Talmud Builders

    Moed Katan 13a

    Back to index

    English translation — Moed Katan 13a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1in the case of one who slit the ear of a firstborn animal, the Sages penalized his son after him, that is because the prohibition is by Torah law. A firstborn animal is disqualified from sacrifice if it becomes blemished, rendering it permitted to be eaten as non-sacred meat. It is prohibited to deliberately engender a blemish in a firstborn animal, and one who does so is prohibited from eating the meat.

    2And if you might say that in the case of one who sold his slave to a gentile and then died the Sages penalized his son after him, that is because every day the slave is in the gentile’s possession precludes him from performing mitzvot. A Canaanite slave is obligated in the same mitzvot as a Jewish woman. If he is illicitly sold to a gentile and escapes, requiring the seller to compensate the gentile, the seller may not then re-enslave the slave, who is regarded as emancipated. The Sages extended this penalty to the owner’s heirs as well.

    3What, then, is the halakha here, where one planned from the outset to perform his work on the intermediate days of a Festival and then after performing the work he died? Should one say that the Sages penalized the man himself and he is no longer alive, or perhaps the Sages imposed a penalty on the money, such that no benefit may be derived from it, and it still exists in the hands of his heirs?

    4Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: You already learned the answer to your question in a mishna ( Shevi’it 4:2): A field whose thorns were removed during the Sabbatical Year may be sown in the eighth year, as removing thorns is not full-fledged labor that renders the field prohibited; but if it had been improved with fertilizer, or if it had been enclosed so that animals therein would fertilize it with their manure, it may not be sown in the eighth year. The Sages imposed a penalty that one not benefit from prohibited labor. And Rabbi Yosei bar Ḥanina said: We have a tradition that if one improved his field in a prohibited manner and then died, his son may sow it. Apparently, the Sages penalized only him, the one who acted wrongly, but the Sages did not penalize his son. Here, too, with regard to work performed on the intermediate days of a Festival, the Sages penalized him, but the Sages did not penalize his son.

    5Abaye said: We have a tradition that if one rendered impure another’s ritually pure items and died before paying, the Sages did not penalize his son after him and require him to pay for the damage. What is the reason for this? It is that damage that is not evident, i.e., that does not involve any physical change visible to the eye, is not considered damage by Torah law; nevertheless, the injured party suffers a loss, and the Sages penalized only him, but the Sages did not penalize his son.

    6MISHNA: One may not purchase houses, slaves, and cattle on the intermediate days of a Festival unless it is for the sake of the Festival, or to provide for the needs of the seller who does not have anything to eat.

    7GEMARA: Rava asked Rav Naḥman: What is the halakha with regard to wages for a worker who does not have anything to eat? Is it permitted to provide a poor worker with work on the intermediate days of the Festival? Rav Naḥman said to him: We learned this in the mishna: Or to provide for the needs of the seller, if he has nothing to eat. What is added by mentioning the condition that he has nothing to eat? Does it not add the case of wages and not only the case of one selling items he owns? Rava said to him: No, it is merely explaining what is meant by the needs of the seller.

    8Abaye raised an objection from a mishna (18b): Promissory notes may not be written on the intermediate days of a Festival, but if the lender does not trust the borrower and is concerned that without such a note he will be unable to collect, or if he has nothing to eat, he may write a promissory note. The Gemara elaborates: What is added here by the words: If he has nothing to eat? Are they not meant to add that a promissory note may be written for the sake of the wages of the scribe who draws up the document? Conclude from it that it is permitted to hire a worker who is in need of a livelihood even for work that would otherwise be prohibited on the intermediate days of a Festival.

    9Rav Sheshet raised an objection from a mishna ( Pesaḥim 55a) that addresses the prohibition against performing labor on the eve of Passover: And the Rabbis say: The practitioners of only three crafts are permitted to perform labor until midday on Passover eve, and they are the tailors, the barbers, and the launderers, whose work is needed for the Festival. The baraita elaborates: The tailors may perform labor on Passover eve, as a layperson is permitted to sew in his usual manner during the intermediate days of the Festival. Since similar labor is permitted during the Festival, one may be lenient on Passover eve as well. The barbers and the launderers are permitted to work, as those who arrive from overseas or one who leaves prison are permitted to cut their hair and wash their clothes on the intermediate days of the Festival because they had no opportunity to do so prior to the Festival.

    10And if it enters your mind that paying wages to a worker who does not have anything to eat is permitted on the intermediate days of the Festival, then all other types of labor should also be permitted on the eve of Passover, as there is something similar permitted on the intermediate days of the Festival, namely, the wages paid to a worker who does not have anything to eat. Tailors are permitted to work on the eve of Passover because similar work is permitted during the intermediate days of the Festival. The payment of wages to a worker who does not have anything to eat on the Festival must be prohibited, as otherwise similar work, i.e., any work involving the payment of wages, would be permitted on the eve of Passover, which is not the case.

    11Rav Pappa strongly objects to this: If that is so, that one can derive halakhot in this manner, then building as well should be permitted on the eve of Passover, as a wall that tilts toward the public domain and is likely to fall may be demolished and rebuilt in the usual manner on the intermediate days of a Festival due to the danger posed to passersby. Since building under such circumstances is permitted on the intermediate days of a Festival, it should be permitted in general on the eve of Passover.

    12Ravina also strongly objects to this: If that is so, a scribe [ lavlar ] who draws up documents should be permitted to do so on the eve of Passover, as one may write betrothal deeds, bills of divorce, and receipts on the intermediate days of a Festival.

    13Rather, Rav Ashi said that Rav Sheshet’s original objection has no basis: Are you raising a contradiction between the halakhot of the intermediate days of a Festival and the halakhot of the fourteenth day of Nisan, i.e., the eve of Passover? They are not comparable, as the prohibition against labor on each is for a different reason: Labor is prohibited on the intermediate days of a Festival because it involves excessive exertion, and in a situation of significant loss the Sages permitted it. In contrast, the prohibition against labor on the fourteenth of Nisan is due to the need to prepare for the Festival, and especially the Paschal lamb. Whatever is needed for the Festival, e.g., the work of tailors and barbers, the Sages permitted, but whatever is not needed for the Festival, the Sages did not permit.

    14MISHNA: One may not move his possessions from house to house during the intermediate days of a Festival, but he may move them to his courtyard if that is necessary. One may not bring home utensils from the house of a craftsman after he has completed his work, but if one is concerned about them that if he leaves them in the craftsman’s house they are likely to be stolen, he may move them to another courtyard.

    15GEMARA: The Gemara asks: But didn’t you say in the first clause of the mishna that one may not move one’s possessions at all, even from one house to another? How is it that the mishna then permits moving objects from one courtyard to another in the second clause? Abaye said in explanation: In the latter clause we come to the case of moving objects from the house in his courtyard to that same courtyard.

    16The mishna states: And one may not bring home utensils from the house of a craftsman. Rav Pappa said: Rava tested us with the following question: We learned in the mishna that one may not bring home utensils from the house of a craftsman. And this raises a contradiction to another mishna ( Pesaḥim 55b): One may take utensils to and bring them from the house of a craftsman, even if they are not needed for the sake of the Festival.

    17And we answered him: Here, the mishna that permits the practice is referring to the fourteenth of Nisan, the eve of Passover, and here, the mishna that prohibits it, is referring to the intermediate days of a Festival. And if you wish, say another explanation: Both this and that refer to the intermediate days of a Festival, but here, the mishna that prohibits the practice is referring to a case where he trusts the craftsman and is not concerned about his utensils being lost or stolen, whereas here, the mishna that permits taking utensils to and from the craftsman is referring to a case where he does not trust the craftsman.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    צרם אזן בכורחתך מאזנו מעט כדי שיהא בעל מום ויהא מותר לו ואסור לעשות כן משום מום לא יהיה בו (ויקרא כב) כלומר לא תטיל בו מום ואם הטיל בו מום קנסוהו רבנן דלא יהנה ממנו ואם מת אין בניו נהנין ממנו:

    משום דאיסורא דאורייתא הואאבל האי דכוון מלאכתו במועד דלאו איסורא דאורייתא הוא דהא בלא מתכוין מותר לגמרי:

    מכר עבדו לעובד כוכביםקנסוהו רבנן ויצא לחירות דאי ברח מן העובד כוכבים אין ישראל יכול לכופו לעבודתו ואם מת אין בניו יכולין לכופו:

    דכל יומא מפקע ליה ממצותדכל זמן שהוא ברשות העובד כוכבים אינו עוסק במצות:

    גבראדנתכוון לעשות מלאכה קנסו רבנן שלא ליהנות ממנה:

    ממונא קנסוה רבנןואפילו בניו אין יכולין ליהנות ממנה:

    שנתקווצהניטלו ממנה קוצים שבה:

    נטייבהנזבלה שהוליך הזבל בעגלות ומשאות:

    נידיירהעל ידי דיר בהמה לזבלה עבודת קרקע היא (נזדבלה) כל הני מדרבנן נינהו ואעפ"כ קנסו דלא תזרע למוצאי שביעית:

    טימא טהרותיושל חבירו קנסו דחייב לפרעו:

    היזק שאינו ניכר הואדהא בעיניה הוא:

    שכר פעולה שאין לו מה יאכלשאין לו לפועל מה יאכל:

    מהושיתן לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהא לו מה לאכול:

    לאתויי מאיאי למוכר הא תני ליה לצורך המועד אלא לאתויי שכר פעולה שאין לו מה יאכל דמותר:

    פרושי קא מפרשלצורך המועד כיצד כגון שאין לו למוכר מה יאכל ולעולם לא תיפשוט מינה לשכר פעולה:

    ואם אינו מאמינומלוה ללוה:

    שאין לו מה יאכל לאתויי מאיאם משום לוה הא קאמר אם אינו מאמינו מותר והכא לא מצי לתרוצי פרושי קא מפרש דהכי מיתרמי מילתא דאם אינו מאמינו שאין לו מה יאכל לאו מילתא היא דהא מותר בלאו הכי:

    לאו לאתויי שכר פעולהשאין לו לסופר מה יאכל שרי בחולו של מועד:

    כל מלאכה נמי תשתריבערב הפסח דהא אישתרי שכר פעולה בחולו של מועד אלא תיפשוט מיניה דשכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור בחולו של מועד:

    מתקיף לה רב פפאאדרב ששת פריך מדפריך מהאי דתנן שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים כו' אלמא סבר כל מלאכה שרשאי אתה לעשות בחולו של מועד עושין אותה בערב הפסח:

    א"כ בנין לישתריבערב הפסח דהא כותל הגוהה לרה"ר מותר לבנותו בחולו של מועד:

    מתקיף לה רבינאסבר נמי כרב פפא:

    ה"ג אלא אמר רב אשי:

    משום צורך י"טשרי כגון הני ג' אומניות ותו לא והוא הדין אם אין לו מה יאכל דאין צורך י"ט גדול מזה:

    מתני' אבל מפנה הוא לחצרווהא משמע ליה עכשיו שמביא מבית שבחצר אחרת לחצרו:

    אם חושששמא יגנבו:

    גמ' והא אמרת רישא אין מפניןמבית לבית:

    סיפא אתאן לבית שבחצרוהכי קתני מפנה הוא מבית שבחצרו לחצרו:

    בדיק לןאי ידעינן לתרוצי:

    בי"דמוליכין ומביאין כלים:

    בחולו של מועדאין מביאין:

    כאן במאמינולאומן אין מביאין דשלא לצורך הוא:

    אין מאמינומביאין:

    מועד קטן 13 עמוד א

    1צרם אזן בכור קנסו בנו אחריו משום דאיסורא דאורייתא,׃

    2ואם תמצי לומר מכר עבדו לעובד כוכבים ומת קנסו בנו אחריו משום דכל יומא מפקע ליה ממצות,׃

    3הכא מאי: גברא קניס רבנן והא ליתיה, או דלמא: ממונא קניס רבנן והא איתיה!

    4א"ל תניתוה: שדה שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי שביעית, נטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי שביעית. ואמר ר' יוסי בר חנינא: נקטינן, הטיבה ומת בנו זורעה, אלמא: לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן. ה"נ לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן.

    5אמר אביי: נקטינן: טימא טהרותיו ומת לא קנסו בנו אחריו. מאי טעמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק. לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן.

    Mishna

    6אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל.

    Gemara

    7בעא מיניה רבא מרב נחמן: שכר פעולה שאין לו מה יאכל, מהו? א"ל תנינא: או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל. לאתויי מאי? לאו לאתויי שכר פעולה! א"ל לא, פרושי קא מפרש.

    8איתיביה אביי: אין כותבין שטרי חוב במועד, ואם אינו מאמינו, או שאין לו מה יאכל ה"ז יכתוב. שאין לו מה יאכל לאתויי מאי? לאו לאתויי שכר פעולה! שמע מינה.

    9מותיב רב ששת: וחכ"א שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות: החייטין והספרין והכובסין. החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד, הספרין והכובסין שכן הבאין ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מותרין לספר ולכבס בחולו של מועד.

    10ואי ס"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי כל מלאכות נמי לישתרו, דהא איכא שכר פעולה שאין לו מה יאכל!

    11מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה בנין לישתרי, שכן כותל הגוהה לרה"ר סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה!

    12מתקיף לה רבינא: אלא מעתה לבלר לישתרי, שכן כותבין קידושי נשים גיטין ושוברין!

    13אלא אמר רב אשי: מועד אארבעה עשר קא רמית? מועד משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן. ארבעה עשר משום צורך יום טוב הוא. מידי דצורך יו"ט שרו רבנן, מידי דלאו צורך יום טוב לא שרו רבנן.

    Mishna

    14אין מפנין מבית לבית, אבל מפנה הוא לחצרו. אין מביאין כלים מבית האומן, אם חושש להם מפנן לחצר אחרת.

    Gemara

    15והאמרת רישא אין מפנין כלל? אמר אביי: סיפא אתאן לבית שבחצר.

    16ואין מביאין כלים מבית האומן. אמר רב פפא: בדיק לן רבא, תנן: אין מביאין כלים מבית האומן, ורמינהו: מוליכין ומביאין כלים מבית האומן, ואע"פ שאינן לצורך המועד!

    17ושנינן ליה: כאן בארבעה עשר, כאן בחולו של מועד. איבעית אימא: הא והא בחולו של מועד. כאן במאמינו, כאן בשאינו מאמינו.

    Tosafot

    נטייבה או נדיירהפי' בקונטרס היינו מלאכה שבקרקע מדרבנן אבל נטלו קוצים אין זו עבודת קרקע ובגיטין (ד' מד: ושם) פירש בקונטרס דבקווצה מלאכה דרבנן וצ"ל דאיירי בקוצים תלושים דמחוברים כל דהו הוי דאורייתא דאמרינן בשבת (ד'.. קג.) התולש עולשין והמזרד זרדין אם ליפות את הקרקע כל שהוא ואע"פ שאין מכוין ליפות דקאמר התם דפטור גבי שבת כגון בארעא דחבריה אבל גבי שביעית לא בעינן מלאכת מחשבת:

    נטייבהפי' בקונטרס זבל בהמות ובפי' ר"ח חורש בה חרישה יתירא ובירושלמי מפרש כן ומ"מ אין נראה שתהא מן התורה וקשה היכי מוכח מיניה בבכורות (ד' לד:) בעיא דצרם אוזן בבכור דהוי דאורייתא ומוכר עבדו.. נמי בפ' השולח (גיטין מד:) הא גבי עבד דכ"ע דפקע ממצות חמיר טפי ואומר ר"ת דבשביעית נחמיר כדאמר בקדושין פ"ק (ד' כ.) כמה קשה אבקה של שביעית משום הכי יש לפשוט כל הני א"נ ראוי להחמיר טפי מבשום מקום משום דהיו מזלזלין בה כדאמר (בסוף) הניזקין (דף נד.) שהיו חשודין על השביעית לכך מייתי שפיר מינה:

    אין לוקחין בתים עבדים כו' אלא לצורך המועדפי' הר"ר יוסף הוא הדין בשאר דברים צריך לצורך המועד דהא אסור למכור פירות אלא לצורך המועד אלא רבותא קמ"ל דאפי' הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך.. המועד וצריך עיון אי צריך הני צינעא כמו בההיא דפירות כסות וכלים (לקמן ע"ב) וההיא דלעיל (מועד קטן דף יב:) מכניס פירות מצריך בגמ' צינעא אע"פ שאינו במשנה:

    אין מפנין מבית לביתבירושלמי מתיר מבית אחר לביתו שערב לאדם לדור בשלו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    שולה פשתנו מן המשרה שלא תאבד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד וכולן שכוונו מלאכתן במועד יאבדו. בעי ר' ירמיה הרי הצורם אוזן בבכור קנסו בנו אחריו משום דההוא איסורא דאוריי' הוא וכן המוכר עבדו לעכו"ם משים דכל יומא מפקע ליה ממצות מכוין מלאכתו במועד קנסו בנו אחריו או לא. ופשטנא א"ר יוסי ב"ר חנינא נקטינן הטיבה ומת זורעה בנו אחריו אלמא לדידיה קנסו.

    לבריה לא קנסו רבנן:

    (פיסקא) [מתני'] אין לוקחין בתים ועבדים ואבנים אלא לצורך [המועד] או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל בעי רבא שכר פעולה מאי פירוש שאין לו לפועל מה יאכל במועד כגון הסופר שאין לו אלא שכר שטר המקנה. וכן כיוצא בו הפועלים מהו שיתירו לו למכור ולקנות כדי שיקחו אלו שכרם. ופשטנא דאפילו לשכר פעולה שרי.

    ומותיב רב ששת ג' אומניות עושין מלאכתן בערבי פסחים עד חצות החייטין כו'.

    ואי ס"ד דכל מי שאין לו מה יאכל שרינן לשכר פעולה כל אומניות לישתרי דהא מי שאין לו מה יאכל וצריך שכר פעולה שרי ורב פפא מתקיף הכי כל בנין לישתרי דהא כותל הגוחה לרה"ר סותרו ובונהו כדרכו מפני הסכנה. ורבינא מתקיף כל לבלר לישתרי דהא כותבין גיטי נשים כו'.

    ופריק רב אשי י"ד אדמועד קרמית מועד משום טירחא ולא טירחא הוא במקום פסידא שרו רבנן. י"ד משום י"ט הוא מידי דהוי צורך יו"ט שרי ליה רבנן דלא צורך י"ט לא שרו ליה רבנן: ירושלמי א"ר יוסי א"ר אבין קרנא ואגרא קרן או ידע דמזבן ופחת מן קרנא יזבין ואי לא לא יזבון ר' חנינא חברין דרבנן אמר פרקמטיא ניגבת מנכסי יתומים קטנים הוין בעי למימר בשיש עדים יודעין הא אין עדים יודעין נעשית כפקדון כך אנו אומרים פקדון לא ניתנה לגבות מנכסי יתומין קטנים מה בינה למלוה מלוה להוצאה ניתנה. וזו לא ניתנה להוצאה. א"ר אבא בר ממל אילו היה מי שימנה עמי הייתי מתיר המלאכה. כלום אסרו המלאכה בחולו של מועד אלא שיהו אוכלין ושותין ויגיעם בתורה. והאידנא אוכלין ושותין ופוחזין. ריב"ל שאל לרשב"ל. מהו ליקח בתים מן העכו"ם בשבת א"ל תני בשבת מותר כיצד עושה מראה לו כיסין של דינרים והעכו"ם חותם ומעלה בערכאין וכן מצינו שנכבשה יריחו בשבת שנא' כה תעשה ששת ימים וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר ז' פעמים וכתיב עד רדתה אפי' בשבת:

    (פיסקא) [מתני'] אין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא בבית שבחצירוירושלמי אין מפנין לא מדירה נאה לדירה נאה ולא מדירה נאה לדירה כעורה ובתוך שלו אפילו מדירה נאה של חבירו לדירה כעורה שלו מפנין מפני ששמחה היא לו להיות דר בתוך שלו אין מפנין מת ולא עצמות מקבר לקבר ממכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי. ואצ"ל ממכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי ערב לאדם בשעה שהוא נינח אצל אבותיו: (פיסקא) [מתני'] אין מביאין כלים מבית האומן אם חשש להן מפנן לחצר אחרת ומקשינן והתנינן מוליכין ומביאין מבית האומן ופרקי' הא בי"ד מתני' דהכא בחולו של מועד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 13a

    Moed Katan 13a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 390 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    צרם אזן בכור חתך מאזנו מעט כדי שיהא בעל מום ויהא מותר לו ואסור לעשות כן משום מום לא יהיה בו (ויקרא כב) כלומר לא תטיל בו מום ואם הטיל בו מום קנסוהו רבנן דלא יהנה ממנו ואם מת אין בניו נהנין ממנו:

    משום דאיסורא דאורייתא הוא אבל האי דכוון מלאכתו במועד דלאו איסורא דאורייתא הוא דהא בלא מתכוין מותר לגמרי:

    מכר עבדו לעובד כוכבים קנסוהו רבנן ויצא לחירות דאי ברח מן העובד כוכבים אין ישראל יכול לכופו לעבודתו ואם מת אין בניו יכולין לכופו:

    דכל יומא מפקע ליה ממצות דכל זמן שהוא ברשות העובד כוכבים אינו עוסק במצות:

    גברא דנתכוון לעשות מלאכה קנסו רבנן שלא ליהנות ממנה:

    ממונא קנסוה רבנן ואפילו בניו אין יכולין ליהנות ממנה:

    שנתקווצה ניטלו ממנה קוצים שבה:

    נטייבה נזבלה שהוליך הזבל בעגלות ומשאות:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 13a · Sefaria

    Tosafot

    נטייבה או נדיירה פי' בקונטרס היינו מלאכה שבקרקע מדרבנן אבל נטלו קוצים אין זו עבודת קרקע ובגיטין (ד' מד: ושם) פירש בקונטרס דבקווצה מלאכה דרבנן וצ"ל דאיירי בקוצים תלושים דמחוברים כל דהו הוי דאורייתא דאמרינן בשבת (ד'.. קג.) התולש עולשין והמזרד זרדין אם ליפות את הקרקע כל שהוא ואע"פ שאין מכוין ליפות דקאמר התם דפטור גבי שבת כגון בארעא דחבריה אבל גבי שביעית לא בעינן מלאכת מחשבת:

    נטייבה פי' בקונטרס זבל בהמות ובפי' ר"ח חורש בה חרישה יתירא ובירושלמי מפרש כן ומ"מ אין נראה שתהא מן התורה וקשה היכי מוכח מיניה בבכורות (ד' לד:) בעיא דצרם אוזן בבכור דהוי דאורייתא ומוכר עבדו.. נמי בפ' השולח (גיטין מד:) הא גבי עבד דכ"ע דפקע ממצות חמיר טפי ואומר ר"ת דבשביעית נחמיר כדאמר בקדושין פ"ק (ד' כ.) כמה קשה אבקה של שביעית משום הכי יש לפשוט כל הני א"נ ראוי להחמיר טפי מבשום מקום משום דהיו מזלזלין בה כדאמר (בסוף) הניזקין (דף נד.) שהיו חשודין על השביעית לכך מייתי שפיר מינה:

    אין לוקחין בתים עבדים כו' אלא לצורך המועד פי' הר"ר יוסף הוא הדין בשאר דברים צריך לצורך המועד דהא אסור למכור פירות אלא לצורך המועד אלא רבותא קמ"ל דאפי' הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך.. המועד וצריך עיון אי צריך הני צינעא כמו בההיא דפירות כסות וכלים (לקמן ע"ב) וההיא דלעיל (מועד קטן דף יב:) מכניס פירות מצריך בגמ' צינעא אע"פ שאינו במשנה:

    אין מפנין מבית לבית בירושלמי מתיר מבית אחר לביתו שערב לאדם לדור בשלו:

    Tosafot on Moed Katan 13a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    שולה פשתנו מן המשרה שלא תאבד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד וכולן שכוונו מלאכתן במועד יאבדו. בעי ר' ירמיה הרי הצורם אוזן בבכור קנסו בנו אחריו משום דההוא איסורא דאוריי' הוא וכן המוכר עבדו לעכו"ם משים דכל יומא מפקע ליה ממצות מכוין מלאכתו במועד קנסו בנו אחריו או לא. ופשטנא א"ר יוסי ב"ר חנינא נקטינן הטיבה ומת זורעה בנו אחריו אלמא לדידיה קנסו.

    לבריה לא קנסו רבנן:

    (פיסקא) [מתני'] אין לוקחין בתים ועבדים ואבנים אלא לצורך [המועד] או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל בעי רבא שכר פעולה מאי פירוש שאין לו לפועל מה יאכל במועד כגון הסופר שאין לו אלא שכר שטר המקנה. וכן כיוצא בו הפועלים מהו שיתירו לו למכור ולקנות כדי שיקחו אלו שכרם. ופשטנא דאפילו לשכר פעולה שרי.

    ומותיב רב ששת ג' אומניות עושין מלאכתן בערבי פסחים עד חצות החייטין כו'.

    ואי ס"ד דכל מי שאין לו מה יאכל שרינן לשכר פעולה כל אומניות לישתרי דהא מי שאין לו מה יאכל וצריך שכר פעולה שרי ורב פפא מתקיף הכי כל בנין לישתרי דהא כותל הגוחה לרה"ר סותרו ובונהו כדרכו מפני הסכנה. ורבינא מתקיף כל לבלר לישתרי דהא כותבין גיטי נשים כו'.

    ופריק רב אשי י"ד אדמועד קרמית מועד משום טירחא ולא טירחא הוא במקום פסידא שרו רבנן. י"ד משום י"ט הוא מידי דהוי צורך יו"ט שרי ליה רבנן דלא צורך י"ט לא שרו ליה רבנן: ירושלמי א"ר יוסי א"ר אבין קרנא ואגרא קרן או ידע דמזבן ופחת מן קרנא יזבין ואי לא לא יזבון ר' חנינא חברין דרבנן אמר פרקמטיא ניגבת מנכסי יתומים קטנים הוין בעי למימר בשיש עדים יודעין הא אין עדים יודעין נעשית כפקדון כך אנו אומרים פקדון לא ניתנה לגבות מנכסי יתומין קטנים מה בינה למלוה מלוה להוצאה ניתנה. וזו לא ניתנה להוצאה. א"ר אבא בר ממל אילו היה מי שימנה עמי הייתי מתיר המלאכה. כלום אסרו המלאכה בחולו של מועד אלא שיהו אוכלין ושותין ויגיעם בתורה. והאידנא אוכלין ושותין ופוחזין. ריב"ל שאל לרשב"ל. מהו ליקח בתים מן העכו"ם בשבת א"ל תני בשבת מותר כיצד עושה מראה לו כיסין של דינרים והעכו"ם חותם ומעלה בערכאין וכן מצינו שנכבשה יריחו בשבת שנא' כה תעשה ששת ימים וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר ז' פעמים וכתיב עד רדתה אפי' בשבת:

    (פיסקא) [מתני'] אין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא בבית שבחצירו ירושלמי אין מפנין לא מדירה נאה לדירה נאה ולא מדירה נאה לדירה כעורה ובתוך שלו אפילו מדירה נאה של חבירו לדירה כעורה שלו מפנין מפני ששמחה היא לו להיות דר בתוך שלו אין מפנין מת ולא עצמות מקבר לקבר ממכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי. ואצ"ל ממכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי ערב לאדם בשעה שהוא נינח אצל אבותיו: (פיסקא) [מתני'] אין מביאין כלים מבית האומן אם חשש להן מפנן לחצר אחרת ומקשינן והתנינן מוליכין ומביאין מבית האומן ופרקי' הא בי"ד מתני' דהכא בחולו של מועד.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 13a · Sefaria

    Ritva

    משום דאסורא דאורייתא פירש אבל הכא אפי' אם תמצא לומר דאיסור תורה דאיכא במלאכת חולו של מועד בהא שהוא דבר האבד מותר מן התורה ואיסורא מכוין במועד מדרבנן בעלמא הוא:

    בשביעית פר"שי ז"ל שנטלו קוצה וברקוניה ולא חשיבא עובדא ופירש בתוספת דדוקא בקוצים תלושים אבל בעוקר אותן מן המחובר עבודת קרקע גמורה היא וכיוצא בו בשבת חייב כדאמר בתולש עשבים אם ליפות קרקע כל שהוא וכן פר"ח ז"ל:

    נטייב' או שנדיירה פירש"י ז"ל נטייבה שנזדבל' על ידי משאות ושנדיירה ע"י בהמות שהכניס שם והקשו בתוספ' חדא דא"כ זו עבודה גמורה היא שמיוחדת בשדה ואמאי נקטה טפי מאידך ועוד לנקוט נדיירה וכ"ש נטייבה ועוד שהרי בתוספתא בירושלמי פירש כשחוזר וחורש חרישה יתירה מהו הטייבה כל שעמה חורשין על חמש והא חורש על שש לכך פי' כפי' הירושלמי' וקמ"ל ואע"פ שאין לו עבודות גמורות כולי האי קנסינן ליה שלא תזרע למוצאי שביעית ואפי' למ"ד דתולדות אסר רחמנא:

    וא"ר יוסי בר חנינא הטייבה ומתכנו וזורע' אלמא כו' לגבי הא דהכא שפיר מייתי ראייה לקולא כיון דהא דידן אסור' דרבנן אבל קשה דהתם בבכורות יליף מיהא נמי לצרם אזן בכור דהוי איסורא דאורייתא הוא ואמאי דילמא שאני הטייבה דאיסורא דרבנן ואף לפירש רש"י ז"ל. שהוא מזבל ועבודה גמור' מ"מ לרבא דאמר תולדות לא אסר רחמנא איסורא דרבנן הוא ותירץ ר"ת ז"ל דאפ"ה חמור היא שביעית לקנוס אפי' באבנין שלו דקשי אבקה של שביעית ועוד דבכמה דוכתי מזלזלי בי' וכיון שכן אלו קנסו בנו בשום מקום התם נמי היו קונסין אלא ודאי דממונא בלחוד כתבו רבנן וכתבו הגאונים ז"ל דהיכא דליכא ממונא למקנס כגון חייט או אורג שעשו מלאכת אחרים קונסין אותו לאבד השכר ואי לא אפשר משמתי' לי' ומלקינן ליה עד דמקבלי דינא עלייהו ושרי להו:

    נקיטינן טימא טהרותיו וכו' פי' לדברי הכל ואפי' אם תמצא לומר דבאידך דלעיל קנסו בנו ובעי לאשמועי' נמי דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק כדפרכי' במסכ' גיטין בס"ד:

    שכר פעולה שאין לו מה יאכל מהו פי' שאין לו לפועל מה יאכל מהו כלום התירו לבעלי הממון לעשות מלאכתם בשביל כך אפי' שלא לצורך ולא דמי לצורך המוכר שהוא בעל הממון וראוי להתיר אפי' ללוקח ועוד שאין ללוקח לעשות בדבר כל כך:

    שאין מה יאכל לאיתויי מאי פי' דמשנה מיתורת היא דאע"ג דלא קתני אלא לצורך המוכר הוה שמעי' דלצורך המועד הוא דשרי' ופרקי' דאפי' הכי פרושי קא מפרש:

    ואם אינו מאמינו ללוה או שאין לו מה יאכל וכיון דקתני או לאפרושי קא מפרש וא"כ לאתויי מאי לאתויי שכר פעולה: וה"ק או שאין לו לסופר מה יאכל:

    11 more comments on this page.

    Ritva on Moed Katan 13a · Sefaria

    Meiri

    מי שכיון מלאכתו במועד ומת אין קונסין בנו אחריו ורשאי לעשותה אחר שהיא מלאכת האבד:

    כבר ידעת שהבכור נוהג בזמן הזה בארץ ומי שיש לו בכור נותנו לכהן וכהן מיטפל בו עד שיומם ואח"כ אוכלו אלא שאסור לו להטיל בו מום ואם הטיל בו מום קונסין אותו ולא ישחט עולמית אא"כ נפל בו מום אחר ואם מת אין קונסין בנו אחריו ורשאי לשחטו על אותו המום:

    מי שמכר עבד כנעני שלו לגוים קנסו חכמים לפדותו עד מאה בדמיו מפני שהפקיעו ממצות ואם מת אין קונסי' בנו אחריו:

    שדה שהעבירו בעליה קוצים שבה בשביעית כדי לתקנה למוצאי שביעית וכן אם סקלה מאבנים שבתוכה אע"פ שאסור לעשות כן מותר לזרעה למוצאי שביעית שאין זו עבודה גמורה ליאסר בדיעבד ולא עוד אלא שיש מתירין לכתחלה אלא דאיידי דנקט סופה לישנא דדיעבד נקט רישא נמי לישנא דדיעבד:

    זבלה בין על ידי אדם והוא הקרוי כאן ניטייבה בין על ידי הכנסת צאן לדיר והוא הקרוי כאן נידיירה כדי שתהא זריעתה יפה במוצאי שביעית קונסין אותו ולא יזרענה ואין צריך לומר בחרישה ואם מת ולא קנסו בנו אחריו והרי הוא זורעה אפי' חרשה:

    טמא טהרותיו של חברו אינו חייב מן הדין שהרי היזק שאינו ניכר הוא אלא שקנסוהו חכמים שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואמר פטור אני ואם מת לא קנסו בנו אחריו אע"פ שיורשו ויראה לי כן בכל קנס שהקהל קונסין את העובר או המתפרץ שאם מת לא קנסו בנו אחריו:

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה היתר מלאכה מחמת המצאת שכר לפועל כשאין לו מה יאכל ואמר תחלה שאין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד כלומר שיהא הלוקח צריך להם במועד כגון בית לדור בו ועבד לשמשו ובהמה לשחטה או לצורך המוכר כלומר אע"פ שאין הלוקח צריך לה הואיל והמוכר ישראל והוא צריך לה:

    שאין לו מה יאכל פי' בגמ' שהוא ענין שלישי ומוסב על הפועל ופי' הדברים לצורך הלוקח או לצורך המוכר או לצורך הסופר שאין לו מה יאכל וצריכים להמציא לו איזה ריוח וכן הדין בכל מלאכה שאע"פ שאינה לצורך המועד ולא דבר האבד מותרין לעשותה כדי להמציא שכר לפועל ישראל שאין לו מה יאכל ומ"מ יראה לי שפי' משנה זו דוקא בשאינו חושש שלא להזדמן לו אחר המועד הא אם חושש לכך מותר אף שלא לצורך המועד ויש מי שאומר שלא אמרו שלא ליקח באלו אלא מפני שלקיחתם מפורסמת אבל מטלטלין וכיוצא בהם ממה שאין במקחו פרסום מותר אף שלא לצורך המועד ויש לחלוק ממה שאסרנו למעלה בפרקמטיא אלא בעבורי רווחא וכל שאין בו צורך איסור ולא הוזכרו אלו אלא שאע"פ שיש במקחם פרסום לצורך המועד מיהא מותר ולא יראה לי כן שאם כן היה לו לומר לוקחין בהמה לצורך המועד אלא כך פירושו אף באלו אע"פ שהוא מקח שתועלתו גדולה לא יקחם במועד אלא לצורך המועד מ"מ כל שחושש שלא יזדמן לו לאחר המועד מותר לדעתנו כמו שכתבנו:

    12 more comments on this page.

    Meiri on Moed Katan 13a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 13, Amud Aleph, about 390 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “צרם אזן בכור קנסו בנו אחריו משום…”

    2. Segment 217 words

      Opens “ואם תמצי לומר מכר עבדו לעובד כוכבים…”

    3. Segment 314 words

      Opens “הכא מאי: גברא קניס רבנן והא ליתיה,…”

    4. Segment 441 words

      Opens “א"ל תניתוה: שדה שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי…”

    5. Segment 525 words

      Opens “אמר אביי: נקטינן: טימא טהרותיו ומת לא…”

      Named: אביי.

    6. Segment 616 words

      Opens “מתני׳ אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא…”

    7. Segment 733 words

      Opens “גמ׳ בעא מיניה רבא מרב נחמן: שכר…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    8. Segment 829 words

      Opens “איתיביה אביי: אין כותבין שטרי חוב במועד,…”

      Named: אביי.

    9. Segment 938 words

      Opens “מותיב רב ששת: וחכ"א שלש אומניות עושין…”

      Named: רב ששת, רבי פסחים.

    10. Segment 1021 words

      Opens “ואי ס"ד שכר פעולה שאין לו מה…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה בנין…”

      Named: רב פפא.

    12. Segment 1213 words

      Opens “מתקיף לה רבינא: אלא מעתה לבלר לישתרי,…”

    13. Segment 1337 words

      Opens “אלא אמר רב אשי: מועד אארבעה עשר…”

      Named: רב אשי.

    14. Segment 1420 words

      Opens “מתני׳ אין מפנין מבית לבית, אבל מפנה…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “גמ׳ והאמרת רישא אין מפנין כלל? אמר…”

      Named: אביי.

    16. Segment 1627 words

      Opens “ואין מביאין כלים מבית האומן. אמר רב…”

      Named: רב פפא, רבא.

    17. Segment 1721 words

      Opens “ושנינן ליה: כאן בארבעה עשר, כאן בחולו…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Moed Katan 13a · Segment 12 — “מתקיף לה רבינא: אלא מעתה לבלר לישתרי, שכן כותבין…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Moed Katan 13a · Segment 5 — “אמר אביי: נקטינן: טימא טהרותיו ומת לא קנסו בנו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 13a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026