Talmud Builders

    Moed Katan 16a

    Back to index

    English translation — Moed Katan 16a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1this is the meal-offering of a tenth of an ephah of flour, which every priest would bring on the day he began serving in the Temple. But as long as he is ritually impure, whether because he had come into contact with a corpse or due to leprosy, he may not send his offerings to the Temple; this is the statement of Rabbi Yehuda.

    2Rabbi Shimon says: The verse states: “And on the day that he goes into the Sanctuary, into the inner court, to minister in the Sanctuary he shall sacrifice his sin offering.” This teaches that when he is fit to enter the Sanctuary, he is fit to sacrifice an offering. But when he is not fit to go into the Sanctuary, i.e., when he is ritually impure, he is not fit to sacrifice an offering. This implies that a leper may not send his offerings to the Temple to be sacrificed on the altar, as he himself is not fit to enter the Temple.

    3§ Having discussed some of the restrictions applying to a person who was ostracized, the Gemara explains some of the basic principles relating to ostracism: Rava said: From where do we derive that a court agent is sent to summon the defendant to appear before the court before he is ostracized? As it is written: “And Moses sent to call Dathan and Abiram, the sons of Eliab” (Numbers 16:12). And from where do we derive that we summon the defendant, that he himself must appear before the court? As it is written: “And Moses said to Korah: Be you and all your congregation before the Lord, you and they, and Aaron, tomorrow” (Numbers 16:16).

    4From where is it derived that the defendant must be told that he is being summoned to appear before a great man? As it is written: “And Moses said to Korah: Be you and all your congregation before the Lord” (Numbers 16:16). From where is it derived that the summons must mention the names of both parties: You and so-and-so, the plaintiff? As it is written: “You, and they, and Aaron” (Numbers 16:16). From where is it derived that we set a date for the court proceedings? As it is written: “Tomorrow” (Numbers 16:16). From where is it derived that a second date must be set after the first date, if the defendant did not heed the first summons? As it is written: “They did cry there, Pharaoh, king of Egypt is but a noise; he has passed the time appointed… Surely as Tabor is among the mountains, and as Carmel by the sea, so shall he come” (Jeremiah 46:17). Although a time had been appointed and it had passed, it was not canceled entirely but pushed off to a later date.

    5And from where do we derive that if the summoned person behaves disrespectfully toward the agent of the court, and the agent comes back and reports his conduct, that this is not considered slander? As it is written: “Will you put out the eyes of these men?” (Numbers 16:14). Dathan and Abiram spoke these words to the messenger that Moses had sent to them, and the messenger reported them back to Moses.

    6And from where do we derive that we ostracize one who does not obey a court summons? As it is written: “Curse Meroz” (Judges 5:23), who was ostracized for not coming to battle after having been summoned. From where is it derived that the ostracized person must be told that it was the decision of a great man to ostracized him? As it is written: “Curse Meroz, said the messenger of the Lord” (Judges 5:23). And from where do we derive that, if he fails to mend his ways, we excommunicate such a person more harshly, putting him under the most severe form of excommunication? As it is written: “Curse Meroz… curse bitterly its inhabitants” (Judges 5:23), implying that one curse is followed by another, i.e., lesser ostracism is followed by harsh excommunication.

    7From where is it derived that the curse applies to anyone who eats or drinks with, or stands within, four cubits of the ostracized person? As it is written: “Curse bitterly its inhabitants” (Judges 5:23), in reference to all those sitting together with Meroz. And from where do we derive that we detail his sin in public? As it is written: “Curse bitterly its inhabitants, because they did not come to the help of the Lord” (Judges 5:23).

    8And Ulla said: Barak ostracized Meroz with the blowing of four hundred shofarot due to his failure to come. As for the identification of Meroz, some say that he was a great man and that he was ostracized because he did not join in the war effort. And others say that the reference is to a star and not a human being, and that it did not aid the Jewish people in their battle, as it is stated: “The stars fought from heaven; in their courses they fought against Sisera,” (Judges 5:20). This star, which did not help the Jewish people, was cursed.

    9And from where do we derive that the court may declare the property of one who does not obey its orders as ownerless? As it is written: “And that whoever would not come within three days, according to the counsel of the princes and the Elders, all his substance shall be forfeited [ yaḥoram ] and himself separated from the congregation of the exiles” (Ezra 10:8). “Shall be forfeited” is referring to excommunication.

    10And from where do we derive that we may contend with such a person, and curse him, and beat him, and pull out his hair, and make him take an oath in order to prevent him from sinning? As it is written: “And I contended with them, and cursed them, and beat some of them, and pulled out their hair, and made them take oath by God” (Nehemiah 13:25).

    11And from where do we derive that we may shackle his hands and feet, chain him, and apply pressure? As it is written: “Whether it be for death, or for banishment [ lishroshi ], or for confiscation of goods, or for imprisonment” (Ezra 7:26). The Gemara asks: What is the meaning of the word “ lishroshi ,” translated here as banishment? Adda Mari said that Neḥemya bar Baruch said that Rav Ḥiyya bar Avin said that Rav Yehuda said: This is pressure. Since this expression is also unclear, the Gemara asks: What is pressure? Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav that this term refers to the following series of actions: They ostracize him immediately, and then once again after thirty days, and if he still does not repent, they excommunicate him after sixty days.

    12Rav Huna bar Ḥinnana said to him: Rav Ḥisda said as follows: Before excommunicating a person, the court warns him three times, on Monday, Thursday, and the following Monday. The Gemara notes: This applies in a case where one ignores a monetary judgment that was issued against him. He is warned three times that he must repay his debt. But in a case where one behaves disrespectfully toward a Torah scholar, he is immediately ostracized.

    13§ The Gemara relates that a certain butcher behaved disrespectfully toward Rav Tuvi bar Mattana. Abaye and Rava were appointed to the case and ostracized him. In the end the butcher went and appeased his disputant, Rav Tuvi. Abaye said: What should we do in this case? Shall he be released from his decree of ostracism? His decree of ostracism has not yet been in effect for the usual thirty days. On the other hand, shall he not be released from ostracism? But the Sages wish to enter his shop and purchase meat, and they are presently unable to do so. What, then, is the most appropriate course of action?

    14He said to Rav Idi bar Avin: Have you heard anything with regard to such a case? Rav Idi bar Avin said to Abaye: Rav Taḥlifa bar Avimi said that Shmuel said as follows: A shofar blast at the time of the ostracism makes it binding, and a shofar blast releases it. In other words, the shofar should be sounded now, as it had been sounded when the decree of ostracism was pronounced, and it should be canceled, although thirty days have not passed. Abaye said to him: This applies in a case where one ignores a monetary judgment that was issued against him; but in a case where one behaves disrespectfully, there must be no release until the decree of ostracism has been in effect for thirty days.

    15The Gemara comments: Apparently, Abaye maintains that if three people ostracized one, three others may not come and release him. This is derived from the fact that Abaye was concerned about releasing the butcher from ostracism and did not delegate the task to someone else.

    16As a dilemma was raised before the Sages: If three people ostracized someone, what is the halakha with regard to three others coming and releasing him from his decree of ostracism? The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which is taught in a baraita : One who was ostracized by the teacher of Torah for having acted disrespectfully toward him is considered ostracized with regard to the student, and the latter must keep his distance from him. However, one who was ostracized by the student is not considered ostracized with regard to the teacher.

    17One who was ostracized by his own city is considered ostracized with regard to another city. However, one who was ostracized by another city is not considered ostracized with regard to his own city. One who was ostracized by the Nasi of the Sanhedrin is considered ostracized with regard to all the Jewish people; but one who was ostracized by all the Jewish people is not considered ostracized with regard to the Nasi of the Sanhedrin. Rabban Shimon ben Gamliel says: If one of the students sitting as a judge on the court had ostracized someone, and he died before releasing him from the decree of ostracism, his portion of the decree of ostracism is not nullified.

    18The Gemara says: Learn three halakhot from this baraita . Learn from this that in the case of a student who ostracizes someone due to an insult to his dignity and not because the ostracized person was guilty of some transgression, his decree of ostracism is valid. Were the case one where one was ostracized due to sin, everyone is required to respect the decree of ostracism, even the student’s teacher. And learn from this that each and every one who participated in the decree of ostracism nullifies his own portion of the decree of ostracism, as the baraita speaks of: His portion. And learn from this that if three people ostracized another person, three other people may not come and nullify the decree of ostracism. Were this not the case, it wouldn’t matter if a certain person’s portion was not nullified. His portion could be nullified by someone else.

    19Ameimar said: The halakha is that if three people ostracize another person, three others may come and nullify the decree of ostracism. Rav Ashi said to Ameimar: But isn’t it taught in a baraita : Rabban Shimon ben Gamliel says: If one of the students had ostracized another person, and he died before releasing him from the decree of ostracism, his portion is not nullified? What, is it not that it is not nullified at all, i.e., it cannot be nullified by another person? The Gemara rejects this argument: No, this means that the decree of ostracism remains in force until three other people come and nullify it.

    20§ The Sages taught the following baraita : Ostracism does not apply for less than a period of thirty days, and admonition, which is less severe than ostracism, does not apply for less than a period of seven days. And although there is no proof with regard to the matter, i.e., the standard duration of admonition, there is an allusion to the matter, as it is stated: “If her father had but spit in her face, should she not be ashamed for seven days?” (Numbers 12:14). This implies that admonition lasts for seven days.

    21Rav Ḥisda said: Our decree of ostracism in Babylonia has the power of their admonition in Eretz Yisrael. Since the authorities in Eretz Yisrael are ordained with the title Rabbi, their admonition carries more weight than a decree of ostracism issued in Babylonia. The Gemara asks: Is their admonition in Eretz Yisrael only seven days and no more? But isn’t it related that Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, and bar Kappara were sitting and studying, and they posed a difficulty with a certain halakha . Rabbi Shimon said to bar Kappara: This issue requires my father, Rabbi Yehuda HaNasi, to explain it. Bar Kappara said to Rabbi Shimon, somewhat mockingly: And what can your father, Rabbi Yehuda HaNasi, say about this issue? What can he add and teach us about it?

    22Rabbi Shimon went and told his father, Rabbi Yehuda HaNasi, what bar Kappara had said, and Rabbi Yehuda HaNasi became angry with him. When bar Kappara came at some later point to visit, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Bar Kappara, I do not know you at all. Bar Kappara understood that Rabbi Yehuda HaNasi had taken his statement to heart, i.e., was insulted. He subsequently behaved as if he had been admonished, as a self-imposed punishment, for thirty days.

    23Once again, on another occasion, Rabbi Yehuda HaNasi decreed that students not be taught in the marketplace but only in a study hall. What verse did he expound to serve as the basis for this decree? The verse states: “Your rounded thighs are like jewels, the work of the hands of an artist” (Song of Songs 7:2). Just as a thigh is ordinarily hidden and kept covered with clothes,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זו עשירית האיפה שלושמביא כהן הדיוט כשמחנכין אותו לעבוד תחילה כדכתיב (ויקרא ו׳:י״ג) זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה ואמרינן (מנחות דף נא:) ובניו לרבות עשירית האיפה של כהן הדיוט לחינוך ולאו אקראי דלעיל קאי אלא מצות כהנים בעלמא הוא דקאמר יחזקאל אלמא שלא היה יכול להקריב קרבנו עשירית האיפה עד שנטהר מטומאת מת והוא הדין מצרעתו:

    אמר רבא וכו'איידי דאיירי במנודה מפרש להו:

    ומזמינין ליה לדינאלבעל דין:

    זימנא בתר זימנאדאי לא אתי ההוא זימנא קבעינן ליה זימנא אחריתי:

    קראו שםשמתא כלומר שמתא לפרעה שהעביר המועד כלומר שהעביר אותו מועד ששמו אחר מועד ראשון:

    דאי מתפקר בשליחא דרבנןכלומר שחירף שליח ב"ד ושליח אמר חירפני:

    העיני האנשים ההם תנקראי לאו דשליח דא"ל למשה משה לא הוה ידע:

    הכי סברא דגברא פלניאדעת פלוני שבא לנדות את פלוני דצריך לנדותו משמו של אותו חכם:

    אמר מלאך ה'ברק אמר לשמתו שהוא שלוחו של מקום:

    ומחרימיןבארור:

    ופרטינן חטאיהדאמרי לאנשי עירו משום הכי והכי משמתינן ליה:

    כוכבא הוהמזליה דסיסרא:

    דמפקרינן לנכסיהדמאן דלא ציית להו לרבנן:

    יחרם הוא וכל רכושודהפקר ב"ד הפקר מהכא נפקא לן בכל דוכתי:

    ואריב עמם ואקללםלאותם שהושיבו נשים נכריות:

    דכפתינןידיו ורגליו:

    ואסרינן ליהשקושרין אותו על העמוד להלקותו:

    הרדפהקא מפרש רב יהודה בריה דרב שמואל לרודפו מיד דכיון דלא ציית דינא מנדין אותו:

    ושוניןומנדין אותו פעם אחרת:

    לממונאשחייב ממון לחבירו ולא רצה לשלם ע"פ ב"ד:

    לאפקירותאמבזה תלמידי חכמים:

    לא חל עליה שמתא ל' יוםואין שמתא פחותה מל' יום:

    קא בעו רבנן למיעלשצריכין לו:

    טוט אסר טוט שריכלומר מצי למישרי ליה אע"ג דלא חל עליה ל' יום דאותו שופר שנדוהו יכול להתיר לו ומישרי ליה בתוך ל' יום:

    לא אתו אחריני ושרו ליהמדמהדר איהו נפשיה למישרי:

    שנידה לכבודוולא לשם שמים אלא שהתריז נגדו ודאי כיון דתני אין מנודה לרב ודאי לא נידה אלא בשביל כבודו דאי במילי דאיסורא הוי כמי שמנודה לרב דאין חכמה ואין עצה וגו' (משלי כ״א:ל׳) וקתני אין מנודה לרב אבל לכולי עלמא מנודה:

    כל אחד מיפר חלקומדקתני חלקו אינו מופר:

    לא אתו אחריני ושרומדקתני חלקו אינו מופר לעולם אפי' שרו ליה אחריני:

    נזיפהגערה כדלקמן:

    נדוי שלנובני בבל:

    כנזיפה שלהןארץ ישראל:

    צריך רבירבי אבוה דר"ש הוה:

    מה רבי אומר בדבר זהאין רבי בעולם היודע דבר זה:

    א"ל לאבוהלפי תומו ולאו משום לישנא בישא:

    לאיתחזויי ליהלבקר את רבי שהיה חולה שקבל עליו יסורין:

    אמר ליה בר קפרא איני מכירךרמז לו שאינו רוצה לראותו:

    חמוקי ירכיךכמו חמק עבר (שיר ה):

    מועד קטן 16 עמוד א

    1זו עשירית האיפה שלו, דברי רבי יהודה.

    2ר"ש אומר: (יחזקאל מד, כז) ״בבאו יקריב״, בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה, בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה.

    3אמר רבא: מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא דכתיב: ״(במדבר טז״, יב) ״וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב״. ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב: ״(במדבר טז״, טז) ״ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך״.

    4לקמי גברא רבה דכתיב: ״(במדבר טז״, טז) ״לפני ה'״. את ופלניא דכתיב: ״אתה והם ואהרן״. דקבעינן זימנא דכתיב: ״מחר״. זימנא בתר זימנא דכתיב: ״(ירמיהו מו״, יז) ״קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד״.

    5ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא, ואתי ואמר, לא מיתחזי כלישנא בישא דכתיב: ״(במדבר טז״, יד) ״העיני האנשים ההם תנקר״.

    6ומנלן דמשמתינן דכתיב: ״(שופטים ה״. כג) ״אורו מרוז דהכי סברא דגברא רבה דכתיב: ״(שופטים ה״, כג) אמר מלאך ה' ומנלן דמחרמינן דכתיב ״אורו ארור״׃

    7דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה דכתיב ״יושביה ומנלן דפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב (שופטים ה״, כג) כי לא באו לעזרת ה'׃

    8ואמר עולא בד' מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז איכא דאמרי גברא רבה הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה שנאמר: ״(שופטים ה״, כ) מן שמים נלחמו הכוכבים׃

    9ומנלן דמפקרינן נכסיה דכתיב ״(עזרא י״, ח) וכל אשר לא. יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה׃

    10ומנלן דנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן דכתיב ״(נחמיה יג״, כה) ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם׃

    11ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב ״(עזרא ז״, כו) הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין מאי לשרושי אמר אדא מרי אמר נחמיה בר ברוך אמר רב חייא בר אבין אמר רב יהודה הרדפה מאי הרדפה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מנדין לאלתר ושונין לאחר ל' ומחרימין לאחר ששים׃

    12א"ל רב הונא בר חיננא הכי אמר רב חסדא מתרין ביה שני וחמישי ושני ה"מ לממונא אבל לאפקירותא לאלתר׃

    13ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו לסוף אזל פייסיה לבעל דיניה אמר אביי היכי ליעביד לישרי ליה לא חל שמתא עליה תלתין יומין לא לישרי ליה קא בעו רבנן למיעל׃

    14א"ל לרב אידי בר אבין מידי שמיע לך בהא א"ל הכי אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל טוט אסר וטוט שרי אמר ליה ה"מ לממונא אבל לאפקירותא עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין׃

    15אלמא קסבר אביי הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה׃

    16דאיבעיא להו הני בי תלתא דשמיתו מהו למיתי תלתא אחריני ושרו ליה ת"ש מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב׃

    17מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא רשב"ג אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר׃

    18ש"מ תלת שמע מינה תלמיד שנידה לכבודו נידויו נידוי ושמע מינה כל אחד ואחד מיפר חלקו וש"מ הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה׃

    19אמר אמימר הלכתא הני בי תלתא דשמיתו אתו בי תלתא אחריני ושרו ליה א"ל רב אשי לאמימר והא תניא רשב"ג אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר מאי לאו אינו מופר כלל לא עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו ליה׃

    Baraita

    20ת"ר אין נידוי פחות מל' יום ואין נזיפה פחות מז' ימים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ״(במדבר יב״, יד) ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים׃

    21אמר רב חסדא נידוי שלנו כנזיפה שלהן ונזיפה דידהו שבעה ותו לא והא ר"ש בר רבי ובר קפרא הוו יתבי וקא גרסי קשיא להו שמעתא א"ל ר"ש לבר קפרא דבר זה צריך רבי א"ל בר קפרא לר"ש ומה רבי אומר בדבר זה׃

    22אזל א"ל לאבוה איקפד אתא בר קפרא לאיתחזויי ליה א"ל בר קפרא איני מכירך מעולם ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין׃

    23שוב פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש (שיר השירים ז, ב) ״חמוקי ירכיך כמו חלאים״. מה ירך בסתר,׃

    Tosafot

    מתרין בו שני וחמישי ושניפירש בקונטרס שני מתרין בו תחילה ומנדין אותו וכן בחמישי ובשני אחר מחרימין וא"צ שלשים יום ויש מפרשים קודם שינדוהו כלל יתרו בו וכן משמע בפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיג.):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבא מנ"ל דמשדרינן שליחא מבי דינא ומזמנינן ליה לדינא לקמיה גברא רבה שנאמר ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה' ופלניא בעל דינך שנא' אתה והם ואהרן ומנ"ל דקבעינן להו זימנא שנאמר מחר.

    ומנ"ל דקבעינן זימנא בתר זימנא שנאמר קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד. העביר המועד שקבעו לו מועד ולא נענש עד אחר כן.

    מנ"ל דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי שליחא ומחוי ליתיה לישנא בישא שנאמר העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה ומנ"ל דמשמתינן בהרמנא דגברא רבה שנאמר אורו מרוז אמר וגו' ומנ"ל דמחרמינן ליה נמי דכתיב אורו ארור ומנ"ל דמחרמינן על כל מאן דאכיל ושתי בהדיה וקאי בד' אמות דיליה שנאמר אורו ארור יושביה.

    ומנ"ל דפרטינן חטאיה שנאמר כי לא באו לעזרת ה' פי' לעזרת עם ה'.

    איכא דאמרי מרוז אדם גדול הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה והאי דכתיב יושביה כענין עייש על בניה תנחם. ומנ"ל דמאן דמתפקר אבי דינא מפקרינן נכסיה שנאמר וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה.

    ומנ"ל דנצינן ולטינן ומחינן ומתלשינן שיער ומשבעינן דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם וגו' ומנ"ל דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה שנאמר הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין ולאסורין.

    מאי לשרושי הרדפהאמר רב יהודה משמיה דרב מנדין לאלתר דמתפקר ושונין לאחר שלשים ומחרימין לאחר ששים. אמרו משמיה דרב חסדא מתרינן ביה שני וחמישי ושני ואח"כ מנדין אותו. והני מילי לממונא אבל לאפקירותא מנדין לאלתר בלא התראה.

    ההוא טבחא דאתפקר ברב טובי אימנו אביי ורבא ושמתי' אזל פייסיה לרב טובי אמר אביי היכי נעביד נישרי ליה לא חל שמתא עליה שלשים יום נשבקיה בשמתיה קא בעו רבנן לאפטורי.

    א"ל רב אידי בר אבין הכי אמר שמואל טוט אסר וטוט שריכלומר תקיעת השופר היא השמתא הקול שמכריז בתקיעת שופר הוא האוסר הוא המתיר כלומר אינו צריך ימים לחול עליה שמתא א"ל ה"מ לממונא אבל לאפקירותא עד דחייל עליה שמתא שלשים יום. דייקינן מדקאמר אביי בעי רבנן לאפטורי קסבר תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחרינא ושרו מאי ת"ש מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת.

    מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירומנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא. רשב"ג אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר ש"מ תלת ש"מ מדקתני אחד מן התלמידים שנידה ומת וקתני נמי מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב דייקינן מינה לרב אינו מנודה הא לכ"ע מנודה ש"מ תלמיד שנידה לכבודו נידויו נידוי ומדקתני ומת חלקו אינו מופר ש"מ דכל אחד מיפר חלקו. ש"מ נמי דלא אתו אחריני ושרו חלקו א' אמימר הלכתא דמשמתי מופר עד דאתו תלתא אחריני ושרו ליה.

    ת"ר אין נדוי פחות משלשים יום ואין נזיפה פחות משבעה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים.

    אמר רב חסדא נידוי שלנו כנזיפה שלהן ונזיפה דידהו שבעה איני והא בר קפרא בעידנא דאמר ליה ר' בר קפרא איני מכירך מעולם וכן כדאמר ליה ר' לר' חייא ראה מה קורא לך בחוץ ידעו דנקיט מילתא עלייהו נהגו נזיפתא בנפשייהו תלתין יומין. ואסיקנא נזיפותא דנשיא תלתין יומין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 16a

    Moed Katan 16a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 627 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    זו עשירית האיפה שלו שמביא כהן הדיוט כשמחנכין אותו לעבוד תחילה כדכתיב (ויקרא ו׳:י״ג) זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה ואמרינן (מנחות דף נא:) ובניו לרבות עשירית האיפה של כהן הדיוט לחינוך ולאו אקראי דלעיל קאי אלא מצות כהנים בעלמא הוא דקאמר יחזקאל אלמא שלא היה יכול להקריב קרבנו עשירית האיפה עד שנטהר מטומאת מת והוא הדין מצרעתו:

    אמר רבא וכו' איידי דאיירי במנודה מפרש להו:

    ומזמינין ליה לדינא לבעל דין:

    זימנא בתר זימנא דאי לא אתי ההוא זימנא קבעינן ליה זימנא אחריתי:

    קראו שם שמתא כלומר שמתא לפרעה שהעביר המועד כלומר שהעביר אותו מועד ששמו אחר מועד ראשון:

    דאי מתפקר בשליחא דרבנן כלומר שחירף שליח ב"ד ושליח אמר חירפני:

    העיני האנשים ההם תנקר אי לאו דשליח דא"ל למשה משה לא הוה ידע:

    הכי סברא דגברא פלניא דעת פלוני שבא לנדות את פלוני דצריך לנדותו משמו של אותו חכם:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 16a · Sefaria

    Tosafot

    מתרין בו שני וחמישי ושני פירש בקונטרס שני מתרין בו תחילה ומנדין אותו וכן בחמישי ובשני אחר מחרימין וא"צ שלשים יום ויש מפרשים קודם שינדוהו כלל יתרו בו וכן משמע בפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיג.):

    Tosafot on Moed Katan 16a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבא מנ"ל דמשדרינן שליחא מבי דינא ומזמנינן ליה לדינא לקמיה גברא רבה שנאמר ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה' ופלניא בעל דינך שנא' אתה והם ואהרן ומנ"ל דקבעינן להו זימנא שנאמר מחר.

    ומנ"ל דקבעינן זימנא בתר זימנא שנאמר קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד. העביר המועד שקבעו לו מועד ולא נענש עד אחר כן.

    מנ"ל דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי שליחא ומחוי ליתיה לישנא בישא שנאמר העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה ומנ"ל דמשמתינן בהרמנא דגברא רבה שנאמר אורו מרוז אמר וגו' ומנ"ל דמחרמינן ליה נמי דכתיב אורו ארור ומנ"ל דמחרמינן על כל מאן דאכיל ושתי בהדיה וקאי בד' אמות דיליה שנאמר אורו ארור יושביה.

    ומנ"ל דפרטינן חטאיה שנאמר כי לא באו לעזרת ה' פי' לעזרת עם ה'.

    איכא דאמרי מרוז אדם גדול הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה והאי דכתיב יושביה כענין עייש על בניה תנחם. ומנ"ל דמאן דמתפקר אבי דינא מפקרינן נכסיה שנאמר וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה.

    ומנ"ל דנצינן ולטינן ומחינן ומתלשינן שיער ומשבעינן דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם וגו' ומנ"ל דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה שנאמר הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין ולאסורין.

    מאי לשרושי הרדפה אמר רב יהודה משמיה דרב מנדין לאלתר דמתפקר ושונין לאחר שלשים ומחרימין לאחר ששים. אמרו משמיה דרב חסדא מתרינן ביה שני וחמישי ושני ואח"כ מנדין אותו. והני מילי לממונא אבל לאפקירותא מנדין לאלתר בלא התראה.

    ההוא טבחא דאתפקר ברב טובי אימנו אביי ורבא ושמתי' אזל פייסיה לרב טובי אמר אביי היכי נעביד נישרי ליה לא חל שמתא עליה שלשים יום נשבקיה בשמתיה קא בעו רבנן לאפטורי.

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 16a · Sefaria

    Ritva

    רבי שמעון אומר וביום בואו יקריב דראוי לביאה ראוי להקרב' דאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה:

    אמר רבא דמנא לן דמשדרי' שליחא פירש וכל היכא דלא שלחו ליה שליחא אי לא אתי לא חשיבא אפקרותא ולא ציית דינא ואע"פ שהזמינו בעל דינו בעדים דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו י"מ מרע"ה היה שליח השם להזמין לפניו קרח וכל עדתו וי"מ דקרח הי' שליח להזמין לעדתו:

    את ופלניא פירש שצריך שאמר לבעל דין שיהא מזומן לדין עם פלוני ולא שיאמר לו השליח היה מזומן לדין והטעם כדי שידע מי תובעו בדין ויזכר אם יש לעשות לו כלום ויפייסנו וגם שיתן על לבו מה שישיב לו בדין:

    ודוקא בעינן זמנא בתר זמנא פירש אע"פ שלא בא לזמן הראשון אין לב"ד לכעוס עליו כדי לקונסו כי אולי לא היה לו פנאי ואנוס הוא:

    כדכתב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד פירש שצוה הקב"ה על נבוכד נאצר לבוא על מצרים להחריבה לזמן נועד ומצינו שלא בא למועד ההוא שהרי היו המצריים ופרעה ועמו שמחים ומעבירי' קול שאון שכבר העביר מהם נבוכדנצר המועד פיר' שהקב"ה אע"פ שמצינו שלא בא נבוכדנאצר למועד לא כעס עליו הבורא יתברך ולא בטל שליחותו שהרי אנו רואין שבא על מצרים להחריבה:

    דכתוב העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה פירש ואלמלא שא"ל כן השליח מנא ידע משה בדבר ובודאי כי שולחו של משה כשר הי' ואלמלא שא"ל כן שיש לו רשות לומר לא היה אומר וטעמא דליכא בהא משום לישנא בישא משום דליזדהר כל אינש דלא דתפקד בבי דינא:

    ומנא לן דמשמתי' פי' שמנדין למאן דלא אתי לדינא אפי' בלשון שמתא שיש מיתה בו כדאמר לקמן מאי שמתא שם מיתה:

    דאכיל ושתי בהדי' ויתיב ד' אמות פירש כל זה אסור הוא לעשותו עם המנודה ואסור להצטוות לו ומיהו מאן דעבד הכי אינו מנודה אלא א"כ פירשו בדבר וקמ"ל שיש רשות ביד ב"ד להחמיר בנדויו הן בגופו הן בממונו הן להאריך זמן נדויו ולקנוס כל הנטפלין לו ועוזרו וכיוצא בדברים כגון שלא יזדמן בג' ולא יתפלל בי' ולאסור פתו ויינו הכל כפי העביר' וכן מוכח בירוש' בפירש וכל זה יזהר ב"ד לעשות הדבר בשם שמי' ולא בדרך איבה וכמו שכתב הראב"ד ז"ל:

    10 more comments on this page.

    Ritva on Moed Katan 16a · Sefaria

    Meiri

    ענין הנדוי וחרם הנמשך עמו יש בענינו חלק אחד שהוא בא על תביעת ממון לפני ב"ד כגון שמזלזל בב"ד ואונס את חברו אחר גמר דינם והתראתם ופרטים שבדבר זה כך הם כבר ידעת שיש כח ביד ב"ד להזמין לפניהם לדין על ידי שלוחם איזה אדם שחברו קובל עליו שיבא לפניהם לדין וצריך שיאמר השליח הרי אני מזמינך לדין לפני ב"ד פלוני וצריך שיודיעו מי הוא הקובל עליו כלומר הריני מזמינך לדין על תביעת פלוני שקובל עליך ושתבאו לפני פלוני הדיין אתה והוא וקובע לו זמן לא שיהא מבהילו לבא לאלתר ואם לא בא לזמן ראשון אין מנדין אותו מיד אלא שמזמינין אותו פעם אחרת לזמן אחר ואם העיז נתבע זה פניו לפני השליח ונתפקר באותו הבית דין רשאי השליח להודיע לב"ד ואין כאן משום לשון הרע הזמינוהו יום אחר יום שני פעמים ולא בא מנדין אותו סתם נדוי שהוא שלשים יום ושליח הבא לנדותו מזכיר לו בשם המנדה כלומר פלוני הדיין רואה בדעתו שאתה צריך נדוי על דבר זה והרי אתה מנודה מכחו נתפייס לחברו תוך שלשים ובא לב"ד להתירו מתירין לו מיד אבל אם נתפייס לחברו תוך שלשים ולא בא לב"ד להתירו משלים שלשים של נדוי וניתר מאליו הגיעו שלשים ולא נתפייס לחברו מנדין אותו פעם אחרת וכמו שאמרו בסוגיא זו מנדין לאלתר ושונין לאחר שלשים יום וזה שאמרו לאלתר פי' אחר והגיע זמן השני ולא בא ושונין לאחר השלשים ודין אלו כדין הראשונים עברו אלו ולא נתפייס מחרימין אותו ואינו יוצא ממנו לעולם עד שיתפייס ויבא לפני ב"ד ויתירוהו בא לב"ד לזמן המיועד לו אלא שאינו רוצה לקבל את הדין אין מחרימין אותו אלא נותנין לו שני וחמשי ושני וכותבין עליו פתיחה והוא שטר נדוי ואחר תשעים יום יורדין לנכסיו כך כתבוה גדולי המפרשים בקצת שמועות שבפרק הגוזל אבל גאוני הראשונים כתבו בזה שמנדין אותו לאלתר שזהו כאפקירותא אבל באמ' אתינא או לא אתינא הוא שנותנין לו שני וחמישי ושני ואם לא בא כותבין עליו פתיחה ויורדין לנכסיו לאחר תשעים וזו של פרק הגוזל בענין זה היא שנויה ושם יתבאר:

    יש בענין הנדוי חלק אחר והוא בענין אפקרותא כגון שמתפקר ברבים בתלמידי חכמים שהם עמודי הדת אפי' לאחר מיתה או שמחלל שם שמים בעשיית עבירות שאין ענשם מסור לב"ד כגון שיחלוק על דברי חכמים במה שאין ראוי לו וכן בכל הדברים שיראה לב"ד או לקהל שהוא מעיז ומתריס וגורם תקלה בכל אלו ובכל כיוצא בזה מנדין אותו ואם רוצים להפליג בדבר ולהחרימו לפי מה שיראו מענינו הרשות בידם וכן התלמיד מנדה לכבודו על דרך זה ויש תחת חלק זה נדוי אחר קל והוא נקרא נזיפה והוא נאמ' במי שמזלזל לכבוד תלמיד חכם לפי תומו ושלא בכונת הקנטה וכן שמחלל את השם בדבר שיש בו נדנוד עברה ולא עברה מפורסמת כגון הזכרת שם שמים לבטלה וכיוצא בה ודינין אלו בפרט כך הם:

    מי שנתפקר בתלמיד חכם אין צריך התראה אלא מנדין אותו מיד סתם נדוי ואם נתפייס לו ובא לב"ד להתירו מתירין לו מיד לא נתפייס לו עומד בנדויו שלשים וכן אם נתפייס לו ולא בא לב"ד להתירו ודבר זה כך הוא לדעתנו אלא שיש עלינו חולקין לומר שאם לא בא לב"ד להתירו אין נדויו ניתר מאליו אף לאחר שלשים אע"פ שנתפייס ושאפי' נתפייס ובא לב"ד אין מתירין אותו עד שלשים ואם לא נתפייס אין מתירין לו אפי' בבא לב"ד וכ"ש שאם ניתר מאליו ואם היה פיקור זה שלא בחיי החכם מתירין אותו המנדין לכשיחזור מפיקורו לפי ראות עיניהם היה הפיקור בחיי החכם ומת באים שלשה ומתירים לו לכשיחזור לפי ראות עיניהם וחלק זה אין בו חרם בסתם ודיו בנדוי ומ"מ אם ראו בענינו שהוא ראוי להחרימו רשאין להחרימו ויש פוסקין שמחרימין בחלק זה:

    דברים אלו שרמזנו עליהם הרבה דברים שהם במחלקת כלם תלויים במה שנאמר בשמועה זו דההוא טבחא דאיתפקר ברב טוביה אימנו אביי ורבא ושמתוה פי' נדוהו וי"מ שהחרימוהו ועל דרך האמת מלה זו ר"ל שמתא אתה מוצאה על שניהם ר"ל על חרם ועל נדוי פעמים בזו ופעמים בזו וכמו שאמרו בראש השמועה על הנדוי מנלן דמשמתינן וכן מה שאמרו למעלה ואי לא ציית דינא משמתינן ליה ובסוף השמועה נאמר לשון שמתא על החרם והוא שאמרו שמתיה ברק למרוז וכן ההוא דשמתיה ההוא מרבנן ופקע כדא ומת וכן מאי שמתא שם מיתה ואין הכרעה בפירושו אלא לפי הענין ומתוך כך אירע מחלוקת בפירושו בכאן י"מ שהחרימוהו והוא שאמרו לסוף אזל ופייסיה ואמרו היכי ליעבד לישרי ליה לא חיילא שמתא עליה תלתין יומין ואם היה נדוי לא היה צריך שיחול עליו שלשים אלא אף מאפקרותא כל שנתפייס מתירין לו לאלתר ובשמתא הוא שאין מתירין עד שתחול שלשים וי"מ שלא היה כאן אלא נדוי שהרי לאלתר היה והיאך היו מחרימין לאלתר אלא נדוי היה ואף בנדוי צריך שיחול שלשים כל שהוא לאפקרותא וגדולי הפוסקים דוחים סברא זו ופוסקים כדעת האומר טוט אסר וטוט שרי כלומר בשופר נתפרסם נדויו ובשופר יתפרסם היתרו ואין לחוש אם נתירהו לאלתר שיבא ענין נדוי לידי זלזול שהשופר מפרסם ומ"מ אם ימתין שלשים אינו צריך שופר אבל תוך שלשים בשופר מיהא מתירין ואין צריך שלשים הואיל ולא נתנדה בפי' לשלשים ולא כאביי שאמ' שלא נאמ' כן אלא בממון אבל באפקרותא צריך שלשים אלא אף באפקרותא כן שכל שאנו מתירים לו לאלתר אנו רשאים להתירו ולא נאמרו שלשים אלא להתיר מאליו והביאו ראיה לדבריהם ממעשה של רב הונא שאמרו עליו דשמע לההיא אתתא דאפקה שם שמים לבטלה שמתה ושרייה לאלתר ואמרו עליו שמע מינה אין בין נדוי להפרה כלום וא"כ מה שאמרו אין נדוי פחות משלשים פירושה בשלא נתפייס או שנתפייס ולא בא לב"ד להתירו אבל כל שנתפייס ובא לב"ד מתירין לו מיד וכשיטה שכתבנו אלא שלדעת מעשה של רב הונא אינה ראיה גמורה שלא אפקרותא גמורה היתה אלא דבר שיש בו נדנוד עברה ולא נאמרה דרך פיקור אלא באשגר לישן וכן כל כיוצא בזה:

    יש בחלק זה דרך אחרת והוא שהתלמיד שנדה לכבודו לעם הארץ שהתפקר בו ולא הסכימו עמו אחרים נדויו נדוי לכל התלמידים ובכללם כל מי שהמנדה גדול מהם והיתרו תלוי בו רצה להתירו מיד רשאי לא נתפייס לו עומד בנדויו שלשים ויש אומרים לעולם עד שיתפייס ויתירהו ולכתחלה אין לו לעשות כן אלא יהא מן העלובים ולא עולבים ואם התפקר בו בפרהסיא ראוי לו לנדותו ואסור לו למחול על כבודו ולהחרים לכבודו אינו רשאי אם החרים ראיתי לקצת מפרשים שאין כאן חרם שלא הרשוהו בכך אלא לנדוי והרב אינו חייב לנהוג בנדוי זה ולא כל מי שהוא גדול מן המנדה אבל הרב שנדה לכבודו הרי הוא כמו שנתמנו כלם והרי הוא מנודה לכל התלמידים ואם רצה להחרים הרשות בידו ומ"מ תלמיד שנדה לעברה או לאיסור או שיצאו עליו קולות הנמשכים בעברות ובדברים המכוערים הרי הוא מנודה אף לרב אפי' נדהו קטן שבישראל ואפי' חזר בו אין מתירין לו עד שלשים חזר בו והגיעו שלשים רשאין להתירו אבל אין נדויו ניתר מאליו והרשות ביד מי שנדהו לעכב את היתרו עד שנתברר לו תשובתו אע"פ שפסק הקול וחלק זה אם רצה להחרים רשאי אלא שאין להם לנדות ולהחרים לקול שאינו נמשך עד שיתברר להם מה שעשה אם ראוי לכך אם לאו וכמו שאמרו במסכת יבמות קכ"א א' ההוא דטבע באגמא דסמקיה ואנסבא רב שילא לאיתתיה אמ' ליה רב לשמואל זיל שמתיה ואמ' ליה נישלח ליה ברישא שלחו ליה מים שאין להם סוף אשתו אסורה או מותרת שלח להו אסורה הדור שלחו ליה אגמא דסמקיה מים שאין להם סוף או שיש להם סוף שלח להו שאין להם סוף שלחו ליה ומר מאי טעמא עבד הכי שלח להו מטעא טעאיי אנא סברי כיון דקוו וקיימי כיש להם סוף הוה קרי שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און ומ"מ כל שקולו נמשך בעברות אין צריכי' לבירור והרי הוה סאנו שימעניה ומנדין אותו כמו שכתבנו כל שאין שם אויבים ובעלי לשון הרע קלא דלא פסיק בכדי לא קאי וגדולי המפרשים כתבו בזה דוקא שנדהו שלא בפני רבו אבל אם נדהו בפני רבו הרי זה עשה מעשה של אפקרותא והוא עצמו צריך נדוי אא"כ רבו נוהג לו כבוד כמו שיתבאר למטה במנדה לכבודו:

    סתם נזיפה אינה אלא שבעה ונזיפת נשיא שלשים יום כנדוי עצמו וענין נזיפה הוא שהרב גוער את הנזוף ואומר דברים המראין שאין דעתו להתקרב עמו נדוי שלהם אף במי שהיה מנדה לכבוד עצמו שיעורו בשלשים יום כמו שיתבאר אבל נדוי שלנו במי שמנדה לכבוד עצמו אינו אלא שבעה ונזיפה שלנו יום אחד ואם רוצה להתירה לאלתר רשאי ולסוף היום או לסוף שבעה לדורות הראשוני' הותרה מאליה ואינה צריכה לא התר ולא פיוס ושאר חלקי הנדוי אין בהם הפרש אלא שלנו כשלהם ומ"מ דוקא בנתנדה לכבודו אבל כל שלעברה או שנתמנו הקהל לנדותו צריך שלשים:

    שמתא אינו ענין מחדש אלא פעמי' שהיא נזכרת בתלמוד בענין נדוי ופעמים שהיא נזכרת שם בענין חרם ומ"מ הרי היא או בכלל חרם או בכלל נדוי על הצדדין שביארנו:

    מי שנתנדה לאיזו סבה ומת המנדה או הלך למדינת הים באין שלשה חשובים כמותו ומתירין אותו נתנדה במנין שלשה או יותר ומתו או הלכו למדינת הים באים אחרים כמנין הראשונים וחשובין כמותן ומתירין ואין צריכין להתקבץ אלא הולך אצל כל אחד ומתירין זה שלא בפני זה כך כתבוה רוב מפרשים ממה שאמרו שמע מינה כל אחד מיפר חלקו והם מפרשים ממה שאמרו במת אחד מן התלמידים חלקו אינו מופר ולא אמר כן בהלך לעיר אחרת אלמא אין כל המנדין צריכין להתקבץ בהיתרו אלא מתיר לו כל אחד במקום שהוא:

    15 more comments on this page.

    Meiri on Moed Katan 16a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה לא חל כו' יום הס"ד ואח"כ מ"ה לא בעו רבנן כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 16a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מְנָא לֵיהּ דְּמְשַׁדְּרִינָן שְׁלוּחָא דְּבֵית־דִּין וּמְזַמִּינָן לֵיהּ לְדִינָא יש להקשות בשלמא מה שאמר מְשַׁדְּרִינָן שְׁלוּחָא דְּבֵית דִּין היינו דלא תימא אם התובע בעצמו מזמין את הנתבע ולא אתי מחזי כאפקרותא להכי קא משמע לן דלא סגי בהזמנת התובע אלא צריך שתהיה ההזמנה מן שליח בית דין דכתיב (במדבר טז, יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם וכמו שכתב הריטב"א ז"ל, אבל מה שאמר וּמְזַמִּינָן לְדִינָא הוא ללא צורך! כיון דאמר מְשַׁדְּרִינָן שְׁלוּחָא דְּבֵית דִּין היינו הא דהזמנה דעל מה משדרינן שלוחא לזה הלא להזמינו? ונראה לי בס"ד דהוה אמרינן שהשליח אינו צריך לומר לו בשביל תביעה של דין שיש עליך אלא כיון דאמר לו הבית דין רוצין אותך די בזה ואם לא בא הוי אפקרותא לכך הוצרך לומר בפירוש וּמְזַמִּינָן לְדִינָא כלומר שיזמינו בפירוש בעבור הדין שיאמר לו שיש עליו תביעה בבית דין ובעבור זה רוצים אותו שאם יאמר לו סתם בית דין רוצין אותך יאמר חשבתי שרוצים לשאול ממני איזה שאלה באיזה דבר אולי אני יודע בזה ולכן נתעצלתי לבא או היה לי עסק ולא באתי.

    לָא מִיתְחַזִי כְּלִישְׁנָא בִּישָׁא? דִּכְתִיב (במדבר טז, יד) "הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר". מקשים דילמא השליח לא סיפר וכאן הקדוש ברוך הוא אמר לו שיכתוב בתורה דברים אלו שאמרו לשליח כי כל התורה הקדוש ברוך הוא אומר ומשה רבינו ע"ה כותב? ונראה לי בס"ד דמצינו כששאל יהושע מן הקדוש ברוך הוא מי מעל בחרם אמר לו דלטור אני לך הטל גורלות ותדע (סנהדרין יא.), ולכן אם השליח לא אמר זה למשה רבינו ע"ה לא היה הקדוש ברוך הוא אומר לו זה. אך עדיין קשא דילמא משה רבינו ע"ה ברוח הקודש ידע שכך אמרו לשליח כי נביא היה וידע ברוח נבואה ולכך הקדוש ברוך הוא אמר לו כתוב כך וכתב? ונראה לי בס"ד אם נאמר דמן הדין אסור לשליח לספר משום לשון הרע לא היה כותב דבר זה בסתם בתורה דמשמע יותר שהשליח אמר דבר זה דאולי אתי למטעי ללמוד מהכא דמותר לשליח לספר דבר כזה ואין בו משום לשון הרע אלא ודאי באמת הדין הוא כך דמותר לשליח לספר דבר כזה ולכך כתב בסתם דאפילו אם יבא אדם לפרש שהשליח אמר וילמוד מזה דמותר לשליח לומר דבר כזה לית לן בה דבאמת הדין הוא כך דמותר. וראיתי להגאון חיד"א ז"ל בנחל קדומים פרשת בלק שהביא קושיא על דברי רש"י בחומש דלפי דבריו מאי ראיה מייתי הש"ס דהרי 'הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים' (במדבר טז, יד) קאי עליהם עיין שם. ונראה פשוט דכונת רש"י ז"ל בלבבם הם אומרים עליהם אך באמת בפיהם לא אמרו על עצמן אלא כינו ותלו הקללה באחרים שאמרו 'הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם' ולא אמרו עינינו וכהאי גונא תמצא בפרשת שמות וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות א, י) שפירש וז"ל רבותינו דרשו כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו בחבירו והרי הוא כאלו כתב 'וְעָלִינוּ מִן הָאָרֶץ' והם ירשוה עד כאן לשונו. ולפי זה מה שתירץ הרב ז"ל שם דהכא לדתן ואבירם לא היה מכנה הכתוב דאינם כדאים והוה ליה למימר 'אֶת עֵינֵינוּ' ומדכינה שמע מינה דעל משה רבינו אמרו ולכבודו כינה הכתוב עד כאן דבריו. והנה דבריו תמוהין דהכתוב לא כינה לכבודם אלא נקיט כמו שאמרו בפיהם ורק הם כינו ולא אמרו 'אֶת עֵינֵינוּ' אף על פי שבלבבם היתה על עצמן כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו בחבירו וכאשר העתיק הכתוב דברי מצרים 'וְעָלָה מִן הָאָרֶץ' אף על פי שבלבבם היה רוצה לומר 'וְעָלִינוּ מִן הָאָרֶץ'. ודבריו בתירוץ השני שגבו ממני דודאי פשט המקרא יתפרש עליהם יותר מאם נפרש דקאי על משה רבינו ע"ה. ועוד הא איכא רבים דמפרשי דקאי על אנשים שהם בעלי חברתם. ונראה לי בס"ד דתלמודא פשיטא ליה דקאי על משה רבינו ע"ה אלא דכינה הכתוב משום דכתיב (במדבר טז, טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד ודוק. והנה הרב ז"ל בפתח עינים כתב בשם הרב עיון יעקב ז"ל דמקשים העולם הא איתא בירושלמי (ירושלמי פאה א, ה והובא במגן אברהם סימן קנו סעיף קטן ב') דמותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת ואם כן מהיכא מוכח האי דינא דשליח בית דין דאיכא למימר הכא שאני כיון דהיו בעלי מחלוקת? עיין שם. ונראה לי בס"ד הא דאמרו מותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת היינו דוקא היכא שבסיפור זה יוצא תועלת לבטל המחלוקת שבזה טורדם או מכניעם לאותם בעלי המחלוקת ועל ידי כך תתבטל המחלוקת וכמו ענין אדוניהו וחביריו שהגיד נתן הנביא ע"ה לדוד המלך ע"ה שאמרו יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ! (מלכים א' א, כה) כדי שיתפעל דוד המלך ע"ה ויעשה אופן בחייו לקלקל מחשבתם ולהפרידם ותתבטל המחלוקת וכאשר עשה אחר כך שהמליך על ידי כך את שלמה בנו בעודו בחיים ועל ידי כך נתפרדה אותה חבילה של אדוניהו וחביריו ותשקוט הארץ אבל אם בסיפור הלשון הרע על בעלי המחלוקת לא יצא תועלת לבטל המחלוקת אלא אדרבה תבער אש המחלוקת ביותר מכח גילוי דברים אלו אסור לספר! והשתא כאן מה תועלת יוצא מדברים אלו אשר דבר השליח באפקרותא דדתן ואבירם שעל ידי כן תתבטל המחלוקת כאשר היה בענין גלוי הדברים שגילה נתן הנביא ע"ה אלא ודאי כי שורת הדין בעיקר ענין זה דהשליח של בית דין צריך לגלות להבית דין אפקרותא דבעל דרך וליכא למיחש בכהאי גונא משום לשון הרע.

    זִימְנָא בָּתַר זִימְנָא? דִּכְתִיב (ירמיהו מו, יז) "קָרְאוּ שָׁם, פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁאוֹן, הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד". נראה לי בס"ד יליף לה מדכתיב הֶעֱבִיר הַ מּוֹעֵד בה"א יתירה ולא אמר מּוֹעֵד שמע מינה דהוה עוד מועד אחר ועתה מגלה חרפתו שהעביר המועד הידוע שהיה גדול ממועד האחר על דרך שאמרו הכבש האחד המיוחד שבכבשים.

    בְּאַרְבַּע מֵאָה שִׁפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז כמנין ת' כמו שאמרו (שבת נה.) וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת (יחזקאל ט, ד), תי"ו תחיה תי"ו תמות ומלוי אותיות מֵרוֹז כזה מ" ם ר י " ש ו" ו ז י " ן עולה מספר תי"ו [416] במילואה.

    וְתַלְשִׁינָן שֵׂעָר פירוש מן הזקן שלהם ולא תימא כיון דהוה מן הזקן אסור. ומה שאמר וּמַשְׁבְּעִינָן פירוש משביעין אותו שלא יעשה סכלות כזו ולא תימא למיחש שמא יעבור אחר כך על השבועה. ומה שאמר עַבְדִינָן הַרְדָּפָה פירש הר"ן רודפין אחריו בכמה דינין כמו בשני נידויין ואחר כך שמתא. ורבינו ישעיה ז"ל פירש הכונה יורדין עמו עד לחייו לפסוק מזונותיו שמושיבין אומנים אחרים סמוכים לו או שיעשו אמנותו, עד כאן לשונו.

    מַה יֶּרֶךְ בַּסֵּתֶר, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה בַּסֵּתֶר נראה לי בס"ד לכך אמרו בזוהר הקדוש דהלוחות רומזים לנצח והוד שהם תרין ירכין ובזה יובן הטעם שניתנה על ידי משה רבינו ע"ה שהוא בנצח. ואומרם בַּסֵּתֶר רמזו בנועם לשונם סתר ראשי תיבות ס וף ת וך ר אש וקאי על אותיות 'אמת' שהם א' בראש מ"ם באמצע תי"ו בסוף להורות שיהיה הלימוד אליבא דאמת. גם סתר ס וף ת וך ר אש קאי על התורה ראשה ב' ואמצעה וא"ו ד'גָּח וֹ ן' (ויקרא יא, מב) וסופה למ"ד הרי בול לשון בלילה שצריך להיות לימוד בלול במקרא במשנה בגמרא באגדה. או בוּל [48 אולי עם הנקודה] גימטריא מ"ח רמז למ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם ולזה אמר אף דברי תורה בסתר.

    Ben Yehoyada on Moed Katan 16a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 16, Amud Aleph, about 627 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “זו עשירית האיפה שלו, דברי רבי יהודה.…”

      Named: רבי יהודה.

    2. Segment 219 words

      Opens “ר"ש אומר: (יחזקאל מד, כז) ״בבאו יקריב״,…”

      Named: רבה.

    3. Segment 335 words

      Opens “אמר רבא: מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא…”

      Named: רבא.

    4. Segment 434 words

      Opens “לקמי גברא רבה דכתיב: (במדבר טז, טז)…”

      Named: רבה.

    5. Segment 520 words

      Opens “ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא, ואתי…”

    6. Segment 624 words

      Opens “ומנלן דמשמתינן דכתיב: (שופטים ה״. כג) ״אורו…”

      Named: רבה.

    7. Segment 722 words

      Opens “דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה…”

    8. Segment 825 words

      Opens “ואמר עולא בד' מאה שיפורי שמתיה ברק…”

      Named: עולא, רבה.

    9. Segment 923 words

      Opens “ומנלן דמפקרינן נכסיה דכתיב (עזרא י, ח)…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “ומנלן דנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן…”

    11. Segment 1155 words

      Opens “ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב (עזרא…”

      Named: רב חייא בר אבין, רב יהודה, רב שמואל בר שילת, רב מנדין, שמואל.

    12. Segment 1219 words

      Opens “א"ל רב הונא בר חיננא הכי אמר…”

      Named: רב הונא בר חיננא, רב חסדא.

    13. Segment 1336 words

      Opens “ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה…”

      Named: רב טובי בר מתנה, אביי, רבא.

    14. Segment 1434 words

      Opens “א"ל לרב אידי בר אבין מידי שמיע…”

      Named: רב אידי בר אבין, רב תחליפא בר אבימי, שמואל.

    15. Segment 1513 words

      Opens “אלמא קסבר אביי הני בי תלתא דשמיתו…”

      Named: אביי.

    16. Segment 1622 words

      Opens “דאיבעיא להו הני בי תלתא דשמיתו מהו…”

      Named: רב מנודה.

    17. Segment 1732 words

      Opens “מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנודה לעיר…”

    18. Segment 1827 words

      Opens “ש"מ תלת שמע מינה תלמיד שנידה לכבודו…”

    19. Segment 1942 words

      Opens “אמר אמימר הלכתא הני בי תלתא דשמיתו…”

      Named: רב אשי.

    20. Segment 2031 words

      Opens “ת"ר אין נידוי פחות מל' יום ואין…”

    21. Segment 2142 words

      Opens “אמר רב חסדא נידוי שלנו כנזיפה שלהן…”

      Named: רב חסדא, רבי ובר, רבי אומר.

    22. Segment 2224 words

      Opens “אזל א"ל לאבוה איקפד אתא בר קפרא…”

    23. Segment 2322 words

      Opens “שוב פעם אחד גזר רבי שלא ישנו…”

      Named: רבי שלא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Moed Katan 16a · Segment 11 — “…יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מנדין…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Moed Katan 16a · Segment 13 — “…מתנה אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו לסוף אזל פייסיה…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Moed Katan 16a · Segment 8 — “ואמר עולא בד' מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז איכא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 16a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026