביעית בש"א כל זמן שהוא יפה לפרי שהחרישה תועיל לפירות שבאילן שהן הפירות השנה הששית אבל אם נכנס הקיץ וגמרו הפירות ואין החרישה מועלת לאותן הפירות כלום נאסר בחרישה שהחרישה אותו העת אינה מועלת לשנה הששית כלום ונעשה כאילו הוא חורש בשביעית ושיערו ב"ה אותו העת עצרת וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו. ומנא תימרא דשני לן בין נטיעה לאילן כדתנן במס' שביעית פ"א עד אימתי נקראו נטיעות ר' אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו ר' יהושע אומר בת ז' שנים ר"ע אומר נטיעה כשמה. אילן שנגמם פי' שנחתך והוציא חילופין מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן. דברי ר' שמעון (מכיון) [אלמא] דשני לן בין נטיעה לאילן. ש"מ מדהתיר לחרוש לנטיעות.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 3b · Sefaria

    Ritva

    כי אתא רב דימי אמר כו' ולא ידענא מאי פירש לא ידענא מהו התוספת הזה ומאי ש"ס נמי דנקיט ובא רבי אליעזר ופירש דתוספת היינו חרישה בז' וקרי' לה תוספ' משום דאתא בדרשא דכלל ופרט:

    ונסיב ליה ש"ס לפטורא והקשה רש"י ז"ל דא"כ תסתיים דרבי אליעזר הוא דאמר לעיל אינו לוקה וי"ל דדילמא מתניתא מפרש וליה לא ס"ל. אי נמי דאין ה"נ דתסתיי' ומיהו לעיל לא ידעי לה דליסיימיה ורב אשי דסדר הש"ס אתיא בסמוך לה דממלא מסתיימא:

    ורבי יוחנן יכול ילקה על תוספת ז' דאתיא מבחריש ובקציר כדרבי עקיבא דלקמן. וא"ת והיאך לוקין על עשה לכך פרש"י ז"ל ילקה מכת מרדות דרבנן עד שתצא נפשו דומיא דאמרו לו עשה סוכה ואינו עושה. וי"ל מלקות ממש וקר' הכי קאמר בחריש תשבות בשאר מלאכות שכתבתי לך שהן בלאו:

    עד שתכלה הלחה כל זמן שבני אדם חורשין וכו' לפי גרסא זו כלה חדא היא וסימן בעלמ' יהיב וכן פרש"י ז"ל אבל יש ספרי' שגורסין וכל זמן ותרי מילי נינהו שאפי' כלתה הליחה שרי' כל זמן שבני אדם חורשין ליטע מקשאות דמאן דחזי סבר לצורך מקשאות ומדלעו' חריש:

    אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אלא א"כ גדול ממנו וכו' כבר פירשתיה במס' עובדי כוכבים ומזלות וקשיא הכא משום דקים לן כי תקנה זו פשטה ברוב ישראל והיא גזרה שיכול לעמוד דאי לא אפילו ב"ד קטן יכול לבטלה דשמנן של עובדי כוכבים ומזלות שהתיר רבי יהודה נשיאה ופת ופרקי' אימור כך התנו ב"ש וב"ה שאם יבא שום ב"ד לבטל יהא רשאי פירש ודכו' אשכחן דבטלוה לטבילותא דתקן עזרא ואנשי כנסת הגדולה ואע"ף שפשטה ביש' והטעם מפני שכך התנו עזרע וסייעתו:

    הני הלכתא נינהו קראי נינהו פירש"י ז"ל דלרבי יצחק הוא דפריך דאלו לרבי נחמיה לא אמר תוספת הלכתא ותימא דהא בהדיא אמר עשר נטיעות הוא הלכה למשה מסיני וי"ל כי רבינו ז"ל סובר דלרבי נחוניא התר עשר נטיעות הויא הלכתא אבל איסור זקנות אולי הוא מקרא ודכותה איכא לקמן: אבל בתוספת פי' דאף לרבי נחוניא פריך דודאי כיון דנטיעות הלכה ממילא משתרי זקנות וליכא קרא:

    אין צריך לומר בחריש של שביעית כו' כבר פירשתיה במקומות אחרים ומיהו הא ק"ל למ"ד החורש בז' אינו לוקה הכי קתני אין צריך לומר בחריש וי"ל דפלוגתא דלעיל אליבא דר' ישמעאל דאלו לר' עקיבא ודאי כולי עלמ' מודו שהוא לוקה ואינו נכון דא"כ לוקמה למתני' דלעיל כרבי עקיבא ואמאי תריץ דמדרבנן וי"ל דבעי לתרוצה אפילו אליבא דרבי ישמעאל והנכון דה"ק על כרחיך בקציר אינו צריך לשביעית שכבר נאמר לא תקצור וכיון דכן דכותה בחריש לא בא לשביעית דהא כי הדדי נינהו ועל כרחיך לחריש של ששית בא:

    Ritva on Moed Katan 3b · Sefaria

    Meiri

    הלכה למשה מסיני שעבודת קרקע אסורה בתוספת שביעית והוא שלשים יום לפני ראש השנה אלא שבעשר נטיעות הותר לחרוש כל בית סאה בשבילן עד ראש שנה כמו שאמרו עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני וכבר ביארנוה בחיבור זה בראשון של תענית ואיסור זה לא היה אלא בזמן שבית המקדש קיים ובאותו זמן הוסיפו חכמים על גזרה זו שלא יהו חורשין שדה אילן אלא עד עצרת שעד עצרת חרישה מועילה לפירות של ששית והוא ענין כל זמן שיפה לפרי ומשם ואילך אינו אלא לצורך שביעית:

    ולא שדה לבן אלא עד הפסח שעד הפסח הארץ לחה מצד גשמי החרף וחרישה מועלת בו לתבואה של שנה זו וכן עד זמן זה הוא זמן חרישה לקשואין ודלועין ומזמן זה ואילך סרך חרישה לצורך שנה שביעית היא ואחר שחרב בית המקדש אע"פ שהיו נוהגין קדושת שביעית איסור תוספת נפקע מכל וכל אפי' תוספת שלשים שלא נאמרה הלכת סיני לענין זה אלא לזמן שבית המקדש קים ואע"פ שבמסכת יומא פ"א ב' למדנו מן המקרא שבכל שביתה אנו מוסיפין מחול על הקודש דוקא בתוספת מועט וא"ת אם תוספת מועט דאוריתא היאך אמרו בעירובין ל"ד ב' כל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות והא בין השמשות דאוריתא מדין תוספת מ"מ הואיל ואין בו עונש אפי' מלקות ושלא נזכר איסורא בפי' הקלו בו ומ"מ לענין שביעית איסור תוספת שלשים נפקע מכל וכל אבל ענין נטיעה והברכה והרכבה אף בזמן הזה נוהג על הדרך שיתבאר במסכת ראש השנה ט' ב':

    במסכת עבודה זרה נ' ב' התבאר שאין מתלעין את האילנות במועד ולא מזהמין אבל סכין שמן לגזום ומגדולי המחברים מתירין בסיכת הפירות:

    אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין או שהתנו הראשונים על כך וכבר הארכנו בענינים אלו ובמה שיצא לנו בהם מדקדוקין שבסוגיא זו בראשון של יום טוב:

    Meiri on Moed Katan 3b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה דאתיא כו' דבשביעית נמי אסור עכ"ל ואחר ד"ה חורתן מקום מ"ה עשר נטיעות המפוזרות תוך בית סאה חורשין כל כו' ובד"ה כי גמירו כו' עד ל' יום לפני כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה יכול ילקה כו' וא"כ הוא בשביעית עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה עד עצרת כו' וב"ה לקולא לבד כו' עכ"ל ולר"ש ב"ש לקולא וב"ה לחומרא בשדה הלבן ואפשר דלא קא חשיב ליה בעדיות משום דר"ש יחידאה הוא ומיהו בסדר המשנה דפ"ב דשביעית ל"ג במילתיה דר"ש וב"ה אמרי עד הפסח ותו ל"ק מידי וק"ל:

    בד"ה שהרי כבר כו' לעיל סבר ר' עקיבא ותרווייהו כו' דר' עקיבא קפריך ואזיל כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 3b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 3, Amud Bet, about 314 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “כי אתא רב דימי, אמר: יכול ילקה…”

      Named: רב דימי.

    2. Segment 218 words

      Opens “ר' אלעזר אמר: חרישה. והכי קאמר: יכול…”

    3. Segment 37 words

      Opens “דאם כן, כל הני פרטי למה לי?…”

    4. Segment 431 words

      Opens “ור' יוחנן אמר: ימים שהוסיפו חכמים לפני…”

    5. Segment 530 words

      Opens “מאי ימים שלפני ראש השנה, כדתנן: עד…”

      Named: רב שביעית.

    6. Segment 617 words

      Opens “ועד מתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית?…”

      Named: רב שביעית.

    7. Segment 724 words

      Opens “ר' שמעון אומר: א"כ נתנה תורה שיעור…”

    8. Segment 823 words

      Opens “ואמר ר' שמעון בן פזי אמר רבי…”

      Named: רבי יהושע, רבן גמליאל.

    9. Segment 939 words

      Opens “אמר ליה רבי זירא לר' אבהו, ואמרי…”

      Named: רבי זירא, רבן גמליאל.

    10. Segment 1017 words

      Opens “(דניאל ד, טז) ״אשתומם כשעה חדא״. אמר…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “דידהו היא? הלכה למשה מסיני היא! דאמר…”

      Named: רבה.

    12. Segment 1223 words

      Opens “אמר רבי יצחק: כי גמירי הלכתא, שלשים…”

      Named: רבי יצחק.

    13. Segment 1339 words

      Opens “והני הלכתא נינהו? קראי נינהו, (דתנן): (שמות…”

      Named: רב שביעית.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Moed Katan 3b · Segment 11 — “…ר' אסי אמר ר' יוחנן משום ר' נחוניא איש…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Moed Katan 3b · Segment 13 — “…״בחריש ובקציר תשבות ר' עקיבא אומר: אין צריך לומר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 3b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026