Talmud Builders

    Moed Katan 24b

    Back to index

    English translation — Moed Katan 24b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Abba Shaul says: The infant may be taken out even by one man and two women, for there is no concern with regard to seclusion in a time of mourning. And for such an infant, people do not stand in a line to offer their condolences to the mourners, as is ordinarily done after a burial; nor do others recite over him the mourners’ blessing, which is recited in the courtyard of the graveyard after the burial; nor is the usual formula for the consolation of mourners recited during the seven days of mourning.

    2A thirty-day-old infant that dies is taken out for burial in a coffin [ deluskema ]. Rabbi Yehuda says: Not in a small coffin that is carried on one’s shoulder, but rather in a coffin that is carried in the arms of two people. And for such an infant, people stand in a line to offer their condolences to the mourners. And others recite the mourners’ blessing at the cemetery. And people recite the consolation of mourners during the week of mourning.

    3A twelve-month-old infant is taken out for burial on a bier, just as an adult is. Rabbi Akiva says: This halakha applies if the infant that dies is one year old and his limbs are like those of a two year old, so that he looks older, or if he is two years old and his limbs are like those of a one-year-old. Only then he is taken out on a bier.

    4Rabbi Shimon ben Elazar says: For one that is taken out on a bier, the public should grieve [ matzhivin ]. For one that is not taken out on a bier, the public need not grieve. Rabbi Elazar ben Azarya says: The halakha is as follows: If the infant was known to the public, because he regularly left the house and many people knew him, the public must occupy themselves with him and participate in his burial. If he was not known to the public, the public need not occupy themselves with him.

    5And what is the status of deceased infants with regard to eulogy? Rabbi Meir said in the name of Rabbi Yishmael: The children of the poor are eulogized from the age of three, whereas the children of the wealthy are eulogized from the age of five. This is because a child is the sole source of joy for the poor, and so the pain and grief of the poor over the death of a child is greater than that of the wealthy. Rabbi Yehuda said in the name of Rabbi Yishmael: The children of the poor are eulogized from the age of five, whereas the children of the wealthy are eulogized from the age of six. And the children of the elderly are treated like the children of the poor, for the death of a child is particularly painful for an older person.

    6Rav Giddel bar Menashya said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who stated it in the name of Rabbi Yishmael.

    7Rabbi Anani bar Sason taught at the entrance to the house of the Nasi : If one suffered the loss of a close relative shortly before the festival of Shavuot , his one day of mourning before Shavuot and Shavuot itself together count as fourteen days. The day before the Festival counts as seven full days of mourning because the Festival interrupts the seven-day period of mourning, and the Festival itself is counted as a seven-day Festival. Even though it is a one-day Festival, it is counted as seven days because it has the same halakha as the other Festivals. After Shavuot , then, only sixteen days are left to complete the thirty-day mourning period. Rabbi Ami heard this and became angry with him. He said: Is that to say that it is his own opinion? It is the opinion that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said.

    8Similarly Rabbi Yitzḥak Nappaḥa taught in the pavilion [ kila ] of the Exilarch: If one’s relative died shortly before the festival of Shavuot , his one day of mourning before Shavuot and Shavuot itself count as fourteen days. Rav Sheshet heard and became angry. He said: Is that to say that it is his own opinion? It is the opinion that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said.

    9In both of these cases, a Sage presented an opinion as their own, without attributing it to the original Sage who stated it, for Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: From where is it derived that the Shavuot offerings have redress all seven subsequent days? That is to say, if someone failed to bring the Festival offering on the Festival itself, he has six more days to bring it. As it is stated: “Three times a year shall all your males appear before the Lord your God in the place that He shall choose; on the festival of Passover, and on the festival of Shavuot , and on the festival of Sukkot ” (Deuteronomy 16:16). Just as the offerings of the festival of Passover have redress all seven days, as Passover is seven days long, so too the offerings of the festival of Shavuot have redress all seven days, during the week following Shavuot . From this we learn that Shavuot is treated like a seven-day Festival for all halakhic purposes.

    10Rav Pappa granted permission to Rav Avya the Elder to speak and he taught the following in public: If one’s relative died shortly before Rosh HaShana, his one day of mourning before Rosh HaShana and Rosh HaShana itself together count as fourteen days, because Rosh HaShana is treated like a seven-day Festival. Ravina said: Therefore, if one’s relative died shortly before Sukkot , his one day of mourning before the Festival of Sukkot , and the Festival of Sukkot itself, which is seven days, and its Eighth day of Assembly, which is considered to be a separate Festival, count as twenty-one days, and he must observe only nine more days of mourning to complete the thirty-day period of mourning.

    11It was related that Ravina happened to come to the city of Sura on the Euphrates River. Rav Ḥaviva from Sura on the Euphrates said to Ravina: Did the Master say that one day of mourning before Rosh HaShana and Rosh HaShana itself count as fourteen days? He said to him: I said that it stands to reason that this is so according to Rabban Gamliel, who maintains that Rosh HaShana is treated like a pilgrim Festival. But I did not rule in accordance with this opinion.

    12MISHNA: Mourners do not rend their garments during the intermediate days of a Festival and do not remove their garments from their shoulders. And others do not provide them with a meal [ mavrin ] after the burial, except for close relatives of the deceased. And the consolers provide the first meal after the burial only while the mourner is sitting on an upright bed, and not on one that is overturned.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואין עומדין עליו בשורהאין צריך לעמוד עליו בשורה כשחוזרין מבית הקברות עוברין לפני האבל בשורה וכל אחד אומר לו תתנחם:

    ברכת אבליםברכה שאומר ברחבה כדאמר בכתובות (ד' ח:):

    תנחומי אבליםכל שבעה הולכין לנחמו בביתו:

    דלוסקמאארון:

    הניטלת בכתףבאדם אחד:

    באגפייםבשני בני אדם דרך כבוד:

    ואבריו כבן שתיםשאבריו גדולים:

    מצהיביןמרגישין ומצערין:

    ניכר לרביםשהיו מכירין כבר שהיה רגיל לצאת מן הבית:

    מה הן בהספדכמה יהא גדול שמצוה להספידו:

    עניים בני שלשלפי שהעני מצטער על בניו יותר מן העשיר לפי שאין לו שמחה אחרת:

    יום אחד לפני עצרתהיה אבל:

    הרי כאן ארבעה עשרדעצרת חשוב כשבעה וזהו יום שלפני עצרת חשוב ז' דסבר כי האי תנא דלעיל (מועד קטן ד' כ.) דאמר אפילו יום אחד אפילו שעה אחת וכמאן דאמר עצרת כרגלים:

    מתני' על מטה זקופהיושבין המנחמין:

    חולציןכתפיהן:

    מועד קטן 24 עמוד ב

    1אבא שאול אומר: אף באיש אחד ושתי נשים. ואין עומדין עליו בשורה. ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.

    2בן שלשים יוצא בדלוסקמא. רבי יהודה אומר: לא דלוסקמא הניטלת בכתף, אלא הניטלת באגפיים. ועומדין עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.

    3בן י"ב חדש יוצא במטה. ר"ע אומר: הוא בן שנה ואבריו כבן שתים, הוא בן שתים ואבריו כבן שנה יוצא במטה.

    4ר' שמעון בן אלעזר אומר: היוצא במטה רבים מצהיבין עליו. אינו יוצא במטה אין רבים מצהיבין עליו. ר"א בן עזריה אומר: ניכר לרבים רבים מתעסקים עמו, אינו ניכר לרבים אין רבים מתעסקים עמו.

    5ומה הן בהספד? רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר: עניים בני שלש, עשירים בני חמש. רבי יהודה אומר משמו: עניים בני חמש, עשירים בני שש, ובני זקנים כבני עניים.

    6אמר רב גידל בר מנשיא אמר רב: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי ישמעאל.

    7דרש ר' ענני בר ששון אפיתחא דבי נשיאה: יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר. שמע רבי אמי ואיקפד, אמר: אטו דידיה היא? דרבי אלעזר א"ר אושעיא היא!

    8דרש רבי יצחק נפחא אקילעא דריש גלותא: יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר. שמע רב ששת איקפד, אמר: אטו דידיה היא? דר"א אמר ר' אושעיא היא!

    9דא"ר אלעזר א"ר אושעיא: מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה שנאמר: ״(דברים טז״, טז) ״בחג המצות ובחג השבועות״, מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה.

    10אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש: יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר. אמר רבינא, הלכך: יום אחד לפני החג, וחג, ושמיני שלו הרי כאן עשרים ואחד יום.

    11רבינא איקלע לסורא דפרת, א"ל רב חביבא מסורא דפרת לרבינא: אמר מר, יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר? אמר ליה: אנא, מסתברא כרבן גמליאל הוא דאמינא.

    Mishna

    12אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת, ואין מברין אלא על מטה זקופה.

    Tosafot

    אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשיםמפורש במסכת קדושין (דף פ: ושם) אע"ג דאין איש אחד מתייחד עם שתי נשים בשעת אבילות דטרידא שרי:

    ואין אומרים עליו ברכת אבליםפירש בקונטרס דמיירי בלא כלו לו חדשיו ומיהו אפי' מיירי בכלו לו חדשיו נהי דמתאבלים עליו כדאיתא בפרק ר"א (שבת ד' קלו. ושם) ובפרק יש בכור לנחלה (בכורות דף מט.) מ"מ אין מחמירין עליו כל כך לצערו כדאשכחן בהני דסמוך דלפי מה שהוא גדול מחמירין לכבודו:

    ברכת אבלים ותנחומי אבליםשמנחמים אותו בדברים: לעיל (ע"א) פירש בקונטרס דאם בא להחליף בגדים שכבסו קודם הרגל ללבוש בגדים שהן מכובסין כי חלוק הוא מלבוש ומכאן. משמע שר' שמעון היה מתיר בגדים שכבסו קודם הרגל ובתוס' פי' אם בא להחליף ללבוש בגדים שאינם מכובסים כי חלוק הוא מלבוש ורגילים ללובשו ולהחליף בלא כיבוס ור' יצחק זקיני סובר כך ועל פירש"י הקשה דאי שרי בגדים שכבסו קודם אבלו ומסתמא הכי נמי שרי בגדים המגוהצים קודם אבילות וא"כ מנין לו למעלה דאביי כרבי מנא ב"ר אלעזר בן שמעון שמא מקודם אבלו היו מגוהצין וי"ל דמדשרו הני דוקא ולא חדשים לבנים ש"מ דסבירא להו הכי ומיהו זהו המנהג עתה שמלבישין אותו לאדם אחר יום או חצי יום ואין זה קרוי בגד מכובס לדידיה:

    רבי עקיבא אומר בן שנה כו'ולא סגי בי"ב חדשים ובמסכת שמחות נראה לי ר"ע כו' פירוש דלא בעי ג' שנים ואם מת ביום שלשים פוסק בפ' יש בכור (בכורות ד' מט.) שלשים יום באדם אינו נפל ויום שלשים לענין אבילות כיום שלפניו ואינו מתאבל וה"ה מסתמא לענין בכור:

    דרבי אלעזר א"ר אושעיא היאוהא דלא מייתי ברייתא דר"א בן יעקב דמפיק תשלומין מוקראתם ובקצרכם איזהו חג שאתה קורא וקוצר הוי אומר זה חג השבועות וריש לקיש אמר חג הקציר איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו הוי אומר זה עצרת ויש לומר דלא ידעינן כמה ימים אי לאו מדרבי אושעיא כדאיתא פרק אין דורשין (חגיגה דף יז: ושם) אלא קשיא מנא ליה דעצרת כרגלים בזמן הזה הא ליכא תשלומין ונהי דמתני' הכי משמע מדקאמרי עצרת כרגלים משמע לגמרי מיהו היא גופא מנא ליה י"ל כיון דעצרת חד יומא ונחשב כמו פסח וסוכות בזמן שבית המקדש קיים לענין תשלומין חשיב נמי לדידן כרגל דפסח וסוכות מיהו בר"ה ויום הכפורים משמע דלא סבירא להו הכי דליהוו חשיבי כשבעה ימים מדלא נקט אלא עצרת ולית ליה דרבן גמליאל ורב פפא דבסמוך דאמרי אפילו ר"ה ויוה"כ ישנן כרגלים דלעולם הוא במקום פסח וסוכות הקשה בתוספות הרב מה אנו צריכים שיהא ראש השנה כשבעה ימים בלאו הכי נמי מותר לגלח ערב יום כפורים דהוי קובר את מתו שמונה ימים קודם יום כפורים דבטלה הימנו גזרת שלשים ותירץ דנפקא מינה אם לא גילח ערב יום כפורים דאינו מגלח אחר יום כפורים אבל עתה דחשבינן ראש השנה כשבעה ויום הכפורים כשבעה וערב ראש השנה כשבעה ימים קודם ובין ראש השנה ליום כפורים שבעה ונקיט ליה בתר יום כפורים שני ימים ומגלח ואין נראה לי תירוץ זה דהא קיימא לן כאבא שאול דאמר לעיל (מועד קטן ד' יט:) מגלח אחר הרגל אלא יש לפרש דנפקא לן מינה לענין שמועה רחוקה דחשבינן לה שמועה רחוקה בהני שני ימים אחר יום כפורים וזהו דוחק גדול כי זה אינו מפורש בשום מקום שתחשב שמועה רחוקה פחות משלשים יום ויותר היה יכול לומר לענין דחשבינן אחר ראש השנה שבת שלישית דאמר לעיל יושב במקומו מיהו אין זה נראה שום קושיא כלל דהא דאמר שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים יום היינו דוקא היכא דנהג אבילות שבעה ימים אבל זה שלא נהג אבילות כי אם יום אחד לא אמרינן יום כפורים תבטל שלשים ותמהתי למה לא פירש הרב כך כי דבר זה פשוט ובסמוך פירש כענין זה הרב יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום דדוקא בהני אומרים דשמיני עצרת הרי כ"א יום אבל מת ברגל שלא נהג אבילות קודם הרגל לא הוי שמיני עצרת כי אם יום אחד למנין שלשים כך נראה לי ואיני יודע הבירור כך פירש הרב ופירש בהלכות גדולות דהשתא דאית לן תרי יומי אי שכיב ליה שיכבא ביום טוב ראשון לא ינהוג אבילות עד מוצאי יום טוב שני (ימים) ואותו יום טוב שני עולה למנין שבעה ואי שכיב ביום שני ההוא יומא נוהג אבילות דכיון דיום טוב שני דרבנן אתי אבילות דאורייתא דיום ראשון דהוי מן התורה כדאמרינן בזבחים (ד' ק:) ומבטל יום שני דרבנן ואין נראה לר"י וגם אין נוהגין כלל ובמקום אחר פירשתי.:

    אלא קרוביוירושלמי ובלבד קרובים הראוין להתאבל כהדא דרבי אבין דמך במועדא לא גמל ר' מנא חסדא אמר בתר מועדא ניעבדא ליה יקרא ואסיק חכם שמת הכל כקרוביו מברין עליו אלו ואלו נראה לי מכאן משמע שיש הבראה בלא אבילות כגון ברגל ולקמן (מועד קטן ד' כה:) אמר אפי' רבו שלמדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד ותמיהני אם כן נצטרך הבראה לשמועה רחוקה ולא מצינו ברבי חייא שעשו לו הבראה אלא קאמר לעיל (מועד קטן דף כ:) והולך כלי אחרי לבית המרחץ ושמא לענין הבראה החמירו משום כבוד החכם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    איכא דאמרי להא דרב גידל אהא דתניא תינוק כל ל' יום יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים.

    אבא שאול אומר אף באיש אחד ובשתי נשיםואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. בן ל' יום יוצא בדלוסקמא.

    ר' יהודה אומר לא דלוסקמא הניטלת על הכתף אלא הניטלת על אגפייםועומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלי'.

    בן י"ב חודש יוצא במטהר' עקיבא אומר בן שנה ואבריו כבן שנתיים בן שנתיים ואבריו כבן שנה יוצא במטה.

    רבי שמעון בן אלעזר אומר היוצא במטה רבים מצהיבין עליור' אלעזר בן עזריה אומר ניכר לרבים רבים מתעסקין בו. אין ניכר לרבים אין רבים מתעסקין בו מה הן בהספד. ר' מאיר אומר משום ר' ישמעאל עניים בני שלש.

    עשירים בני חמשר' יהודה אומר משום ר' ישמעאל עניים בני חמש. עשירים בני שש. ובני זקנים כבני עניים.

    אמר גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' ישמעאל: ירושלמי תני אין מראין פנים לא בר"ה ולא ביוה"כ. ר' חזקיה הוה ליה עובדא. סלקין רבנן למחמי ליה אפין בצומא רבא אמר לון כלום אמרו אין מראין פנים לא בר"ה ולא ביוה"כ לא מפני התפלה שנייה הוא יוה"כ שחל להיות בשבת.

    דריש ר' ענני מי שקבר את מתו יום אחד לפני עצרת חשוב כשבעת ימי האבל ופסקו ז' ימי אבלו ועצרת חשוב כשבעת ימי הרגל.

    דאמר ר' אלעזר מניין לעצרת שיש לה תשלומין שבעה שנאמר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה. שאם לא הקריב ביום הראשון יש לו להקריב כל ימי החג. כך עצרת יש לה תשלומין שבעה כחג המצות. הרי ז' לפני עצרת ועצרת ז' הרי י"ד משלים ט"ז יום והרי גמרו לו ל' ומותר בתספורת.

    אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי י"ד אמר רבינא הלכך הקובר את מתו יום אחד לפני החג שבעה והחג שבעה. ושמיני שלו שהוא רגל בפ"ע הרי כאן כ"א יום וזהו שאמר רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב. פירוש רגל בפ"ע זהו כדי לחשב יום שמיני של חג הסוכות ז' ימים לאבל למנין שלשים:

    מתני' אין קורעין ואין חולצין כתף ולא מברין אלא קרובין של מת וא"ר ירמיה ובלבד הראויין להתאבל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 24b

    Moed Katan 24b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 314 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואין עומדין עליו בשורה אין צריך לעמוד עליו בשורה כשחוזרין מבית הקברות עוברין לפני האבל בשורה וכל אחד אומר לו תתנחם:

    ברכת אבלים ברכה שאומר ברחבה כדאמר בכתובות (ד' ח:):

    תנחומי אבלים כל שבעה הולכין לנחמו בביתו:

    דלוסקמא ארון:

    הניטלת בכתף באדם אחד:

    באגפיים בשני בני אדם דרך כבוד:

    ואבריו כבן שתים שאבריו גדולים:

    מצהיבין מרגישין ומצערין:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 24b · Sefaria

    Tosafot

    אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים מפורש במסכת קדושין (דף פ: ושם) אע"ג דאין איש אחד מתייחד עם שתי נשים בשעת אבילות דטרידא שרי:

    ואין אומרים עליו ברכת אבלים פירש בקונטרס דמיירי בלא כלו לו חדשיו ומיהו אפי' מיירי בכלו לו חדשיו נהי דמתאבלים עליו כדאיתא בפרק ר"א (שבת ד' קלו. ושם) ובפרק יש בכור לנחלה (בכורות דף מט.) מ"מ אין מחמירין עליו כל כך לצערו כדאשכחן בהני דסמוך דלפי מה שהוא גדול מחמירין לכבודו:

    ברכת אבלים ותנחומי אבלים שמנחמים אותו בדברים: לעיל (ע"א) פירש בקונטרס דאם בא להחליף בגדים שכבסו קודם הרגל ללבוש בגדים שהן מכובסין כי חלוק הוא מלבוש ומכאן. משמע שר' שמעון היה מתיר בגדים שכבסו קודם הרגל ובתוס' פי' אם בא להחליף ללבוש בגדים שאינם מכובסים כי חלוק הוא מלבוש ורגילים ללובשו ולהחליף בלא כיבוס ור' יצחק זקיני סובר כך ועל פירש"י הקשה דאי שרי בגדים שכבסו קודם אבלו ומסתמא הכי נמי שרי בגדים המגוהצים קודם אבילות וא"כ מנין לו למעלה דאביי כרבי מנא ב"ר אלעזר בן שמעון שמא מקודם אבלו היו מגוהצין וי"ל דמדשרו הני דוקא ולא חדשים לבנים ש"מ דסבירא להו הכי ומיהו זהו המנהג עתה שמלבישין אותו לאדם אחר יום או חצי יום ואין זה קרוי בגד מכובס לדידיה:

    רבי עקיבא אומר בן שנה כו' ולא סגי בי"ב חדשים ובמסכת שמחות נראה לי ר"ע כו' פירוש דלא בעי ג' שנים ואם מת ביום שלשים פוסק בפ' יש בכור (בכורות ד' מט.) שלשים יום באדם אינו נפל ויום שלשים לענין אבילות כיום שלפניו ואינו מתאבל וה"ה מסתמא לענין בכור:

    דרבי אלעזר א"ר אושעיא היא והא דלא מייתי ברייתא דר"א בן יעקב דמפיק תשלומין מוקראתם ובקצרכם איזהו חג שאתה קורא וקוצר הוי אומר זה חג השבועות וריש לקיש אמר חג הקציר איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו הוי אומר זה עצרת ויש לומר דלא ידעינן כמה ימים אי לאו מדרבי אושעיא כדאיתא פרק אין דורשין (חגיגה דף יז: ושם) אלא קשיא מנא ליה דעצרת כרגלים בזמן הזה הא ליכא תשלומין ונהי דמתני' הכי משמע מדקאמרי עצרת כרגלים משמע לגמרי מיהו היא גופא מנא ליה י"ל כיון דעצרת חד יומא ונחשב כמו פסח וסוכות בזמן שבית המקדש קיים לענין תשלומין חשיב נמי לדידן כרגל דפסח וסוכות מיהו בר"ה ויום הכפורים משמע דלא סבירא להו הכי דליהוו חשיבי כשבעה ימים מדלא נקט אלא עצרת ולית ליה דרבן גמליאל ורב פפא דבסמוך דאמרי אפילו ר"ה ויוה"כ ישנן כרגלים דלעולם הוא במקום פסח וסוכות הקשה בתוספות הרב מה אנו צריכים שיהא ראש השנה כשבעה ימים בלאו הכי נמי מותר לגלח ערב יום כפורים דהוי קובר את מתו שמונה ימים קודם יום כפורים דבטלה הימנו גזרת שלשים ותירץ דנפקא מינה אם לא גילח ערב יום כפורים דאינו מגלח אחר יום כפורים אבל עתה דחשבינן ראש השנה כשבעה ויום הכפורים כשבעה וערב ראש השנה כשבעה ימים קודם ובין ראש השנה ליום כפורים שבעה ונקיט ליה בתר יום כפורים שני ימים ומגלח ואין נראה לי תירוץ זה דהא קיימא לן כאבא שאול דאמר לעיל (מועד קטן ד' יט:) מגלח אחר הרגל אלא יש לפרש דנפקא לן מינה לענין שמועה רחוקה דחשבינן לה שמועה רחוקה בהני שני ימים אחר יום כפורים וזהו דוחק גדול כי זה אינו מפורש בשום מקום שתחשב שמועה רחוקה פחות משלשים יום ויותר היה יכול לומר לענין דחשבינן אחר ראש השנה שבת שלישית דאמר לעיל יושב במקומו מיהו אין זה נראה שום קושיא כלל דהא דאמר שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים יום היינו דוקא היכא דנהג אבילות שבעה ימים אבל זה שלא נהג אבילות כי אם יום אחד לא אמרינן יום כפורים תבטל שלשים ותמהתי למה לא פירש הרב כך כי דבר זה פשוט ובסמוך פירש כענין זה הרב יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום דדוקא בהני אומרים דשמיני עצרת הרי כ"א יום אבל מת ברגל שלא נהג אבילות קודם הרגל לא הוי שמיני עצרת כי אם יום אחד למנין שלשים כך נראה לי ואיני יודע הבירור כך פירש הרב ופירש בהלכות גדולות דהשתא דאית לן תרי יומי אי שכיב ליה שיכבא ביום טוב ראשון לא ינהוג אבילות עד מוצאי יום טוב שני (ימים) ואותו יום טוב שני עולה למנין שבעה ואי שכיב ביום שני ההוא יומא נוהג אבילות דכיון דיום טוב שני דרבנן אתי אבילות דאורייתא דיום ראשון דהוי מן התורה כדאמרינן בזבחים (ד' ק:) ומבטל יום שני דרבנן ואין נראה לר"י וגם אין נוהגין כלל ובמקום אחר פירשתי.:

    אלא קרוביו ירושלמי ובלבד קרובים הראוין להתאבל כהדא דרבי אבין דמך במועדא לא גמל ר' מנא חסדא אמר בתר מועדא ניעבדא ליה יקרא ואסיק חכם שמת הכל כקרוביו מברין עליו אלו ואלו נראה לי מכאן משמע שיש הבראה בלא אבילות כגון ברגל ולקמן (מועד קטן ד' כה:) אמר אפי' רבו שלמדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד ותמיהני אם כן נצטרך הבראה לשמועה רחוקה ולא מצינו ברבי חייא שעשו לו הבראה אלא קאמר לעיל (מועד קטן דף כ:) והולך כלי אחרי לבית המרחץ ושמא לענין הבראה החמירו משום כבוד החכם:

    Tosafot on Moed Katan 24b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    איכא דאמרי להא דרב גידל אהא דתניא תינוק כל ל' יום יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים.

    אבא שאול אומר אף באיש אחד ובשתי נשים ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. בן ל' יום יוצא בדלוסקמא.

    ר' יהודה אומר לא דלוסקמא הניטלת על הכתף אלא הניטלת על אגפיים ועומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלי'.

    בן י"ב חודש יוצא במטה ר' עקיבא אומר בן שנה ואבריו כבן שנתיים בן שנתיים ואבריו כבן שנה יוצא במטה.

    רבי שמעון בן אלעזר אומר היוצא במטה רבים מצהיבין עליו ר' אלעזר בן עזריה אומר ניכר לרבים רבים מתעסקין בו. אין ניכר לרבים אין רבים מתעסקין בו מה הן בהספד. ר' מאיר אומר משום ר' ישמעאל עניים בני שלש.

    עשירים בני חמש ר' יהודה אומר משום ר' ישמעאל עניים בני חמש. עשירים בני שש. ובני זקנים כבני עניים.

    אמר גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' ישמעאל: ירושלמי תני אין מראין פנים לא בר"ה ולא ביוה"כ. ר' חזקיה הוה ליה עובדא. סלקין רבנן למחמי ליה אפין בצומא רבא אמר לון כלום אמרו אין מראין פנים לא בר"ה ולא ביוה"כ לא מפני התפלה שנייה הוא יוה"כ שחל להיות בשבת.

    דריש ר' ענני מי שקבר את מתו יום אחד לפני עצרת חשוב כשבעת ימי האבל ופסקו ז' ימי אבלו ועצרת חשוב כשבעת ימי הרגל.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 24b · Sefaria

    Ritva

    ואין עומדין עליו בשורה ואין אומר ברכת אבלים וכו' פי' חדשיו דאי לא כיון שאין מתאבלין עליו כלל היכי שייך בהו ברכת אבלים ותנחומי אבל כדברי רבינו יצחק בן גיאת ז"ל וכדפריש בפרק יוצא דופן וכן פירש ר"י הזקן ז"ל וכיון שמתאבלין עליו אע"פ שאין עומדין עליו בשורה מברין עליו כדאמר התם בעובדא דבריה דרב דימי דמית בגו תלתין יומין והוה מתאבל עליה א"ל צורנייתא את בעי למיכל א"ל קיים לי בגויה שכלו לו חדשיו. וזו ראיה ברורה:

    רבי עקיבא אמר בן שנה ואיבריו כבן שתים וכו' אבל ת"ק אפילו בן שנה ואיבריו כבן שנה נמי מצוחין עליו פירש להתחמם ולבכו' עליו ויש שגורסין מצהיבין שמצהיבין הפני' מן הבכי נכר לרבים פירשו בו שהיה גדול כבר שרגיל לצאת ולבוא לבית הכנסת ויש לו סעד בירושלמי:

    דרש רבי ענני בר ששון אפתח' דבי נשיאה יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן י"ד קמ"ל תרתי חדא דרגל עצרת מפסיק אבלות ז' ולפיכך נמנה הערב לז' ועוד בעצרת גופיה חשיב לענין למד יום למנין ז' ימים כאלו הוא רגל גמור והיינו עיקר רבותיה דאי משום אידך לימא הלכה כר"ג או לרבנן ומינה שמעי' לה ואפילו לאחר שחרב בית המקדש אלא ודאי כדאמרן:

    ושמע רבי ואקפד דאפילו בהא ליכא רבותא דהא מדר' אושעיא שמעי' לה וכי תימא דקמ"ל דאפילו בזמן הזה דליכא חגיגה כבר פירשנו דהא מדר"ג ורבנן שמעינן לה וכן פירשו בתוספת ועיקר והוי יודע כי לעולם אין הרגל עולה לז' אלא למי שהתחיל למנות קודם הרגל אבל הקובר את מתו ברגל אינו עולה אפילו למנין למד אלא למנינו בלבד וזה דבר ברור וכן פי' בתוספות והכי מוכח כולה שמעתא:

    אדכריה רב פפא לרב איויא סבא ודרש יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד פירש קמ"ל הני תרתי דאמר לעיל אבל יש תוספות בזה דאפילו ר"ה שאינו רגל אלא מועד בלבד שאם כשם שהוא מפסיק לדברי ר"ג כך הוא עולה (למנין למד) לז' ונראי' דברים דכות' בי"ה דהא כי הדדי נינהו במשנתינו ואע"ג דיום הכפורים אינו י"ט דהא אפילו שבת היה בדין זה אלא מטעמ' דירושלמי והקשו בתוספות מה הועלנו להיות ר"ה (למנין אחד) נמנה לז' ושיהו בידו של זה י"ד יום דהא מ"מ עדיין יש לו לנהוג אבלות עד י"ה כי עדין נשאר בידו י"ו יום וא"כ אפילו לא נמנה ערב ר"ה ור"ה אלא ח' ימים כשיבא י"ה ישלים מנינו דהא י"ה מפסיק כרגל גמור וכדאמר רב איויא בר"ה ובשלמא למ"ד לעיל גזרות בטלו ימים לא בטלו נמצא מרויח בענין זה אם לא גלח ערב יוה"כ שאין יה"כ מפסיקו אבל למאי דקיימ' לן דימי' בטלו מאי מהני לן ויש שהיו סבורים לומר שאין רגל מפסיק גזרת למד אלא כשהוא רגל ראשון אבלכ שפגע בו כבר רגל אחר להפסיק ז' אין רגל ב' מפסיק גזרת למד שכבר הורגל זה בגזרת למד ברגל דאי לא הקובר מתו ערב החג יהא מותר בתספורת לאחר החג שהרי סוכות בטל גזירת ז' ושמיני חג עצרת יבטל גזרת למד דהא שמיני חג עצרת רגל גמור הוא ובסמוך אמרינן שנמנה לז' כדאיתא בדברי רבינו ואין הפירש הזה נכון כלל דמה לי רגל ראשון מה לי רגל ב' וההיא דשמיני חג עצרת כבר נודע הטעם לפי שאין רגל מפסיק אבלות אלא לאחר שנהג בחול וכדפרשי' לעיל ויש שתירצו דנפקא מינה למי ששמע שמוע' קרובה לאחר ר"ה שאם נמנה ר"ה לז' ימים תעשה רחוקה כגון שהיה מיום המיתה עד יום השמועה בב' או בג' ימים וגם זה אינו כלום דכשם שאין רגל מפסיק כלום למי שלא שמע כך אינו נחשב לו לז' ימים וכשקובר את מתו ברגל חשבי' ליה ור"י ז"ל תירץ בדרך אחר דנפקא מינה לענין שבת ראשונה ושב' שנייה ושלישית שהזכירו באבל ביציאה מפתח ביתו ולשנוי מקום דלתנא קמא לאחר ר"ה כשבת בנתים חשבינן שבת ג' ויושב במקומו ונכון הוא עוד תירץ ז"ל שלא נתכוון רב אויא עכשיו מפני הרוחה שיש במנין זה אלא לאשמועי' דאף ר"ה עולה למנין ז' והוי כרגל גמור לכל דבר והיינו דאמר רבינא בסמוך מסתברא כר"ג אמרי לעולם כלומר אני לא תפסתי המנין ההוא שהמנין ההוא בשבוש נאמר שאין הי"ד מועלין אלא שאמרתי שהלכה כר"ג להיות ר"ה דגל גמור לכל דבר וזה התירוץ נכון הוא ולתירוץ הראשון רגילין לפרש דהא דאמר רבינא אנא מסתברא כר"ג אמרי' ה"פ אני לא אמרתי אלא שהלכה כר"ג להיות ר"ה וי"ה כרגלים לענין הפסק' והשומע שמע וטעה ואמר בשמי כי אני אחשוב חושב אותו כרגל גם לעלות במנין ז' ימים אבל אני איני סובר כן כיון שאף בזמן שבית המקדש קיים אינו בר חגיגה ולא שייכי ביה תשלומי ז' וכי תימא והא כיון דאמר רבינא לעיל הילכך יום א' לפני החג וכו' מכלל שהוא מודה בדרשא דרב איויא וי"ל דאיהו בכל דכן דייק דכיון דר"ה עולה למנין ז' ימים יכולין אנו לומר כן בשמיני עצרת דאיקרי רגל וחג ואע"פ שאין לו חגיגה בפני עצמו וי"מ שלא כפר ר"ג בעיק' הדין אלא שהוא אומר כי הוא לא פסק כן הלכה להדיא אלא דמסתבר ליה שיהא כן הלכה וכההיא דאמרי' בפ' אין צדין מי אמר מר הלכה כר' שמעון א"ל מסתברא כותיה אמרי מדקתני לה בברייתא בלשון חכמים וכן בפ' יוצא דופן מי אמרי' הלכה כר' יוסי בן קפר א"ל מסתברא אמרי מדכלי פריקי' קתני יום א' וכו' נמצאת למד לענין פסק הלכה דר"ה וי"ה כרגלים גמורין להפסיק אבלות וגם לעלות במנין ז' ימים והקובר את מתו ערב ר"ה בר"ה בשל גזרת ז' ובערב י"ה גזרת למד ומגלח ערב י"ה ואם קברו ערב י"ה בטל גזרת ז' וערב סכות בטל גזרת למד ומגלח ערב סכות:

    אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת י"מ דכלה מתני' במועד היא כדקתני סיפא בהדיא במועד וקמ"ל תרתי שאין קורעי' במועד אלא קרובים שלא לרבות את ההספד ואם באו לקרוע מוחין בידן ומכללא שמעי' דקריעה אינה מצוה בחול אלא בקרובין והיינו מאי דפרכי' עלה בש"ס מברייתא דחכם וכשר דמיירו אפי' בחול וכן מאי דקתני שאין מברין אלא על מטות זקופות אשמועי' שעושין הבראה במועד ואין בזה חלול מועד באבלות ואשמעי' נמי אגב גררא שאפי' בחול אין הבראה אלא על מטות זקופות אלא למי שלבו גס בו כדאי' בש"ס אפי' בחול ושאין מוליכין לבית האבל הא נמי במועד קתני ואין צריך לומר בחול דסד"א דמשום שנוי כבוד מועד יוליכו בקטן וטבלא וזו שטת הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם והא דקתני שאין מברין אלא (במועד) קרובין היינו במועד דוקא דאלו בחול לכל אדם מברין כלומר שאוכלין ושותין מהבראתו כל בני המשפחה והמצהיבין עליו וקשה על זה שהרי בירוש' אמרו בפי' שאין הבראה במועד דגרסי' התם ר' פנחס דמך בחנוכה ר' דוסא דמך בריש ירחא עבדין להון אבריון סברו' מימר דעתיה דר' אמי אשכחו דלאו מן דעתיה ר' כרוספדאי דמך במועדא עבדי ן ליה סברון חברייה מימר מן דעתיה דר' אמי אשכחון דלאו מן דעתיה ע"כ הרי אמרו בפי' שאין עושין הבראה במועד ובחנוכה ובפורים ואין ספק כי הש"ס הירוש' בקי היה בפי' משנתינו ועוד כיון דסיפ' דמתני' קתני אין אומרי' ברכת אבלים במועד מכלל דרישא לאו במועד ואת"ל דבמועד דסיפ' אכולה מתני' קאי א"כ תימא כלה מתני' במועד דוקא דומיא דסיפא דכתיב בגויה והא ליכא למימר כדמוכח בש"ס בהדיא דהא אין מברין אלא במטות זקופות ושאין מוליכין אלא בסלים אפי' בחול היא וכדפריש נמי בעל הפי' הראשון לפי' הנכון פי' משנתינו שהוא כפשוטה בכל עת ובכל שעה והא דקתני שאין מברין אלא על מטות זקופות משום חול נצרכ' וכאלו קאמ' כשמברין אין מברין אלא על מטות זקופות דאלו במועד ליכא הבראה כלל כדברי הירוש' ואע"פ שאמרו שהרבים מתעסקים בו במועד זהו לשון שורה וברכה רחבה אבל הבראה ליכא מכיון שאינו נוהג אבלות כלל וכיון דהשתא ביום קבורה ליכא הבראה תו ליכא לאחר המועד שלא נתקנה הבראה אלא ביום ראשון וכיון שנדחית נדחית לגמרי ולפי זה אפי' בחול אין מברין בחיוב אלא קרובים ובחנם הוא שאמרו הכל מברין עליו לפי שהכל כקרוביו וכן פי' רבינו שמשון ז"ל:

    Ritva on Moed Katan 24b · Sefaria

    Meiri

    ואין עומדין עליו בשורה בחזרת בית הקברות לנחם את אבליו ואין אומרין עליו לא ברכת אבלים והיא ברכת רחבה ולא תנחומי אבלים והוא מה שהיו נכנסי' אצל האבל כל שבעה לנחמו:

    משלשים יום ואילך יוצא בדלוסקמא קטנה הניטלת בזרועות הנושאה והיא הקרויה כאן ניטלת באגפים ועומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ואינו יוצא במטה עד שיהא בן י"ב חדש ויש פוסקים עד שיהא ענינו נודע לרבים ר"ל שיהיו רבים מצהיבין עליו ר"ל מתרעדים ומצווחים עליו ואין מספידין עד שיהא בן חמש לזקנים או לעניים או בן שש לשאר בני אדם ועכשו נהגו שלא לומר בו צדוק הדין עד שיהיו בני שש וכן בהוצאתו במטה ואף בקצת שאר דברים נוהגין כן שלא מכח הלכה ולא ראינו מי שמיחה בידם ומ"מ בדין הלכה אפי' בן יומו מתאבל עליו לכל הדברים:

    כבר ביארנו ששלשה רגלים וראש שנה ויום הכפורים כלם שוים להפסיק אלא שיש דברים שאין ראש שנה ויום הכפרים שוים בם לשאר רגלים והוא שהרגלים ערב יום טוב משלים שבעה ורגל עצמו נחשב לשבעה למנין שלשים הן שיהא הרגל יום אחד כגון עצרת הן שיהא הרגל שבעה נמצא שאם מת לו מת קודם הפסח ערב הפסח משלים שבעה אפי' מת בו ביום ואפי' שעה אחת סמוך לערב ופסח עצמו שבעה הרי כאן י"ד ומשלים י"ו לאחר הפסח וכלו ל' וכן אם מת ערב עצרת הרי אותו היום שבעה ויום עצרת שבעה ומשלים י"ו לאחריו ואם מת ערב סוכות הרי אותו היום שבעה וחג שבעה ושמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו שבעה ומשלים תשעה ודיו ואין שמיני מבטלו לגמרי אע"פ שפגעו באבלות שלשים הואיל ולא נהג דין גיהוץ ותספורת שהוא אבלות שלשים מצד אבלות אלא מצד איסורן במועד אבל ראש שנה ויום הכפורים אע"פ שהם מפסיקין אין יומם עולה לשבעה ואם מת לו מת ערב ראש שנה מפסקת ונמצא ערב ראש שנה שבעה ומונה כ"ג יום עם יומו של ראש שנה וכן ביום הכפרים זו היא שטת גדולי המחברים ואתה צריך לפרש בסוגיא זו לדעתם כמו שאמ' לו רב חסדא לרבינא מי אמר מר יום אחד לפני ראש שנה וראש שנה הרי כאן י"ד והשיבו הלכה כרבן גמליאל אמרי פירושו שהם כרגלים להפסיק אבל לא לעלות יומו לשבעה ושאר מפרשים כתבו שאף יומן עולה לשבעה ונמצא ערבית שלו שבעה ויומו שבעה הרי כאן י"ד לענין שלשים והם מפרשים הלכה כרבן גמליאל אמרי כלומר ולא יחסתי הדבר לעצמי ומ"מ אף רבן גמליאל אמר עליהם שהם כרגלים בין להפסיק בין לעלות יומן לשבעה שמא תאמר מה לנו אם יומו עלה שבעה אם לאו והרי מ"מ בראש שנה מיהא הרי יום הכפורים פוגעו בתוך שלשים ומבטלו וכן ביום הכפרים הרי חג מוצאו בתוך שלשים ומבטלו שהרי היו ביניהם ימי חול שבהם נהג איסור שלשים ששאר בני אדם היו יכולין לספר ולגהץ והוא נאסר תדע שיש מי שאומר שאין רגל מבטל שלשים אלא במי שנהג שבעה שלמים והילכך זה שמת לו מת ערב ראש שנה או ערב יום הכפורים אין יום הכפורים או סוכות מבטלין ל' שלו ומונה ששה עשר יום לאחריהם לדעת שניה או כ"ג ימים לדעת ראשונה עם יומן של ראש שנה ויום הכפרים וזה תימה שהרי אתה צריך לומר לשיטה זו שאם מת לו מת ערב ראש שנה לא יהא יום הכפורים מפסיק אבלות ל' ואם מת לו מחרתו של ראש שנה יום הכפרים מפסיק אבלות ל' אלא שהם מראים פנים לדבריהם שאין כח לראש שנה ויום הכפורים להפקיע שני פעמים באבלות אחד וכן ברגל ויש חולקים ברגל ומודה בראש שנה ונמצא לדעתו שאם מת מיהא ערב יום הכפורים חג מפקיע את השלשים אבל מת ערב ראש שנה אין יום הכפרים מפקיע את השלשים ויש מי שאומר שראש שנה ויום הכפרים לעולם אין מבטלי' גזרת ל' ואין להם דין רגלים אלא לגזרת ז':

    אבל שפגע יום הכפרים שלו תוך שבעה אע"פ שיום הכפרים מבטל גזרת שבעה אסור הוא בטבילה שאין אבלות שלו נפקע עד שקיעת החמה וכיון ששקעה חל יום הכפורים ואסור אף ברחיצת צונן וכן כתבו הגאונים:

    מי ששמע מיתת קרובו תוך ל' שהיא שמועה קרובה אלא שחל רגל בתוך אותן הימים ואם תחשוב לזה ששמע ערב הרגל בשבעה ורגל עצמו בשבעה כבר עברו ל' ונעשית לו עכשו שמועה רחוקה יש מי שמורה בזה להחמיר הואיל ולא ידע אין ימים אלו עולין לו ורוב מפרשים מסכימים להקל ומגדוליהם מכריעים בדבר לומר שיום רגל עצמו כגון עצרת וראש שנה ויום הכפורים עולין לו לשבעה אבל יום ערבית שלהם אינו עולה להן אלא יום אחד וכן יש מי שמכריע בדבר לומר שאם היו בשעת מיתתו קרובים אצל המת שנהגו עליו אבלות מורין בזה להקל אבל אם לא היה שם שום קרוב שנמצאו ימים אלו שלא עלו אצל אחד אף לזה לא יעלו וכן יש בענינים אלו הרבה מינים ומשתלשלין לדינים אלו ויוצאין מהם וכבר הארכנו בהם הרבה בילדותנו בחבור התשובה:

    בגדולה מזו הקלו מקצת חכמים שאם מת בעיר מת אחד שמנה ימים קודם הרגל שנמצא רגל מבטל להם גזרת שלשים ואחר הרגל נודע לקרוב אחר ונמצא שאף אם נחשוב רגל בערב שלו לי"ד עדין הוא תוך ל' אעפ"כ הואיל ונפקעו ל' למקצת אבלים הופקעו לכלם והרי זה נדון בשמועה רחוקה ויש חולקים בדבר:

    בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים מתורת מנהג יש אומרין שאותו יום אחרון אינו מכלל הרגל לענין ל' אלא ממנין י"ו הנשארים אחר הרגל ונמצא יום אחד מן הרגל עולה לששה עשר יום הצריכים בתשלום הל' ויש חולקים בדבר:

    המשנה החמשית אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת ואין מברין אלא על מטות זקופות ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקבין ולא בסלים ואין אומרים ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים אמר הר"ם אמרו אין קורעין ר"ל קרוביו של מת ר"ל בחולו של מועד כי המשנה הזו אינה מדברת בדברים שמותר לעשותן בחולו של מועד [אבל שלא בחולו של מועד] כל הרוצה לקרוע בגדיו ולחלוץ מנעליו אין מונעין ממנו ועוד זה שאמרו אין קורעין בחולו של מועד אלא הקרובים כשאין המת חכם או אדם כשר או אינו עומד בשעת נטילת נשמה כי העקר אצלנו חכם שמת הכל קרוביו והכל קורעין עליו וכמו כן אדם כשר ועוד שלנו עקר כל העומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע וחולצין ר"ל בכאן חליצת כתף וקרוביו הם חייבים באבלות והם האחים כלם בין זכרים בין נקבות בין מאב בין מאם והבנים בין זכרים בין נקבות והאבות והבעל והאשה אלו כלם חייבים באבלות קצתם על קצתם וקריעת הבגדים מכלל חיובי האבלות וחיובי הקרע בדרך קצרה מה שאגיד לך והוא שיקרע טפח מן הבגד העליון בלבד וקורע בכלי ואינו צריך להבדיל שפת הבגד ויש לו להכניס ידו בפנים תחת בגדיו וקורע ואינו חייב לקרוע אלא בתוך שבעה ושולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים בכל זה חייב על כל המתים חוץ מאביו ואמו ורבו אבל על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה קורע ואפי' לאחר שבעה וקורע כל בגדיו עד שיגלה את לבו וקורע בידו ומבדיל קמי שפה וקורע מבחוץ ושולל לאמר שלשים ואינו מאחה לעולם ודע כי כל קריעה אינה אלא מעומד ואם החליף בגד הקרוע בבגד אחר אינו חייב לקרעו ואפי' בתוך שבעה אלא על אביו ועל אמו שלא יהיו עליו כל שבעה אלא בגדים קרועים ובשבת מחזיר את הקרע לאחוריו ומברין הוא שעושים סעודה לאבלים לפי שהאבל אסור לאכול משלו יום ראשון כמו שביארנו ואסור לאבל לישב על גבי המטה כל שבעה אלא בשבת לפי שהוא חייב בכפיית המטה כמו שביארנו והבאין לנחמו ולהברותו אין מברין אותו בחולו של מועד אלא על מטות זקופות כמו שהיו יושבין קודם על המטות וכן טבלא ואסקוטלא וקנון הם כלים חשובים כמו כלי כסף ודומיהם לפי שאינן מצויין אצל העניים ויתביישו ולפיכך התקינו שיהיו הכל מביאים בסלים של ערבה שהם נמצאים ביד העשיר והעני:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Moed Katan 24b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ברכת אבילים כו' בכתובות הס"ד ואח"כ מ"ה תנחומי כו' ובד"ה יום א' לפני כו' חשוב כז' וזהו יום שלפני כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ברכת אבלים כו' בדברים הס"ד ואח"כ מ"ה לעיל פי' בקונט' כו' קודם האבל ללבוש כו' משמע שרש"י היה כו' קודם אבלו ובתוס' כו' דאביי כרבי ורבא כר' אלעזר כו' כצ"ל וכל זה הדיבור שייך בעמוד שלפני זה ע"ש:

    בד"ה ר' עקיבא כו' בי"ב חדשים ובמסכת שמחות נ"ל דגרסינן בן ג' שנים יוצא במטה ר' עקיבא כו' פירש דלא בעי ג' כו' עכ"ל כצ"ל לפי גירסא שלפנינו הוא דחוק מאי פליג ר' עקיבא את"ק דת"ק תולה הדבר בי"ב חודש ולר' עקיבא תולה בבן שנה אבל לגירסת מס' שמחות אתי שפיר דפליג ר' עקיבא את"ק ולא בעי ג' שנים ודו"ק:

    בד"ה דר"א אמר כו' ובין ר"ה ליוכ"פ ז' נקט ליה בתר יוכ"פ שני ימים ומגלח כו' מיהו אין נראה כו' היכא דנהג כו' זה שלא נהג כו' לא אמרינן כו' דדוקא בהני אומרים כו' כצ"ל:

    בד"ה אלא קרוביו כו' בתר מועדא לעבדי ליה כו' כגון ברגל ולקמן כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 24b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אלא כו' כגון ברגל עיין לעיל דף כ ע"א תד"ה שכבר:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 24b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 24, Amud Bet, about 314 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “אבא שאול אומר: אף באיש אחד ושתי…”

      Named: אבא.

    2. Segment 223 words

      Opens “בן שלשים יוצא בדלוסקמא. רבי יהודה אומר:…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 321 words

      Opens “בן י"ב חדש יוצא במטה. ר"ע אומר:…”

    4. Segment 433 words

      Opens “ר' שמעון בן אלעזר אומר: היוצא במטה…”

    5. Segment 529 words

      Opens “ומה הן בהספד? רבי מאיר בשם רבי…”

      Named: רבי מאיר, רבי ישמעאל, רבי יהודה.

    6. Segment 614 words

      Opens “אמר רב גידל בר מנשיא אמר רב:…”

      Named: רב גידל בר מנשיא, רבי יהודה, רבי ישמעאל.

    7. Segment 730 words

      Opens “דרש ר' ענני בר ששון אפיתחא דבי…”

      Named: רבי אמי, רבי אלעזר.

    8. Segment 829 words

      Opens “דרש רבי יצחק נפחא אקילעא דריש גלותא:…”

      Named: רבי יצחק, רב ששת.

    9. Segment 935 words

      Opens “דא"ר אלעזר א"ר אושעיא: מנין לעצרת שיש…”

    10. Segment 1033 words

      Opens “אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש:…”

      Named: רב פפא, רב אויא.

    11. Segment 1131 words

      Opens “רבינא איקלע לסורא דפרת, א"ל רב חביבא…”

      Named: רב חביבא, רבן גמליאל.

    12. Segment 1217 words

      Opens “מתני׳ אין קורעין ולא חולצין ואין מברין…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Moed Katan 24b · Segment 5 — “…רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר: עניים בני שלש,…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Moed Katan 24b · Segment 10 — “…ארבעה עשר. אמר רבינא, הלכך: יום אחד לפני החג,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 24b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026