Talmud Builders

    Moed Katan 7b

    Back to index

    English translation — Moed Katan 7b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1it is with regard to a suspected leper who is already in his second week of quarantine. One Sage, Rabbi Meir, holds that the matter depends upon the discretion of the priest; if he is found ritually pure, the priest declares him pure, and if he is found ritually impure, the priest can remain silent. As long as the priest does not declare the affected individual ritually impure, he does not become impure. And one Sage, Rabbi Yosei, holds that since it is written: “This is the law of the plague of leprosy… to pronounce it pure or to pronounce it impure” (Leviticus 13:59), the priest is not permitted to be silent; just as he is obligated to declare him pure when that is the case, so too, he is bound to declare him impure when his symptoms indicate impurity.

    2The Gemara proceeds to analyze the baraita . The Master said that Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Yosei appears correct with regard to a confirmed leper, and the statement of Rabbi Meir appears correct with regard to a quarantined leper. The Gemara raises an objection: But isn’t the opposite taught in a different baraita , namely, that Rabbi Yosei’s statement appears correct with regard to the case of a quarantined leper, while Rabbi Meir’s statement appears correct with regard to the case of a confirmed leper?

    3The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. One Sage, the author of the latter baraita , holds that the company of the world at large is preferable to the leper. Consequently, the priest may examine a confirmed leper during the Festival because the priest will either decide that the leper’s symptoms are still present, in which case the leper’s situation will be no worse than before, or the priest will declare that his symptoms have subsided, in which case the leper may reenter the community, which will bring him joy.

    4And one Sage, the author of the baraita (7a), holds that the company of his wife is preferable to the leper. Consequently, the priest may not examine a confirmed leper on the Festival, because if he declares that his symptoms have subsided, the leper will begin his seven day purification process, during which time he is prohibited from engaging in conjugal relations with his wife. Due to the distress that this causes him, it is preferable that the priest not examine him at all during the Festival.

    5The Gemara asks: Is this to say that a confirmed leper is permitted to engage in conjugal relations with his wife? The Gemara answers: Yes, and so too it is taught in a baraita : With regard to a leper who is counting his seven days, it is written: “But he shall remain outside his tent seven days” (Leviticus 14:8). This verse teaches that the leper is prohibited from engaging in conjugal relations, as the words his tent refer only to his wife, as it is stated: “Go, say to them: Return again to your tents” ( Deuteronomy 5:27). Rabbi Yehuda says: The verse states: “And after he is cleansed, they shall count for him seven days” (Ezekiel 44:26), indicating that he is prohibited from having conjugal relations during the days of his counting, but not during the days of his confirmed leprosy.

    6Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Since the verse indicates that the prohibition to engage in conjugal relations applies during the seven days of his counting before becoming ritually pure, it follows based on an a fortiori inference that the prohibition should also apply during the days of his confirmed leprosy, when his impurity is more severe.

    7And Rabbi Ḥiyya said: I deliberated this matter before Rabbi Yehuda HaNasi and said: Have you not taught us, our teacher, that King Jotham was only born to Uzziah, the king of Judah, during the days of his confirmed leprosy? This would indicate that a confirmed leper is permitted to engage in conjugal relations. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: I too said this; I am also of the opinion that a confirmed leper is permitted to engage in conjugal relations, in contrast to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda.

    8The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara explains that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds: The Merciful One revealed the prohibition of conjugal relations with one’s wife during the days of his counting; and all the more so the prohibition applies during his days of confirmed leprosy, when his ritual impurity is more severe. And one Sage, Rabbi Yehuda, maintains: That which the verse revealed, it revealed, but that which it did not reveal, it did not reveal; the prohibition is not interpreted in a way that adds an extra stringency beyond what is stated explicitly in the Torah.

    9§ The Gemara returns to the original dispute with regard to the priest’s examination of the symptoms of leprosy. Is this to say that the matter depends upon the discretion of the priest, i.e., the priest can decide whether to declare the affected person ritually pure or impure or whether to examine the leprous symptoms or not? The Gemara answers: Yes, and so too it is taught in a baraita : The verse states: “But on the day it appears in him” (Leviticus 13:14), from which it may be inferred that there is a day when you examine the symptoms found in him and there is a day when you do not examine those symptoms.

    10From here they stated: With regard to a bridegroom upon whom leprous symptoms came into being, we give him the seven days of the wedding feast before the examination that determines ritual purity or impurity. This ruling applies whether the leprous symptoms appeared upon him, upon his house, or upon his clothing. Similarly, if the symptoms of leprosy appeared upon an individual during a pilgrimage Festival, we give him the seven days of the Festival in order to avoid causing him distress during that time; this is the statement of Rabbi Yehuda.

    11Rabbi Yehuda HaNasi says: The ruling is correct, but there is no need to prove it from this verse, as a much simpler proof can be brought from a different source. It says: “Then the priest shall command that they empty the house before the priest goes into it to see the plague, so that all that is in the house be not made unclean” (Leviticus 14:36). If we delay the priest’s examination of the house in order to give the owner time to remove his utensils and prevent them from contracting ritual impurity, which is merely an optional matter, all the more so should we delay his examination for a matter of mitzva, e.g., so as not to detract from the bridegroom’s joy or from the joy of a Festival.

    12The Gemara asks: What is the practical difference between them, whether the source of the halakha is one verse or another? Abaye said: There is no practical difference between the opinions; rather, the interpretation of the meaning of the verses is the difference between them, as each has a different interpretation of the verse from which the other derived this halakha . And Rava said: There is in fact a practical difference between them with regard to whether or not one delays the examination of leprous symptoms found on an individual’s body for an optional matter. Rabbi Yehuda holds that one delays the examination only for the sake of a mitzva, while Rabbi Yehuda HaNasi holds that one may delay it even for the sake of an optional matter.

    13The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yehuda, why is it not permitted to delay the priest’s examination of leprous symptoms on an individual’s body for an optional matter, just as with regard to leprous symptoms on one’s house? The Gemara answers: We do not learn a halakhic principle from there because the halakha of leprosy of houses is itself a novelty, a unique biblical law from which one cannot extrapolate to other cases.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בהסגר שנידאי מטמא ליה מחליט ליה בטומאה חמורה ומצער ליה:

    מרר"מ דאמר רואה להקל לטהר אבל לא לטמא:

    סבר בכהן תלא רחמנאדאי מטמא ליה הוי טמא ואי לא בעי מטמא ליה לא הוי טמא ולהכי חזי ליה להקל אבל לא להחמיר דאי חזי ליה דהוי טמא לא לימא ליה כלום ולא הוי טמא:

    ומרר' יוסי דאמר לא להקל:

    סבר לטהרו ולטמאו כתיבדכי חזי ליה כהן דטמא לא מצי למשתק ודלמא הוי טמא ונמצא מצערו שמטמאו במועד:

    והא תניא איפכאדברי ר"מ במוחלט דברי ר' יוסי במוסגר:

    ומר סבר צוותא דעלמא עדיף ליההאי תנא דאמר א"ר נראין דברי ר"מ במוחלט ודברי ר' יוסי במוסגר סבר צוותא דעלמא עדיף ליה ולהכי חזי בימי חלוטו דאי מטמאו לא מטמא יותר מדמעיקרא ואי מטהרו משמחו דאית ליה צוותא דעלמא אף על גב דאסור בתשמיש המטה צוותא דעלמא עדיף ליה ודברי רבי יוסי במוסגר דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה חוץ לג' מחנות ולית ליה צוותא דעלמא ומצער ליה:

    מר סבר צוותא דאשתו עדיף ליהולהכי חזי ליה במועד בהסגר שני דאי מטהרו משמחו ואפי' מטמא ליה ומחליט ליה ומשדר ליה חוץ מג' מחנות ולית ליה צוותא דאינשי דעלמא אפ"ה לית ליה צערא דהא אית ליה צוותא דאשתו ומותר הוא באשתו להתיחד עמה בימי חלוטו ודברי ר' יוסי במוחלט דאפי' מטהר ליה דאע"ג דשרי ליה למחנה ישראל אית ליה צערא דלית ליה צוותא דאשתו דאסור הוא דכיון דמטהר ליה מחלוטו מיבעי ליה למימני שבע ימי ספירו ובימי ספירו אסור בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ואהלו זו אשתו דכתיב שובו לכם לאהליכם:

    ימי ספירואסור בתשמיש המטה ולא ימי חלוטו:

    יותם לא היה לעוזיהו אלא בימי חלוטוכלומר לא נתעברה אמו דיותם אלא בימי חלוטו דעוזיהו דעוזיהו היה מצורע ולא נזקק לאשתו בימי ספירו אלא בימי חלוטו:

    אף אני כך אמרתידמצורע מותר בתשמיש המטה דוישב מחוץ לאהלו בימי ספירו כתיב:

    ורבי סבר מאי דגלי גלילהכי אמרי' ימי ספירו ולא ימי חלוטו:

    למימרא דבכהן תליא מילתאפריך בין לר"מ בין לרבי יוסי דר"מ אומר בהדיא אי טמא שתיק ורבי יוסי קאמר אין רואין כלל מכלל דרבי יוסי סבר אי לא בעי לא חזי ליה ולא הוי טמא:

    נותנין לו ז' ימי המשתהדלא חזי ליה דלמא מטמא ליה:

    ולכסותואם נראה הנגע בכסותו:

    אם ממתינין לדבר הרשותהרי ממתינין לו שאין מטמאין עד שמפנה כל הכלים שבבית וילפי' מינה דבטומאה דבגופיה נמי ממתין לדבר הרשות דומיא דהכא כיון דאשכחן דבטומאה דגופיה ממתינין לו לדבר הרשות כ"ש דממתינין לו לדבר מצוה כגון חתן וברגל:

    משמעות דורשיןדמר דריש מהאי קרא ומר דריש מהאי קרא:

    דבר הרשות איכא בינייהורבי יהודה דמפיק מביום הראות בו ומכאן אמרו חתן ורגל דהיינו מצוה ממתינין לו אבל לדבר הרשות אין ממתינין לו בטומאה דגופיה ורבי סבר דבדבר רשות נמי ממתינין לו כדאמרי' לעיל דרבי יליף טומאה דגופיה להמתין לו מטומאה דביתו:

    לא גמרינןדהוי חידוש ומחידוש לא ילפינן דכל היכא דאיכא חידוש אין לך דבר בו אלא חידושו:

    מועד קטן ז עמוד ב

    1בהסגר שני. מר סבר: בכהן תליא מילתא. אי טהור אמר ליה ״טהור״, ואי טמא שתיק. ומר סבר: (ויקרא יג, נט) ״לטהרו או לטמאו״ כתיב.

    2אמר מר, אמר רבי: נראין דברי רבי יוסי במוחלט, ודברי ר' מאיר במוסגר. והתניא איפכא!

    3תנאי היא אליבא דרבי. מר סבר: צוותא דעלמא עדיף ליה.

    4ומר סבר: צוותא דאשתו עדיפא ליה.

    5למימרא דמוחלט מותר בתשמיש המטה? אין, והתניא: (ויקרא יד, ח) ״וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים״, שיהא אסור בתשמיש המטה. ואין ״אהלו״ אלא אשתו, שנאמר: ״(דברים ה״, ל) ״לך אמור להם שובו לכם לאהליכם״. ר' יהודה אומר: (יחזקאל מד, כו) ״שבעת ימים יספרו לו״, ימי ספירו ולא ימי חלוטו.

    6ר' יוסי בר' יהודה אומר: ז' ימי ספירו, ק"ו לימי חלוטו.

    7וא"ר חייא, דנתי לפני רבי: לימדתנו רבינו, יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו, אמר לו: אף אני כך אמרתי.

    8במאי קמיפלגי? ר' יוסי בר' יהודה סבר: גלי רחמנא בימי ספירו וכ"ש בימי חלוטו. ומר סבר: מאי דגלי גלי, ומאי דלא גלי לא גלי.

    9למימרא דבכהן תליא מילתא? אין, והתניא: (ויקרא יג, יד) ״וביום הראות בו״. יש יום שאתה רואה בו, ויש יום שאי אתה רואה בו.

    10מכאן אמרו: חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה. לו ולביתו ולכסותו. וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל, דברי רבי יהודה.

    11ר' אומר: אינו צריך. הרי הוא אומר: (ויקרא יד, לו) וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינים לו לדבר הרשות כל שכן לדבר מצוה.

    12מאי בינייהו? אמר אביי: משמעות דורשין איכא בינייהו. ורבא אמר: דבר הרשות איכא בינייהו.

    13ורבי יהודה מהתם לא גמרינן, דחידוש הוא,׃

    Tosafot

    לטהרו או לטמאו כתיבבפ' בתרא דנזיר (דף סה: ושם) דריש מיניה פתח הכתוב בטהרה תחילה גבי ספק שער לבן קודם לבהרת והתם דריש מדכתיב לטהרו ברישא והכא דריש מגופיה דקרא:

    ה"ג בתורת כהנים שבעת ימים ימי ספירו וכו'ואגב שנכתב בפסוק בתר ואחרי טהרתו וגו' כתבוהו כאן:

    יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטופירש הר"ר קלונימוס דכתיב (ישעיהו ז׳:ח׳) ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם והיינו מנבואת עמוס אע"פ שישעיה אמרה וישעיה נתנבא בשעה שנתנגע עוזיהו כדמוכח קראי שהיה רעש ע"י שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבלעו הוא מונה לנבואת עמוס שנתנבא שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז׳:י״א) שאז נגזרה גזירה וכמה יש עד גלות הושע בן אלה שהיה בשנת שש לחזקיהו חשבונו ס"ה שנים ב' שנים קודם נגעו וכ"ה דנגעו דעוזיהו נתנגע כ"ה שנים לפני מותו וי"ו דיותם ושש עשרה דאחז ושש לחזקיה היה הגלות הרי ס"ה שנים ויותם בן כ"ה שנים כשמלך וא"כ היה עיבורו בימי חלוטו מכל מקום אין ר' יוסי בר' יהודה מוקשה די"ל דנתנגע בסוף השנה ועיבורו היתה בתחילת השנה ובפי' נביאים פרש"י חשבון זה וכן מוכיח בסדר עולם ומאחר שזה אמת נמצא שצריך ליישב והלא עוזיהו וירבעם מלכו כאחת דהא ירבעם מלך מ"א שנה וא"כ כשמת היה מ"א למלכות עוזיהו והכתוב אומר בשנת שלשים ושמנה לעזריה מלך יהודה מלך זכריה בן ירבעם וא"כ חסר ג' שנים וי"ל דמלך ג' שנים בחיי אביו וכן הגיה במקצת פירושים דהכי הוה מעשה דזכריה מלך בחיי ירבעם אביו ג' שנים:

    מאי דלא גלי לא גלייש מקשין למה אין רבי דורש ק"ו הא אדם דן ק"ו מעצמו ושמא יש שם פירכא או שמא מצורע חידוש הוא א"נ ז' ימים משמע מיעוט לאפוקי ימי חלוטו ואידך דמצטריך לגופיה מיהו מדכתיב ביה לו שמע מינה למעוטי:

    יש יום שאי אתה רואה בותימה לר"מ למה אינו רואה להקל ועוד למאי דפי' רבינו יצחק דלכולי עלמא בתחילת הסגר רואין להקל לעולם יכול לראות ועוד ופינו את הבית עד שיראו למה טורח לפנות שמא ימצא טהור:

    משמעות דורשין איכא בינייהור' דורש מופינו וביום אצטריך למידרש ביום ולא בלילה כדלקמן וי"ו לא משמע ליה ור' יהודה דורש מוביום אבל ופינו את הבית שמא אצטריך לרבי יהודה אפי' חבילי קש וחבילי עצים כדתנן בנגעים (פ' י"ב מ"ה) לרבי יהודה:

    דבר הרשות איכא בינייהודרבי יהודה סבר חידוש הוא ואין ללמוד הימנה שאר המתנות ומביום הראות בו לא משמע אלא המתנה דמצוה דמשמע דתלוי הדבר בקביעת היום כגון רגל והוא הדין לחתן ורבי סבר לרבות נמי המתנה שאינה מצוה וגמרינן שפיר להמתנה מופינו כל דבר הרשות בבית לא פליגי דהא בהדיא כתיב ופינו את הבית. אלא דבר הרשות דגופיה איכא בינייהו ואין נראה לפרש שאר דברי רשות כגון חבילי קש ופליגי בבתים דלרבי יהודה דאמר חידוש הוא לא ילפינן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ור' מאיר סבר בכהן תליא מילתא אי טהור א"ל טהור אי טמא שתיק דבמילתא דכהן תליא מילתא ועד שאמר טמא בחזקה קאי ואמר ר' נראין דברי ר' יוסי שאמר אין רואין כלל במוחלט והתניא איפכא נראין דברי ר' מאיר במוחלט ודברי ר' יוסי במוסגר ופרקינן תרי תנאי ואליבא דרבי. האי תנא דתני אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוחלט שרואין סבר דלמא אחזי ליה לטהרו וצוותא דעלמא עדיפא ליה מצוותא דאשתו והאי תנא דתני אמר ר' נראין דברי ר' יוסי במוחלט סבר אי חזי ליה טהרה מצריכו לספירת שבעה ואוסרו באשתו שהיה מותר בה כל ימי חלוטו וצוותא דאשתו עדיפא ליה מצוותא דעלמא לפיכך קתני נראין דברי ר' יוסי דאמר אין רואין במוחלט כו' ואמרינן למימרא דר' סבר מוחלט מותר באשתו. ואמר הין.

    והתניא דרבי סבר המוחלט מותר באשתו דתניא וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים שיהא כמנודה וכאבל שאסור בתשמיש המטה ואין אהלו אלא אשתו כדכתיב שובו לכם לאהליכם בז' ימי ספרו ולא בז' ימי חלוטו דברי רבי ורבי יוסי אומר דנתי לפני ר' לימדתנו רבינו יותם לא היה לעוזיהו אלא בימי חלוטו א"ל אף אני אומר כן כי בימי חלוטו מותר הוא ואינו אסור בתשמיש המטה אלא בימי ספרו ולא אמרינן ק"ו אלא בימי ספרו דגלי רחמנא ביה איסורא אסיר אבל חלוט דלא גלי ביה רחמנא איסורא שרי.

    למימרא דבדיבורא דכהן תליא מילתא דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ומה ת"ל וביום לימא ובהראות בו יטמא וביום למה לי אלא יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה ולאיצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל דברי רבי ר' יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינין לו לפנות את כליו שהוא דבר הרשות ק"ו שממתינין לו בימי חתונתו ובימי הרגל שמצוה לשמוח בהן. ור' יהודה מצוה בכהן לא גמרי' דחדוש הוא דהא עצים ואבנים בעלמא לא מיטמו והכא מיטמו בנגעים הלכך חדוש הוא ומחדושא לא גמרינן ופשוטה היא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 7b

    Moed Katan 7b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 251 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בהסגר שני דאי מטמא ליה מחליט ליה בטומאה חמורה ומצער ליה:

    מר ר"מ דאמר רואה להקל לטהר אבל לא לטמא:

    סבר בכהן תלא רחמנא דאי מטמא ליה הוי טמא ואי לא בעי מטמא ליה לא הוי טמא ולהכי חזי ליה להקל אבל לא להחמיר דאי חזי ליה דהוי טמא לא לימא ליה כלום ולא הוי טמא:

    ומר ר' יוסי דאמר לא להקל:

    סבר לטהרו ולטמאו כתיב דכי חזי ליה כהן דטמא לא מצי למשתק ודלמא הוי טמא ונמצא מצערו שמטמאו במועד:

    והא תניא איפכא דברי ר"מ במוחלט דברי ר' יוסי במוסגר:

    ומר סבר צוותא דעלמא עדיף ליה האי תנא דאמר א"ר נראין דברי ר"מ במוחלט ודברי ר' יוסי במוסגר סבר צוותא דעלמא עדיף ליה ולהכי חזי בימי חלוטו דאי מטמאו לא מטמא יותר מדמעיקרא ואי מטהרו משמחו דאית ליה צוותא דעלמא אף על גב דאסור בתשמיש המטה צוותא דעלמא עדיף ליה ודברי רבי יוסי במוסגר דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה חוץ לג' מחנות ולית ליה צוותא דעלמא ומצער ליה:

    מר סבר צוותא דאשתו עדיף ליה ולהכי חזי ליה במועד בהסגר שני דאי מטהרו משמחו ואפי' מטמא ליה ומחליט ליה ומשדר ליה חוץ מג' מחנות ולית ליה צוותא דאינשי דעלמא אפ"ה לית ליה צערא דהא אית ליה צוותא דאשתו ומותר הוא באשתו להתיחד עמה בימי חלוטו ודברי ר' יוסי במוחלט דאפי' מטהר ליה דאע"ג דשרי ליה למחנה ישראל אית ליה צערא דלית ליה צוותא דאשתו דאסור הוא דכיון דמטהר ליה מחלוטו מיבעי ליה למימני שבע ימי ספירו ובימי ספירו אסור בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ואהלו זו אשתו דכתיב שובו לכם לאהליכם:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 7b · Sefaria

    Tosafot

    לטהרו או לטמאו כתיב בפ' בתרא דנזיר (דף סה: ושם) דריש מיניה פתח הכתוב בטהרה תחילה גבי ספק שער לבן קודם לבהרת והתם דריש מדכתיב לטהרו ברישא והכא דריש מגופיה דקרא:

    ה"ג בתורת כהנים שבעת ימים ימי ספירו וכו' ואגב שנכתב בפסוק בתר ואחרי טהרתו וגו' כתבוהו כאן:

    יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו פירש הר"ר קלונימוס דכתיב (ישעיהו ז׳:ח׳) ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם והיינו מנבואת עמוס אע"פ שישעיה אמרה וישעיה נתנבא בשעה שנתנגע עוזיהו כדמוכח קראי שהיה רעש ע"י שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבלעו הוא מונה לנבואת עמוס שנתנבא שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז׳:י״א) שאז נגזרה גזירה וכמה יש עד גלות הושע בן אלה שהיה בשנת שש לחזקיהו חשבונו ס"ה שנים ב' שנים קודם נגעו וכ"ה דנגעו דעוזיהו נתנגע כ"ה שנים לפני מותו וי"ו דיותם ושש עשרה דאחז ושש לחזקיה היה הגלות הרי ס"ה שנים ויותם בן כ"ה שנים כשמלך וא"כ היה עיבורו בימי חלוטו מכל מקום אין ר' יוסי בר' יהודה מוקשה די"ל דנתנגע בסוף השנה ועיבורו היתה בתחילת השנה ובפי' נביאים פרש"י חשבון זה וכן מוכיח בסדר עולם ומאחר שזה אמת נמצא שצריך ליישב והלא עוזיהו וירבעם מלכו כאחת דהא ירבעם מלך מ"א שנה וא"כ כשמת היה מ"א למלכות עוזיהו והכתוב אומר בשנת שלשים ושמנה לעזריה מלך יהודה מלך זכריה בן ירבעם וא"כ חסר ג' שנים וי"ל דמלך ג' שנים בחיי אביו וכן הגיה במקצת פירושים דהכי הוה מעשה דזכריה מלך בחיי ירבעם אביו ג' שנים:

    מאי דלא גלי לא גלי יש מקשין למה אין רבי דורש ק"ו הא אדם דן ק"ו מעצמו ושמא יש שם פירכא או שמא מצורע חידוש הוא א"נ ז' ימים משמע מיעוט לאפוקי ימי חלוטו ואידך דמצטריך לגופיה מיהו מדכתיב ביה לו שמע מינה למעוטי:

    יש יום שאי אתה רואה בו תימה לר"מ למה אינו רואה להקל ועוד למאי דפי' רבינו יצחק דלכולי עלמא בתחילת הסגר רואין להקל לעולם יכול לראות ועוד ופינו את הבית עד שיראו למה טורח לפנות שמא ימצא טהור:

    משמעות דורשין איכא בינייהו ר' דורש מופינו וביום אצטריך למידרש ביום ולא בלילה כדלקמן וי"ו לא משמע ליה ור' יהודה דורש מוביום אבל ופינו את הבית שמא אצטריך לרבי יהודה אפי' חבילי קש וחבילי עצים כדתנן בנגעים (פ' י"ב מ"ה) לרבי יהודה:

    דבר הרשות איכא בינייהו דרבי יהודה סבר חידוש הוא ואין ללמוד הימנה שאר המתנות ומביום הראות בו לא משמע אלא המתנה דמצוה דמשמע דתלוי הדבר בקביעת היום כגון רגל והוא הדין לחתן ורבי סבר לרבות נמי המתנה שאינה מצוה וגמרינן שפיר להמתנה מופינו כל דבר הרשות בבית לא פליגי דהא בהדיא כתיב ופינו את הבית. אלא דבר הרשות דגופיה איכא בינייהו ואין נראה לפרש שאר דברי רשות כגון חבילי קש ופליגי בבתים דלרבי יהודה דאמר חידוש הוא לא ילפינן:

    Tosafot on Moed Katan 7b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ור' מאיר סבר בכהן תליא מילתא אי טהור א"ל טהור אי טמא שתיק דבמילתא דכהן תליא מילתא ועד שאמר טמא בחזקה קאי ואמר ר' נראין דברי ר' יוסי שאמר אין רואין כלל במוחלט והתניא איפכא נראין דברי ר' מאיר במוחלט ודברי ר' יוסי במוסגר ופרקינן תרי תנאי ואליבא דרבי. האי תנא דתני אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוחלט שרואין סבר דלמא אחזי ליה לטהרו וצוותא דעלמא עדיפא ליה מצוותא דאשתו והאי תנא דתני אמר ר' נראין דברי ר' יוסי במוחלט סבר אי חזי ליה טהרה מצריכו לספירת שבעה ואוסרו באשתו שהיה מותר בה כל ימי חלוטו וצוותא דאשתו עדיפא ליה מצוותא דעלמא לפיכך קתני נראין דברי ר' יוסי דאמר אין רואין במוחלט כו' ואמרינן למימרא דר' סבר מוחלט מותר באשתו. ואמר הין.

    והתניא דרבי סבר המוחלט מותר באשתו דתניא וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים שיהא כמנודה וכאבל שאסור בתשמיש המטה ואין אהלו אלא אשתו כדכתיב שובו לכם לאהליכם בז' ימי ספרו ולא בז' ימי חלוטו דברי רבי ורבי יוסי אומר דנתי לפני ר' לימדתנו רבינו יותם לא היה לעוזיהו אלא בימי חלוטו א"ל אף אני אומר כן כי בימי חלוטו מותר הוא ואינו אסור בתשמיש המטה אלא בימי ספרו ולא אמרינן ק"ו אלא בימי ספרו דגלי רחמנא ביה איסורא אסיר אבל חלוט דלא גלי ביה רחמנא איסורא שרי.

    למימרא דבדיבורא דכהן תליא מילתא דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ומה ת"ל וביום לימא ובהראות בו יטמא וביום למה לי אלא יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה ולאיצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל דברי רבי ר' יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינין לו לפנות את כליו שהוא דבר הרשות ק"ו שממתינין לו בימי חתונתו ובימי הרגל שמצוה לשמוח בהן. ור' יהודה מצוה בכהן לא גמרי' דחדוש הוא דהא עצים ואבנים בעלמא לא מיטמו והכא מיטמו בנגעים הלכך חדוש הוא ומחדושא לא גמרינן ופשוטה היא.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 7b · Sefaria

    Ritva

    אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו פי' ליכא בינייהו מידי לעיקר הדין אלא דרשא תקראו' בעלמא מר משמע ליה למדרש ומר משמ' ליה למדרש האי:

    ורבי יהודה מהתם לא גמרי' דחדוש הוא וכו' ומיהו רבי סבר דכיון דחדוש דהתם הוה לחומרא ואפי' הכי אקיל פה רחמנ' להמתין לו לדבר הרשות שפיר גמרי' מינה דכ"ש מי שהוא קל:

    Ritva on Moed Katan 7b · Sefaria

    Meiri

    ולבריתא השנויה בהפך אתה מפרש נראין דברי ר' יוסי במוסגר שלא לראות שמא יחליטנו ויפסיד ציותא דעלמא ואע"פ שאף המוסגר טעון שלוח מ"מ כל שהוא מוסגר לבו סמוך שיטהר ובטוח שבקרוב יתחבר עם שאר בני אדם וכל שאינו מתיאש מזה נוח לו משיתיאש אע"פ שיבא להיתר צוות אשתו והוא ענין ציותא דעלמא עדיפא ליה זו היא שיטתנו שעליה סמכנו לפסוק כמה שכתבנו:

    והרבה חולקים לומר שהעומד בעיניו בהסגר שני אין מטהרין אותו וכן כתבוה מקצת גדולי הצרפתים ואל תחוש לדבריהם ובהדיא תניא בספרי העומד בבגדים בראשון מסגיר בשני שורף ובאדם בראשון מסגיר ובשני פוטר אלא שחוזרים וחולקים לומר שאף המוסגר מותר בתשמיש ואין בו איסור אלא לימי ספירו ולדבריהם צריכים אנו לפרש במה שאמרו ציותא בעלמא עדיפא ליה או ציותא דאשתו עדיפא ליה שהוא נאמר על מוחלט הבא לידי ספירה ולא במוסגר הבא לידי החלט שהרי שניהם מותרין ומ"מ אין אנו צריכין לשנות בשיטתנו לדעת זה אלא בדברי ר' ואף בהם אפשר לפרש נראין דברי ר' מאיר במוסגר ומטעם שהזכרנו לדעת ר' מאיר ויתיחס לר' גם כן דעת האומר שהכהן רשאי לשתוק ונראין דברי ר' יוסי במוחלט ומטעמו של ר' יוסי דאיסור תשמיש חמור אצלו ואע"פ שימי ספירה מועילים לו לציותא דעלמא ציותא דאשתו עדיפא ולבריתא שנויה בהפך נראין דברי ר' יוסי במוסגר ומטעמו של ר' יוסי וכר' מאיר במוחלט מטעם ציותא דעלמא עדיפא וגם זה נכון:

    ואף גדולי המחברים לא מצאתי בדבריהם איסור תשמיש אלא לימי ספירה וכדכתי' בהדיא בימי ספירו וישב מחוץ לאהלו ואין אהלו אלא אשתו שיהיה כמנודה וכאבל ליאסר בתשמיש:

    ומה שאמרו לראיית היתר תשמיש בימי חלוטו יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו כך פירושו שבימי חלוטו של עוזיהו נתעברה אשתו מיותם והביאם לומר כן מפני שתמהו על מה שכתו' בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיהו ואי אפשר לומר כן שהרי בשנת חמש עשרה לאמציהו מלך ירבעם ואמציהו מלך עשרים ותשע ונמצא שירבעם מלך עם מלכות אמציהו ארבע עשרה שנה שמחמשה עשר עד תשעה ועשרים ואותה שנה מת אמציה ומלך עזיה ונמצא שעזיה מלך בשנת ארבע עשרה לירבעם ולפשוטו של מקרא פירשו מפרשי המקראות בשנת עשרים ושבע לימים הבאים כלומר ששנה שמלך ממנה ואילך שבעה ועשרים שנה והיא שנת ארבע עשרה למה שעבר ממלכותו שהרי ארבעים ואחת שנה מלך ובסדר עולם לא ראו לתרץ המקרא כן ופירשו בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזיהו אפשר לומר כן והלא שניהם מלכו כאחד אלא שמלך מלכות מנוגעת נראה מדבריהם שמלכות עזיהו וירבעם התחילה כאחת ולפי הפסוקי' אי אפשר לומר כן אם לא מלך עזיהו בחיי אמציה ארבע עשרה שנה וא"כ כך פירושו של מקרא שמתחלת עשרים ושבע לירבעם שהיא תחלת עשרים ושבע של עצמו גם כן מלך עוזיהו מלכות מנוגעת ותלה הדבר בירבעם שתולין הקלקלה במקולקל ועוזיהו מלך חמשים ושתים שנה נמצאת עשרים ושש שנים שהם חצי זמן מלכותו במלכות מנוגעת וכשמת עזיה היה יותם בן חמש ועשרים שנה והרי ששנה אחת נצטרע עוזיהו כשנולד יותם ונמצא שנתעברה אמו בימי חלוטו ומ"מ ר' יהודה היה סובר שלא נצטרע בתחלת עשרים ושבע אלא במקצתה וכבר נתעברה אשתו קודם שנתנגע:

    אפי' היו סימני טומאה של מצורע או סימני רפואה ניכרים לכל אדם אינו לא טמא ולא טהור עד שיטמאנו הכהן או יטהרנו מאחר שכן חתן שנולד בו נגע נותנין לו שבעת ימי משתה שלא לראותו לו ולאצטליתו ולכסותו וכן ברגל כמו שביארנו שהרי אמרה תורה וצוה הכהן ופנו את הבית לא נטמאו כלים עד שיאמר הכהן טמא והרי הזקיקתו תורה לשתוק עד שיפנו את הבית ואם ממתינין לדבר הרשות אחר אין ממתינין אותו כגון שהיה רוצה ליכנס לסעודת הרשות וכיוצא בזה ואין למדין מפנו הבית לשאר דברי הרשות שכל ענין נגעי בתים חדוש הוא שהרי אין עצים ואבנים מיטמאין בשום מקום ומיטמאין בה ואין למדין מן החדוש:

    Meiri on Moed Katan 7b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ומ"ס צוותא כו' ומצער ליה הס"ד ואח"כ מ"ה ימי ספירו כו' ובד"ה למימרא כו' ולא הוי טמא הס"ד ואח"כ מ"ה נותנין לו כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ה"ג בתורת כהנים ז' ימי ספירו שנכתב בפסוק בתר ואחרי כו' כצ"ל ר"ל דבנוסחות גמרא שלהם היה כתוב ריש הפסוק ואחר טהרתו שבעת ימים וגו' ואהא כתבו דה"ג בת"כ ולא שייך ואחרי טהרתו כאן אלא אגב שנכתב ז' ימים וספרו בתר ואחרי טהרתו כתבוהו כאן וק"ל:

    בד"ה יותם לא היה כו' מעל אדמתו שאז נגזר גזירה כו' בשנת שש לחזקיהו חשבונו ס"ה שנים ב' שנים קודם נגעו וכן הוא דנגעו דעוזיהו נתנגע כ"ה שנה לפני מותו וט"ז דיותם כו' אין ר' יוסי בר יהודה מוקשה כו' כצ"ל וכ"ה ברש"י בספר ישעיה ע"ש שהוכיח זה מתוך הכתובים ובד"ה משמעות דורשין כו' למדרש ביום ולא בלילה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 7b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 7, Amud Bet, about 251 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “בהסגר שני. מר סבר: בכהן תליא מילתא.…”

    2. Segment 215 words

      Opens “אמר מר, אמר רבי: נראין דברי רבי…”

      Named: רבי יוסי.

    3. Segment 310 words

      Opens “תנאי היא אליבא דרבי. מר סבר: צוותא…”

    4. Segment 46 words

      Opens “ומר סבר: צוותא דאשתו עדיפא ליה.…”

    5. Segment 548 words

      Opens “למימרא דמוחלט מותר בתשמיש המטה? אין, והתניא:…”

    6. Segment 611 words

      Opens “ר' יוסי בר' יהודה אומר: ז' ימי…”

    7. Segment 721 words

      Opens “וא"ר חייא, דנתי לפני רבי: לימדתנו רבינו,…”

    8. Segment 824 words

      Opens “במאי קמיפלגי? ר' יוסי בר' יהודה סבר:…”

    9. Segment 923 words

      Opens “למימרא דבכהן תליא מילתא? אין, והתניא: (ויקרא…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “מכאן אמרו: חתן שנולד בו נגע נותנין…”

      Named: רבי יהודה.

    11. Segment 1124 words

      Opens “ר' אומר: אינו צריך. הרי הוא אומר:…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “מאי בינייהו? אמר אביי: משמעות דורשין איכא…”

      Named: אביי, רבא.

    13. Segment 137 words

      Opens “ורבי יהודה מהתם לא גמרינן, דחידוש הוא,…”

      Named: רבי יהודה.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Moed Katan 7b · Segment 12 — “מאי בינייהו? אמר אביי: משמעות דורשין איכא בינייהו. ורבא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 7b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026